תהייה גדולה מרחפת בימים אלה מעל הפרומואים שמכריזים על בוא העונה של "האח הגדול", שתושק בתחילת השבוע בקול תרועה חלושה. איך אפשר לחזור לשגרת ריאליטי של ויכוחים על סיגריות ומחנאות בזמן שחיילינו נהרגים בעזה, חטופינו נכחדים בשבי חמאס ואזרחינו המפונים לא יכולים להתרווח על ספה בסלון ביתם - בימים ראשון, רביעי, חמישי ושבת ברשת 13 - ולכבות את המוח מול "האח הגדול"? איך אפשר לשדר את "האח הגדול" בתקופה כזאת?
"קודם כל, ידעתי שהשאלה הזאת תגיע", משיבה המנחה לירון ויצמן לפני שאני מספיק לסיים את השאלה. "זה ברור, וזאת השאלה שצריכה להישאל. שאלה לגיטימית. גם אני שאלתי את עצמי את השאלה הזו, ואז העליתי לאינסטגרם פרומו מוזיקלי של 'האח הגדול', ולא הוספתי הסבר. התגובות היו: 'איך אני מת להישאב לזה', 'וואי, מתי זה כבר יתחיל'. ואז הבנתי שאנחנו צריכים את זה לנפש.
"אין ישראלי ש־7 באוקטובר לא נגע בו. גם היום, אף על פי שאמרתי לעצמי 'לירון, היום תתנתקי ותבואי מרוכזת לראיון', פתחתי עיתון בבוקר וראיתי שחור. בדרך לפה הגיעו הידיעות על חנן יבלונקה ז"ל (שנחטף וגופתו חולצה מעזה; נ"ו). אני מכירה אותו מהילדות. גם את המשפחה. חנן היה חבר של ליאור אסולין, שנרצח בנובה, וגם אותו הכרתי טוב.
"הנפש שלנו לא באמת יכולה לעמוד בכל הדבר הזה והתוכנית ברשת או השידור החי בערוץ 26 יכולים לשאוב את הצופים לעולם אחר. כל לוח השידורים כבר חזר, גם אם אף אחד מאנשי הטלוויזיה שמקבלים החלטות לא חושב שהחיים חזרו למסלולם. לבעלי יש עוד צו מילואים לאוגוסט. אף אחד לא חושב שהחיים חזרו, אבל כן חזרנו לאיזושהי שגרה חדשה".
הניתוק יהיה מוחלט או שהכוונה היא להתאים את העונה למצב?
"בגלל שרותם סלע חברה טובה שלי אני יודעת ש'הכוכב הבא' שינו את התוכנית תוך כדי העונה בהתאם למצב הרוח. אנחנו עולים לעונה של ארבעה חודשים ואין לי ספק שמה שמתוכנן כרגע על שולחן השרטוט עוד ישתנה 200 פעם. מעולם לא עלינו לעונה כזאת ואנחנו פותחים אותה עם מיליון סימני שאלה.
"יש לנו יתרון ברור שאנחנו משודרים בלייב. אם אנחנו עולים בתשע וחצי, אז בשעה שמונה אפשר להחליט שאת המשימה ההיא לא נשדר ואת הטקסט הזה נאמר אחרת. זה משהו שאני אומרת לעצמי כדי להרגיע את עצמי.
"תראה, זה יהיה מאוד לא פשוט. לפני כמה ימים, כשפורסם בשש בערב סרטון (חטיפת) התצפיתניות, ישבתי בבית וחשבתי מה קורה אם עכשיו בשעה תשע וחצי אני צריכה לעלות לשידור עם 'האח הגדול'. לא היתה לי תשובה. לכן, ברור שיהיו התאמות למצב. יתרון נוסף בפורמט הוא ש'האח הגדול' מהווה מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. הרי מה כיף ב'האח'? המציצנות.
"התוכנית מציבה מראה לחברה שלנו והעונה הזאת תהיה מראה של איך החברה נראית אחרי 7 באוקטובר. ברור שתהיה נגיעה במצב. אני, בתקופה האחרונה, התמכרתי לחדשות ברמה כל כך גרועה לעצמי, לנפש שלי. הייתי לאחרונה בחופשה משפחתית של שלושה שבועות בתאילנד, והייתי מנותקת. בערך מנותקת, כי לא כיביתי את הפושים. זה עשה לי טוב להתרחק. לכן, אני מתה ש'האח הגדול' ישאב אותי פנימה ממש. אני מרגישה שזה יעשה לי טוב".
