עלייה בנדבקים, עלייה בבידודים, תחילתה של מלחמה. הכותרות בשבועות האחרונים מציגות תחזיות אפוקליפטיות של עשרות אלפי חולים בזן האומיקרון, תחזיות שמזכירות את ימי חוסר הוודאות של תחילת המגיפה. אבל לצד התחזיות, אומרים מנהלים של בתי חולים גדולים ברחבי הארץ, בראיון מיוחד ל"שישבת", שגם על הגל הזה נוכל להשתלט.
המנהלים יוצאים נגד תחושת הבהלה והתחזיות הקשות ומדגישים כי למרות שנראה שווריאנט האומיקרון יצא משליטה, ולמרות השינויים היומיומיים בהנחיות, מערכת הבריאות צברה מספיק ניסיון וידע וערוכה לטפל במלחמה הזאת, ארוכה ככל שתהיה. לצד האופטימיות, הם מזהירים ממחסור במיטות טיפול נמרץ, שעלול להיות מורגש במקרה של עלייה אדירה בנדבקים ובמאושפזים, משחיקה של הצוותים הרפואיים ומחוסר האחריות של הציבור, שלטענתם לא מקפיד על עטיית מסיכות ועל שמירת ריחוק חברתי.
ששת המנהלים שעימם שוחחנו הם: ד"ר ערן רוטמן, מנכ"ל בית החולים בילינסון בפתח תקווה; ד"ר שלומי קודש, מנכ"ל המרכז הרפואי אוניברסיטאי סורוקה; ד"ר ירון מושקט, מנכ"ל בית החולים מאיר בכפר סבא (שלושתם מקבוצת כללית); פרופ' יורם וייס, מנכ"ל בפועל של המרכז הרפואי הדסה בירושלים; פרופ' מסעד ברהום, מנכ"ל המרכז הרפואי לגליל - נהריה, שבמקביל לניהול בית החולים גם חבר בוועדה המייעצת למנכ"ל משרד הבריאות למיגור הקורונה במגזר הערבי; ונדב חן, מנכ"ל בית החולים לניאדו בנתניה.
הגל הנוכחי, שבינתיים לא מתבטא בעלייה משמעותית במספר החולים הקשים המאושפזים בבתי החולים, פוגש את מערכת הבריאות בשיא של מחלות חורף. בניגוד לחורף אשתקד, שבו התחלואה בשפעת העונתית היתה נמוכה יחסית בזכות השמירה על ריחוק חברתי ועטיית מסיכות, השנה יש גל של שפעת ומחלות חורף נוספות, כמו דלקות בדרכי הנשימה. בתי חולים רבים מדווחים על עלייה במספר המאושפזים עקב מחלות חורף, ועל תפוסה של יותר מ־100 אחוז במחלקות הפנימיות.
בבית החולים בנהריה, למשל, המחלקות הפנימיות בתפוסה של כ־150 אחוז. רק שניים מהחולים, נכון ליום שלישי השבוע, הם חולי קורונה - אחד במצב בינוני ואחד במצב קשה, והם מאושפזים באגף מיוחד שנסגר במחלקה פנימית. בית החולים לניאדו בנתניה נמצא בתפוסה של 140 אחוז במחלקות הפנימיות, ו־160 אחוז במחלקות הילדים; רק שניים מהחולים הם חולי קורונה.
לדבריו של ד"ר ירון מושקט, מנכ"ל בית החולים מאיר בכפר סבא, עקב התחלואה העולה במחלות שאינן קורונה, מתגלים חולי קורונה בקרב אנשים שמגיעים לבית החולים. "מגיעות יולדות או פצועים מטראומה, שעושים בדיקת קורונה ומתגלים במקרה כחולים, לצד מעט חולים שמגיעים בשל קורונה", הוא מספר.
"אצלנו יש כרגע 11 חולים, מהם אחד מחובר למכשיר אקמו (המחליף פעולת לב־ריאה), וחולה נוסף במצב קשה שזקוק לחמצן. יש לנו מחלקה שחלק ממנה מוקצה לחולי קורונה, ושם אפשר לאשפז 12 חולים. עוד לא הגענו למספר הזה, אבל אין לי ספק שנעבור אותו מהר מאוד. לכן פתחנו השבוע מחדש מחלקת קורונה, ופותחים מיון קורונה במלואו".
גם בבית החולים בילינסון הודיעו השבוע על פתיחה מחודשת של מחלקת הקורונה בחניון התת־קרקעי של בית החולים. בהדסה עין כרם פתחו מחלקה שבה 18 חולים, מתוכם יולדת אחת ואישה בהריון מתקדם.
