"אבל איך כל זה קשור לגלידה?" שואלת בתי בת ה־8, אחרי שיעור פוליטיקה זריז במכונית בדרך מהיישוב עפרה למפעל של בן אנד ג'ריס בבאר טוביה. שאלת השאלות. בדיוק הקושיה שמטריפה כבר שבועיים את ימיו ולילותיו של מנכ"ל בן אנד ג'ריס ישראל - התעשיין הוותיק אבי זינגר.
החזות הצבעונית של המפעל בולטת על רקע אזור התעשייה האפור. משאיות הקפאה ממתינות ברחבה הגדולה לשנע את התוצרת הקרה לכל רחבי הארץ, גם ליהודה ושומרון. בפס הייצור המודרני מתעקלים צינורות שעטופים בשכבת קרח, לצד חדרי בישול לגלידה, חדר אריזה ומקפיא ענק שבו העובדים עטופים בחרמוניות גם כשבחוץ 40 מעלות. בחזית - חנות גלידה ומזכרות של המותג. מותג בעין הסערה.
ב־19 ביולי הכריזה בן אנד ג'ריס העולמית, שנמצאת כיום בבעלות יוניליוור, תאגיד מזון רב־לאומי בבעלות בריטית והולנדית, על התנגדותה למכירת מוצריה ב"שטחים הפלשתיניים הכבושים", כלשונה.
הזמן שחלף מאז לא הרגיע את זינגר בן ה־69, אב לשלוש בנות וסב לשישה נכדים, לנוכח מה שהוא רואה כפגיעה במדינה - ובו באופן אישי. "לוקחים את הדבר הכי כיפי, הכי טעים שיש, ומכניסים פנימה את הפוליטיקה. מה הקשר בכלל? אסור לערבב פוליטיקה וגלידה", הוא נחרץ.
זינגר, שייבא את המותג לישראל והחל לייצר את גלידות בן אנד ג'ריס לפני 35 שנה, סירב להיענות לדרישת החברה העולמית להפסיק למכור בשטחים שמעבר לקו הירוק. בתגובה החליטה החברה העולמית שלא לחדש את הרישיון שנתנה לו לייצר ולמכור את הגלידות תחת שמה, כפי שעשתה עד כה באופן אוטומטי בכל עשר שנים, והבהירה שהרישיון יפוג בסוף 2022. החברה גם הודיעה שתחפש הסדר אחר להמשך פעילותה בישראל.
אתה מצליח לישון בלילה מאז התפוצצה הפרשה?
"היו לילות יותר טובים בעבר", זינגר מתנסח בעדינות ובקור רוח יחסי, אך הכבדוּת בעיניו מסגירה סערה.
"בואי נגיד שמתחילת הפרשה השינה לא מי יודע מה. בסך הכל זה הלם רציני, ובגלל שלא רואים את הסוף, זה מדיר שינה מעיניי. חודש לפני ההצהרה של החברה העולמית עבדנו לילות כימים לנסות למנוע את שחרורה, ומאז נכנסנו לאירוע מתגלגל.
"זה עסק שבניתי בעשר אצבעות במשך שלושה עשורים וחצי. עסק שהתחיל ממספר עובדים שאפשר היה לספור על יד אחת, וכיום מעסיק יותר מ־160. זאת הגאווה שלי, היצירה שלי. החוויה הנוכחית מטלטלת מאוד, כי זאת התמודדות מסוג אחר לגמרי. התמודדות שהיא גם עסקית, אך בעיקר הסברתית־מדינתית".
לא רק הוא לקח את הפרשה אישית ללב. גם משפחתו, ובייחוד שתיים מבנותיו שעובדות איתו בעסק. תחילה ניסה להסתיר את המתח שבו היה שרוי, אבל רעייתו, דבי (69), עקרת בית, הבחינה שגם בשעות לילה מאוחרות הוא טרוד בשיחות טלפון ארוכות. הוא הסביר לכולם ש"יש בעיות עם המפעל", אך לא פירט.
"הבנות ודבי הבינו מה קורה רק כשיצאה ההודעה לתקשורת. כל בני המשפחה מחוברים רגשית למפעל ולמותג. הבנות שלי נולדו לתוך זה. לכולנו יש היכרות אישית עם המייסדים, בן כהן וג'רי גרינפילד. הם ביקרו בביתנו ברמת אביב כמה פעמים.
