אחי, הנה אני: שמוליק רוזנברג על האח הגדול פבלו, הגרושה שרון חזיז והזיכרונות מבגין ואריק שרון

אחרי 30 שנה מאחורי הקלעים, שבהן השאיר את קדמת הבמה לאחיו הגדול והמפורסם פבלו, שמוליק רוזנברג מצא את עצמו באור הזרקורים. זה לא היה בכוונה, הוא אפילו לא ממש רצה בכך. אבל כמו לא מעט רגעים בחיים של הרוזנברג הפחות מוכר, גם ההשתתפות שלו ב"טיטו ורוחו", הדרמה החדשה שיצרו דינה סנדרסון ויובל שפרמן ל־HOT, שהיא גם סדרת ההמשך ל"אורי ואלה" שלהם, כמעט שלא קרתה.

למעשה, אפילו ההשתתפות של אחיו לפני שמונה שנים בסדרה־האם, שבה נכנס פבלו לראשונה לנעלי השף הכריזמטי צוקי - אילו היתה תלויה בשמוליק, כנראה גם לא היתה מתרחשת מלכתחילה.
"קיבלתי יום אחד מייל שהציע לפבלו לבוא לאודישן ל'אורי ואלה' ואמרתי לא", משחזר שמוליק, שמתפקד כבר כמה עשורים כמנהל האישי של אחיו המוזיקאי. "חשבתי לעצמי: א' - הוא לא ירצה; ב' - הוא יהיה גרוע. אמרתי, 'אין לו כישרון משחק'. ואז הגעתי לאכול איתו באותו יום ארוחת צהריים, ויש לפבלו קטע כזה שלפעמים הוא שואל אותי 'איזה מיילים הזויים קיבלת?'

"אנשים מבקשים הרבה מאוד דברים מוזרים. למשל, באותו יום גם קיבלתי מייל שהזמין אותנו להופיע באיזה קיבוץ בצפון. כתבו לי 'אנחנו עושים מסיבה גדולה. אין לנו איך לשלם לכם, אבל יש לנו מלא אוכל, עופות, פיתות שאתם יכולים לקחת הביתה'. אז סיפרתי לו על זה, והוא צחק ושאל 'מה עוד?'

"אז אמרתי, 'סתם, הזמינו אותך לאודישן לסדרה'. הוא התלהב ואמר: 'אני הולך לעשות אודישן', ושם נדלקו עליו. אפשר לשים את זה בפינת 'כמה אני מנהל גרוע'. אם הוא לא היה שואל אותי הוא לא היה יודע על האודישן".

אולי אתה פשוט פסימיסט.

"אני פסימיסט עם קבלות, אבל גם הניתוחים שלי לא טובים. נגיד, כשעבדתי בחברת הליקון וניהלתי את עברי לידר - עידן רייכל, שהיה קודם הקלידן של עברי, עמד להוציא שיר ראשון מהפרויקט, את 'בואי'. אני זוכר שיום אחד עברי השמיע לי את השיר ואמר 'אני חושב שאני צריך להתחיל לחפש קלידן'. אמרתי לו 'זה? מה כבר ייצא מהפרויקט הזה?'"

מותר לטעות פעמיים.

"גם עם עברי היה לי סיפור. קצת לפני שהוא הוציא את האלבום השלישי שלו, 'האנשים החדשים', הוא בא ואמר לי 'תשמע, אני כבר לא יכול יותר. הטקסטים שלי... אני חי בארון'. אמרתי לו: 'אתה לא בארון. המשפחה יודעת, אתה יוצא בתל אביב למועדונים. המקום היחיד שאתה בארון זה במדיה'.

"הוא אמר לי: 'אני לא יכול יותר. אני מרגיש Phony (מזויף)'. עניתי לו: 'תחליט אתה, אלה החיים שלך, אבל תדע שאתה הולך לזרוק לעצמך את הקריירה. כי ישראל היא לא גל אוחובסקי. אתה רוצה לפתוח קופות בעפולה או בדימונה או בכרמיאל - זה לא האנשים שאתה יושב איתם בתל אביב'. אמרתי לו 'אז תהיה מקסימום נושא לפיד של קהילה וזהו, תהיה בגטו'. מובן שזה לא מה שקרה.
"אז להגיד על רייכל 'מה ייצא מהפרויקט הזה?', לנסות למנוע מעברי לצאת מהארון ולחשוב שלפבלו אין כישרון דרמטי - זה שלוש בדיחות".

טוב, כן, כבר מדובר במחדלים שצריך לקבל עליהם אחריות.

"נכון. אבל למדתי שבישראל לא מקבלים אחריות".

"עברי לידר אמר לי: 'אני לא יכול יותר, מרגיש מזויף בארון'. עניתי לו: 'אתה הולך לזרוק לעצמך את הקריירה. ישראל היא לא גל אוחובסקי, לא האנשים שאתה מכיר מתל אביב. מקסימום תהיה נושא הלפיד של הקהילה, תהיה בגטו'. גם איתו יצאתי בדיחה"

"יותר כמו 'לואי' של לואי סי.קיי"

כפי שניתן להבין, חיים מלאים ומעניינים יש לרוזנברג (57) הכבר לא אנונימי. גם אם את מרכז תשומת הלב, בחיים כמו בסדרה, מושך פבלו, סיפור חייו של האח הצעיר (בין השניים מפרידה שנה אחת, והם גדלו, לדברי שמוליק, "כמו תאומים") מלא עליות ומורדות, אנקדוטות משעשעות וניים־דרופינג - מדוד לוי ועד אריק איינשטיין. כיאה למי שמלווה את אחיו בכל אירוח, תוכנית או הופעה, סוגר חוזים וחווה את חיי עולם התרבות והבידור הישראליים מאחורי הפרגוד. לפחות עד לאחרונה.

הוא גם היה ממשיך להתנהל מאחורי המצלמות, אלמלא סנדרסון ושפרמן התעקשו לקחת את הדמות שגילם פבלו בסדרה הקודמת והמוערכת שלהם וליצור עבורה ספין־אוף. סדרת המשך ששמה במרכזה את אותו צוקי - שף אנרגטי, ססגוני וקולני - ואת התנהלותו היומיומית בין אשתו ההרה עדן (מגי אזרזר), גרושתו הדיכאונית סמדר (שרה וינו־אלעד) ועוד דמויות צבעוניות שמשוחקות על ידי שמות דוגמת דובר קוסאשוילי, עינת שרוף, אורי גבריאל, ג'קי אזולאי ואפילו רינה מצליח (בתפקיד נוסף בקריירת המשחק הטרייה שלה - הפעם כמכשפה מתקשרת).

אבל סיפורו של פבלו "צוקי" רוזנברג לא יהיה מושלם ללא אחיו לצידו. בסדרה מדובר במישאל (רוחו), המבוסס על שמוליק - אחיו המופנם, השקט והשקול יותר שמנהל אותו, כמו במציאות, ומתמודד בעצמו עם תהליך גירושים כואב.

"צילומי הסדרה היו חוויה שמאוד נהניתי ממנה. לא כמו פבלו שסבל. זה שוב העניין הזה שאנחנו שונים. אני מהמתמסרים, אוהב לעשות חזרות - והוא שונא. הוא אוהב שהמצלמה נדלקת, ושם הוא שוכח מעצמו. פבלו הוא חיית אינסטינקטים, גם במוזיקה"

חלקים גדולים מהתסריט של "טיטו ורוחו" (שמשודרת בימי חמישי ב־HOT3, ב־HOT VOD וב־Next TV) מרפררים לסיפור שלו ושל אחיו הסלבריטאי. גם שמוליק עבר לפני כמה שנים גירושים מאשתו לשעבר, הזמרת שרון חזיז.

השניים הורים לבת בשם אן (21), ובאחת הסצנות הבולטות בפרק השני של הסדרה נשמעים רוחו ואשתו במהלך ויכוח אצל מגשרת. עד מהרה השיחה מידרדרת למקומות מכוערים - ומי שמכיר קצת את סיפור חייו של רוזנברג יתהה שמה מדובר ברפרנס ישיר לגירושיו מחזיז.

למרות זאת, ואף שדמות גרושתו האובדנית של צוקי תזכיר לחלק מהצופים זיכרונות ממנהלת האמנים נעמי אלשיך, אשתו הראשונה של פבלו, ששמה קץ לחייה ב־2020, שמוליק מתעקש שמדובר באלמנטים סיפוריים בלבד. הסדרה עצמה רק שואבת מחיי האחים, בטח לא מתבססת עליהם כמקור השראה עיקרי.

"אני חייב להגיד משהו בהקשר של הסדרה, כי אני מתחיל לקלוט שאנשים חושבים שהיא סיפור חייו של פבלו, אבל זה לא מדויק בכלל", הוא מבהיר. "זאת אומרת, חלק מהאירועים והדמויות נכתבו בהשראת דמויות ואירועים אמיתיים, אבל בין זה לבין איך שזה מוצג בסדרה? אני, למשל, מזהה חלקים ממני, ויש גם חלקים מסוימים מפבלו, אבל היוצרים לקחו כאן חופש אמנותי. חשוב לי שיידעו את זה. זה לא 'שנות הירח' שאביב גפן אומר 'זה היה ככה וזה קרה ככה'. זה יותר כמו 'לואי' של לואי סי.קיי - שם הוא מגלם את עצמו גם מבחינת מקצוע. אצלנו זה סיפור אחר".

בסצנת המריבה עם אשתך אצל המגשרת, חלקי הפנים שנחשפים של השחקנית שמגלמת אותה יותר ממזכירים את אלה של גרושתך במציאות.

"זאת סיגל שחמון. היא גם החברה הכי טובה של שרון, אז אולי זה באמת יבלבל אנשים. הן גם דומות. אבל אין למה שקורה בסדרה קשר למציאות. שרון ואני נפרדנו באופן די נקי. תמיד יש משקעים, אבל אצלנו לא היו מריבות. הסצנה הזו דווקא שואבת השראה מחיים של מישהו אחר, אבל אני לא יכול להגיד מי".

מה בעצם הסיבה שבגללה פבלו הוא שף ולא מוזיקאי מצליח בסדרה?

"דינה ויובל אמרו 'בואו נעשה ספין־אוף' של דמות השף מ'אורי ואלה'. בהתחלה הם רצו ליצור פריקוול, כלומר לספר את מה שקרה לצוקי לפני 'אורי ואלה', כשהוא היה נשוי וכו'. הם התחילו לכתוב, קראו לפבלו והתחילו לשאול אותו שאלות על החיים שלו, על אשתו, הילדים, כדי לצקת תוכן בצוקי מעבר למה שהופיע בסדרה הראשונה. כי ב'אורי ואלה' לא ממש יודעים עליו משהו. ידעו שהוא איזה שף גנוב כזה. ואז הרעיון לסדרה־בת התחיל להתעצב".

"צא מאזור הנוחות שלך"

איך אתה השתלבת פתאום בסיפור? כל השנים האלה לא אהבת להיות בפרונט.

"אספר לך סיפור. כשהשתחררתי מהצבא לא ידעתי מה אני הולך לעשות. שיחקתי לפני כן כדורגל בקבוצת הנוער של הפועל בית שאן, אבל ידעתי שזה נגמר. הייתי צופה אז בסרטים והתאהבתי בשחקנים כמו דניאל דיי לואיס וויליאם הארט. חבר שלי הלך ללמוד בבית הספר למשחק בית צבי והוא אמר לי: 'בוא נלך, נשנה את החיים שלנו'.

"השתכנעתי, הלכתי לאודישן וחשבתי שלא יקבלו אותי. ואז קיבלו אותי. נרשמתי, ההורים שלי ואני פיזרנו צ'קים, והגעתי לשיעור הראשון. ישבנו במעגל 50 איש, וכל אחד צריך להציג את השם שלו. כשראיתי שעומדים להגיע אלי החלטתי שזהו זה - קמתי ואמרתי לחבר שלי 'תתקשר אלי כשאתה מגיע הביתה', ולא חזרתי. לקח ליובל ולדינה חודשיים לשכנע אותי (להשתתף בסדרה; ע"פ). אני בכלל רציתי שדרור קרן ישחק אותי. יש בו משהו מהמשפחה שלנו, איזו ביישנות ומופנמות. הגיעו לאודישנים שחקנים מעולים באמת.

"ואז יובל הציע לי לשחק. אמר 'מה אכפת לך?', אז אמרתי יאללה, נבוא להקראה (של התסריט; ע"פ). אבל זו קריעת תחת של שנה עבודה וחזרות. ואז ישבתי אחר צהריים אחד עם פבלו וגל תורן, וגל אמר לי 'צא מהזון שלך', ונזכרתי שבכל פעם שיצאתי מאזור הנוחות שלי קרו דברים טובים.

"אחרי ההקראה של התסריט כבר הסכמתי. סמכתי כל כך על יובל ודינה, וזאת הסיבה שחשבתי לעשות את זה. אני מעריץ אותם. שפרמן בעיניי הוא בטופ העולמי של הקולנוענים. ראיתי את הסרט 'חיים בין השורות' של נוח באומבך. זה סרט מ־2005, אבל הוא עדיין טוב, למרות שעברו כמעט 20 שנה. אז הוא מזכיר לי אותו מאוד. הרגשתי בטוח בידיים שלהם. גם ידעתי שאין סצנה אחת בסדרה שלא היתה עליה חזרה לפני כן. חצי שנה אינטנסיבית של כל יום, על כל סצנה".

לקחת שיעורי משחק?

"לא. ואם הייתי אומר ליובל שלקחתי, הוא היה נותן לי שתי סטירות. הגישה שלו היא שאם אתה נון־אקטור, אז תהיה נון־אקטור. הוא גם אוהב את זה ככה, לקלף מניירות משחקנים מדהימים. זו חוויה שמאוד נהניתי ממנה - לא כמו פבלו שסבל.

"זה שוב העניין הזה שאנחנו שונים. אני מהמתמסרים. אני אוהב לעשות חזרות - והוא שונא. הוא חושב 'מה זה נותן?'. הוא אוהב שהמצלמה נדלקת, ושם קורה הדבר עצמו, שם הוא שוכח מהכל. הוא חיית אינסטינקטים, גם במוזיקה".

אחים קטנים המון פעמים לוקחים את התפקיד בבית שהשאיר להם הבכור. פבלו בחר את תפקיד הצ'רמר האאוט־גואינג. אתה לקחת את מה שנשאר.

"גם בחלוקה בינינו ביומיום זה הוא שעולה על במה ואני מטפל בהכל. אני מוכר את המופע, סוגר חוזים, אני מפיק את המופע, מפיק צילומים. ככה אנחנו. אבל גדלנו באמת כמו תאומים. כשהוא התחיל ללכת אני נולדתי, כשהתחלתי ללכת הוא עדיין דידה. זה תמיד היה ככה. גם בתיכון הוא היה מתלבש בבגדים יפים, צבעוניים. הוא תמיד היה יותר טווסי".

"כמו להיתקל במלאך המוות"

הם עלו עם הוריהם מארגנטינה בתחילת שנות ה־70 לדירה בבית שאן. האב, ברנרדו, היה רופא יהודי. האם, סטלה, היתה איטלקייה שנולדה למשפחה נוצרית קתולית והתגיירה. כשנה אחרי מלחמת יום הכיפורים חזרה המשפחה לארגנטינה, אך שבה לארץ כעבור שנה - לאותה דירה בדיוק.

תהליך ההתאקלמות של ההורים היה מוצלח: שנים ספורות אחרי שעלו רץ אביהם לראשות עיריית בית שאן. "דוקטור רוזנברג" היה מוכר ברחבי העיירה (שקיבלה מעמד עיר רק ב־1999) ואהוד על תושביה, וזו הסיבה שבגללה הפך ליו"ר השלוחה הבית־שאנית של מפלגת "שלומציון", שהקים אריק שרון בסוף הסבנטיז.

האב, שכבר בארגנטינה היה פעיל פוליטי, לא זכה בבחירות ההן. אבל לצד הקניית מודעות פוליטית לילדיו (והענקת השם אריאלה לאחת מבנותיו, על שם אריאל שרון), החוויה הפגישה את הרוזנברגים עם כמה מהשמות החשובים והמעצבים של ישראל הצעירה.

"אריק שרון הגיע אלינו כמה פעמים הביתה, וכבר כילד קלטתי את הכריזמה שלו, את התחושה שנכנס מישהו חשוב", שמוליק מספר. "אני זוכר יום קיץ אחד שאבא שלי היה חולה. שרון הגיע לעיר ובא אלינו הביתה. אני בבית ישן סייסטה, כי יולי-אוגוסט בבית שאן זה חום אימים, ואני פתאום שומע דפיקה בדלת. אני פותח ומולי עומד אריק, שאומר לי 'שמעתי שהדוקטור חולה' - וצוחק. הכנסתי אותו לבית והלכתי להעיר את אבא שלי. אמרתי לו, 'אבא, אריק פה'.

"אבא שלי היה איש מלא כריזמה שכולם הכירו. הוא היה אהוב ברמה כזו שאמרו לו 'בואו נגנוב את הבחירות'. הכוונה היתה שהוא ירוץ לראשות העירייה, יזכה ואז יפרוש וייתן את התפקיד לסגן שלו, דוד אדרי. בסוף הוא לא ניצח".

לפחות נשארו לכם זיכרונות.

"אני זוכר גם את מנחם בגין מגיע אל דוד אדרי, בבית הצמוד. אני זוכר אותנו לא הולכים לישון כי מחכים לבגין, שהיה אז עדיין באופוזיציה, לפני בחירות 77'. ואז הוא הגיע לבית של אדרי, הצצנו עליו ואמרנו 'זה בגין? כל כך קטן ולא מרשים?".

אמם הלכה לעולמה לפני כארבע שנים, אחרי מאבק של תשעה חודשים במחלת הסרטן. לעומת זאת, מותו של האב לא הותיר זמן להכנה, הפנמה או עיבוד מוקדם.

את היום בתחילת 2004 שבו נדרס למוות, שמוליק זוכר לפרטי־פרטים גם כיום. "שתיתי איתו קפה בבוקר ונסעתי לעבוד בהליקון. בצהריים פבלו התקשר אלי ואמר לי 'אני חושב שקרה לאבא משהו'. אמא שלי סיפרה שהוא הלך לסופר ולא חזר, ופבלו נזכר שכשעבר בצומת ליד הבית בבוקר הוא ראה אמבולנסים ומכוניות משטרה. הוא טס לשם ומצא את המשקפיים של אבא. יש לי אותם אצלי עד היום, שבורים".

מה קרה לו?

"הוא חצה מעבר חציה, הסתכל לכיוון שממנו התנועה באה, אבל בצד השני נהג עשה רברס ופגע בו. עוד הספקנו להגיע לבית החולים כשהובילו אותו באלונקה, מחוסר הכרה.

"חיכיתי שם שלוש שעות. כשהרופא יצא אלינו הוא התחיל להסביר לי מה קרה ברמה הרפואית, ובין המשפטים הוא אומר לי 'הוא נפטר' - וממשיך להסביר את הפרטים הטכניים. שנים אחר כך, כשהייתי בא לבית חולים והייתי נתקל ברופא הזה במסדרון, הרגשתי כאילו נתקלתי במלאך המוות.
"באותה תקופה לא הייתי מסוגל לקבל את העובדה שאני לא אפגוש את אבא שלי יותר אף פעם. התחלתי לקרוא ספרים על גלגולי נשמות, ספרות רוחנית. ניסיתי להגיד שיש משהו אחרי שמתים. זה לא יכול להיות שככה זה נגמר: אדם הולך לסופר - וזהו, נעלם לך מהחיים לתמיד. במשך שנתיים לא עשיתי אפילו אימון כושר. היום אני רואה תמונות שלי מאותה תקופה ונראיתי אז עשרים שנה יותר מבוגר מהיום".

דיכאון.

"דיכאון. היתה לי ילדה בת שנה וחצי בבית. באותה תקופה התחלנו לעבוד עם שירי מימון, לנהל אותה. אבל בשלב מסוים באתי לרוני בראון (מנכ"ל הליקון; ע"פ) ואמרתי לו: 'אין לי מיליגרם אנרגיה. אני אמשיך עם עברי ופבלו', ונעמי לקחה את שירי.

"מי שדווקא הוציאה אותי מזה היתה אמא שלי. היא לא נכנסה לרחמים עצמיים. היא ביכתה את האובדן הזה עד יום מותה, אבל היה לה משפט קבוע, שגם קראתי ביומן שלה אחרי שהיא נפטרה: 'החיים קשים, אבל צריך לחיות אותם', נרצה או לא נרצה.

"ברמה הפרקטית אמרתי: יש לי ילדה, יש לי קריירה. חזרתי לעבוד אחרי שבועיים, אבל לקח לי איזה שנתיים להתרומם מזה. מבפנים הייתי מת.

"אני עוד מחזיק בבית את הקבלה של הקנייה שלו בסופר, עם השעה עליה. באותה תקופה הייתי חושב לעצמי 'אם מישהו היה מקדים אותו בתור לקופה בעוד חצי דקה הוא היה חי היום'. אתה יכול להשתגע ממש".

"לא הייתי מסוגל לקבל את העובדה שלא אפגוש את אבא שלי יותר. התחלתי לקרוא ספרים על גלגולי נשמות, ספרות רוחנית. במשך שנתיים לא עשיתי אימון כושר. כיום אני רואה תמונות שלי מאותה תקופה ונראיתי עשרים שנה יותר מבוגר מהיום"

"אני מאבד סבלנות והולך"

אחרי הגירושים מחזיז לא מיהר רוזנברג להקים משפחה. היום הוא גר בצפון הישן של תל אביב. אוהב נשים, כהגדרתו, אבל מאז לא חווה קשר ארוך.

שרון ואתה עדיין בקשר כיום?

"אנחנו לא חברים. אני פוגש אותה אולי פעם בחצי שנה. בשנים הראשונות, כשהילדה היתה קטנה, הקשר היה יומיומי. גם חלקנו הורות משותפת, אבל כשהילדה גדלה כבר אין צורך בזה".

אתם לא עושים חגים ביחד?

"לא, מה פתאום. אני בז לזה. אמרתי לך - אני מהמתמסרים. אם אני נשוי, אז זה עד הסוף. לא רק שלא בגדתי, גם לא פלירטטתי. אבל כשזה נגמר, גם החוזה של 'אנחנו נגד העולם' נגמר. זה לא פיקניק, היתה לי שנה קשה אחרי שזה קרה. לא משנה כמה הגירושים היו נעימים, יש לך מטענים".

זה עדיין גירושים.

"נכון, היא האמא של הבת שלי. זו קלישאה, אבל אעזור לה תמיד בכל מה שהיא תצטרך. מצד שני, לא אעמיד פנים שאנחנו חברים שמחליפים ווטסאפים. בכלל, אני אדם שאוהב להיות לבד. רוב הזמן אני לבד. אם אני נמצא בחברה של אנשים, בשלב מסוים אני מאבד סבלנות והולך. קשה לי. כשאני יושב עם פבלו במסעדה הוא יכול לדבר במשך חמש שעות עם אותם אנשים. אני משתגע מזה".

"בנישואים שלי עם שרון לא רק שלא בגדתי, גם לא פלירטטתי. אבל כשזה נגמר, גם 'אנחנו נגד העולם' נגמר. היתה לי שנה קשה אחרי הגירושים, לא היה פיקניק. אני אעזור לה תמיד, אבל לא אעמיד פנים שאנחנו חברים שמחליפים ווטסאפים"

אתה יודע, זה מצחיק. כי כשאני חושב על אמן כמו פבלו, אני מדמיין טיפוס מופנם יותר, ודווקא המנהל אמור להיות איש של אנשים. קולני, מתחבר לכל אחד.

"בגלל זה אני אומר לך: אני מנהל גרוע. גם כלכלית - מנהלים מהדור שלי הם מפלצות. אני עוד סוחב חובות של קורונה, גר בדירה שכורה. כשאנחנו עובדים אני מרוויח יפה, אבל לא ברמה של להחזיק את עצמי אם אין עבודה שנה. קולגות שלי יכולים להחזיק גם שנתיים-שלוש. הם יגידו 'אוקיי, נצטמצם, אז לא אחליף את הג'יפ השנה'.

"אני גרוע בלעשות כסף. אף פעם לא רדפתי אחרי אמנים כדי לנהל אותם. מ־2006 החלטתי שזה פבלו ואני לבד, וזה מה שאני עושה. אבא שלי גם היה כזה - רופא גאון, האיש הכי מדהים בעולם, אבל לא הבין כסף".

לחברה שלכם פבלו ואתה קראתם "ברנדיטו", על שם אביכם. וזה מעלה את השאלה למה הוא פבלו ואתה שמוליק?

"כשנולדתי קראו לי גיז'רמו. תנסה להסביר את זה עשרים פעם ביום לילדים בגן ששואלים אותך איך קוראים לך. זה סיוט. לאבא שלי היה אח שקראו לו סמואל ואהבתי אותו מאוד. שמואל נשמע לי שם קול, אבל במעגל הקרוב שלי לא קוראים לי שמוליק, אלא גיז'ה, קיצור של גיז'רמו.

"היום אני מצטער ששיניתי, כי זה שם שההורים שלי נתנו, שם יפה. אמרתי 'שמוליק' כי התעייפתי מלתקן ילדים. זה לא סיפור של איזה ילד שראה את האור ושמואל הנביא דיבר אליו. פשוט אמרתי 'יאללה, תרדו ממני, יש לי שם בעברית'.

"כשעלינו, אמרו לפבלו 'אתה תהיה פנחס'. הוא ענה: 'אמא שלכם פנחס'. דמיין לעצמך שאני צריך למכור הופעות עכשיו של פנחס רוזנברג. כנראה לא היינו פה היום".