בסורוקה ממשיכה מחלקת קורונה אחת לפעול עוד מהגל הרביעי, לצד יחידה לטיפול נמרץ קורונה. "נכון לאמצע השבוע, יש אצלנו 11 מאושפזים עם קורונה, שמונה מהם במצב קשה, מתוכם חמישה מונשמים", אומר מנכ"ל בית החולים סורוקה, ד"ר שלומי קודש. "במחלקה לטיפול נמרץ ילדים מאושפזים שני ילדים עם קורונה במצב קשה. זה המצב אצלנו לא מהיום, הוא די קבוע. באזור הדרום יש אוכלוסייה רבה שאינה מחוסנת, ואכן, הרוב המכריע של המאושפזים בטיפול נמרץ הם לא מחוסנים. זה מראה משהו מאוד חשוב מבחינתי – מחוסנים שנדבקים הם בדרך כלל מוגנים מפני מחלה קשה".
יש תחושה של בהלה?
"אין אפילו פירור של בהלה. יש אנשים שמתייחסים לזן הזה כאילו אנחנו פוגשים את הקורונה בפעם הראשונה, אבל אין לכך שום סיבה. אנחנו מכירים אותה, התמודדנו עם עומסים מאוד כבדים בעבר, וידענו להזיז משאבים מפה לשם. הכשרנו אז את המיון ואת המחלקות להתמודדות עם קורונה, וההיערכות הזאת תשרת אותנו גם בגל החמישי.
"הדבר היחיד שאולי מחייב התייחסות נוספת בגל הזה, הוא היעדרות של חברי צוות בשל הידבקויות, מה שכמעט ולא ראינו בגל השלישי והרביעי, בזכות יעילות חיסונית. עכשיו אנחנו רואים שגם מחוסנים יכולים להידבק, כי היעילות החיסונית יורדת".
יש הרבה אנשי צוות חולים או בבידוד?
"כרגע יש כעשרה מאומתים וכעשרה מבודדים, ודווקא שינוי המדיניות בעניין הבידודים מאוד חשובה לנו פה, כי היא מאפשרת למערכת קצת לעבוד. כך אנחנו לא חייבים לשלוח את הצוות הביתה במידה של חשיפה למאומת, אלא יכולים לבצע בדיקות כדי לא לסכן את המטופלים בחשיפה לאיש צוות חולה".
התחזיות מדברות על עשרות אלפי מאומתים ביום בתוך כמה שבועות. סביר להניח שזה יפגע גם בצוותים הרפואיים.
"כבר שמעתי הערכה שלפיה יהיו 50 אלף מאומתים ביום. אני לא חושב שנגיע לזה, אבל גם אם כן – אי אפשר לשלוח את כל האוכלוסייה לבידוד, כי המדינה לא תוכל לתפקד. לכן אנחנו ערוכים לדגום את אנשי הצוות בהיקפים גדולים, כדי לתת להם הרגשה בטוחה, ולתת לאנשים להרגיש בטוחים שהם לא באים במגע עם מטפל חולה קורונה".
בבית החולים מאיר יש כרגע כ־70-50 עובדים בבידוד, מתוך 3,500 עובדים. "רוב המבודדים נדבקו בבית מהילדים או מבני משפחה אחרים, ולא מחשיפה במקום העבודה", אומר ד"ר מושקט. "זה מקשה על העבודה, אבל בשלב זה, בתחילתו של הגל, אנחנו מסוגלים להתמודד עם המצב. אם וכאשר תהיה עלייה חריגה במאומתים לקורונה בקרב האוכלוסייה, אין לי ספק שתהיה גם עלייה אצל אנשי הצוות, וזו בעיה. כמה שאתה מתמגן, אתה לא יכול למנוע לחלוטין הדבקה של עובדים".
גם בבילינסון סיפרו השבוע על כ־30 עובדים שחלו בקורונה, ועוד כ־15 בבידוד. "אלה מספרים נמוכים יחסית, אבל הם עלולים לסמן את תחילתה של מגמה", אומר המנכ"ל, ד"ר ערן רוטמן. "כשהיינו תחת מעטה החיסון בגל השלישי והרביעי, התחלואה בקרב אנשי הצוות היתה נמוכה ואפשרה לנו לתפקד. אבל ברגע שרואים עלייה בתחלואה של אנשי הצוות, ובהם גם מחוסנים שלא חולים במחלה קשה אבל זקוקים לבידוד, זה מטריד.
