כוכבת ים: אחרי רגעי השבירה - שרון קנטור חולמת על מדליה

עשרות מעריצים, בני משפחה וחברים חיכו לשרון קנטור (21) לפני כחודשיים בנמל התעופה בן־גוריון, כשחזרה ארצה אחרי זכייתה באליפות העולם בשיט, שבה נקבע כי היא זו שתייצג את ישראל באולימפיאדה בקיץ הקרוב בפריז.

קנטור היתה נבוכה ומופתעת. בין החוגגים זיהתה את לי קורזיץ, אלופת העולם לשעבר בשיט וחברתה הטובה, שמצבה הבריאותי ידע בשנים האחרונות עליות ומורדות. "הייתי בשוק והתרגשתי מאוד לראות אותה", מספרת קנטור. "לי היא המודל שלי, ההשראה הגדולה. היא גם אימנה אותי בעבר ומאוד תומכת בי. ברגע שראיתי שאלופת העולם לשעבר באה לכבודי, עושה את המאמץ הכביר הזה - קלטתי שעשיתי את זה, שאני עכשיו האלופה, שאני במקום אחר בחיים".

קנטור היא צעירה צנועה וחייכנית ממושב אביחיל שבעמק חפר. כשהתחיל הקמפיין לפריז, לפני כמעט שלוש שנים, היתה עדיין תלמידת י"ב ששקדה בלילות על לימודי 5 יחידות מתמטיקה ו־5 יחידות כימיה לבגרות, שאותה סיימה בהצטיינות יתרה. במקביל, השכם בבוקר, וכך גם בצהריים, לא ויתרה על אימונים קשוחים במים של חוף שדות ים ומכמורת, לצד תחרויות בינלאומיות ומחנות אימונים מפרכים בחו"ל.

זה לא היה פשוט. לא אחת היא נקרעה בין הרצון לבלות עם חבריה לשכבה לבין השאיפה מילדות להיות הכי טובה במים. מאמנה הלאומי, שחר צוברי, האמין בה ולא הסכים לוותר עליה, אבל ההתנגשות בין העולמות היתה כואבת. "לא ידעתי אז את הגבול. יצאתי הרבה עם חברים, ולפעמים גם שתיתי", היא מספרת. "רציתי להישאר איתם והלכתי לישון מאוחר. הייתי מגיעה לאימונים גמורה".

שחר בטח כעס.

"שחר לא כועס - הוא מסביר. הוא אמר לי: 'גם אני הייתי כזה, הכל בסדר, אבל את צריכה לדעת לשים לעצמך את הגבול שלך'. הוא יודע להיות מאוד ברור. הכל אצלי היה אז עד הסוף, עד שהייתי גמורה ממש. רציתי לטרוף את החיים, ליהנות מכל העולמות, ולא ידעתי איך לשלב בין הדברים. לפני שנה וחצי עברתי שינוי גדול בחיים".

"הסטטוס שלי השתנה"

השינוי הזה התרחש דווקא במקום שבו כשלה, כשלא הצליחה בתחרות חשובה. קנטור עשתה חושבים, והבינה שהיא בצומת דרכים וחייבת לקחת את עצמה בידיים. שזה או עכשיו - או שהסיכוי שתגיע להישגים גדולים במים שואף לאפס.

"קרה לי דבר מעניין", היא מספרת. "זה היה באוקטובר 2022, באליפות העולם. לא הצלחתי להיכנס לעשירייה הראשונה, והגעתי חמישית מבין הישראליות. כל הארבע האחרות נכנסו לטופ 10 ולשיוט המדליות. שתיים מהן, דניאלה פלג ומאיה מוריס, זכו במדליות כסף וארד. הייתי מבואסת, והבנתי שהאולימפיאדה בפריז בלתי אפשרית עבורי במצב הזה. הייתי הכי רחוקה שאפשר מהיעד של הקמפיין שלי, ובעיקר הרגשתי את זה מנטלית".

היא נעצרת לרגע ונראית נבוכה מעט. סוגרת עוד קצת את האימונית שלה, שלא תתקרר אחרי האימון המפרך שעברה לפני הפגישה, מסדרת מעט את השיער, לוגמת מים ופתאום מחייכת.
"ואז קמתי והחלטתי: אם הבנות האחרות בנבחרת עשו את זה - גם אני יכולה. דווקא שם הרגשתי פתאום שאני מסוגלת. התחלתי לעבוד עם מאמן מנטלי, ארי גיטלבנד מקיסריה, ושיניתי את אורח חיי. עדיין יצאתי עם חברים, אבל לא שתיתי וחזרתי הביתה בשעות לא מאוחרות. ישנתי יותר טוב. הגעתי רעננה ורעבה מתמיד לאימון בוקר. משהו בי השתחרר. הייתי יותר פתוחה, קשובה לגוף, ממוקדת. מהמקום הנמוך שבו הייתי, אנדרדוג אמיתית, התחלתי לשעוט קדימה".

והיא לא שעטה קדימה - אלא פשוט טסה עם גלשן הפויל שלה ולא הותירה סיכוי לאף מתחרה ישראלית, וכך גם לכל השייטות בעולם. בתחרות הראשונה של 2023 היא כבר עמדה על הפודיום (מקום שלישי), והסחף לא נעצר. שייטות מכל העולם, כך היא מספרת, פנו לאחת מיריבותיה הישראליות ושאלו "מאיפה קנטור הזאת הגיעה פתאום?". היא קראה תיגר על כל הצמרת העולמית וביססה את מעמדה כגולשת מובילה.

באליפות אירופה שנערכה כמה חודשים לאחר מכן היא סיימה במקום השני, כשהיא גוברת על מתחרותיה הישראליות שחר טיבי וקטי ספיצ'קוב, ונקבע שתטוס כנציגה הישראלית לתחרות הקדם־אולימפית (טסט איוונט) שנערכה באתר השיט האולימפי במרסיי, במים שבהם ייערכו שיוטי האולימפיאדה. היא יצאה לשם לבדה, רק עם צוברי, ושם התרחש מפנה גדול נוסף.

קנטור הדהימה את כולם, עקפה את אמה ווילסון הבריטית, זוכת מדליית הארד באולימפיאדה בטוקיו - וזכתה במקום הראשון בתחרות. עכשיו כבר היה ברור: ילדת פלא חדשה קמה לנו בשיט. אחת שניצלה הכי טוב שאפשר את החלפת הדגם לפויל המהיר, שהתאים בול לממדי גופה והפך אותה לאחת מהגולשות הטובות בעולם.

קנטור יודעת לספר שזה היה גם בדיוק הרגע שבו התחילה להילחץ. אז הבינה שהיא שם - ובגדול. "הסטטוס שלי השתנה", היא מסבירה. "מצד אחד התחלתי לקבל את זה שמגיע לי להיות בצמרת, והבנתי גם שאני יכולה להגיע לפריז. מנגד, המחשבות על כך מאוד הלחיצו אותי. אני מדורגת ראשונה בעולם? זה היה מאוד מוזר לי".

הלחץ הכריע אותה, לדבריה, באליפות העולם שנערכה באוגוסט בשנה שעברה. היא הגיעה רק למקום השביעי. טיבי ניצחה בתחרות, וספיצ'קוב זכתה במקום השני. "טיבי סגרה את הפער ממני, כי הובלתי עליה בדירוג העולמי רק בנקודה", היא אומרת. "היה ברור: הכל מתנקז לאליפות העולם 2024. שם המאני־טיים, שבו יוכרע מי מאיתנו תהיה המועמדת של ישראל לאולימפיאדה".

להוציא את האליפות ההיא, שנת 2023 היתה חלומית עבור קנטור. היא התייצבה בראש הדירוג העולמי, מיקום שבו היא מחזיקה גם כעת, וגם את 2024 פתחה בסערה. זה קרה במים של לנזרוטה, באיים הקנריים, שם התרחש קרב ספורטיבי סוער ומרתק בין שלוש הישראליות הבולטות - קנטור, טיבי וספיצ'קוב - ראש בראש.

קנטור מספרת שהחלה את שיוטי המוקדמות בצורה בינונית, ולא היתה במיטבה. "קטי הובילה עלי לאורך כל התחרות, וטיבי ואני היינו צמודות", היא נזכרת. "בסופו של דבר כולנו עלינו. קטי הגיעה שלישית ועלתה אוטומטית לחצי הגמר, אני וטיבי עלינו לרבע הגמר (קנטור סיימה רביעית את המוקדמות, טיבי שישית; ע"נ).

"עכשיו כל הקמפיין היה מונח לפנינו, והיו המון רגשות. הראש שלי עבד כל הזמן, והאדרנלין היה בשמיים. היה לי קשה לכבות אותו גם בלילה. הכל היה הרבה יותר לחוץ, אבל ידעתי - זה היופי, זה המאני־טיים, עכשיו אני צריכה להיות אני, ביג־טיים. זה הזמן שלי לנצח".

בלילה שלפני רבע הגמר היא ישבה עם עצמה בחדר במלון ולא דיברה כמעט עם איש. לא עם ההורים, לא עם חברים. עשתה קצת מתיחות ולא ישנה הרבה בלילה, אבל "קמתי בהרגשה שאני הולכת להפציץ", היא יורה. היא אכלה ארוחת בוקר קלה של טוסט וביצה - והלכה לטרוף את הים.

הלחץ היה עצום. רק מי שיגיעו ראשונה ושנייה יעלו לחצי הגמר, וקנטור ידעה שהיא חייבת לעשות זאת, אחרת הכרטיס הנכסף לאולימפיאדה יוענק שוב לספיצ'קוב או לטיבי, אם זו תעלה לחצי הגמר.
שבע שייטות התייצבו לרבע הגמר. בזינוק לשיוט נפסלו שלוש, וביניהן שחר טיבי. קנטור נשארה עם עוד שלוש שייטות, מה שנתן לה אנרגיה רבה. היא טסה במים, סיימה במקום הראשון ועלתה לחצי הגמר, שם פגשה את קטי ועוד שתי שייטות, מהולנד ומספרד. מי תעלה לגמר? המתח במשלחת הישראלית הגיע לשיאו.

"אמה ווילסון הבריטית, שזכתה במוקדמות, עלתה אוטומטית לגמר, וידענו שמתוך ארבע בחצי הגמר - רק שתיים עולות לגמר", מספרת קנטור, שבשיוט מפואר נוסף קטפה את המקום הראשון. קטי הגיעה שנייה ושתיהן עלו לגמר, כך שהשאלה הגדולה נותרה פתוחה - מי מבין השתיים תזכה בכרטיס לאולימפיאדה? הדרמה הגיעה לשיאה. "הייתי בטירוף", נזכרת קנטור, ששוב מחייכת את החיוך שובה הלב שלה. "אני, שרון קנטור, בקרב ראש בראש על הכרטיס לאולימפיאדה? לפני שנתיים בכלל לא חשבתי שאגיע לסיטואציה הזאת".

אחרי עוד לילה כמעט לבן, עם שעות ארוכות של מחשבות, ריכוז ומתיחות, היא התייצבה לשיוט של חייה. "היה לי שיוט מצוין", היא זורחת. "יש ארבעה מצופים לעקוף ופיניש, ובין המצוף השלישי לרביעי עקפתי את אמה ווילסון ונתתי הכל, פשוט הכל. רק רציתי לנצח. לא חשבתי על האולימפיאדה, ראיתי בעיניים רק ניצחון. בפיניש כבר גלשתי ברגוע, ידעתי שעשיתי את זה, שאני אלופת העולם! הייתי חסרת מילים וצהלתי בסוף עם הידיים, התרגשתי בטירוף. תחשוב כמה הייתי צריכה להכיל ברגע הזה. ניצחתי. אני ראשונה בדירוג העולמי. אני באולימפיאדה! אני לא חושבת שהבנתי זאת ברגע הנפלא הזה, אני לא חושבת שעד היום אני מעכלת את זה".

קנטור נתנה חיבוק מנצח לצוברי ולטיבי המאוכזבת, שבירכה אותה ואמרה כל הכבוד. גם השייט תום ראובני, שנבחר לייצג את נבחרת הגברים באולימפיאדה, בירך ופרגן. כשהיא עמדה בגאווה על הפודיום, עם מדליית הזהב לצווארה, "הרגשתי הכי גאה בעולם. גאה שהרמנו את דגל ישראל הכי גבוה שאפשר, בימים של מלחמה, בימים כאלה קשים. כש'התקווה' שלנו נוגן זה היה מאוד עוצמתי עבורי לעמוד שם ביחד עם קטי, שהגיעה למקום השלישי, בראש מורם ובגוף זקוף".

"בשיוט הגמר של אליפות העולם לא חשבתי על האולימפיאדה, ראיתי בעיניים רק ניצחון. בפיניש כבר גלשתי ברגוע. ידעתי שעשיתי את זה, שאני אלופת העולם! הייתי חסרת מילים, וצהלתי בסוף עם הידיים. התרגשתי בטירוף"

כשנחתה בנתב"ג וזכתה לקבלת פנים גדולה, הרגשות הציפו אותה. "זה היה מהמם. המון אנשים באו לשדה לכבודי - גם קצין בכיר בשייטת שהיה שייט, והוא דמות מאוד גדולה במועדון במכמורת. הוא לוחם עכשיו בעזה, ובכלל במלחמה, ומצא את הזמן להגיע לשדה ולכבד אותי בנוכחותו. זה באמת נגע לי מאוד".

החגיגות נמשכו גם במושב שלה, אביחיל. תושבים רבים עמדו בגשם ב־23:00 בלילה ונופפו לה בדגלי ישראל. המעמד החדש משמח אותה, אבל לא תמיד קל לה. "זה נחמד ונעים שמכירים אותי יותר ויותר כעת, אבל אני גם מופנמת וביישנית", היא אומרת. "בסוף השבוע, כשהחברים שלי הגיעו מהצבא ומהמסגרות שבהן הם נמצאים, יצאנו לבלות ולחגוג, אבל לא רציתי שזה יהיה לכבודי. לא נוח לי להיות במוקד. אני מרגישה שמכוון אלי עכשיו זרקור חזק. היתה לי זכייה גדולה, אבל אני מצפה מעצמי לעוד כאלה. עוד לא סיימתי".

ברור - להיות אלופה אולימפית.

"ברור שאני רוצה להיות אלופה אולימפית, ברור שאני רוצה מדליה, אבל זו לא הדרך הנכונה לחשוב. יש דרך ארוכה עד לשם, ואני רוצה לחוות את האולימפיאדה על הצד הטוב ביותר. אני יודעת שמדינה שלמה מצפה ממני למדליה, וזה משמח אותי, אבל אני נשארת אני".

"זה התחיל כחוג"

היא הבת השלישית של נורית וסטיבן קנטור מתוך חמישה אחים. נולדה וגדלה במושב אביחיל. ילדת טבע וים, חופש ושמש. מגיל צעיר היא עסקה בכל סוג אפשרי של ספורט - כדורסל, טניס, רולרבליידס. לשיט הגיעה בכיתה ד', בעקבות אחיה הבכור, שהיה גם הוא שייט. עד מהרה היא התגלתה כילדה דעתנית, עקשנית.

"זה התחיל כחוג במועדון השיט במכמורת עם קיאקים, סירות והרבה הסברים על הים. חצי שנה אחרי שהתחלנו, אחד מהחברים שלי שם ואני ערכנו שביתה. הודענו שאנחנו לא נכנסים לגלוש בים בלי גלשני רוח. זה הצליח לנו, ואכן נתנו לנו לגלוש רוח באימונים". אבל קנטור לא הסתפקה רק בגלישה, אלא הצטיינה גם באתלטיקה קלה, ענף שבו היתה סגנית אלופת ישראל בריצה ל־60 מטר.

בכיתה ח' נאלצה להכריע: "החלטתי ללכת עם הלב ועם השיט. פרשתי מהאתלטיקה והתמקדתי בים", היא מספרת. "בגיל 11 הייתי אלופת ישראל, וכל השנים בנוער הייתי על הפודיום. כשהגעתי לגיל בוגרים הבנתי שהדרך יותר קשה. התחלתי לחוות גם הפסדים וכישלונות, ולא היה לי פשוט עם זה".

בצבא היתה ספורטאית מצטיינת ושירתה בחיל הים, וכשהגיעה לבוגרות פגשה את מאמן הנבחרת הלאומית, שחר צוברי, אגדת שיט שמחזיק בארון הגביעים שלו גם מדליה אולימפית. קנטור מפליגה בשבחים למאמנה - על הדרך, המקצועיות, המסירות וההכוונה - אבל יודעת לסמן גם את המקומות שבהם היה לה קשה בעבודה מולו.

"שחר הוא מאמן מאוד קשוב, אבל הוא גם דעתן ודורש הרבה", היא מספרת. "זה מעולה, אבל הייתי צריכה ללמוד לעבוד איתו, כי גם אני דעתנית ודורשת מעצמי הרבה. הוא והסגן שלו, סתיו ביימל, שהיה מאמן שלי במכמורת מגיל צעיר, לימדו אותי המון. עם זאת, היו גם רגעים קשים במהלך הקמפיין. התפרקתי באימונים. הרבה פעמים שבכיתי".

נשמע קשוח.

"כן, היו כמה פעמים שאמרתי לשחר שזה יותר מדי עבורי. הוא כל הזמן רוצה לעזור, לדחוף אותי קדימה, וזה היה טו מאץ' עבורי. היו לנו הרבה שיחות על כך. אמרתי לו: 'שחר, קשה לי, קשה גם לך, אבל תשמור את הדברים לעצמך'. אני בוכה בקלות והדמעות זלגו חופשי. עם הזמן למדנו לעבוד מעולה ביחד. אני מאוד שמחה ורגועה שהוא המאמן שלי, למדתי המון בקמפיין הזה. התעצבתי, התחשלתי, התבגרתי וצמחתי תוך כדי תנועה, ואני מרגישה הרבה יותר בשלה וחזקה מנטלית".

צוברי בוטח בה, ומצהיר מייד שאין אצלו הנמכת יעדים. "אנחנו מגיעים לפריז עם מועמדת לזהב", הוא קובע. "כל דבר פחות מזה הוא מבחינתי הנמכת ציפיות. התוצאות שלה בשנה האחרונה מדברות בעד עצמן. היא ניצחה בקדם־אולימפי, היא אלופת העולם וסגנית אלופת אירופה, ומדורגת מקום ראשון בעולם.

"שרון אמיצה ומאוד־מאוד כישרונית, והחוזק העיקרי שלה הוא שהיא מצפה מעצמה לטוב ביותר. לא נכנעת לתכתיבים ולמוסכמות חברתיות, לא ללחץ חיצוני, תמיד נשארת היא, תמיד שואפת לנצח, בכל תחרות. אולי בשבילכם היא צעירה, אבל זה הזמן שלה לקחת מדליות. כך היה גם עם הספורטאים הכי גדולים בעולם. זה הגיל המושלם לכך. יש מאחורי שרון נבחרת חזקה ותומכת, וזה מעניק לה שקט נפשי ויציבות".

המאמן שחר צוברי: "שרון לא נכנעת ללחץ חיצוני. תמיד נשארת היא, תמיד שואפת לנצח. אולי בשבילכם היא צעירה, אבל זה הזמן שלה לקחת מדליות. כך היה גם עם הספורטאים הכי גדולים בעולם"

היה לך חתיכת אתגר: לקחת נבחרת שסועה עם דם רע - והפכת אותה לנבחרת הטובה בעולם, עם שש מדליות באליפויות העולם.

"היה לי חשוב מאוד לייצר אווירה של עבודה טובה, איכותית ובעיקר מקצועית. לתת להן יחס אישי וייחודי. למרות שבתחילת הקמפיין היו לי שמונה שייטות. רציתי להעניק להן מענה לכל דבר, ביחד עם הסגן שלי סתיו ביימל. אני מאמין שהצלחנו בכך".

"זה נחמד ונעים שמכירים אותי יותר ויותר כעת, אבל אני גם מופנמת וביישנית. לא נוח לי להיות במוקד. אני מרגישה שמכוון אלי עכשיו זרקור חזק. היתה לי זכייה גדולה, אבל אני מצפה מעצמי
לעוד כאלה. עוד לא סיימתי"

"מנקה את המחשבות"

היא רק בת 21, אבל המים, התחרויות הקשוחות והאימונים המפרכים חישלו אותה. זוגיות ואהבה עדיין אין לה. "זה חסר", היא מודה בכנות, אך טורחת מייד להבהיר שבתזמון הנוכחי ממש אין לה מקום לכך בחייה. "אני מרגישה שאני יכולה לוותר על זה כרגע", היא אומרת. "אני בעומס גדול ולא מרגישה בדידות. יש לי המון חברים וחברות, וטוב לי עם זה".

בטח הוצפת בהודעות ברשתות החברתיות אחרי הזכייה. היו גם כאלו שהטרידו? ניסו להתחיל איתך?

"קיבלתי מיליון הודעות בכל המדיות האפשריות. זה היה כיף גדול, ואני לא מתלוננת, אבל זה קרה בבום גדול מאוד ואני צריכה להסתגל. היו גם כאלו שניסו להתחיל איתי, אבל מסמסתי את זה".
בעקבות זכייתה באליפות העולם נכנסה קנטור גם לסגל הזהב האולימפי, שכולל מימון מיוחד, ויש לה גם ספונסרים שתומכים בה - חברת "Cargo Amerford", נותנת החסות של הנבחרת "XT group", ו"שיכון ובינוי".

אחרי הזכייה באליפות העולם היא הצליחה לקחת מעט חופש, אבל "גם כשאני בחופש אני בים. אני חייבת מים. זה אוויר, אושר, כיף גדול. אפילו סתם לשים על עצמי שנורקל ולהיכנס למים. לגלוש גלים, לשחות, לראות שקיעה יפה. גדלתי בחוף מכמורת ואני שם כל הזמן".

כשקנטור לא בים, היא עולה על סוס. "אמא היא וטרינרית ורוכבת סוסים מקצועית, אז משם זה בא. אני מתה על זה. זה כיף, מנקה את המחשבות". את הספורט היא ינקה גם מאביה סטיבן, עו"ד במקצועו ושחקן סקווש מקצועי לשעבר.

בחודשים האחרונים פגשנו את קנטור בים, לפני ואחרי אימונים, וערכנו שיחות רבות. כשאני שואל אם היא כבר מעכלת את גודל ההישג שלה ואת המשמעות שלו, היא עונה בפשטות: "אני זוכרת מאיפה באתי ואיך התחלתי את הקמפיין, אבל אני מתחילה להבין שאני הנציגה של ישראל לאולימפיאדה. זה מגניב, בא לי שהאולימפיאדה תתחיל עכשיו".