"היתה תחושה שמשהו מתמוטט, אבל למרות הלחץ והעומס לא ויתרנו על סעודת שישי משפחתית, כמו בכל שבת. הבנות והנכדים התייצבו כולם. הנכדה הגדולה, בת 12, עדיין לא מצליחה להבין מה קרה. אנחנו תמיד מלוכדים, וגם עכשיו כולם דואגים לי שאהיה בסדר. אבל מכיוון שאני בסדר - הם יותר רגועים".
אתה באמת בסדר?
"אני מתפקד ומתמודד. משתדל לשמור על קור רוח. כל החיים התמודדתי עם משברים, אבל פה זה משבר שעוטף אותך ב־360 מעלות, גם אידיאולוגי, גם כלכלי וגם אישי. זה אגרוף חזק ישר לבטן וללב".
• • •
אנחנו עומדים ליד המכונה למילוי האריזות במפעל, שהמתוק־מתוק ניגר ממנה היישר לאריזות הקרטון העגולות. זהו אחד משני קווי המילוי. במחלקת הבישול הסמוכה שש עמדות שונות, שיחד מייצרות 50 אלף גלוני גלידה ביתית בכל יום.
וורקנש, אם לשישה שעלתה מאתיופיה ב־1991, אחראית להזנת האריזות למכונה המשקשקת בשאון רב. היא גרה בקריית מלאכי ועובדת במפעל כבר עשר שנים. "האמת היא שאני דואגת לאבי", היא זועקת מעל הרעש. "על עצמי אני לא דואגת, אני אסתדר. אבל בשביל אבי זה מפעל חיים".
זינגר מהנהן. "אנחנו כאן כולנו יחד. יש פה עובדים ותיקים מאוד, גם כאלה שעובדים 25 שנה. אנחנו חברה משפחתית, וזאת גזירה שנפלה על כולנו. מאוד דאגתי מהתגובה של העובדים. כשעובד פתאום קורא בעיתון, זה לא רק שוֹק, אלא גם תחושה ששומטים לו את השטיח מתחת לרגליים. הבנתי שהמשימה הראשונה שלי היא להסביר לעובדים שאנחנו כאן.
"אספתי אותם מייד ביום הראשון, ניסיתי להסביר שאנחנו נילחם, אבל ראיתי שהם לא מאמינים לי. הם חשבו שאני מחרטט אותם. ביום השני והשלישי, כשהחל השינוי בדעת הקהל וכל אחד מהעובדים קיבל תמיכה מהשכנים ומהחברים שלו, ראיתי את השינוי. פתאום הם הגיעו לעבודה זקופים ועם עיניים בוהקות, נכונים לקרב. הם הבינו שזה משהו כללי, למעשה נגד מדינת ישראל".
למרות שמדובר במפעל מסחרי פרטי, בסופו של דבר.
"זאת לא מלחמה פרטית שלי או של העובדים. מדינת ישראל וכל תומכי ישראל באשר הם, יהודים ולא יהודים, רואים בהחלטה הזאת פגיעה, וכולם נלחמים נגד. לא להאמין כמה פניות של תמיכה אני מקבל מכל העולם. קיבלנו חיבוק גדול מהארץ ומחו"ל. וזה לא נגמר, זה רק הולך ומתגבר".
אילו תגובות, למשל?
"אני מקבל מאות פניות מאנשים מחו"ל, מפלורידה וממינסוטה, מאירופה ומאוסטרליה, יהודים ולא יהודים, שמרגישים שזה המאבק שלהם. אנשים מספרים שהם מכרו את המניות של יוניליוור וששלחו מכתבי מחאה לקונגרס. לכל אחד חשוב להראות שהוא עשה משהו כדי לתמוך, למרות שהם לא מכירים אותי, ואני לא מכיר אותם. פשוט לא להאמין. זה מחמם את הלב כל ההתגייסות הזאת מכל הכיוונים".
מה התגובות הכי מרגשות שקיבלת?
"בארץ, בין התגובות שריגשו אותי מאוד, היו המון בעלי עסקים קטנים, חבר'ה צעירים, שהשיגו את המספר שלי ישירות, צלצלו וביקשו לתמוך בכל דרך אפשרית. ממארגני מסיבות צעירים בתל אביב, שביקשו לקנות מאיתנו גלידה ובכך להביע תמיכה, ועד לתעשיינים, הקניינים שהולכים איתנו יד ביד שנים רבות - וגם הם הביעו תמיכה גדולה.
