ביולי 2021, חודש וחצי אחרי שהשתחררה ממאסר של שמונה חודשים בכלא נווה תרצה וחזרה לביתה רחב הידיים בהוד השרון, חוותה ציפי רפאלי משבר נפשי גדול. היו שם מועקה נפשית כבדה והרבה דמעות.
"אחרי השחרור הרגשתי באמת שמחה ומאושרת. אפילו אמרתי לעצמי שלא הגיוני שאני מקבלת את הכל בכזאת קלות. אבל דווקא אז הגיעה הנפילה. בוקר אחד שבו הסתכלתי במראה, ואמרתי לעצמי, וואלה?"
מה הרגשת?
"שבירה שלא הרגשתי כמוה מעולם. תחושה שאני סוחבת טונות על הגב, וזה כבד מאוד, ואני מתאמצת וצריכה להגיע למקום מסוים, אבל לא מסוגלת".
מפתיע שתחושה כזאת הגיעה דווקא אחרי שיצאת לחופשי.
"אני מעריכה שעד הכניסה לכלא פעלתי מתוך הגנה והישרדות, ורק אחרי שהכל היה מאחוריי - פשוט פרקתי. לפני שנכנסתי לכלא, לא ידעתי לקראת מה אני הולכת, וקיבלתי החלטה שאהיה חזקה ואעבור את זה כמו גדולה. אפילו הרגעתי את המשפחה שלי.
"אבל אחרי שהשתחררתי וחזרתי הביתה, הבנתי פתאום שהסיפור סוף־סוף מאחוריי. אין יותר בתי משפט, אין עורכי דין, פרקליטות, אין חששות על הילדים שלי, אין רוע. ואז כנראה נפל לי האסימון לגבי כל מה שעברתי. זה היה ערבוב של דיכאון עם אכזבה והרבה מאוד כעס שלא היו בי קודם, אבל גם השלמה ושחרור".
איך המשבר התבטא אצלך?
"הייתי מתעוררת בבוקר ולא רוצה לקום מהמיטה, לא מפסיקה לבכות. לפעמים היו עוברות בי מחשבות כמו 'בשביל מה צריך לחיות בעולם קר ומנוכר שאין בו צדק'. עולם שיש בו כל כך הרבה רוע. הרי אפשר היה לגמור את הסיפור הזה כל כך הרבה יותר פשוט. רציתם לקחת כסף? אין בעיה. קחו! אבל כלא?"
איך הגיבה המשפחה לנפילה המאוחרת שלך?
"גם כשזה קרה, והנפילה היתה נוראית, גם אז הילדים ורפי לא ידעו על מה שעובר עלי. הייתי בוכה את נפשי במיטה, קמה, שוטפת פנים, ויוצאת אליהם".
למה הסתרת?
"לא רציתי להכביד עליהם, ועדיין לא הרגשתי שאני צריכה עזרה. אבל פניתי לחברי היקר, הפסיכיאטר אילן רבינוביץ, שאמר לי שאני צריכה לספר לרפי ולילדים - וכך עשיתי. שיתפתי אותם בתחושותיי, במחשבותיי, בכאביי ובמצבי הנפשי. זה שחרר ועזר".
איך הם הגיבו?
"הם תמכו וחיבקו. פתאום אני, זו שתמיד מחבקת, שומרת ונמצאת שם עבורם, פונה אליהם ומשתפת. פתאום אני מקבלת תמיכה ואהבה".
היום את כבר יודעת לבקש עזרה?
"אני אדם בריא בנפשו. אני כבר אחרי הכל, ועם הפנים קדימה. אני לא צריכה עזרה. אני מרגישה שחזרתי לעצמי ושאני שוב מחייכת לעולם. אני נהנית מהחיים ומנסה לעשות כמה שיותר טוב לעולם".
• • •
גילוי נאות: ציפי רפאלי ואני חברים קרובים כבר 15 שנה. ציפי היא אשת סוד וחברת אמת, שפתחה בפניי את ביתה ביום שיצאתי מהארון. לאורך השנים ביקשתי ממנה עשרות פעמים להתראיין בהרחבה על חייה ועל משפחתה, והיא תמיד סירבה. "אני לא הסיפור", הסבירה בכל פעם, "את מי אני מעניינת?"
אבל בחצי השנה האחרונה חלה תפנית, והיא הצטלמה לסדרת הדוקו־ריאליטי "הרפאליז" (החל מהשבוע ב־HOT, שני-רביעי, 21:15), שמתעדת את חיי המשפחה מקרוב, ומלווה אותה במהלך היציאה מהכלא ובחודשים שלאחר מכן.