"וכאשר אנחנו מתחילים מראש את החורף עם מינוס יחסי של אנשי צוות מול כמות גדולה של מאושפזים בתחלואת חורף לצד קורונה, בית החולים עלול להיות בבעיה תפעולית. נקטנו כבר כל מיני אמצעים למניעת הדבקה, כמו סגירת חדר האוכל, מניעת יציאה של סגל לכנסים, ועוד. היעדרות של עשרות אנשי צוות לא תשפיע על בית החולים, אבל אם זה יגיע למאות, המצב יהיה קשה יותר".
"לנטר את המצב"
ככל שמצטבר מידע על האומיקרון, כך עולה הסברה שמדובר בזן מידבק מאוד, אבל פחות קטלני מהדלתא. לדברי פרופ' יורם וייס, מנכ"ל הדסה, "אנחנו רואים עלייה הדרגתית ואיטית בכמות החולים הקריטיים, כי הזן הזה מידבק יותר, אבל פחות אלים. אין ספק שככל שיהיו יותר חולים, נראה יותר חולים קשים שדורשים אשפוז. אבל אם היינו רואים כמות כזאת של נדבקים בזן הדלתא, היינו במצב גרוע.
"בבתי החולים של הדסה אנחנו רואים עומס גדול במיון ובמחלקות הפנימיות. ביום השני השבוע ראינו במיון 100 חולים יותר מאשר בדרך כלל - חלקם הגדול סובלים משפעת. החשש שלי הוא שככל שהגל יתחזק, חולים כרוניים עם מחלות חריפות ינסו לדחות את ההגעה לבית החולים, מחשש לעומס. זאת טעות, משום שאנחנו ערוכים לטפל ולזהות חולים במחלות חריפות ולהפריד בינם לבין חולי קורונה, ולכן בית החולים הוא מקום בטוח".
יש טענות שמדובר בשפעת, שתוקפת בעיקר לא מחוסנים.
"מי שמפתח מחלה קריטית הם בעיקר לא מחוסנים. ככלל, סטטיסטית, חולים שמחוסנים בשניים ובוודאי בשלושה חיסונים, מקבלים הגנה משמעותית מפני מחלה קריטית. כיוון ששיעור המחוסנים באוכלוסייה גבוה, אנחנו לא רואים כרגע עליה במספר המונשמים והמטופלים הזקוקים לשימוש במכשירי אקמו. כשהדלתא שלט, היו לנו 40 מונשמים בטיפול נמרץ. הפעם אנחנו לא רואים את זה.
"נכון לאמצע השבוע, יש במחלקת הקורונה בהדסה כ־20 חולים, שלושה מהם מונשמים במצב קריטי, ועוד שישה במצב קשה. אין ספק שבנקודת הזמן הזו, ביחס לגל, רגוע יותר משהיה בגלים קודמים. אנחנו רואים מקדם הדבקה גבוה, אבל לא עלייה במספר החולים קשה.
"מדינת ישראל קיבלה החלטה אסטרטגית, שאני מסכים איתה, לפיה אי אפשר לעצור את החיים. צריך לשמור על הכלכלה ועל החיים הנורמליים. הרי אם היינו עכשיו במצב ההידבקות הנוכחי ללא חיסונים, ישראל היתה צריכה להיות בסגר. אבל הווירוס הזה מאיים על החברה כשבתי החולים קורסים. נכון לעכשיו, אני נמצא במצב שבו אין סכנה שבתי החולים יקרסו ולא יוכלו לטפל בחולים, ולכן אין שום סיבה להשבית את הכלכלה ואת החיים במדינה".
"העובדה שאין הגבלות לא אומרת בהכרח שהמחשבה היא להדביק את כולם. הרי תמיד אפשר להגיד 'בואו לא נעשה כלום', נדביק את כולם, נגיע למצב של 3,000 חולים ביום – מהם רבים שיהיו במצב קשה או אפילו קריטי - והמערכת תגיע לאי ספיקה. אבל תפקידם של הממשלה ומשרד הבריאות הוא לנטר את המצב ולקבוע את המדיניות בהתאם ליכולות. כרגע אנחנו עומדים בעומס הזה. אם לא תהיה ברירה נסגור את הפעילות האלקטיבית (ניתוחים וטיפולים לא דחופים; ב"א) כדי לפנות כוח אדם, בתקווה שהמדינה תדע לשפות אותנו כלכלית".
ד"ר רוטמן מבילינסון סבור כי "בסופו של דבר כנראה תתפתח חיוניות עדר, כתופעה נלווית לחיים לצד הנגיף. אצלנו בבית החולים אין לחץ ואין פאניקה, ואין סיבה ליצור בהלה. יש מוכנות, ואיתה אנחנו נתמודד עם הגל הזה, לא פחות טוב ממה שהתמודדנו עם הגלים הקודמים. כל גל הביא איתו את הייחודיות שלו, ודין האומיקרון אינו כדין הדלתא. מבחינתי כבית חולים, הזן הזה ישפיע על בית החולים בשל כמות המאומתים שמגיעים אליו מסיבות אחרות ומתגלים כמאומתים, ולא מבחינת החולים הקשים.
"הממשלה צריכה להתחשב, בעת קבלת ההחלטות, בהשלכות האחרות על האוכלוסייה, ברמה הכלכלית והנפשית - אי אפשר לשכוח שכלכלה ונפש משפיעים על הבריאות. ראינו את הנזקים שגרם הסגר הממושך לתלמידי ישראל, ראינו את העלייה בצורך בטיפולים נפשיים. לכן אי אפשר לבצע סגר ממושך, שלא תורם כלום, אלא צריך להתמודד עם הנגיף ולחיות איתו. היום הכלים שעומדים לרשותנו הם רבים וטובים יותר ממה שהיה בתחילת המשבר. יש חיסון, יש תרופות, ויש לנו כלים להתמודד עם הגל הזה.
פרופ' ברהום מבית החולים בנהריה סבור שאין סיבה לפרסם מדי יום את מספר הנדבקים. "הציבור כבר עייף, אין טעם להפחיד אותו עוד. המספר הזה של מאומתים עובר לידו. לא משנה אם יהיו 50 אלף חולים או 30 אלף חולים - כל עוד אין עלייה במספר החולים הקשים, זה לא מעניין את הציבור. זה באמת נתון מיותר.
"פעם רצינו לעצור את שרשרת ההדבקה, והרצנו אנשים לבדיקות. כאן אנחנו לא יכולים לעצור את ההדבקה, אז כדאי לעזוב את הבדיקות ולהשקיע את כל האנרגיות בלשכנע אנשים להתחסן בבוסטר, ולמי שצריך - במנה הרביעית".
כשאתה אומר שאי אפשר לעצור את ההדבקה, אתה מדבר על חסינות עדר?
"אף אחד מהמומחים לא אומר שיש לו מטרה להגיע לחסינות עדר. אין דבר כזה חסינות עדר בקורונה, כי כל הזמן יש זנים חדשים. אנחנו יודעים שהאומיקרון מתפשט כמו אש בשדה קוצים, אבל בסופו של דבר הוא גורם למחלה קלה יחסית, שאני לא רואה בעקבותיה עלייה באשפוזים אצלנו, ובטח לא בתחלואה הקשה.
"עברנו את חנוכה, את כריסמס, עכשיו את מסיבות תחילת השנה, ובינתיים לא ראינו עלייה מיוחדת במספר החולים הקשים. אני צופה שהמצב לא ישתנה".
ד"ר קודש: "גם אם הממשלה לא החלטית, הציבור צריך להתנהג באחריות. זה כואב כשאנחנו רואים חלק מהציבור סביבנו שלא מבין את החלק שלו במניעת מגיפה. שלא שומר על עטיית מסיכות, על ריחוק חברתי, שלא נמנע מהתקהלויות. הטיעון הזה שלפיו 'מותר' ללכת למסיבות או להופעות או לכל מקום סגור אחר הוא נוראי.
"גם לאזרח יש אחריות, והתחושה היא שחלק מהאזרחים מתנהגים בחוסר אחריות, בלי לחשוב על האנשים שנשארים לשלם את המחיר אחר כך - החולים והמטפלים. אני אוהד הפועל באר שבע בכדורגל והולך לכל המשחקים שלהם. בניהול הסיכונים שלי בחרתי הפעם לא ללכת למשחק. כל אחד צריך לעשות את ניהול הסיכונים שלו, ולא להיות תלוי במה שאומר שר זה או אחר בשעה שמונה בערב".
"דילמה לא פשוטה"
בשבוע האחרון הוחלט לתת מנת חיסון רביעית לאוכלוסייה בסיכון ולעובדי מערכת הבריאות. מנהלי בתי החולים משוכנעים שהמנה הרביעית יכולה להועיל, ואף הודיעו שיתחסנו בעצמם, כדי לשמש דוגמה לעובדים. אבל בעוד שיעור ההתחסנות בקרב הצוותים הרפואיים גבוה יחסית, יש עדיין עובדים שמסרבים להתחסן. הם מציבים בפני המנהלים דילמה לא פשוטה – הבחירה בין זכותו של העובד על גופו לבין הצורך להגן על מטופלים מפני הידבקות.
"98 אחוזים מאנשי הצוות הרפואי אצלנו מחוסנים בשלוש מנות", אומר פרופ' וייס מהדסה, "אבל אני מניח שיהיה יותר קשה להביא אותם להתחסן בחיסון הרביעי. חלקם לא בטוחים אם להתחסן שוב. השבוע אחלק לעובדים מסמך שמסביר למה חשוב להתחסן, וגם אני הולך להתחסן - כדי להגן על עצמי וכדי לשמש דוגמה אישית".
פרופ' חזי לוי אמר בראיון ל"שישבת" שצריך לחייב אנשי צוות להתחסן, ולא – יוצאו לחופשה.
"אנחנו חייבנו את אנשי הצוות להתחסן במנה הראשונה, השנייה והשלישית. היינו אגרסיביים, ולא נתנו את זכות הבחירה. אני לא יודע אם נחייב אותם גם בחיסון הרביעי. בשלב ראשון ננסה לשכנע אותם. במחלקות שבהן יש סיכון מוגבר, כמו אונקולוגיות או פגיות, נדרוש שהעובדים יתחסנו".
בבית החולים לניאדו התחסנו בחיסון הבוסטר רק 80 אחוז מהעובדים. "אני לא יכול להכריח אנשים להתחסן", אומר המנכ"ל נדב חן, "והמדינה לא מאפשרת לי להפעיל סנקציות על איש צוות שלא רוצה להתחסן. רוב רובם של אנשי הצוותים הרפואיים מחוסנים; הבעיה היא עם עובדי משק.
"אנשים שואלים אותי עכשיו למה להתחסן שוב בפעם הרביעית. אני רואה אצלנו אנשים שמגיעים לדיאליזה שלוש־ארבע פעמים בשבוע, בכל פעם למשך כמה שעות, במשך שנים, כי הם מבינים שזה מה שיציל אותם. אז אם מבקשים ממני פעם בחצי שנה להתחסן כדי לשמור על המשפחה שלי, על עצמי, על הילדים שלי - אני אעשה את זה, כי זה הפתרון הכי טוב שיש לנו".
ד"ר מושקט: "סוגיית החובה לחסן היא מורכבת מבחינה פרקטית, אתית ומשפטית. ללא חקיקה אני לא יכול לחייב איש צוות להתחסן, והסוגיה האתית היא לא פשוטה, כי אדם הוא אדון לגופו. 93 אחוז מאנשי הצוות בבית החולים מאיר מחוסנים, ומי שלא, חייב להציג בדיקה שלילית כל שלושה ימים, בהתאם להוראות משרד הבריאות.
"אין לנו מתנגדי חיסון בבית החולים; מי שלא מתחסנים, זה מסיבות בריאותיות או זמניות, כמו נשים בהיריון שחוששות, למרות שהראו שהחיסון בטוח בהיריון. שיעור הרופאים המחוסנים שלוש פעמים הוא כמעט 100 אחוז, וגם מי מביניהם שעדיין לא התחסן, יעשה זאת בקרוב".
"כן, גם במערכת הבריאות יש אנשים שלא מתחסנים מתוך אידיאולוגיה", אומר ד"ר רוטמן מבילינסון. "אצלנו למעלה מ־85 אחוז מאנשי הצוות התחסנו בחיסון השלישי, ועובדים שלא התחסנו צריכים להציג בדיקה שלילית כדי להגיע לעבודה. אני לא יכול לשלול מהם את הזכות על גופם".
פרופ' ברהום נחרץ יותר. "מעל 92 אחוז מאנשי הצוות בבית החולים הם מחוסנים או מחלימים, אבל יש גם אנשי צוות שלא מתחסנים מתוך אידיאולוגיה, וגם כאלו שלא מוכנים להיבדק ויוצרים לנו בעיה. אני במגעים עם משרד הבריאות ונציבות שירות המדינה לגבי הדרכים האפשריות להתמודד איתם.
"אני יכול בתור התחלה להוציא אותם לחופשה, אבל אחר כך שובר את הראש איך להמשיך את החופשה הזאת, כי לא תמיד מותר להוציא אותם לחל"ת. מצד שני, אתה לא יכול לאפשר להם לעבוד עם חולים ולסכן אותם. זה אירוע שצריך למצוא את הדרך לנהל ברמה ממשלתית ולא ברמה של בית חולים אחד, והממשלה צריכה למצוא פתרון לעובדים כאלו".
"עבודה שוחקת"
מנהלי בתי החולים מספרים על אנשי צוות שחוקים, שכמעט לא מצליחים לצאת לחופשות. "אנשים שנכנסים למחלקות האלה מתמודדים עם משפחות במצבי שבר, ואינם יכולים להיות עם משפחות ומטופלים בצורה מלאה, כי הם חייבים מיגון", אומר פרופ' קודש מסורוקה. "זה שובר. אנחנו קבענו שהצוות שמטפל בחולי קורונה במחלקות הפנימיות יתחלף בכל שלושה חודשים ויעבור לפנימית רגילה.
"עכשיו, אחרי תחלופה בשבע מחלקות, אנחנו מתחילים את הסבב מחדש, עם הצוות הראשון שהיה במחלקת קורונה. הבעיה היא שבטיפול נמרץ יש לי רק אפשרות להחליף בין שני צוותים, וכל אחד מהם עובד שנה שלמה בטיפול נמרץ קורונה. זה קשה. העובדים שם רואים תמותה של צעירים ומלווים משפחות במצבים הכי קשים, והם עושים זאת מתוך שליחות, אי אפשר שלא להעריך אותם על כך.
"אני לא מבין איך אפשר להיות מכחיש קורונה אחרי שאתה רואה אדם לא מחוסן בן 40 שנפטר מקורונה, ואת המשפחה שלו שבורה. ראינו כאן בשנתיים האחרונות סיפורים אנושיים כואבים, ואתה לא יכול שלא לרוץ להתחסן אחרי שראית מה המחלה עושה".
"יש לנו צוות נהדר, אבל כולנו מותשים", מוסיף פרופ' ברהום. "העבודה הזו שוחקת וקשה נפשית. אנשים אצלנו בטראומה ממקרי המוות שראו במחלקות קורונה, ובכל זאת הם ממשיכים לתת שירות ורוצים לעבוד".
ד"ר מושקט: "אנשי הצוות שלנו נלחמים בגבורה כבר שנתיים, ואנחנו מסייעים להם לשמור על החסינות הנפשית ועושים תחלופה ככל האפשר. אבל אי אפשר לבצע תחלופה במחלקה לרפואה דחופה (מיון) או בטיפול נמרץ, והצוות מגיע לשחיקה ותשישות. הם יעמדו בפני הגל הזה, וגם בפני גל נוסף, אם יבוא. אבל העומס הפיזי והעומס הנפשי מעיקים מאוד".
לדברי פרופ' קודש, משרד הבריאות הוסיף לסורוקה בשנה האחרונה כ־50 רופאים וכ־150 אחיות. "זה עוזר מאוד, אבל היינו בחוסר עוד לפני הקורונה, כך שכל הזמן צריך עוד. אין ספק שהשילוב של חורף משמעותי וקורונה יאתגר אותנו מבחינת כוח אדם. אני לא מעלה על דעתי איך היינו עושים את זה בלי התוספת הזאת, אבל זה לא נותן מענה לאפשרות של מאות חולים.
"אני זקוק לעוד כוח אדם, עוד מיטות טיפול נמרץ ועוד מכשירי אקמו. אבל אף אחד לא יספיק להכשיר כוח אדם לטיפול בגל הנוכחי. אם היו מגדילים את התקנים האלו בגל השני, לא היינו נמצאים במצב שבו אנחנו נמצאים היום. אני לא יכול לחיות באי ודאות ובתקווה שאם תהיה קורונה, יגיעו אלי יותר אחיות.
"המערכת רעבה, ואי אפשר להשאיר אותה על הקשקש ולהתמודד עם גל חמישי. הרי מחר יגיע נגיף אחר או חיידק, ושוב המערכת תהיה בחוסר. אני, כבית חולים ראשי בדרום, צריך לפחות עוד 200 מיטות נוספות, לצורך אמיתי של תושבי הנגב.
"במשרד הבריאות מבקשים ממני לפתוח מחלקת ילדים לחולי קורונה. אבל מחלקות הילדים בסורוקה עובדות בכמעט 100 אחוז תפוסה כל השנה, ולי אין מחלקת ילדים אחרת. אם יהיו לי עוד מיטות, בתוספת תקנים לרופאים ואחיות במחלקות האלה, אוכל לטפל בצורה מירבית, בלי לסגור פעילות אחרת של בית החולים. צריך לייצר קצת יותר יתירות במערכת, שיהיה מאיפה לקחת כוח אדם".
"כל עובד הוא משמעותי"
בתי החולים הדסה ולניאדו הם בתי חולים ציבוריים בבעלות פרטית, שאינם מקבלים תקציב שוטף עבור מכשור וציוד ממשרד הבריאות, אלא מתוגמלים בגין ביצוע פעולות קליניות בפועל. הם מספקים שירותי בריאות לכלל האוכלוסייה, וניזונים מתרומות או משירותי בריאות פרטיים. "הדבר שהכי חסר לנו בלניאדו זה כוח אדם, כי מכונות הנשמה יש לנו", אומר נדב חן. "כל עובד הוא משמעותי, אבל תוספת התקנים שקיבלנו בגלים הקודמים היא כמו טיפה בים. גם ככה המערכת מורעבת שנים, אז הדבר הזה לא סוגר את הפערים של הקורונה, אלא בקושי סוגר את הפערים משנים עברו.
"בסוף דצמבר קיבלנו ממשרד הבריאות את התקציב עבור חוסרים שנוצרו בשנת 2021, אבל עוד לא קיבלנו סיוע כלכלי לשנת 2022, ולא קיבלנו תקציב לטפל בגל החדש. אנחנו צריכים להיערך לפתיחת מחלקת קורונה לפי דרישה, אנחנו צריכים לגייס עוד רופאים ואחיות ומיטות, כדי שאנשים יוכלו לקבל שירות בחדרים ולא במסדרון. גם הבדיקות המהירות מתחילות לאזול".
פרופ' וייס: "בניגוד לבית חולים ממשלתי שמקבל הקצאות של מיטות ותקנים של אחיות ורופאים - הדסה, כבית חולים ציבורי, קצת יותר קצר בכסף. לכן, כבר שנים, אנחנו מתוקצבים בחסר לעומת בתי חולים ממשלתיים. לכן יש לנו חוסר באחיות וברופאים, וזה מה שקובע אצלנו בבית החולים.
"כך או כך, הצוותים הרפואיים מאוד תשושים. זה הגל החמישי שהם נדרשים להתגייס לטפל בו, והוא קצת יותר אינטנסיבי, כי הוא מגיע לצד מחלות חורף רגילות, מה שמותח את המערכת. בתחילת השבוע עשינו ישיבת היערכות של בתי החולים, וציינתי שאנחנו בהדסה מחויבים לתמוך בצוות שלנו ולהבין את התשישות ולעזור במה שאפשר, ונעשה את זה.
"אני מקווה שגם משרד הבריאות יתגייס ויסייע בתקציב לכוח אדם וציוד. אנחנו מתחילים כבר להרגיש את הלחץ על שימוש בציוד מיגון רפואי כמו מסיכות וחלוקים. אני מניח שיהיה בו חוסר יחסי, ולכן חייבים לדאוג שיהיה מספיק ציוד כזה במלאי".
ביקשתם תוספת ציוד וכוח אדם ממשרד הבריאות?
"הפניתי את תשומת לב המנכ"ל. אנחנו רוכשים ציוד לבד, אבל כוח האדם מגיע מתקנים של משרד הבריאות. מה שפוגע בבתי החולים הוא לא בהכרח עלייה בכמות החולים הקשים, אלא מחסור בכוח אדם רפואי, שנוצר בעקבות הידבקויות או בידודים".
יש שיתוף פעולה בין בתי החולים בעניין הקורונה? בגלים הקודמים היה עמוס בירושלים, לעומת ערים אחרות.
"הדסה ושערי צדק משתפים פעולה וחולקים בעומס. בעבר כבר קרה שבתי חולים עמוסים ביקשו לבצע ויסות שניוני (העברת חולה מאושפז לבית חולים אחר, כדי להקל על העומס; ב"א) ולהעביר חולה שהגיע למיון לבית חולים אחר, משרד הבריאות מטפל בזה.
"אני, כמנהל הדסה עין כרם ובעת האחרונה כמנכ"ל הדסה, נמנעתי מהסטות מההתחלה כדי לא לסכן אותם בזמן ההעברה. בגלים הקודמים היתה בירושלים בעיה, כשהרבה תושבים לא שמרו על ריחוק חברתי ועל שימוש במסיכות. בהתחלה גם שיעורי ההתחסנות היו נמוכים. היום התמונה בעיר דומה לתמונה הכללית במדינה.
"הקמנו קבוצת עבודה משותפת בין מד"א, הדסה ושערי צדק, כדי לעזור זה לזה. כרגע יש עומס במיונים, ומד"א מווסת את האמבולנסים בין בתי החולים. הכוונה שלנו היא שבתי החולים בירושלים יעשו הכל כדי לסייע לאוכלוסייה בעיר".
מבין ששת בתי החולים, בלניאדו ונהריה אין מכשירי אקמו. "בגלים הקודמים ביקשנו ממשרד הבריאות שני מכשירים, ואנחנו עדיין מחכים לאישור", אומר פרופ' ברהום מנהריה. "בגל הרביעי נאלצתי להעביר 15 חולי קורונה במצב קשה לבתי חולים אחרים, לצורך חיבור לאקמו. השיא היה כשהעברנו במוצאי יום כיפור חולה קורונה במצב קשה להדסה".
לדברי נדב חן, "גם אם נקבל אישור להפעיל מכשיר אקמו, אין בלניאדו כוח אדם שמיומן בהפעלתו. גם לא קל לגייס, כי אין רבים כאלה בארץ".
"מלחמת התשה"
לדברי המנהלים, התרופה החדשה לטיפול בקורונה, פקסלוביד, שאמורה למנוע מחלה קשה, כבר נמצאת בהישג יד במרפאות קופות החולים, ובקרוב תגיע גם התרופה השנייה - מולנופירביר.
"התרופה ניתנת בעיקר בקהילה, לחולים יחסית קלים, וזה יתרון", מדגיש פרופ' קודש. "כי מי שמקבל אותה אמור לא לפתח תחלואה קשה ולא להגיע אלינו בכל מקרה".
פרופ' וייס: "הפקסלוביד, שמיוצרת על ידי פייזר, זוכה לביקוש עולמי עצום, והחברה כנראה לא מסוגלת כרגע לייצר מלאי שיספק את כל הביקוש. לכן כל רשויות הבריאות בעולם קבעו שחולים מבוגרים עם גורמי סיכון יזכו לעדיפות על פני צעירים בריאים ומחוסנים, שהסיכוי שלהם לחלות קשה מקורונה נמוך יותר. התרופה ניתנת גם בקהילה וגם בבתי החולים".
איך נעבור את הגל הזה?
ד"ר רוטמן, בילינסון: "אני יכול להביע תקווה שהגל הזה, כמו שהוא עולה מהר – גם יירד מהר. אולי, בזכות ההדבקה המאוד רחבה של האומיקרון, כן תהיה סוף־סוף חסינות העדר המיוחלת. אני מקווה שנצליח לשמור את אנשי הצוות שלנו בצורה המיטבית, כדי שגם אחרי הגל הזה נוכל להמשיך לתת שירות רפואי בכל תחום שיידרש בצורה הטובה ביותר. כי מערכת הבריאות שבעה מקורונה".
נדב חן, לניאדו: "מה שלמדתי זה שצריך להישאר דרוכים כל הזמן, להיערך ולא ליצור ציפיות שווא, כי זה עלול לפגוע במורל. הממשלה אומרת את זה, אבל צריך להפנים. אנחנו נמצאים במלחמה התשה שלוקחת הרבה זמן, ובחזית יש חיילים כל הזמן. לא צריך לתמוך בחיילים רק בזמן המלחמה, אלא גם בין המלחמות - במתן מכשור, בדיקות ואמצעים כלכלים ותודעתיים. הרי בית החולים תמיד ממשיך לעבוד, ללא קשר לקורונה".
פרופ' ברהום, נהריה: "אני לא רוצה שאנשים יקלו ראש ויגידו הכל בסדר, אבל אנחנו נעבור את הגל הזה. הווירוס לא אלים, כמו שהוא מידבק. מי שיסבול ממנו הם בעיקר מבוגרים עם בעיות נשימה או מחלות קשות, שיגיעו אלינו לבית החולים. אנחנו לא מפחדים מהזן הזה כמו מהזן הבא, שעלול להיות עמיד בפני חיסון. הלוואי שלא יהיה בכלל עוד אחד".
ד"ר מושקט, מאיר: "הגל הזה יעיק על בתי החולים בשני מובנים. הראשון הוא חולי קורונה שיתאשפזו מסיבות שאינן קורונה, ויזדקקו לבידוד; והשני - היקף גדול של בידודים בקרב הצוותים הרפואיים, מה שיהיה מעיק מאוד. אבל אני לא חושב שנהיה בעומס בלתי אפשרי של חולי קורונה קשים. אני מקווה מאוד שלא".
batchene@gmail.com
