בדרך כלל אני נמנע מלערב את מפעלותיי האישיים במה שנכתב כאן, אבל פה ושם מותר לחרוג כדי לשאת וידוי.
בימים אלה יש לי הכבוד לחרוך את במות ארצנו במסגרת מופע שמפיק תיאטרון היידישפיל בהשתתפות ששי קשת, החזן שי אברמסון, אלדד שרים, ועבדכם. "דבש ניגר" קוראים למופע, והוא אכן דבשי למדי, במובן הטוב של המילה. באמצעות טקסטים ושירים מסופרים סיפורינו שלנו, ועם התקדם המופע הם נשזרים לכדי סיפור משותף אחד, סיפור ישראלי. השירים נפלאים, הקטעים כתובים היטב (אמר והשפיל עיניו בצניעות נבוכה) והמופע, סלחו לי על הבוטות - אדיר. הוא כבר רץ כאמור כמה ימים, והתגובות מצוינות ורוויות עונג ודמע.
למה דמע? קודם כל, כי זה באמת מרגש. אמנע מספוילרים, אבל סיפורי ההיסטוריה של התרבות הישראלית, מסופרים בגוף ראשון מפי מי שהיו שם - מרגשים. קטעי תפילה שמשלבים קדושה, ציונות, רומנטיקה ומורשת - מרגשים. אי אפשר שלא. אבל זה לא חדש ולא מפתיע. לרגע לא ציפיתי שהקהל החם והערכי שאוזניו כרויות וליבו פתוח, לא יגיב בהתלהבות לחומרים האלה. העניין הוא שמעבר לזה, קורה באירועים האלה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו, והוא קשור לימים המשוגעים האלה ממש.
במופע כזה, מטבע הדברים, הקהל מאוד מעורב. הוא שר, הוא מריע, הוא מוחא כפיים, התלהבות גדולה. בסוף המופע, כשכבר ממש נערכים לסיום, מתקיים דיאלוג קצר על הבמה. ששי קשת פונה אלי, כששי עומד בינינו, ואומר לי משהו בסגנון: בוא, הרי אנחנו כל כך חלוקים בדעותינו והנה הצלחנו לבלות ביחד זמן כה רב על הבמה. אז אולי... כך הוא אומר לי. בשלב הזה, הקהל מריע ועף לשמיים כמו שלא הריע לאורך כל המופע. אפילו לא כמו בקטע המופתי על... טוב. לא אגלה.
ומה שעוד קורה ברגע ההוא, כל ערב מחדש, זה שאני, אני עצמי, מצליח להתרגש ממנו. אני, ששומע אותו בכל ערב. אני, שבמו ידיי כתבתי את השורה הזו, מצליח להתרגש ממנה בכל פעם מחדש. אולי זה בגלל הדובר. כשששי קשת תוקע בך את עיניו הירוקות, כל מה שיאמר בקולו המוכר ירגש אותך, אבל מקול תשואות הקהל אני מבין שזה לא רק זה. העניין הוא זה שמרגש ומחשמל.
ופתאום נעים לי מאוד לגלות את הבשורה הישראלית הזו. את זה שבאיזשהו מקום אצל כל אחד מהיושבים באולם ומהעומדים על הבמה - גם אם הם כאלה שמאוד מאמינים בצדקת הצד שלהם ואף נותנים פומבי לדעותיהם - יש כמיהה ושאיפה לעולם טהור יותר, שבו ששי ושי ואלדד ואני רוקדים ושרים שעתיים על הבמה, ומאחורינו, על קיר וידאו ענקי, מתנופף דגל ישראל על רקע שדה חמניות.
kobiarieli@gmail.com