הפרשה החלה ב־2015, כשחוקרי רשות המסים פשטו במבצע משולב על ביתה בהוד השרון ועל הבית של בתה, בר, בתל אביב. רשות המסים חשדה שבר קיבלה הנחות סלב ולא שילמה עליהן מס, ובנוסף הציגה מצג שווא כאילו מרכז חייה אינו בישראל, במטרה לחמוק מתשלום מס הכנסה על עבודות בחו"ל.
פרקליטות המדינה שקלה להעמיד לדין, בכפוף לשימוע, את בר והוריה, באשמת ביצוע עבירות מס. בהסדר טיעון עם הפרקליטות, שהתקבל ביוני 2020, הוסכם שציפי תיכלא ל־16 חודשים, ובר תרצה תשעה חודשי עבודות שירות, ועל כל אחת מהן יוטל קנס של 2.5 מיליון שקלים. בספטמבר 2020 החלה ציפי לרצות את עונשה בכלא, כעוזרת הוראה לאסירות שלא השלימו השכלה תיכונית. היא השתחררה בסוף מאי 2021, אחרי קיצור מאסרה.
"בעצם, עיקר הסוגיה נסוב סביב שאלת התושבות של בר בשנים מסוימות", היא מסבירה. "בעבר רואה החשבון שלי הסביר לי שמאחר שבר מתגוררת בחו"ל עם בן זוג, מרכז חייה שם, והיא צריכה להיות מדווחת כתושבת חוץ. מס הכנסה אפילו אישר את הסטטוס הזה, וקיבלנו אישור חתום.
"בשלב מסוים, אחרי שנים, בר החליטה לשוב להתגורר בישראל, והתחלנו את הליך החזרתה להיות תושבת בעזרתו המקצועית, ותוך קבלת חוות דעת משפטית, של עורך דין שמומחה בתחום המיסוי. היתה התנהלות ארוכה מול רשות המסים, כל פעם ביקשו עוד משהו, עוד טופס, עוד חתימה. ההליך התעכב והתעכב, אבל תמיד נתנו לנו תחושה שזה רק עניין של זמן.
"בעודנו מחכות לאישור הרשמי, ואחרי שכבר הצגנו את כל מה שצריך ואפשרנו להם להסתכל בתיקים ובחשבונות - הם דופקים בדלת".
את הבוקר הטראומטי ההוא, בדצמבר 2015, איש מבני משפחת רפאלי לא ישכח.
"שש בבוקר, מצלצלים באינטרקום בערך עשרה אנשים ממס הכנסה", היא משחזרת. "הם נכנסים, ובמקביל נכנסים גם לבית של בר ועדי בתל אביב, לוקחים מחשבים, לוקחים לנו את הניידים ועוצרים אותנו. הכל בהפתעה מוחלטת. ומשם לוקחים אותנו לחקירה".
מה קורה כשאתם מגיעים לשם?
"לוקחים אותנו למשרדי מס הכנסה אחרי שכבר סגרו את שתי הקומות, שהרי לא פחות מ'משפחת קורליאונה' מגיעה למשרדים. היינו בחקירות 13 שעות, אבל לא פחדתי, כי לא היה ממה לפחד. ניסו כל הזמן להבהיל אותנו ולהיות דרמטיים, שאלו מאות שאלות וקיבלו על הכל תשובות.
"לקחנו עורכי דין, שבעצמם לא הבינו איך הגענו למצב הזה, שהרי היה אישור שמס הכנסה נתן לבר והגדיר אותה כתושבת חוץ. היא שילמה מסים בחו"ל כפי שנדרשה, אז איפה הבעיה?"
איך הם הסבירו את הפער?
"בהתחלה הם אמרו שבר שיקרה ושהיא כבר לא היתה חברה של ליאונרדו (דיקפריו; ע"ס). בשורה התחתונה הם טענו שהיא לא תושבת חוץ. בשלב הזה בר שכרה עורכי דין להוכיח שהיא כן היתה תושבת חוץ. בוקר אחד מדינת ישראל נגדך, ואין לך ברירה אלא להוכיח שאין לך אחות. במשפט היה לכולנו ברור שבר תזכה, דבר שלצערנו לא קרה. אבל מפה ועד 'פרשת המסים הגדולה בישראל'? על מה? אין שום הצדקה לזה".
דובר על האפשרות שדיקפריו יגיע להעיד?
"דובר, אבל ידעתי שהוא יסרב. זה היה אחרי שהם נפרדו, ובר כבר נישאה והקימה משפחה, ומה הוא צריך את כל הכותרות האלה בעולם. במסגרת ההליך האזרחי ליאו סירב כמה פעמים להעיד, אבל בהמשך, כשנפתח ההליך הפלילי, הוא הסכים - אבל זה כבר היה בשלב שהתקדמנו לקראת הסדר טיעון, לסיים את הסאגה, וזה כבר לא היה רלוונטי".
ניסיתם להגיע לפשרה עם הפרקליטות?
"ברור, רצינו לסיים את זה כדי שיהיה מאחורינו. השופט הציע לצדדים להגיע לפשרה, והדגיש שאין פה שחור או לבן. אבל אנשי הפרקליטות היו מבקשים בכל פעם לחשוב, יוצאים מהאולם, מנהלים שיחות בנייד, חוזרים ומסרבים".
יש לך הסבר למה פעלו כך?
"בשתי מילים: בר רפאלי. אין לי הסבר אחר. בר, שעשתה כל כך הרבה כבוד למדינה במשך כל כך הרבה שנים, וייצגה אותנו בכל כך הרבה מקומות בגאווה ובאהבה, לא ביקשה הכרת תודה. אבל אל תתנו לה סטירת לחי ותבקשו להשליך אותה לכלא".
איך הם הסבירו שבר לא תושבת חוץ?
"היו כמה טענות. טענה אחת היתה ששכרתי דירה בתל אביב. האמת היא ששכרתי אותה כדי שלניל, בני הגדול, שבדיוק התגרש, ולדור, שרצה לעבור לתל אביב, תהיה דירה בעיר. הרעיון היה שמדי פעם, כשבר תגיע לארץ, היא תהיה שם לפעמים עם אחיה.
"הם טענו ששכרתי את הדירה על שמי, כדי שלא יחשבו שבר חזרה ארצה. מה זה קשור? גם אני, כתושבת ישראל, יכולה לשכור דירה בלונדון, זה הופך אותי לתושבת לונדון? אני צריכה לשלם שם מסים? בר גם יכולה לקנות דירה על שמה בארץ. זאת זכותה. אבל לטענתם, שיקרת - ואת תשלמי על זה. כדי להוכיח כמה ימים בר ישנה בתל אביב ולא בהוד השרון עשו לה איכון לטלפון, שעלה הון עתק למדינה. דבר שעד כמה שידוע לי עושים רק למשפחות פשע".
מה לגבי המכונית שהיא קיבלה במתנה לשנה? הדיל היה שהיא תיסע בה ללא תשלום ותחזיר בסוף התקופה. מס הכנסה פחות אהב את זה.
"זה היה נוהג שעשו מול הרבה ידוענים, משהו שהרבה מפורסמים עושים. אחרי שנה קניתי את הרכב במחיר מלא מהחברה, אבל למדנו בדיעבד ממס הכנסה שהיא היתה צריכה להצהיר על השנה הזאת ולשלם מס. יכול להיות שהם צודקים, אבל זה תקדים, ועשו אותו על הראש של בר".
• • •
באפריל 2019 הפסידה בר במשפט האזרחי שנוהל נגדה על עבירות המס. את הבשורה קיבלו ציפי ובתה בספרד, שם שהתה בר לצילומי קמפיין.
"בר קיבלה שיחת טלפון ופרצה פתאום בבכי. אני נבהלתי, כי לא הבנתי מה קרה. היא סיפרה לי שהפסידה במשפט, ושתינו היינו בהלם. זה פשוט היה הזוי. באותו יום הבנתי על בשרי שמעטים השופטים שיהיה בהם האומץ לפסוק נגד הפרקליטות".
בשלב הזה נדרשתם לשלם הרבה מאוד כסף.
"למעשה, בית המשפט קבע שבר לא תושבת חוץ, והם חישבו את כל הפערים במסים שהיא שילמה בחו"ל לבין המסים שהיתה משלמת בארץ במידה שהיתה תושבת ישראל לצורכי מס. לזה הוסיפו ריבית והצמדה - וקבעו שומה של מיליוני שקלים. שילמנו מחוסר ברירה, כדי לסגור את הסאגה הזאת".
אבל עד מהרה התברר לציפי ולבתה שהחלק הקשה ביותר בפרשה עוד לפניהן. "יום אחד אנחנו שומעות בחדשות שהפרקליטות שוקלת להגיש נגדנו כתב אישום פלילי. היינו בהלם מוחלט. אם בתביעה האזרחית הרגשנו שנעשה לנו עוול, מבחינתנו פה היה העוול בהתגלמותו. עשו לנו אכן שימוע בהשתתפות עורכי הדין שלנו, ואחריו החליטו להגיש כתב אישום".
נאבקת בזה?
"אני לא מבינה גדולה בתחום, אבל למדתי וחקרתי והבנתי שבמרבית המקרים ההכרעות הסופיות הן לטובת הפרקליטות. בשלב הזה, אחרי שכבר הפסדנו במשפט האזרחי, היה לנו ברור שהסיכוי להגיע לזיכוי נמוכים עד אפסיים, והחלטתי שלא אתן לבר לעבור עוד כמה שנים של בתי משפט, עורכי דין, דיונים, עוגמות נפש, אכזבות ועינויי דין.
"אמרתי לעורכי הדין 'לכו תסגרו עסקה, רק תסיימו עם הסיפור ותשחררו אותנו מזה. אני מוכנה לשלם כל מחיר'. זאת היתה החלטה לא קלה, אפשר לומר שהכי קשה שקיבלתי בחיי.
"ברגע שהבינו שאני מוכנה לעשות הכל, רק שיעזבו את בר, הפרקליטות ביקשה עונש של שלוש שנים בכלא. מיכל, עורכת הדין שלי, לא הסכימה בשום פנים, ואחרי דין ודברים עם הפרקליטות הצליחה להפחית ל־16 חודשים לי, ועבודות שירות לבר.
"זה עדיין לא סיפק אותם. הם דרשו בנוסף 2.5 מיליון שקלים מכל אחת מאיתנו. נענשנו עונש כפול ומכופל, ואנחנו לא יכולות להגיד מילה".
נשמע מתסכל.
"לא, הם לא יתסכלו אותי ולא את בר, ולא יורידו את החיוך מפנינו לעולם. יש אנשים שעמדו מול הפרקליטות והתאבדו, ולא הייתי רוצה לחשוב גם כמה אנשים חפים מפשע יושבים אולי בכלא".
אני רוצה לחזור איתך ליום שבו הבנת שאת הולכת לשבת בכלא.
"אמרו לי שזה עלול לקרות, אבל עדיין לא האמנתי. כלא? הרי אני לא פושעת, לא רצחתי, לא הרגתי ולא גנבתי, על מה אני אשב בכלא?
"אני נותנת את הדוגמה של אריה דרעי, איש ציבור שכבר ישב בכלא ושוב מואשם בעבירות מס, וגם הודה. אותו פוטרים מכלא ונותנים לו קנס מצחיק. זה נשמע הגיוני? זה לא שהייתי מאחלת לו כלא, חלילה, אבל אין פה שום פרופורציה. יש איפה ואיפה. גם אני הייתי מוכנה לקבל את מה שהוא קיבל".
יש לך הסבר לזה?
"זה לחלוטין היה משפט למען יראו וייראו, על חשבוננו".
היה שלב שחששתם שבר תיכנס לכלא?
"לא, כי מלכתחילה אף אחד מאיתנו בכלל לא חשב שזה יגיע למשפט פלילי".
אתם משפחה שרגילה לכותרות לא מחמיאות. הפעם זה היה משהו אחר.
"לצערי הרב, בתחושה שלי הרבה פעמים חיפשו את מה ששלילי. למשל, סיפור האפליקציה שהוציאו בחברה שדור בסך הכל עבד בה (אפליקציית מסרים מיידים, שספגה ביקורת ציבורית על כך שהיא מעודדת בריונות רשת, ע"ס) והוא חטף את האש, כי הוא רפאלי ואח של בר. גם און התעורר בוקר אחד וגילה שהוא 'שיחד' רס"ר במנת שווארמה, ובסוף הכל נסגר בשקט בלא כלום.
"והיה המקרה של רפי והמשטרה, שאזקו אותו בידיים וברגליים יום שלם כי לטענתם הוא עשה מסיבת קריוקי בערב, תקף שוטרת, ועוד מיני האשמות ושקרים. למזלנו הכל צולם ותועד במצלמות החצר שלנו, וכשהבינו שהסרטונים מראים ההפך מטענות השוטרים - סגרו את התיק.
"לא ויתרנו ופנינו למח"ש, כדי שהשוטרים ייתנו את הדין, וגם פה סגרו את התיק. אבל אז תבענו את המשטרה באזרחי וניצחנו. אני יכולה לתת לך עוד המון דוגמאות".
בואי נודה, אתם גם נהנים מהכותרות.
"משפחה מעניינת זה דבר אחד, אבל לעשות לנו את המוות זה דבר שני. ראה ערך 'ארץ נהדרת'. כשאני צופה בזה, אני לא מבינה מהיכן הם לקחו את הבבואה שניבטת אלי מהמסך, שהדמיון ביני לבינה בכל המובנים מקרי בהחלט".
החיקוי של זרחוביץ' העליב אותך?
"לא, זה מצחיק אותי. הבנתי מזמן שיש מקומות בתקשורת שהם לא אמינים ולא אמיתיים, בלשון המעטה, אבל גם עם זה למדתי לחיות בשלום. אני באופן גורף לא מתראיינת, ומי כמוך יודע כמה אני מסרבת לראיונות".
יש לפעמים תחושת אנטגוניזם נגד המשפחה שלך. את יודעת להסביר איך היא נוצרה?
"אני מעריכה שהאנטגוניזם נוצר עקב חוסר שיתוף הפעולה. אני לא משתפת פעולה עם תקשורת, צלמים ורכילות, וכנראה זה הכעיס אותם. לאורך השנים היו היתקלויות לא נעימות, ואף קיבלתי לא פעם התנצלויות מעורכים ראשיים. אבל הקוראים לא יודעים את האמת, כי ההתנצלויות לא נכנסו לעיתון.
"בוקר אחד גילינו בכותרת ענקית באחד העיתונים הגדולים שבר 'הבריחה' אייפד לארץ. דיווחו שם שהיא נחתה ממילאנו, עברה באדום, נעצרה על ידי פקידי המכס שביקשו ממנה לפתוח את המזוודה וגילו אייפד.
"בפועל, בר ואני אכן הגענו בטיסה ממילאנו, אבל כפי שקורה לעיתים, המזוודה של בר לא הגיעה לארץ. יצאנו בלי מזוודה, וממילא היא לא נעצרה על ידי אף אחד ולא הבריחה שום דבר. פניתי לעורך העיתון, שבדק את העניין ובסופו של דבר שלח לי התנצלות כנה ומרגשת. אבל ההתנצלות והסיפור האמיתי מעולם לא פורסמו".
• • •
רפאלי, שבחודש הבא תחגוג 67, נכנסה לכלא ב־21 בספטמבר 2020. היא הגיעה לנווה תרצה באישון ליל, חמקה מהצלמים שקיוו לתעד את הרגע הדרמטי, והחלה בריצוי עונש המאסר.
"לא ידעתי מה לדמיין, אבל ראיתי סרטים וסדרות, ושם הכלא הוא סורגים, סוהרים, אלימות ודברים מפחידים", היא נזכרת. "ביום עצמו התאפסתי על עצמי ונכנסתי בראש מורם. אמרתי לעצמי שאני מסיימת עם זה. לפני כן היתה לי תקופה של אי־ודאות, בערך שבועיים של בכי ופחד מהלא נודע. השתדלתי לא להראות לילדים ולרפי, ולשדר עסקים כרגיל, אבל לפעמים הם הרגישו".
התייעצת לפני כן עם נשים שריצו עונש מאסר?
"הגיעה אלי חברה של חברה שהיתה בכלא בגלל תאונת דרכים שהיתה מעורבת בה, והיא תיארה לי מקום נוראי. קצת חששתי, אבל החלטתי ללכת בראש פתוח. אגב, אחרי שהשתחררתי, חברה ביקשה ממני שאפגש עם פאינה קירשנבאום (ח"כית וסגנית שר לשעבר מישראל ביתנו, שהורשעה בלקיחת שוחד; ע"ס), לפני כניסתה לכלא. היא הגיעה אלי הביתה מפוחדת, וניסיתי להרגיע אותה ככל שיכולתי".
טופלת על ידי גורמים מקצועיים בתקופה המלחיצה הזאת?
"כן, הלכתי לפגישה אצל הפסיכיאטר אילן רבינוביץ, שנתן לי טיפול תרופתי לפני הכניסה לכלא".
טופלת גם בעבר?
"כשאבי ז"ל ואחותי ז"ל חלו, והיו מאושפזים באותו הזמן בבית חולים, טופלתי בפרוזק. לפני שנכנסתי לכלא התחלתי לקחת פרוזק שוב, ואני לוקחת עד היום".
איך עברו עלייך הימים הראשונים בכלא?
"בהתחלה הייתי כמה ימים לבד, בגלל הקורונה. צפיתי בטלוויזיה וקראתי ספרים. היתה לי אפילו אנחת רווחה, שהפיל לא נורא כמו שדמיינתי.
"הגעתי לאגף סביון בכלא, ולהפתעתי לא היו בו דלתות ברזל או סורגים. היו ידיות מעץ, חדרים רגילים, חדר אוכל, מטבח, טלוויזיה בכל חדר ובחורות חמודות. הייתי בחדר עם בחורה מקסימה בת 19, שהיתה מעורבת בתאונת דרכים וקיבלה שלוש שנות מאסר, ועוד בחורה חביבה - ומייד התחברתי לשתיהן.
"יש לי חברות טובות משם שאני עדיין בקשר יומיומי איתן, חלקן השתחררו וחלקן עוד לא, ומתברר שהן חברות הרבה יותר טובות מחברות אחרות שהיו לי בחיים. כשאני נפגשת איתן, אני אומרת להן שאולי היה לי 'כדאי' להיכנס לכלא רק כדי להכיר אותן. אלה חברות לכל החיים".
איך שאר האסירות התייחסו אליך?
"אחרי שנכנסתי הבנתי מהבנות שהיתה תחושה שתגיע מישהי 'מורמת מעם'. אבל מהרגע הראשון הייתי כמו כולן, חברה של כולן. אין דבר שמישהי עשתה ואני לא עשיתי. בכלא אין הנחות סלב, לא לי ולא לאף אחת אחרת".
כתבו שהיית "המלכה של הכלא". הרגשת כך?
"שקר וכזב. הייתי כמו כולן. אפילו ההיפך הוא הנכון, כי העדפתי לשמור על פרופיל נמוך".
מאישה מפורסמת ואמידה, שראתה עולם, הגעת לחדר קטן עם נשים שאת לא מכירה.
"הבית הגדול והכסף לא מדברים אלי. לא מדברים אלי מותגים, תכשיטים ויהלומים. אפילו להפך. היה לי הרבה יותר כיף ונעים כשרפי ואני התחלנו את חיינו המשותפים בצניעות ובאנונימיות.
"הבית הראשון שקנינו היה חורבה עם נחשים סביבנו, בקושי 50 מטרים, שבה גידלנו שלושה ילדים בחדר אחד, ורפי ואני ישנו במיטה נפתחת בסלון.
"באמת שלא היה לי קשה בכלא. לא היה לי טראומטי, לא סבלתי בכלל, ולקחתי את זה בצורה הכי בריאה שיש. הכנסתי לעצמי לראש שאני בחופש מהבית ומהחיים, וכך העברתי את הזמן בקלות, ברוגע ובנעימים. התעוררתי כל בוקר בחמש. בהתחלה עבדתי כעוזרת הוראה, ובהמשך עברתי לעבודות במטבח".
כמה הרווחת?
"תשעה שקלים ליום עבודה, וזה כסף שלא מקבלים פיזית, אלא כסכום שמצטבר לקניות בקנטינה. כשהשתחררתי נשארה לי יתרה של אלף שקל, שאותם קיבלתי במזומן. בקיצור, גם את הסכומים הזעומים שמרוויחים בכלא אין איפה לבזבז. כיף לחיות בצניעות ובמינימום".
בשב"ס כעסו כשאמרת שמבחינתך הכלא היה "קייטנה".
"ראשית, אמרתי שזה הרגיש לי כמו פנימיית בנות, ואכן כך הרגשתי. לא היתה לי טראומה, לא פחדים, לא ריבים עם אף אחת. אולי היה לי מזל, אבל זאת היתה חופשה מהחיים.
"שנית, אם יש אנשים שרוצים לשמוע שסבלתי שם מכל רגע, אני מצטערת, אבל זה לא קרה. כל אחד עובר את זה בחוויה שונה, ואף אחד לא יגיד לי איך הייתי אמורה להרגיש. אין לי סיבה לשקר. אם היה לי קשה, הייתי אומרת".
לא היו בכל זאת ימים של מצב רוח שפוף?
"היו אולי פעמיים שלא הייתי בשיאי. הפעם היחידה שבאמת פחדתי היתה כשנדבקתי בקורונה, בינואר 2021, שלושה חודשים אחרי שנכנסתי לכלא. אחד מאנשי הצוות יצא מאומת, וכל מי שהיה בקרבתו עשה בדיקה. בהתחלה יצאנו כולנו שליליות, אבל בבדיקה השנייה רק אני יצאתי חיובית.
"בשלב הזה, שבו הוכנסתי לבידוד, נשברתי, בכיתי ופחדתי. חוסר הידיעה הפחיד אותי מאוד, כי זה היה לפני שהגיעו החיסונים. אחרי יומיים התברר ששתי הבחורות שגרו איתי בחדר נדבקו גם הן, וצירפו אותן אלי. היינו יחד בבידוד 21 יום, וזה כבר היה בסדר".
בגלל הקורונה גם לא היו ביקורי משפחה.
"דיברתי עם המשפחה כל יום בטלפון, וברגע שהתחילו הביקורים - כולם באו. אלו היו ביקורי קורונה מעבר לזכוכית, ללא מגע, ומאוד התגעגעתי לחיבוקים".
לפני הכניסה לכלא אמרת לי שתכתבי ספר.
"אמרתי כל הזמן שאכתוב ספר עם כל האמת, כדי שאנשים יידעו איזה עוול נעשה לנו. חשבתי שאחר כך גם אספר בהרצאות מה עבר עלינו. זה ממש דרבן אותי. אבל ברגע שיצאתי, לא רציתי הרצאות ולא רציתי ספר. הכל נרגע, ואני מעדיפה לחיות את חיי. אני מאמינה שצדיקים - מלאכתם נעשית בידי אחרים".
התאכזבת שלא קיבלת חנינה מהנשיא, למרות שהוגשה בקשה?
"התאכזבתי, אבל ממילא קיבלתי שליש על התנהגות טובה, וגם הפחתה מנהלית של בערך שלושה חודשים, כך שבסך הכל ישבתי שמונה חודשים".
איך היה לך בוועדה לקיצור השליש?
"הגעתי לשם עם עורכת הדין שלי. אותי לא שאלו שום דבר. קראו את חוות הדעת עלי, ובתוך שלוש דקות אמרו לי שמשחררים אותי. ידעתי שזה הולך לשם, כי הבנתי שבשב"ס, שלא כמו בפרקליטות, פועלים בהיגיון".
• • •
תארי לי את הלילה האחרון שלך בכלא.
"ידעתי שיש לי מועד עקרוני לשחרור, אבל לא יכולתי לדעת מתי זה יתממש בדיוק. זה יכול היה להימשך גם חודשיים. יומיים אחרי התאריך התקשרתי לרפי, כשאני בחצר של הכלא, ותוך כדי שיחה אני שואלת אותו איפה הוא. הוא עונה לי, 'בדרך אלייך'. לא קלטתי, ואמרתי לו 'אבל אין היום ביקורים'. ואז הוא אומר לי, 'את משתחררת'.
"בהתחלה חשבתי שהוא צוחק, אבל פתאום אני רואה את דלת החצר נפתחת, ואודי, אחד המפקדים החמודים של הכלא, מכניס ראש ומסמן לי לבוא. פרצתי בבכי. עליתי מהר לחדר ובתוך עשר דקות כבר לא הייתי שם. השארתי מאחוריי הכל. לפי נוהלי הכלא אסור לחלק לאחרות, אז אמרתי שיזרקו הכל".
איך נפרדת משאר הבנות?
"הבנות שגרו איתי בחדר היו בעבודות שלהן, ולא פגשתי אותן. מהחברות במטבח נפרדתי בבכי ובחיבוקים. נפרדתי מהסוהרות ויצאתי למעין 'שרשרת חיול', עד לאישור הסופי שסיימתי את עונשי".
איך היתה הפגישה הראשונה בחוץ עם בר?
"היא לא הגיעה לקבל את פניי בכלא, כי היא היתה בעבודות שירות, אבל כשנפגשנו זה היה מאוד מרגש. אלו תחושות שאף אחד לא יוכל להבין, כי עברנו את כל הסיפור יחד. זו היתה פריקת מתח, וכעבור יום כבר שכחנו מזה. אני לא יודעת איך להסביר, אבל אני מרגישה שזה שייך לעבר הרחוק שלי".
מה הפרשה עשתה ליחסים ביניכן?
"לאורך כל הדרך לא הבנו ולא האמנו איך נקלענו לסיפור ההזוי הזה. זה היה כמו פיל בחדר שלא דיברנו עליו, וכולנו רק חיכינו שהכל ייגמר ויהיה מאחורינו".
אגב, איך הסברת לחמשת נכדייך את ההיעלמות הממושכת שלך?
"הנכדים הגדולים, הילדים של ניל, ידעו את הסיבה. לקטנים יותר, של בר ועדי, סיפרו שאני בחו"ל. כשהם יגדלו אני אספר גם להם".
אחרי השחרור התחלת להתנדב.
"שאלו אותי בשירות בתי הסוהר איפה אני רוצה להתנדב, כחלק מתנאי השחרור, ואז נזכרתי שלאילן רבינוביץ יש בן ובת מקסימים שהם אוטיסטים בתפקוד נמוך. הם הלכו בעבר למעון יום של 'אלאור', רשת שמטפלת בבני נוער ובמבוגרים בעלי צרכים מיוחדים. החלטתי ששם אני רוצה להתנדב. פניתי לשב"ס, והם סידרו לי את זה. הילדים ב'אלאור' נכנסו לי ללב ולנשמה ברמות שלא האמנתי.
"באופן רשמי סיימתי את ההתנדבות, אבל אני ממשיכה ואמשיך ללכת לחבק ולאהוב אותם, כי אלו ילדי אהבה שמדברים דרך העיניים, קסומים ומלאכיים.
"גם בנושא הזה אני חושבת מעת לעת שהיה 'שווה' ללכת לכלא, רק כדי להכיר את המקום הנפלא שהפך להיות הבית השני שלי. לפגוש את הילדים הנפלאים והמרגשים שמגיעים לשם יום־יום, ושאין דבר שלא אעשה עבורם".
מה דעתך על פרשת ההתעללות הקשה בחוסים במעון "בני ציון", ששייך לרשת "אלאור"?
"זה מזעזע וזה נורא, גם כי אני מכירה כמה מהילדים. אני לא יכולה להבין איך בן אנוש יכול להתעלל בחסרי ישע וטהורים כמו אלה".
• • •
איך הגיע הרעיון לצלם את "הרפאליז"?
"באחת השיחות שהיו לי עם בר מהכלא, היא סיפרה לי על הרעיון של התוכנית. היא אמרה שהיא וכולם מוכנים להצטלם, ושאלה אם אני גם אהיה מוכנה. עניתי לה שאם כולם מסכימים, מי אני שאגיד לא? ברור שאני עושה את זה איתם.
"ולא רק זה, היא גם אמרה לי 'הצילומים יתחילו ברגע שתצאי מהכלא'. חשבתי לרגע ועניתי, אין בעיה, אני לא מסתירה שום דבר".
אני מודה שהופתעתי. מה גרם לשינוי בגישה שלך?
"עם השנים כמעט כל דבר במשפחה הפך לכותרת נוראית ונבזית וחסרת פרופורציות. אז ברגע שבר אמרה לי שהיא מוכנה להיפתח ולהצטלם, ושכל עולם התקשורת השתנה, אז למה לא? אני רואה פה הזדמנות להראות איזו משפחה נפלאה אנחנו".
היו לך תנאים מוקדמים לצילומים?
"לא. החלטתי שאם אני נכנסת לזה, הכל חייב להיות אותנטי ועד הסוף. גם כששמו לי מצלמה מול הפרצוף, שעשתה לי ראש ענק, לא הערתי. איך שאני נראית וכל מה שאני אומרת - אני עומדת מאחורי זה. ממילא מדברים עלינו, אז לפחות שישמעו את זה מאיתנו. תאהבו או לא, זאת האמת שלי ושל המשפחה שלי".
יש דברים שלא הסכמת שיצלמו?
"אין דבר כזה. הכנסתי את המצלמות לכל מקום. לפגישה שלי עם הפסיכיאטר, למשבר שהיה לי עם רפי בעבר ולמריבות עם בר ועם און. אנחנו מדברים על הכל ומראים הכל באופן חופשי. הכל חוץ מהנכדים. בר ועדי, למשל, לא רוצים לחשוף אותם בשלב הזה. אני חושבת שחבל, כי הילדים מדהימים".
בקיצור, מעכשיו תהיו כמו הקרדשיאנס?
"הסדרה הזאת היא סוג של תרפיה למשפחה, ואני יותר משמחה שצילמנו אותה. אני מקווה שהצופים ייהנו לצפות בה כמו שאנחנו נהנינו לצלם אותה".
• • •
מהפרקליטות נמסר בתגובה: "הגב' ציפי רפאלי מלאה טענות כלפי המערכת המשפטית, אך אין לה להלין אלא על עצמה. הגב' רפאלי, שזכתה לייצוג משפטי מיטבי, הודתה והורשעה בשורה ארוכה של עבירות מרמה כלפי רשות המיסים, ובראשן בכך שבאופן שיטתי ומתוחכם היא פעלה להסוות אינדיקציות המעידות שבר רפאלי היא תושבת ישראל, והכל כדי שבתה תחמוק מתשלום מס.
כאשר ביהמ"ש גזר עליה 16 חודשי מאסר וקנס גבוה, הוא הביא בחשבון, בין היתר, את לקיחת האחריות שלה ושל בתה על מעשיהן, 'שאיננה רק מהפה אל החוץ'. ביהמ"ש ציין כי עבירות המס בהן הורשעו רפאלי ובתה פוגעות ביסודות האמנה החברתית והערבות ההדדית, מעבר לפגיעתן בקופה הציבורית.
"יתירה מכך, בעוד שבהליך האזרחי טענה בר רפאלי כי היא תושבת חוץ המתגוררת בארה"ב, הרי שבפני רשויות המס האמריקאיות הצהירה כי היא תושבת ישראל. כפי שציין ביהמ"ש, בר רפאלי לא הציגה למעשה אף מדינה שהיא תושבת שלה לצרכי מס. טענותיה בהליך האזרחי הופרכו ונדחו ע"י ביהמ"ש בפסק דין מקיף, שאף מתח ביקורת על עדותה המתחמקת של בר רפאלי ועל תעתועי הזיכרון שלה בכל עניין שלא נוח לה לדון בו ואינו תואם את גרסתה. דומה כי הדברים מדברים בעד עצמם".
erans@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו