"ההצלחות של מכבי היו קשורות גם לאחדות בעם. התחושה היא שאנחנו בדרך לאבד את זה": מיקי ברקוביץ' מדבר

לישראלים שנולדו במילניום הנוכחי, שחיים בעידן הרב־ערוצי וברשתות החברתיות שבהם גיבורים צצים לרגע ונעלמים כלעומת שבאו, קשה להסביר מה מסמל מיקי ברקוביץ'. מיקי יכול היה לצמוח רק במדינה צעירה שחיפשה הישגים. ולא רק בספורט - בכל. לא סתם הוא כמעט בגילה של המדינה.

ב־17 בפברואר הוא יחגוג יום הולדת 70, רגע לפני שהמדינה תחגוג את יום הולדתה ה־76 ובדיוק ביום שבו יחגוג אחד, מייקל ג'ורדן, 61. תשע שנים הבדל. מי אמר שמספרים על גופיות הם עניין של מה בכך?

כמו תמיד, מיקי נראה מצוין לגילו. הקלישאה הידועה על כך שרומנים לא מקריחים נכונה גם אצלו, ועם אפס אחוזי שומן הוא ממשיך את הליכות הבוקר הקבועות עם טל ברודי, שחגג ממש לאחרונה 80, או עם היריב הספורטיבי משנות ה־70 וה־80, סטיב קפלן האגדי, כוכבה של הפועל רמת גן.

הם גומעים עשרה קילומטרים מדי בוקר, בכל מזג אוויר, אם צריך אפילו רצים ("רק כשיורד גשם"), ומדברים בעיקר על מה שהיה ("סטיב שואל למה לא יכולתי לוותר לו על אליפות, שתהיה לו אחת ברזומה. הוא לא סולח לי עד היום").

את הגיל הוא טוען שהוא לא מרגיש, אבל החברים הוותיקים הולכים ונעלמים, הגוף נראה מצוין אבל מגיב לאט יותר, וכמו רבים מבני גילו, הזיכרונות נטועים עמוק בעבר הרחוק ופחות בזה הקרוב. המשחק הזה בין הגוף לראש, בטח לספורטאים, נשאר תמיד חמקמק. לא תמיד מתרחשת הסינרגיה המיוחלת לקראת הזיקנה.

אבל אם יש דבר אחד שלא משתנה, הוא ההערצה הבלתי נתפסת שהוא זוכה לה. אהבה ללא גיל. כשמסתובבים איתו ברחוב נדמה שהזמן עוצר מלכת. חלק מבקשים ברכות, אחרים ניגשים ואומרים "תודה על הרגעים הכי יפים בחיי".

"זו אהבה אינסופית, אבל אני חושב שהרווחתי אותה ביושר", מחייך מי שהפך לקונצנזוס נדיר, כזה שאפילו אוהדי הפועל למיניהם יכולים ללחוץ את ידו לפרגן לו, ולא רק משום ששיחק כמה משחקים במדים האדומים. נדמה שעוד רגע ישים על עצמו שוב את גופייה מספר 9, ושהטלוויזיה תחזור לימים שבהם ביום חמישי כולם ראו רק דבר אחד.

ואולי זה מה שמעורר ברקוביץ' אצל רבים כל כך - את הנוסטלגיה לימים שכבר לא ישובו. ושוב, סליחה על הקלישאה בפעם השנייה: לא רק בספורט - בכל. ברקוביץ', בעיני רבים, הוא מכבי וישראל שכבר לא ישובו.

"הכדורסל השתנה לחלוטין"

צריך לזכור, מ.י.ק.י ברקוביץ' היה חלק מאחד מהמערכונים הגדולים ביותר של הגשש החיוור, והיה הישראלי הכי גדול באירופה בעידן שבו ארה"ב היתה סגורה לאירופאים. כפי שלא יכול היה להסתובב בתל אביב, כך גם לא יכול היה להסתובב במדריד או במילאנו. באירופה כולה חגגו איתו את משחק הפרישה - עם שיר פרישה שבוצע על ידי חיים משה - ויום ההולדת העגול שמתקרב מעורר עניין גם אצל הקולגות ברחבי היבשת.

אתה מוכן לחגיגות ה־70?

"את זה אתם צריכים לשאול את שלי. אני לא מתעסק בזה בכלל. אני לא מתעסק בגיל שלי, אולי רק ביתרונות שהוא מביא. אני סבא שמבלה המון עם הנכדים, גם עם אלה של הבת שלי, עדי, שנמצאים בלוס אנג'לס. אחרי החגים אנחנו עולים על מטוס ונוסעים לבקר אותם. הם קוראים לי 'סבא קיקי'.

"עם הנכדים בארה"ב אני מנסה לשחק כדורסל, אבל הם מתעניינים רק בכדורגל. הם נסעו לארה"ב בשביל לשחק כדורגל. הנכדים של מיקי ברקוביץ' טובים בכדורגל. אבל שמתי להם סל בחצר, שכשאני מגיע נוכל לשחק".

הילדים שלך היו כדורסלנים מבטיחים, אבל ההשוואה לאבא היתה בלתי אפשרית. אולי מהנכדים אתה רואה מישהו שדומה לך?

"קודם כל, אני חושב שלילדים שלי היתה קריירה לא רעה בכלל. גם רועי וגם ניב עשו דברים יפים בכדורסל, אבל כמו שהם אמרו תמיד - 'אפשר להיות יותר טוב מאבא? יש דבר כזה?'.

"אם אני מסתכל על הנכדים, אני חושב שאריאל בן ה־14 הוא כישרון גדול, שמזכיר אותי ושיכול לעשות דרך. הוא משחק במכבי עם גופייה מספר 9, ואני יודע שזה מייצר ציפיות. אני מטפח אותו ועובד איתו, אומר לו שהוא צריך למסור פחות ולזרוק יותר. כי בסוף זוכרים את מי שקולע".

אם באמת יהפוך לשחקן, מה הסיכוי שלו לקבל דקות במכבי תל אביב עמוסת הזרים של ימינו, או בכדורסל הישראלי בכלל, שלא בדיוק מקדם את הכדורסלן המקומי?

"נכון, הכדורסל השתנה לחלוטין, לא רק אצל הישראלים. אנחנו רואים גם מה קרה למשחק באירופה ובארה"ב, וכמה אירופאים נכנסים ל־NBA. אומרים: למה לא צומחים יותר ברקוביצ'ים? לא צומחים כי לא מגדלים אותם. בטוח יש ילד שיכול להיות ברקוביץ' הבא, אבל צריך לעזור לו להתגלות. לאתר אותו ולהשקיע בו, שלא ייעלם.

"הנכד שלי אריאל (14) הוא כישרון שמזכיר אותי. הוא משחק במכבי עם גופייה מספר 9. אני מטפח אותו, אומר לו שהוא צריך למסור פחות ולזרוק יותר. בסוף זוכרים את מי שקולע. כשאני משחק נגד הנכד שלי בחיים לא אתן לו לנצח. מה זה ייתן לו?"

"הכל השתנה, גם בכל הקשור לנאמנות לקבוצה. תסתכל אפילו אצל הזרים. כל זר שנותן עונה טובה עוזב את מכבי בלי בעיה. אנשים לא מבינים שמה שהיה לא יהיה. ברור שזו לא אותה מכבי, הכל השתנה. מכבי של פעם היתה בנויה קודם כל סביב ישראלים. טל ברודי אמר: 'אני מניו ג'רזי והוא מכפר סבא'".

נשאר לך קטע פתוח עם מכבי. רצית לקבל שם תפקיד, אבל לא הציעו לך ואתה לא דחפת את עצמך. עם זאת, אתה עדיין מזוהה עם המועדון והקבוצה.

"רציתי להיות במכבי, בוודאי. אני חושב שהיה לי מה לתרום, וגם היום, כאיש מקצוע, יש לי מה לתרום למכבי תל אביב, אבל אני צריך לרדוף אחריהם? מיקי ברקוביץ' צריך לרדוף אחריהם? היו להם את השיקולים שלהם, והם עשו את הבחירות שלהם. אנשים בארץ ובאירופה שואלים אותי למה אני לא במכבי, ואני עונה - תשאלו אותם, לא אותי. אבל שלא יישמע בכלל שאני כועס. זה המועדון, אלו ההחלטות, אבל במכבי תמיד יישארו חברים שלי ותמיד ארצה בהצלחה שלהם".

יש בעיה בארץ עם פרידה מכוכבים, וזה לא פסח גם על מכבי.

"מבחינתי תמיד הרגשתי שייך למכבי תל אביב, גם כששיחקתי בקבוצות אחרות. כשאני בא למשחקים מכבי תמיד דואגים לכרטיס, והקהל עדיין מבקש ממני לעלות ולתת כמה דקות.

"רציתי להמשיך לתרום למכבי, אבל מיקי ברקוביץ' צריך לרדוף אחריהם? היו להם את השיקולים והם עשו את הבחירות שלהם, אבל שלא יישמע שאני כועס. זה המועדון, אלו ההחלטות, ובמכבי תמיד יישארו חברים שלי וארצה בהצלחתם"

"גם כשהיו לי הצעות לעבור ל־NBA או לקבוצות אחרות באירופה, בסוף תמיד בחרתי במכבי. אלו היו תקופות אחרות, אבל אני לא מצטער על זה. חוץ מזה, נראה לכם ששמעון מזרחי היה נותן לי לעזוב ל־NBA או לקבוצה אחרת? הרי בזמן אמת הוא אמר לי שהוא לא משחרר אותי לשום קבוצה. כעסתי עליו מאוד, אבל ההחלטה לא לעבור לשום קבוצה אחרת בשיא שלי היתה קודם כל שלי. רציתי לצאת למלחמה מולם ונעלבתי, אבל בסוף ידעתי שאני נשאר בישראל".

אתה לא מצטער שלא שיחקת ב־NBA? כשאתה רואה את עומרי כספי ואת דני אבדיה, אתה לא אומר "יכולתי להיות הראשון שם"?

"בלב שלי אני יודע שכבר הייתי שם. עברתי את כל המבחנים, אבל בחרתי בישראל, בחרתי במכבי. ידעתי שב־NBA אהיה עוד שחקן טוב, אבל פה ובאירופה אהיה השחקן הכי טוב.

"זה מזכיר לי את מה שיהושע רוזין אמר לאמא שלי: 'אם הוא יהיה מהנדס הוא יהיה מהנדס טוב, אבל קיים סיכוי שאם הוא ישחק כדורסל הוא יהיה הכי טוב'. אני לא מצטער לרגע על זה שחזרתי לישראל. גם כשאני רואה את הכדורסלנים שכן הגיעו לשם, אני אומר לעצמי מבלי לפגוע באף אחד שיכולתי להיות האירופאי הבכיר שם. אני מצביע על הלב שלי, כי שם אני יודע שהייתי ברמה הכי טובה. כמו שהעברתי מאחורי הגב באירופה, ככה היה גם במחנה האימון של ה־NBA".

אתה עדיין צופה בכדורסל?

"בוודאי, הולך למשחקים ועוקב אחרי הישראלים בכל העולם. אני גם משחק כדורסל, וכשאני משחק נגד הנכד שלי, לדוגמה, בחיים לא אתן לו לנצח. אין סיכוי. למה שאתן לו לנצח? מה זה ייתן לו?".

"מוסר העבודה - מאבא"

לפני כמה שנים, לקראת יציאתו לפנסיה, מיקי עזב את כל עסקיו, מעסקי הביטוח ועד להשקעות השונות, אבל הוא לא משתעמם לרגע.

הוא הפרזנטור של "מגדלי הים התיכון", שתקיים ב־17 באוקטובר בספורטק בתל אביב בפעם הרביעית את "אליפות הזהב" - אירוע הספורט הגדול והיחיד מסוגו בישראל לבני הגיל השלישי, שיהיה פתוח לציבור הרחב מעל גיל 65. לצד מיקי, הספורטאים שנבחרו להוביל את "אליפות הזהב" הם טל ברודי ולינוי אשרם.

"מבחינתי, הגיל השלישי הוא הגיל הטוב ביותר", הוא מבהיר, "ואני ממש מתרגש לקחת חלק באליפות גיל הזהב. אני חושב שיש לי הרבה מה לתרום, ורואה איך הקהל בגילים האלה מתלהב כשהוא נפגש איתי, למשל כשאני מגיע להרצות בפניו. אגב, לא רק בארץ, גם בעולם. אני מסביר להם מה צריך בשביל להיות ווינר, שזה לא עניין של גיל, אלא של גישה".

אביך נפטר בגיל 67, צעיר ממך היום. זה בטח יושב לך בראש.

"בגילי אני חושב הרבה מאוד על ההורים שלי, לזר ושושנה ז"ל. אבא נפטר ב־1993 ואמא ב־2012, בגיל 84.

"הייתי בן יחיד, כי ככה היה נהוג. תמיד שאלתי 'למה אין לי עוד אחים?'. הוריי העניקו לי הכל, גם במובן החומרי. אמא ואבא עבדו קשה כדי שלא יחסר לי דבר. לא היתה להם אפשרות לקנות לי אפילו קורקינט הכי פשוט, אך מבחינת הדברים החשובים באמת בחיים הם נתנו לי כל מה שצריך. מוסר העבודה שלי, שכולם תמיד דיברו עליו, הוא מהוריי, שתמיד קמו לעבודה מוקדם ועבדו במה שצריך, בלי להתלונן. אלה דברים שהם הקנו לי. אמא דאגה לתת לאבי ולי את המעטפת שהיינו צריכים.

"כשאבא התמוטט הייתי באימון וקראו לי לבוא מהר. טסתי לחנות בדיזנגוף וראיתי את חברה קדישא שהגיעו לפני ועמדו ליד. לדאבון ליבי, אבא נפטר מדום לב. את אמא סעדתי יום־יום שמונה שנים בבית אבות ברמת השרון. שאלתי אותה: 'אמא, למה את מסתכלת תמיד לכיוון דלת הכניסה?', והיא השיבה: 'אני מחכה לך'. כשהיא נפטרה, מנהלת בית האבות קראה לי ואמרה: 'אני יודעת שיש לך המון גביעים, אני רוצה להעניק לך עוד גביע, על היותך בן למופת'.

"משחק הפרידה שלי בשנת 1995 היה בתאריך שבו אבא נפטר", עיניו של מיקי מתמלאות דמעות. "אמרו לי שהוא מסתכל עלי מלמעלה. אני חושב עליו הרבה גם בתקופה הזאת של חיי, מעולם לא הפסקתי לחשוב".

עבור הרבה אנשים, העובדה שמיקי ברקוביץ' כמעט בן 70 אומרת משהו גם עליהם.

"כשהאזרח מספר 9 מגיע לגיל הזה, זה כנראה אומר משהו להרבה אנשים, כי הם גדלו איתי. אבל שיירגעו - אני לא הולך לשום מקום. אנשים מבקשים שאברך אותם, ואם הם מרגישים יותר טוב אחר כך - הרופא מתקשר ואומר שזה בזכותי. משפחות מתקשרות אלי כדי שאדבר עם אבי המשפחה כי הוא על ערש דווי.

"אני חושב הרבה מאוד על ההורים שלי. הייתי בן יחיד, כי ככה היה נהוג. אבא עבד קשה כדי שלא יחסר לי דבר. למרות שלא היה להם כסף לקנות לי קורקינט הכי פשוט, מבחינת הדברים החשובים באמת הם נתנו לי מה שצריך"

"אני קם בכל בוקר וחושב על הדבר הבא. יש לי הרבה רעיונות שאני מנסה להגשים. אני יודע שהגיל מביא איתו אתגרים וקשיים, אבל אני לא נותן לזה לעצור אותי כל עוד אני מסוגל, וכרגע אני מרגיש מעולה גופנית. אני רואה את החברים סביבי - כמו אולסי שאיבד רגל, ואנחנו דואגים ללכת לבקר אותו בכל הזדמנות ומבלים הרבה ביחד.

"מכבי של אז זה חברים לכל החיים. עובדה שאנחנו יחד עד היום. יש לי המון חברים לא מהכדורסל, אבל החברים מהכדורסל זה אחרת, וקודם כל מוטי, שהוא כמו אח עבורי".

"בין הספורט לחיים"

כשמיקי מתקשה להיזכר במשהו, הוא מתקשר לשלי, האישה שאיתו כבר עשורים, ושנראית אף היא, כנראה באופן לא מפתיע, צעירה מכפי גילה. סיפור היכרותם סופר לעייפה - היא הרי לא ידעה מי הוא בכלל, וזה כנראה מה שעבד שם ושעובד גם היום.

בטלפון שלו היא מופיעה כ"שלי שלי", וכשהיא מצטרפת לראיון הם מחזיקים ידיים כמו זוג צעיר, והוא שוב מזכיר את העובדה שהוא רומני וש"ככה אנחנו, ג'נטלמנים".

לפני שאנחנו פונים אליה בשאלה אחת, היא ממהרת להבהיר: "כל החיים לא התראיינתי, ולא אתחיל עכשיו, ובטח גם לא אספר לידו מה התוכניות ליום הולדת 70. קודם כל יש לנו את הנסיעה הארוכה לעדי, אבל אני לא משתגעת בטיסות, כי הכל בראש. הוא, לעומת זאת, מתלונן הרבה לפני ותוך כדי הטיסה. מה יעזור לי להתלונן?".

מיקי, אי אפשר לדבר איתך בלי לדבר על המצב במדינה. אתה לא מרבה להתבטא בנושא.

"כל החיים ברחתי מפוליטיקה. לא הסכמתי לדבר על הנושא. היה לי קהל מימין וקהל משמאל, ותמיד העדפתי לשמור את הדעות שלי לעצמי. זאת גם הסיבה לכך שאף פעם לא יראו אותי בהפגנות של שום צד. אני לא צריך שיגידו אחר כך 'מיקי ברקוביץ' תומך בזה, מיקי ברקוביץ' תומך בהוא'.

"אני יכול רק להגיד דבר אחד, שאני בטוח שמשותף לכל בני דורי: אחדות העם היתה הסוד שלנו. גם ההצלחות של מכבי היו קשורות לכך שעם שלם עמד מאחורינו, שידענו עבור מי אנחנו משחקים. התחושה היא שאנחנו בדרך לאבד את זה, וזה היה סוד הכוח המרכזי שלנו כמדינה.

"יש הרבה דברים מהספורט שאפשר להשליך על החיים האמיתיים. אחדות ועבודת צוות הן דוגמה טובה. אני באמת מקווה שאנשים מבינים כמה חשוב העניין הזה של הביחד, וזה משהו שאני מאחל לעם ולמדינת ישראל, שאני כל כך אוהב".

מיקי במספרים

הופעות בנבחרת ישראל - 164

נקודות בנבחרת - 2,842

הישגים בנבחרת ישראל - מדליית זהב באליפות אסיה (1974, באיראן), מדליית כסף באליפות אירופה (1979, מלך הסלים והשחקן המצטיין של הטורניר)

משחקים בליגה הישראלית (כולל פלייאוף) - 551 (מכבי ת"א, מכבי ראשל"צ, הפועל ירושלים והפועל ת"א)

נקודות בליגה הישראלית - 9,866 (מקום 2 בכל הזמנים)

אליפויות ישראל - 16

גביעי מדינה - 13

גביע אירופה לקבוצות - 2 (1977, 1981)

סגנות גביע אירופה לקבוצות - 4 (1980, 1982, 1987, 1988)

גביע בין־יבשתי לקבוצות - 1 (1981)

בשנת 1991 נבחר לרשימת 50 השחקנים הגדולים של פיב"א באירופה, ובשנת 2017 להיכל התהילה של פיב"א

"הגיל השלישי בחוד החנית"

מגדלי הים התיכון מובילה בפעם הרביעית את "אליפות הזהב" - אירוע הספורט הגדול והיחיד מסוגו בישראל לבני הגיל השלישי. האליפות תתקיים ב־17 באוקטובר בספורטק בתל אביב, ותהיה פתוחה לציבור הרחב מעל גיל 65. הספורטאים שיובילו אותה הם מיקי ברקוביץ', טל ברודי ולינוי אשרם, והמשתתפים יתחרו במגוון רחב של מקצים, החל מריצה, קפיצה לרוחק והדיפת כדור ברזל, דרך שחייה וטריאתלון ועד למשחקי ספורט דיגיטליים.

לדברי דורון ארנון, מנכ"ל מגדלי הים התיכון, "כחלק מהאג'נדה של רשת מגדלי הים התיכון 'להוביל, לגלות ולחוות', יזמנו את 'אליפות הזהב' והפכנו אותה למסורת ישראלית, שבה הגיל השלישי נמצא בחוד החנית בספורט. השנה אנו צופים להרשמה ולביקוש גבוהים משנים קודמות, שכן מדובר באוכלוסייה פעילה, תוססת ומובילה מתמיד".

shishabat@israelhayom.co.il