"יש חברות הייטק שארגנו 'Happy Hour' לעובדים שלהן עם גלידת בן אנד ג'ריס. זה ריגש אותי מאוד, ושם באמת חשתי את התמיכה ואת הרוח הגבית של הישראלים. אנחנו עם מיוחד, עם חם ונאמן".
את החום הזה העניקו לזינגר גם כמאה רוכבי אופנועים כבדים, שיצאו בתחילת השבוע מכל קצות הארץ ודהרו בחסות קבוצת הרכיבה Angels 21 למפעל שבבאר טוביה. "הגענו כדי לומר שאנחנו, הישראלים, תומכים בחברה הישראלית ונמשיך לקנות ממנה", הסביר גיל אלוני, מיוזמי מפגן התמיכה ומנהל קבוצת הרכיבה. "באנו לתמוך באבי, שעושה לילות כימים כדי לבטל את ההחלטה. זאת המלחמה של כולנו".
עם הגעת האופנוענים לרחבת המפעל, ממתינים לרוכבים פיינטים של גלידות קפואות היישר מהמכונה, ודי.ג'יי שהוצב על אחת ממשאיות החברה. אבי מקבל את פני הבאים בהתרגשות, עומד כשוטר תנועה ומכוון את זרם האופנועים פנימה, לרחבה. ממש כפי שניצב עם פרוץ הפרשה, כמעט בודד, מנסה לכוון את התודעה הישראלית - שבתחילת הדרך לא הבינה מי נגד מי.
"כשההודעה של בן אנד ג'ריס העולמית פורסמה, התגובה הראשונית של הציבור היתה הלם. אנשים זרקו את הגלידות לפח, שברו לנו מקרר באילת, התייחסו אלינו ממש כאילו אנחנו אויב המדינה מספר אחת. אחרי שיצאנו והתחלנו להסביר 'רגע רגע, חבר'ה, אל תתבלבלו, אנחנו חלק מכם, בשר מבשרכם', התחיל המהפך.
"לצערי, עדיין יש כיסים של אנשים שלא מצליחים להבין. זה מבלבל, כי מצד אחד הם שמעו שאמרו 'תחרימו את בן אנד ג'ריס', ופתאום אמרו להם דבר הפוך - 'אל תחרימו בארץ, אלא דווקא תתמכו'. אני חושב שרוב רובם של הישראלים הבינו שבן אנד ג'ריס ישראל היא לא החברה העולמית. יש לנו רישיון להשתמש באותה פורמולה, באותו ידע, באותה גרפיקה - אבל הכל מיוצר כאן".
דווקא העובדה שהכל מיוצר כאן הפכה ליתרון במאבק שלך.
"אנחנו משתמשים בחלב, בשמנת ובביצים של כל החקלאים כאן בסביבה. אנחנו כחול־לבן לגמרי. אפילו תמלוגים אנחנו לא משלמים לחברה הבינלאומית. בן אנד ג'ריס ישראל תורמת לכלכלה ולחברה הישראלית, ובעיקר נלחמת כדי להמשיך למכור גלידה בכל ישראל".
• • •
ניצניה של המלחמה הקרה, שהגיעה לשיאה בשבועיים האחרונים, צמחו לפני שנים, כשזינגר חתם על הרישיון מול כהן וגרינפילד, שהיו אז בתחילת דרכם העסקית, ולא דרשו אחוזים מהמכירות בישראל. תחת זאת ביקשו ממנו לדבוק בתפיסת עולמם החברתית־ערכית ולתרום 7.5 אחוזים מהרווחים על הגלידות למטרות חברתיות, כפי שעשו הם עצמם בארה"ב.
בהמשך התנהל שיג ושיח בשאלה באילו ארגונים חברתיים יש לתמוך. כשהקרן של בן אנד ג'ריס רצתה ארגונים בסגנון אונר"א - זינגר סירב ("תמיד בדקתי אם הארגון הוא פרו־ישראלי ולא אנטי־ישראלי"). בסופו של דבר, אפשרו לו חופש פעולה ולא התערבו. "בגלל ההיכרות האישית בינינו, תמיד כיבדו אותי ואת עמדותיי", הוא מסביר.
במסגרת המחויבות לפעילות חברתית היתה בן אנד ג'ריס ישראל מעורבת בפרויקטים רבים, בעיקר בתחומי החינוך, הסביבה והדו־קיום. "אף פעם לא מדדנו במדויק 7.5 אחוזים מהרווחים, כי השיטה שלנו היא לא לחלק צ'קים אלא להיות שותפים לפעילות. אנחנו רותמים את כוח האדם, את המוצרים שלנו ואת היכולות שלנו בדיגיטל וביחסי ציבור לטובות פרויקטים.
"בדיוק דיברתי עם מנהלי אחד הארגונים שאנחנו תומכים בו. אמרתי להם שהיה לי הכי קל לשלוף עכשיו את רשימת הארגונים החברתיים שאנחנו מלווים, אבל הבנתי שזה יזיק לארגונים שרוצים להישאר מתחת לרדאר ולא רוצים להיגרר לתוך הסערה הפוליטית. הם מאוד הודו לי על זה".
לצד תמיכה בילדים חולי סרטן ועבודה עם נוער בסיכון, שותפה בן אנד ג'ריס ישראל בפרויקט לשיפור הקשר הבין־דורי בקהילה האתיופית. בתחום הדו־קיום הם תומכים בתוכנית לימודים משותפת ליהודים ולערבים, ישראלים ופלשתינים.
"בשבוע הבא אמור היה להתקיים מפגש בין התלמידים שבחסותנו, אבל בשל המצב שנוצר והבלבול אצל התלמידים, הפעילות נדחתה. אנחנו מקפידים שבפעילות שלנו לא יהיו מעורבים גורמים ממשלתיים, כדי שאף אחד לא ינסה לקחת את זה לכיוון שלו. היינו מעורבים בעבר בפרויקט 'זרעים של שלום', פרויקט שבו ילדים ערבים ויהודים יוצאים למחנה בארה"ב. כולם היו מגיעים לשם מפחדים ומלאי שנאה, ויוצאים חברים טובים. לצערי, המייסד נפטר והתוכנית קיבלה זווית פוליטית יותר - אז פרשנו מזה".
• • •
כהן וגרינפילד, שני ילדי פרחים ממשפחות יהודיות מברוקלין, חברים לספסל הלימודים, פתחו במאי 1978 דוכן גלידה בתחנת דלק בברלינגטון שבוורמונט, בצפון־מזרח ארה"ב. כעבור שנתיים השיקו גלידרייה.
זינגר, שגר אז בניו יורק, עבד בקונסוליה הישראלית ולמד מִנהל עסקים, היה חובב גלידה מושבע. הוא הגיע לצמד ב־1983, אחרי ששמע על טעמה המיוחד של הגלידה שייצרו. לדבריו, באותם ימים לא היה להם משרד מסודר, ועורך הדין מטעמם לבש ג'ינס וטי־שירט קרועה, "ובקושי הצליח לנסח מסמך". עורך דין מטעמו של זינגר ניסח חוזה, ובן וג'רי חתמו.
עם הרישיון והמתכונים ביד שב זינגר ב־1988 ארצה, אחרי 13 שנה בארה"ב, ואחר שנת התארגנות הצליח להקים את העסק. בספטמבר 1989 השיק את החנות הראשונה ברחוב דיזנגוף בתל אביב. בשנים הראשונות התמקד בפתיחת גלידריות, עד שהקים כ־16 מהן ברחבי הארץ. פיגועי האינתיפאדה המדממים בתחילת שנות האלפיים גרמו לו לשנות כיוון.
"כל כך פחדתי שיקרה משהו לעובדים שלי, או שילדים יתפוצצו, חלילה, כשהם אוכלים אצלנו גלידה, ולכן סגרתי את החנויות, שהשקענו בהן המון, והתמקדתי בייצור גלידות ביתיות. עם השנים הצלחנו מאוד, והיום 49 אחוזים מהגלידות הביתיות שנמכרות בארץ הן שלנו. "כיום נותרו לנו שתי חנויות, אחת במפעל בבאר טוביה, שאליו עברנו לפני 12 שנה, והשנייה במפעל הקודם ביבנה".
עם השנים תפחה גם הרשת העולמית לממדי ענק, ואיתה גם הפעילות החברתית־פוליטית של מייסדיה. בראשיתה התמקדה הקרן שייסדו בסוגיות אקלים ואיכות סביבה. עם השנים החלה הקרן לתמוך בארגונים שנויים במחלוקת, דוגמת "מצעד הנשים", המקושר ללינדה סרסור, פעילה פוליטית מוסלמית־אמריקנית ממוצא פלשתיני, שברזומה שלה אמירות אנטישמיות מובהקות. לאורך השנים לא הסתירו צמד המייסדים את עמדותיהם הפרוגרסיביות, ובאפריל 2016 אף נעצרו בהפגנות התעוררות הדמוקרטיה על מדרגות הקפיטול בוושינגטון.
"את בן וג'רי אני מכיר יותר מ־30 שנה", מספר זינגר. "היתה בינינו חברות של ממש, והיינו נפגשים לפחות פעמיים בשנה בארה"ב. הם גם הגיעו לישראל. בן היה כאן פעמיים, פעם עם אשתו ופעם לבד, וג'רי חמש פעמים, לעיתים עם אשתו ולעיתים עם בנו. אירחנו אותם וטיילנו איתם ברחבי הארץ. אלה לא היו ביקורים עסקיים, אלא חבריים. הם מאוד נחמדים, אז עשינו חיים יחד".
טענו נגדם שהם יהודים אוטו־אנטישמיים.
"אנטישמיים הם לא, וחשוב לציין שהם כבר לא חלק מהחברה העולמית היום (כהן וגרינפילד לא נושאים בשום משרה רשמית בחברה אחרי שמכרו אותה ליוניליוור; י"א). הם יודעים בדיוק איזו עבודה מצוינת אנחנו עושים, איך אנחנו שומרים על הערכים של החברה, ואני מצפה שיעמדו לצידנו ויגבו אותנו".
• • •
זה לא קרה. ב־28 ביולי פרסמו כהן וגרינפילד מאמר ב"ניו יורק טיימס", שבו הסבירו כי "הפסקת הפעילות בשטחים הכבושים" אינה חרם על ישראל. הם הביעו תמיכה נחרצת בהחלטת החברה העולמית וציינו שהם רואים בה "אחת ההחלטות החשובות ביותר בתולדות החברה", כחלק ממסורת של פעילות הדוגלת בשלום.
דיברת איתם אחרי פרסום המאמר?
"לא. לא דיברתי. אני לא מרגיש צורך, וגם לא מרגיש כרגע שאני מסוגל לדבר איתם אישית. מאחר שבסופו של דבר הם לא אלה שקיבלו את ההחלטה, או יכולים לבטל אותה, אני לא רואה כרגע טעם לדבר איתם. אולי זה יקרה בהמשך".
אתה חש פגוע מהם?
"פגוע מאוד. אני בעד חופש דעה. אין בעיה לבקר את מדינת ישראל ואת המדיניות שלה. אבל בין זה לבין ללכת ולפגוע בנו ישירות? עזבו רגע את התמונה הגדולה. אנחנו כאן, במפעל, עובדים ונלחמים על הפרנסה, כולם כאן בן אנד ג'ריס גאים בדם ובנשמה במשך כל כך הרבה שנים. פתאום לעשות צעד שהוא כאילו מתאים לערכים שלכם, אבל בדרך לרמוס אותנו, ובלי להבין עד הסוף מה הקשר בין הערכים שלכם לצעד הזה? אז אני גם פגוע וגם מאוד מאוכזב".
כהן וגרינפילד מייצגים, כנראה, הלך רוח בחברה היהודית אמריקנית. איך נוצר ניתוק כזה של חלק מיהדות ארה"ב עם המיינסטרים הישראלי, שתומך ברובו בהתיישבות?
"זה תהליך של שינוי מגמה. הפרוגרסיבים בארה"ב הולכים ומתחזקים, וכל הנרטיבים של שחורים ולבנים משתנים. זה בא לידי ביטוי במונח People of Color, שרואה בכל הלא־לבנים מי שחווים גזענות מערכתית. איכשהו אנחנו, ישראל, נהפכנו לצד הרע של 'הלבנים', לכאורה, והפלשתינים הצליחו למתג את עצמם כצד הנפגע והמנוצל של 'השחורים', לכאורה. בכל השנים הללו בן אנד ג'ריס, כחברה עולמית, נקטה עמדה של השתתפות והובלה בכל הפעילות של הארגונים שתומכים ברעיון הזה ובמה שמכונה 'צדק חברתי'.
"אז באופן טבעי הארגונים האלה באים אליהם עכשיו ואומרים להם, 'למה המותג שלכם נמכר מעבר לקו הירוק?' ויש גם, בואי לא נשכח, השינוי העכשווי בממשל האמריקני, שמקצין את כל התהליך הזה. אז הכל יחד שׂם את בן אנד ג'ריס העולמית בנקודה מאוד רגישה. אני מבין שהם בבעיה, ואני מבין שהחל ממבצע שומר החומות הם עברו מתקפה נוראית. פשוט שיתקו להם את החברה".
בין השאר, הם התמודדו עם אמירות הזויות, אנטישמיות ממש, בסגנון "אתם מוכרים מקפיאים כדי שישראל תוכל להקפיא גופות ילדים פלשתינים".
"זה הרבה יותר מאמירות. ארגוני ה־BDS פשוט שיתקו את החברה, פנו לכל הארגונים שבן אנד ג'ריס העולמית קשורים אליהם שנים ותומכים בהם, ושכנעו אותם לדרוש להפסיק את הקשר עם ישראל. הם עברו התקפות על האימיילים שלהם. פשוט שיתקו אותם".
שלא לומר הקפיאו.
"אנחנו בעולם הגלידה, אז מתאים לומר שהלחץ הכניס את החברה לקיפאון", הוא מחייך ומרצין שוב מייד. "כתוצאה מהלחץ בחברה נזכרו שבערכים שלהם, הדבר הכי חשוב הוא לדרוש ממני להפסיק את האספקה לירושלים, ולמה שהם קוראים השטחים הכבושים".
גם ירושלים?
"גם ירושלים, וכדאי שנבין את זה. זה לא איזה מאחז מבודד. אלה שכונות בעיר הבירה שלנו, כל מה שמעבר לקו הירוק. ניסיתי כל הזמן לחשוב איך אפשר לשתף פעולה ולעזור להם להתמודד עם הלחץ, אבל בסוף אני מגיע בכל פעם לקו האדום שלי ושלנו כישראלים, עד שנאלצתי לומר 'עד כאן'. לא האמנתי שהתוצאה תהיה מה שקרה. הייתי בטוח שבכל זאת ינסו למצוא איזו דרך".
בעיניך, כניעה לאנטישמיות היא בעצמה אנטישמיות?
"אני לא יודע. אני לא רוצה להיכנס למילים גבוהות. יהודים בארה"ב לא אוהבים שעל כל דבר אומרים 'אנטישמיות'. בואו לא נכניס לכל דבר אנטישמיות. אני כולה יצרן גלידה שמנהל מפעל, שיש בו עובדים מכל המגזרים, כולם עובדים קשה ולכולם לא מגיע להיפגע".
• • •
חודש לפני שיצאה ההודעה מעוררת הסערה, נאבק זינגר, מול הנהלת בן אנד ג'ריס העולמית, בניסיון למנוע בכל דרך את ההחלטה. כשהבין שלא הצליח במשימתו, דיווח על המצב למשרד החוץ. התקיימו בעניין פגישות של שגרירת ישראל בבריטניה, ציפי חוטובלי, מאחר שיוניליוור, שרכשה את בן אנד ג'ריס, היא בבעלות בריטית.
התקיימו גם שיחות טלפון ארוכות לתוך הלילה מול ההנהלה בארה"ב, בניסיון לשכנע שהצהרה כזו רק תפגע בכל מי שמתגורר מעבר לקו הירוק ולא תשפר את מצבם של הפלשתינים. "הם לא הבינו על מה אנחנו מדברים והיו מבוצרים בעמדותיהם, בין היתר על רקע לחץ מאסיבי של גורמים אנטי־ישראליים ו־BDS שהפיצו שקרים", מסביר זינגר. "הם פשוט קרסו תחת הלחץ. אותם ארגונים תקפו אותם מכל כיוון ונגעו בדיוק בנקודות החלשות של מקבלי ההחלטות".
בכל הדיונים הארוכים התרגזת? יצא לך להרים קול?
"בשום שלב לא הרמתי את קולי. זאת לא דרכי".
אתה מתכוון להמשיך להיאבק? מאמין שההחלטה היא עניין הפיך?
"אנחנו בחזית. לא בחרנו בזה, נקלענו לזה, אבל נילחם. אנחנו לקראת מאבק ארוך, ציבורי ומשפטי. אם נבוא לא זקופים למאבק הזה, אלא מדממים או פגועים, יש סיכוי שלא נצליח. אם נדע שכולם איתנו, ושיש לנו גיבוי, אני בטוח שנצליח וננצח, והם יצטרכו לשנות את ההחלטה.
"הגורמים הפוליטיים הבכירים ביותר, ובהם כלל גורמי הממשלה, צריכים להבין היטב שזה לא המאבק של המפעל הקטן מקריית מלאכי. זה מאבק מדינתי, לאומי. אם הם לא יתערבו ויפעילו את מלוא כובד משקלם על מקבלי ההחלטות בדרגים הגבוהים ביותר, ההחלטה לא תשתנה".
בתכלס, יש לך עוד שנה וחצי להעביר את רוע הגזירה.
"אם נגיע למועד חידוש הרישיון בעוד שנה וחצי באותו מצב כפי שהוא כיום, זה יהיה כישלון אדיר של הפוליטיקאים שלנו. יהיה פה כדור שלג שלא יפסיק להתגלגל. אם בן אנד ג'ריס לא יבטלו את ההחלטה, אני מעריך שנראה חברות בינלאומיות נוספות, שגם עליהן מופעל לחץ, הולכות באותו כיוון. זה חייב להיות קו אדום מבחינת הממשלה.
"כמו שיש התקפה, והצבא יוצא להגן עלינו בכל האמצעים - כך הממשלה צריכה להגן עלינו בכל האמצעים. צריך לפתור את הסיפור הזה בשבועות הקרובים, ולא לחכות לעוד שנה וחצי".
בתוך הממשלה יש אגפי שמאל שאולי תומכים רעיונית בצעד של בן אנד ג'ריס. ראינו ישראלים מכובדים, דוגמת פרופ' מרדכי קרמניצר וזהבה גלאון, שפרסמו מכתב תמיכה בחברה העולמית.
"כשראיתי את זה, האינסטינקט הראשוני שלי היה להזמין אותם לכאן, שיסתכלו בעיניים של כל העובדים פה ויסבירו להם איזה טיעון יכול להצדיק את הפגיעה בהם. תביני, זה לא רק 160 שעובדים כאן במפעל. זה עוד אלפי חקלאים, נהגים, יצרני אריזות וכל מיני מעגלים תומכים למפעל הזה. יש כאן מעגלים שלמים מסביבנו שתומכים בנו ונתמכים על ידינו.
"אני מבין שיש להם דעה, ושיגידו אותה, על הכיפאק. אבל אני מצפה מכל אחד שיגן על מפעל שממוקם בדרום הארץ. אני לא מבין איך ישראלי מסוגל, ולא משנה מה הדעות הפוליטיות שלו, להביע בקול רם תמיכה במהלך הזה".
לא הזמנתם אותם, לבסוף.
"הסיבה היחידה שלא הזמנתי היא שזה היה מכניס אותנו לפינה פוליטית שאני לא רוצה להיות בה. אני לא מתיימר להיות פוליטיקאי ולקחת צד, אני כולה יצרן גלידה, תעשיין גאה וזהו. אבל יש לי עקרונות, ויש בישראל חוק שאוסר אפליה (הקובע ש'מי שעיסוקו בהספקת מוצר(...) לא יפלה מחמת מקום מגורים'; י"א) - ואני צריך לכבד אותו.
"כשאני רואה ששמים תמונה של משאית שלנו עם כיתוב 'משאית טרור', אני שואל - עד איזה שפל אנחנו יכולים להגיע? עזבי שזה לא חוקי וזה לשון הרע, אני לא שם. הפכתם אותנו לטרוריסטים? בגלל שאנחנו נלחמים על הקיום שלנו? לא עברנו על החוק, לא פגענו במוצר, לא עשינו שום דבר שלילי. הכל חיובי כאן. אז אני שואל את עצמי - איך אפשר לומר שזו החלטה צודקת לסגור את המפעל כאן ולחסל אותנו?"
ואני שואלת, איך אפשר להסתכל לילדה שלי בעיניים ולומר לה: "לא תקבלי יותר גלידה"?
"זה המקור להחלטה ולהודעה שלי אליהם שאני מסרב", הוא טופח במחווה של סבא על שכמה של הקטנה, שנאבקת בהנאה בהר של גלידה. "לא יכול להיות שאני, כיצרן שיש אנשים שרוצים את המוצר שלו, אומר: 'לא, בגלל שאתם גרים פה או בגלל שאתם גרים שם'. ובל נשכח שגם הפלשתינים אוהבים את בן אנד ג'ריס, וגם אותם הולכים להעניש".
קיבלת תגובות כלשהן מפלשתינים?
"לא קיבלתי תגובות מפלשתינים, אבל קיבלתי תגובות מערבים ישראלים. הם די מבולבלים, אבל בגדול, אלה שמכירים אותנו כחברה וכספקים תומכים בנו".
• • •
זינגר טוען שמבחינת דעותיו הפוליטיות, הוא במרכז המפה. "אני לא נגד אף אחד, מכבד את הדעה של כל אחד. אני לא חושב שיש מישהו, לא משנה מאיזה מגזר, ערבי, חרדי, דתי, שלא עשיתי את כל המאמץ לתת לו את השירות הכי טוב".
היה רגע שחשבת להיכנע, לוותר?
"לא, לא היה בי הרהור של כניעה. זה נראה לי מעוות. זה נראה לי לא הוגן. אם יש מישהו שרוצה את המוצר שלי, שאני כל כך גאה בו, אני לא אתן לו? זה כל כך לא הגיוני, זה נראה לא לעניין".
איך נראית עקומת המכירות שלך מאז המפץ?
"ביום־יומיים הראשונים היתה ירידה. אנשים זרקו את הגלידות לפח. אבל אחרי שיצאנו לציבור התחיל המהפך, ואז היה פיק, המון אנשים באו לחנות וקנו. הפיק הזה חיפה על הנזקים של ההתחלה, כך שבסיכום כללי לא יצאנו בהפסד. גם כעת, כחלק מהחיבוק החם שאנחנו מקבלים, הישראלים ממשיכים לקנות לפי התחזיות שלנו מלפני ההודעה.
"גלידת בן אנד ג'ריס אהובה בשוק הישראלי באופן יוצא דופן, בלי שום פרופורציה לשווקים אחרים בחו"ל. יש לי נתונים מכל העולם. אנחנו עושים מוצר שכולם אוהבים, ועושים את זה בצורה הכי טובה, עם חומרי הגלם וסחר הוגן, תוך דאגה לסביבה ולפעילות חברתית. גם העובדים שלנו מרוויחים בין 25 ל־35 אחוזים יותר מהממוצע ביחס למפעלים אחרים".
תיאורטית, אתה יכול לייצר גלידה עם מתכון שונה ולא תחת המותג בן אנד ג'ריס. גם רמי לוי הציע לך את זה. עם הרוח הגבית שאתה מקבל כרגע מהציבור הישראלי - תזכה להצלחה מסחררת.
"אני לא בוחר בצעד הזה, כי מבחינתי המשמעות היא כניעה להחלטה אנטי־ישראלית".
תצא למלחמה משפטית נגד החברה העולמית?
"בימים אלה אנחנו נמצאים בהתדיינות עם היועצים המשפטיים בארץ ובחו"ל, על מנת לבחון את כל הדרכים המשפטיות הנכונות לפעולה. אני לא יכול לפרט, אבל בהחלט התבצעו דברים שניתן לומר שהם לא חוקיים כלפינו.
"המאבק המשפטי חשוב, אבל הוא חייב לבוא בצמוד למאבק ציבורי־מדינתי מצד הדרגים הכי גבוהים במדינת ישראל, שאני מאמין ומקווה שלא ישאירו אותנו לבד במערכה".
תגיד, בלילה־בלילה, איזו גלידה אתה מוציא מהמקפיא כדי לנשנש כנחמה?
"כל זמן שזה בן אנד ג'ריס, אני שמח לאכול כל מה שמונח שם", הוא מחייך. "הטעם האהוב עלי משתנה כל הזמן. כרגע זה צ'רי גרסיה (גלידה עם דובדבנים וחתיכות פאדג'; י"א), אבל בדרך כלל זה הטעם שאנחנו מייצרים באותו יום, כי כשזה יוצא טרי מהמכונה - זאת ליגה אחרת".
shishabat@israelhayom.co.il