הפנים של "האח"
זה אולי נשמע היום כמו נוסטלגיה רחוקה, אבל העונה הקודמת של האח הסתיימה בסך הכל חודש לפני פרוץ המלחמה. כיכבו בה סתיו קצין ויובל מעתוק, היו בה ריבים מטופשים על שוקו וסיגריות, והיה גם סטוקר אחד ששיבש ללירון ויצמן את החיים. המטרידן נעצר, נחקר, שוחרר, הורחק, ואז שוב נעצר - הפעם, מאחורי הקלעים של שידור תוכנית הגמר. מאז, שקט בגזרה. "טפו־טפו־טפו", אומרת ויצמן ודופקת על השולחן. "אני לא מאמינה שזה קרה לפני שנה. זה מרגיש כמו עשור. היתה אצלי משטרה בבית, אל תשאל".
אז הנה אני שואל.
"התחילו להתאבסס עלי ברשת, כתבו שקרים, אנשים האמינו ואז מישהו הגיע לטלפון שלי ובמשך כמה שבועות קיבלתי המון הודעות ואיומים. כל מיני הודעות קוליות ודברים לא נעימים. בהתחלה לא שיתפתי אף אחד, התעלמתי, חסמתי, אבל זה המשיך - כל פעם ממספר אחר. בסופו של דבר גילינו מי זה והבנו שיש לו היסטוריה ושזה מסוכן, אז הגשתי תלונה והגיעה אלי משטרה הביתה לקחת עדות. רשת סיפקה לי מאבטח צמוד במשך שבוע. לפני הגמר תפסו אותו בנווה אילן כי הוא הגיע לאולפנים ואחד השומרים זיהה אותו. זו היתה סיטואציה לא נעימה שלקחה אותי למקומות לא טובים עם לילות בלי שינה".
"צמד המילים 'בלתי נתפס' קטן יחסית למציאות כאן - ונוסף על זה הכל יקר. איך אפשר לשרוד פה? ועדיין, לא ריאלי מבחינתי לעזוב. אני מרגישה שעדיין יש על מה להילחם כאן. כלומר, להילחם על המדינה שלנו"
לא פחדת על המשפחה שלך?
"ברור שפחדתי, אבל זה לא השפיע על הבנות שלי. זה לא הגיע אליהן. לא נתתי להן להרגיש שמשהו לא בסדר. בשבוע שבו המאבטח היה צמוד אלינו 24/7 העדפתי שלא לקחת אותן לבית הספר ולגן, ודאגתי שאחרים ייקחו אותן כדי שלא נצטרך ללכת בליווי מאבטח. הוא היה חמוד מאוד, אגב. הוא כתב לי שהוא נלחם עכשיו בעזה, שיהיה בריא".
ויצמן (40) מגישה את "האח הגדול" מאז נדידת התוכנית לרשת 13 בשנת 2018, וזו תהיה העונה השמינית בהנחייתה (שש עונות רגילות, ושתיים VIP) - מה שהופך אותה לפנים הכי מזוהות של הריאליטי הכי מדובר ומעורר מחלוקת בטלוויזיה המסחרית.
מה העונה הכי טובה לדעתך?
"העונה של טליה ובר, הייתי צופה בערוץ 26 מהבוקר עד הלילה. היה שם קסם".
מה צריך כדי לנצח?
"להיות הכי אמיתי שיש. תראה את הזוכים: מעתוק, טליה עובדיה, תקוה גדעון, זהבה בן. כולן נשים. חייבים להביא לתוכנית את מי שאתה באמת ולא לצפות בעונות קודמות ולהגיד לעצמך 'אם אעשה את הפרובוקציה הזאת והזאת אני אבלוט ואנצח'".
מה שאת לא אומרת זה שכדאי גם להיות חביב ההפקה כדי שיקדמו אותך בשידורים, יבנו סביבך משימות ויערכו אותך טוב.
"זה נכון שלעורכי התוכנית יש השפעה ושליטה, אבל הם לא יכולים להחליט מי ינצח. היו המון הדחות שהיינו המומים מהן. למשל, ההדחה של קאזם (חליליה). הייתי סגורה שהוא יהיה בגמר. גם בהדחה של ספיר (בורגיל) הייתי בהלם - וזה גם היה על הפנים בשבילנו שהיא תודח כי היא היתה מנוע מצוין לעריכה ובכלל לתוכנית. אבל הקהל הדיח אותה. קורה. אין לנו שליטה על הכל".
"בחיים לא ראיתי את אורי בעלי ככה, כמו ב־7 באוקטובר. הוא סמ"פ של 132 לוחמי צנחנים, וכשהוא הבין שהם במגע - מאותו הרגע אין אותו. הוא הפעיל את כל הקשרים האפשריים כדי להצטרף אליהם"
הדור של המנחות
ויצמן גדלה בצפון תל אביב, ומתגוררת בעיר עד היום. "כשעבדתי אצל גיא פינס, והייתי מאוד צעירה, העורכת גלי בראון אמרה לי כל הזמן 'אני רוצה למכור אותך ולהפוך אותך לכוכבת, אבל את חייבת סיפור. את חייבת לספר משהו. תנסי לחשוב על משהו רע שקרה לך בילדות', אבל האמת שהיתה לי ילדות ממש בסדר. גדלתי ברמת אביב עם הורים מתוקים ואחות קטנה על 'בוורלי הילס 90210', 'קטנטנות', 'כדור פורח' בערוץ הילדים, 'הקוסם' ו'ספר הג'ונגל'".
מה חלמת לעשות כשתהיי גדולה?
"בדיוק את מה שאני עושה עכשיו. בחיי. מטורף. וזה לא שידעתי ממש מה אני רוצה כי לא היו אז מנחות של ריאליטי. אני חושבת שיגיע שלב שבו אלך למאחורי הקלעים, אבל בינתיים אני מאוד רוצה שהשלב הנוכחי יימשך כמה שיותר.
מצד שני, לפעמים אני באה ל'אח', מסתכלת על החבר'ה שעובדים על המשימות וממש מקנאה. אני חושבת לעצמי 'איזה כיף יכול להיות לבוא לעבודה בלי להתאפר ובלי לעלות על הבמה בסוף היום'.
"כל הזמן אני צריכה To Deliver ולפעמים לא בא לי, אז בטוח מתישהו הקריירה שלי תלך לשם. אני לא רוצה להאיץ. אני באמת מנסה לקטוף את הפירות שעבדתי מאוד קשה כדי להגיע אליהם, אבל סרט הדוקו שעשיתי עכשיו לרשת ("בחזרה מעזה"; נ"ו) פתח לי תיאבון ברמות שאני לא יכולה להסביר. הכי בא לי לעשות עוד דברים כאלה. כבר שלחתי הצעה נוספת לרשת.
"כשאתה ילד אתה חולם להיות בפרונט כי אתה לא יודע על המקצועות האחרים בתעשייה. בצעירותי חיפשתי דמות אישה על המסך ולא היתה. בניינטיז ובתחילת המילניום היו רק מנחים גברים. כלומר, היו את מנחות ערוץ הילדים, כמו אפרת רייטן, שהיו השראה בשבילי, אבל בפריים טיים ראית את רות גונזלס, נערת הגלגל, תמיד בשמלה קטנה, מסובבת אותיות. הדור של מנחות התוכניות הגדולות זה הדור שלנו".
היתה אילנה דיין.
"אני לא יכולה להשוות את עצמי לאילנה דיין. זה יחטא מאוד למציאות. הייתי שמחה להגיד שההשראה והשאיפה שלי זאת אילנה דיין. אילנה דיין זה להעריץ, זה סגידה, אין דברים כאלה. אבל אשת טלוויזיה מעולם הבידור? אני חושבת שרותם (סלע) ואסי (עזר) התחילו את זה.
"היתה כמובן את רבקה מיכאלי, אבל לא גדלתי בדור הזה. בתקופתי היו דודו טופז, צביקה הדר, ארז טל. לא היה ייצוג למי שאני. לא יכולתי לחלום להיות צביקה הדר כי אני בת, אז חלמתי בכלליות לעבוד בתקשורת ולהיות בטלוויזיה".
לוחמות בעורף
היא נשואה לאורי סמיט, מנכ"ל קניון TLV, ולהם שתי בנות - קרני (9) ואמי (5). ב־7 באוקטובר היו בעיצומה של חופשה משפחתית באוסטריה ובגרמניה.
"התאכסנו במקום מדהים בגרמניה ובבוקר בעלי העיר אותי, 'בוּל, תתעוררי! יש מלחמה בארץ'", היא משחזרת. "אמרתי לו 'מאמי, זה שני טילים על שדרות, לא להעיר אותי', אבל אז אני רואה 5,000 הודעות בכל הקבוצות. תוך רגע סמיט הוקפץ למילואים וניסה בטירוף למצוא טיסה לארץ.
"החלטתי שלא נשארים על אדמת גרמניה ומכיוון שהטיסה ארצה התבטלה טסנו לאמסטרדם. גיסתי, אחות של אורי, גרה שם ואמרתי שאם נשארים אז עדיף עם משפחה.
"בחיים לא ראיתי את בעלי ככה, כמו באותה נסיעה לאמסטרדם. הוא סמ"פ של 132 לוחמי צנחנים, כולם היו בדרך לדרום והוא הבין שהם כבר במגע. מאותו רגע, אין אותו. הוא רק בטלפון, מפעיל את כל הקשרים האפשריים כדי להשיג טיסה ולהצטרף אליהם".
"אתה חושב שאני צריכה לפרוש? ארז טל היה עשר עונות ב'האח הגדול', אסי עזר שמונה. אני מתקרבת, אבל אין לי כוונה לפרוש. אין כיף כמו 'האח הגדול'. תאחל לי להיות שם עד הפנסיה"
ניסית לעצור אותו? להגיד לו 'תישאר איתנו כמה ימים, תשמור על המשפחה שלך'?
"בהתחלה אמרתי לו 'זה גורל, אתה פה', אבל אז קלטתי שהאירוע גדול ממני ושאני לא יכולה לשכנע אותו. גם עכשיו, נראה לך שבצו הבא אני רוצה שהוא ילך? הבנאדם היה ארבעה חודשים בחאן יונס ותודה לאל חזר הביתה. אנחנו קצת לא מאמינים שהוא שרד".
לאחד שובו מהחזית, ויצמן יצרה את הסרט "בחזרה מעזה", בו ניסתה לפענח מה עבר על בן זוגה ועל חבריו ליחידה בשדה הקרב, ועד כמה קשה החזרה לשגרה האזרחית. "הדוקו עזר לי להבין דברים על בעלי ולהכיל את הסיטואציה", היא מעדכנת.
"זה מאוד חיבר בינינו, כי בגלל הסרט צפיתי בכל קטעי הוידאו שהוא צילם במצלמת הגו־פרו בחאן יונס והבנתי שזה לא מורטל קומבט. זה לא צחוק מה שהלך שם. ראיתי דברים נוראים, ואז דיברנו על זה בבית. הפכתי להיות חצי פסיכולוגית שלו והוא שלי.
"מוזר להגיד, אבל המלחמה עשתה לנו מאוד טוב לזוגיות. אני מסתכלת עליו עכשיו ואומרת 'תודה אלוהים'. הוא רק במקרה חזר. באמת. אני פשוט מכירה את הסיפורים. רק במזל זה פגע פה ולא פה. תודה לאל".
הוא מבין מה את עברת בתקופה בלעדיו?
"לא הייתי מנותקת מהסיטואציה. אנחנו הנשים היינו לוחמות בעורף שצריכות להחזיק את כל הבית לבד. הכל עלייך. אז אני לא יודעת אם סמיט מצליח להבין מה עברתי, אבל הוא אומר לי כל הזמן 'איזו אישה יש לי'. גם הבוקר הוא אמר לי את זה".
איך החזקת את הבית, במבט לאחור?
"כשצריך לתפקד אז מתפקדים. כשנשארתי עם ילדות בנות 9 ו־5 לבד באמסטרדם, בלי אבא שלהן, תפקדתי. היינו שם שבוע וחצי וחזרנו לארץ. אמרתי להן, 'בנות, בישראל יש מצב שיהיו אזעקות, אבל זה לא חדש לנו, אנחנו הולכות לממ"ד לכמה דקות והכל טוב'. נחתנו בנתב"ג, עלינו על מונית ובדרך לתל אביב היתה אזעקה. נשכבנו על אספלט בתוך אתר בנייה.
"אני מנסה לגונן עליהן. הן לא רואות פריים אחד של חדשות. בשיא המלחמה הן ידעו שבשמונה הן צריכות להיות במיטה כי אמא רואה חדשות. אבל בכיתה הילדים מדברים וליד בית הספר הכל פוסטרים של חטופים וחטופות, אז הבת הגדולה, קרני, קולטת מה קורה.
"פעם נסענו באוטו, וקרני אמרה לי 'אמא, ראית שיש שתי תאומות מהחטופות שדומות לאמי?'. אמי זו אחותה הקטנה. כמעט עשיתי תאונה. היא דיברה על הילדות של שרון קוניו. שאלתי אותה 'מה, מה את יודעת על החטופים?'. והיא ענתה, 'אני יודעת שיש חטופים שנחטפו לעזה, ויש שם שתיים שנראות בול כמו אמי, אמא'.
"ישר התקשרתי ליועצת הורות ודיברתי עם הילדות על זה. הסברתי להן שמחזירים אותן ודואגים להן. הסברתי גם שאבא במלחמה ושהוא גיבור ששומר עלינו. התייעצתי עם פסיכולוגים. הייתי מאוד בתוך הדבר. הבנות שלי היו הסיפור".
"אנחנו הנשים היינו לוחמות בעורף שצריכות להחזיק את הבית לבד. הכל עלייך. אני לא יודעת אם אורי מצליח להבין מה עברתי, אבל הוא אומר לי כל הזמן 'איזו אישה יש לי'. גם הבוקר הוא אמר לי את זה"
זה פגע לך בעבודה?
"כן. סמנכ"ל רשת הציע לי תוכנית מלחמה יומית ב־23:00 ואמרתי לא. אני אף פעם לא אומרת לא לעבודה, אבל יש אזעקות בתשע בערב, אבא של הילדות בעזה ואני לא יכולה לעזוב אותן. אמרו לי, 'גם בעלה של הילה קורח במילואים'. בסדר. אם הייתי מגישת חדשות, הייתי מתמודדת עם זה. אם עכשיו, כשאהיה ב'האח הגדול', בעלי ייקרא שוב, אז אתמודד עם זה, אבל להתחיל משהו חדש כשאני יודעת שיש ילדות שזקוקות לאמא שלהן יותר מתמיד? לא רציתי את זה.
"בסוף החופשה בתאילנד, הבת שלי אמרה 'אין לי חשק לחזור לארץ כי עדיין יש מלחמה'. אמרתי לה, 'אבל אבא כבר פה איתנו', והיא אמרה, 'בסדר אמא, אבא פה, אבל עדיין יש מלחמה'. לא ידעתי יותר מה לומר. מצד שני, מה אעשה? אארוז את החפצים ואהיה מהגרת? זו לא אופציה מבחינתי".
זו אופציה שיותר ויותר אנשים שוקלים כרגע.
"יש לי חברות שעזבו, זה נורא, אבל חייבים לנסות לשמור על אופטימיות. אני אהיה בסדר. תהיה לי את הפוסט־טראומה שלי ויהיה בסדר, אבל כשאני מסתכלת על הילדות, איפה הן גדלות, ולאן זה הולך אני רק יכולה לקוות שמשהו ישתפר וישתנה".
אז מה, נדבר קצת על פוליטיקה?
"מה אני פוליטיקאית? שאל את הפוליטיקאים על פוליטיקה. הם האנשים שצריכים לתת תשובות לעם".
ועדיין, כאחת שתמלא את הפריים טיים ארבע פעמים בשבוע בארבעת החודשים הקרובים יש לך יותר השפעה מאשר לחברת כנסת זוטרה.
"אתה חושב? אז בוא ננסה להשפיע, אין לי בעיה. אני חושבת שצריך ללכת לבחירות בהקדם. זה שהאנשים שאחראים לגורלנו ב־7 באוקטובר לא הניחו את המפתחות ואמרו 'כשלנו' כבר ב־10 באוקטובר זה מופרע. אפשר ללכת לבחירות מהירות בזמן מלחמה, לתת את המפתחות למישהו חדש ולהתפלל לטוב.
"אני לא אומרת שאם יהיה מישהו אחר אז הדברים ייראו אחרת. עם יד על הלב? לא יודעת. אבל זה שצריך לעשות את זה? היינו צריכים כבר לפני שמונה חודשים, וזה שזה לא קרה זה ברמת ההזיה בעיניי.
"בעלי היה במילואים מאוקטובר ועד פברואר. יש לו צו לאוגוסט. אני אומרת לו, 'אתה בן 40, אל תלך', והוא אומר לי 'מי ילך?'. ואז יש חרדים שמסבירים שהם לא צריכים להתגייס. הוא עשרים שנה עושה צבא ונלחם. מה עוד צריך לקרות שכולם יבינו שכל אחד ואחת צריכים להתגייס? על מה ולמה הם יקבלו פטור?
"80 אחוז מהמשפחה שלי דתיים, חלק מהם חרדים. אני גם אגיד לבן דוד שלי בפנים 'הילדים שלך צריכים להתגייס ולתרום למדינה'. תקראו תורה, אבל לא במקום צבא. מי שלא מסכים עם זה - הוא מטורף.
"והכי נורא זה החטופים. במה הם שונים מאיתנו? אם מחר זה יקרה לי, מישהו יילחם כדי להציל אותי או שיגידו שאני הורסת את המדינה? במדינה מתוקנת היו אמורים לדאוג להכל עבור משפחות החטופים, אבל כאן, עד שהם כבר פוגשים את מקבלי ההחלטות, אומרים להם שהמחאה שלהם זה מה שהורס את המדינה.
"צמד המילים 'בלתי נתפס' קטן יחסית למציאות שאנחנו חיים בה - ונוסף על זה הכל יקר. איך אפשר לשרוד פה? איך אפשר לחיות פה? איך אפשר לחסוך לדירות? ועדיין, לא ריאלי מבחינתי לעזוב. אני מרגישה שיש על מה להילחם כאן. להילחם על המדינה שלנו".
"כל אחד ואחת צריכים להתגייס. 80 אחוז מהמשפחה שלי דתיים. אני גם אגיד לבן הדוד שלי בפנים 'הילדים שלך צריכים להתגייס'. תלמדו תורה, אבל לא במקום צבא. מי שלא מסכים עם זה הוא מטורף"
מתנהגת בהתאם
נוסף על החזרה של "האח", בימים אלה אפשר להיתקל בוויצמן בקמפיין שעשתה לחברת אלקטרה ולשמוע אותה בתוכנית הרדיו היומית שהיא מגישה כבר ארבע שנים לצד נלי תגר ברדיו תל אביב 102FM.
על משבר גיל 40, אם קיים אחד כזה, היא מדלגת בקלילות. "הייתי בפסח בקלאב מד בתאילנד ואני בראש שלי הכי לא מרגישה בת 20, אבל באתי לעובדים שם בהתלהבות ואמרתי להם 'יואו, אתם יודעים שגם אני עבדתי פעם בקלאב מד?' הם עשו לי כזה 'אוקיי, מתי?'. עניתי '2005'. הם עשו פרצוף ואמרו 'וואו, זה 20 שנה'. ישר אמרתי לבת שלי, שהיתה איתי, 'אני ממש צריכה להפסיק להגיד את זה, נכון?'. בואנ'ה, עשרים שנה. זה דינוזאור".
החופשות והבילויים החברתיים של ויצמן נראים הכי נוצצים שאפשר דרך הרשתות החברתיות ואתרי הרכילות. ככה זה כשהחברות הכי טובות שלך הם גל גדות, רותם סלע, יעל גולדמן, אורלי מירקין (אולפן שישי) ועוד כמה סלבריטאיות מדרג גבוה.
"אני 20 שנה במקצוע וצברתי חברים לאורך הדרך", היא מסבירה. "את רותם הכרתי ב־2006 כשעבדנו אצל גיא פינס. אולי מבחוץ זו נראית חבורה נורא זוהרת אבל בשבילי זו חברות רגילה של חברות שאני אוהבת ומתייעצת איתן, וזה שהן באותו המקצוע זה יתרון אדיר.
"זה כמו החברות שלי עם נלי. אנחנו ביחד שעתיים כל יום וזה מאוד אינטימי. הכרנו כשהיינו בנות 20 ומשהו, כשגרנו אחת ליד השנייה במרכז תל אביב ועשינו פילאטיס ביחד. היא היתה נורא מצחיקה בפילאטיס. פיפי. נהיינו בקשר וכשקיבלתי את ההצעה להגיש תוכנית ברדיו מייד התקשרתי אליה, עשינו טסט ומאז אנחנו רצות. היא בשר מבשרי. בחורה מבריקה שנותנת לי השראה במלא תחומים".
"בצעירותי חיפשתי אישה על המסך. בניינטיז ובתחילת המילניום היו רק מנחים גברים. בפריים טיים היית רואה את רות גונזלס בשמלה קטנה, מסובבת אותיות. הדור של מנחות התוכניות הגדולות זה הדור שלנו"
התוכנית היומית ברדיו מחייבת אותך לחשוף הרבה מעצמך. איך את מסתדרת עם חשיפה?
"מרגש אותי לעשות דברים שבהם שאני מביאה את עצמי ואנשים אוהבים. 'האח הגדול' היא תוכנית עצומה, עובדים בה יותר מ־100 אנשים, ואני אמנם לא פיון, אני סופר מעורבת, אבל בסוף אני בורג במערכת. ברדיו זה אני האמיתית, אני מאוד חשופה שם, וזה קשה כי אני לא בן אדם שאוהב לחשוף את החיים שלי. אבל כשמאזינים מרגישים שנגעתי בהם, שגרמתי להם לחשוב, שעזרתי ושנתתי למישהו קול - יש לזה משמעות.
"הרבה מפורסמים מאוד חשופים לציבור. אצל חברות שלי, כמו נלי ורותם, זה מאוד בפינצטה. החשיפה הפרטית מאוד מדודה. כשקרני נולדה הייתי מצלמת אותה כל הזמן מהגב. יום אחד גיא פינס אמר לי 'לירון, אם את רוצה לצלם את הבת שלך, צלמי אותה ואם לא אז לא, אבל אל תעלי לאינסטגרם תמונות שלה מהגב. זה מגוחך'. סבבה. רשמתי. היום, אם תרוץ על האינסטגרם שלי אז בקושי תראה תמונות של הבנות שלי. אני לא מרגישה צורך לשתף.
"יכול להיות שאם הפרנסה שלי היתה תלויה בצורה קיצונית באינסטגרם הייתי מתנהלת אחרת, אבל כרגע אני לא רואה סיבה אמיתית לפרסם תמונות של הילדות שלי. הן לא צריכות להיות חשופות בגיל הזה. מספיק שהילדה שלי אמרה לי אתמול 'אמא את יודעת שילדים בבית ספר שואלים אותי מתי מתחיל 'האח הגדול?'. השתנקתי. התעניינתי מה היא ענתה להם והיא סיפרה: 'אמרתי להם שעוד מעט כי אמרת לי שבקיץ לא תהיי בבית'.
"אז זה ממש מספיק שניגשים לבת שלי ושואלים אותה מתי מתחיל 'האח הגדול'. מבחינתי, זה מעל ומעבר. אין צורך שהיא תהיה בסטורי שלי ככוכבת. ממש לא".
עד מתי תמשיכי להנחות את "האח הגדול"?
"אתה חושב שאני צריכה לפרוש? ארז טל היה עשר עונות, אסי עזר עשה שמונה. אני מתקרבת, אבל אין לי כוונה לפרוש, אם זה מה שאתה רומז.
"קח לדוגמה את גיא זו־ארץ ב'הישרדות'. הבן אדם מנחה את זה כמעט 20 שנה והיד עוד נטויה. אם יש מישהו שאני שמחה שיהיה לצידי דווקא בעונה הקרובה זה גיאזו. אנחנו יודעים לרקוד ביחד והוא עוגן רציני בשבילי. מבחינתי, אין כיף כמו 'האח הגדול'. תאחל לי להיות שם עד הפנסיה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו