פוליטיקה של עושר

הפוליטיקה של העושר היא עניין מרכזי בפרשת השבוע שלנו. פרשת ויקהל מתארת אפיזודה ייחודית להיסטוריה המקראית, אך אפשרית כמעט לכל ההיסטוריה היהודית. בעת שבני ישראל נסעו במדבר, המנהיגות קראה למבצע גיוס כספים לאומי לבניית המשכן - וכך נאסף יותר כסף מהנדרש: "והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר" (שמות לו, ז).

כדי להבין מדוע התורה מתאמצת לספר לנו שנותר כסף עודף, עלינו לבחון את פרטי האיסוף עצמו. יש לו שלושה מאפיינים בולטים: ראשית, מושם דגש על זמן התרומות, בעזרת אמצעי ספרותי של חזרה על מילים: "והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר" (שמות לו, ג). שנית, הסיפור מדגיש את המרכיב של הצו האלוקי: "ויאמר אל משה לאמר: מרבים העם מלהביא מדי העבודה למלאכה אשר צוה ה' לעשות אותה" (שמות לו, ה). שלישית, הסיפור מדגיש באופן מיוחד את מחנה ישראל: "ויעבור קול במחנה לאמר: איש ואישה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש" (שמות לו, ו).

מרכיבים אלה מהדהדים עם אירוע מוקדם בהיסטוריה התנ"כית (פרק ט"ז). זמן לא רב אחרי שבני ישראל ניצלו ממלתעות פרעה והצבא המצרי בים סוף, הם התלוננו למשה ולאהרון שהם עלולים לגווע ברעב. לאחר מכן, הם קיבלו מזון דרך המן, שירד מדי יום על המחנה. הטקסט המקראי משתמש בשפה זהה לזו של הפרשה, מדגיש את העובדה שאיסוף המן התרחש "בבוקר בבוקר" (שמות טז, כא), וחוזר ואומר שבני ישראל אספו את המן רק על בסיס ציווי ה' - "אשר צוה ה'" (שמות טז, טז).

באופן בולט, כמו במקרה הפרשה שלנו, כמה אנשים מבני ישראל אספו "מן" יותר מהנדרש, תוך שימוש באותו הביטוי של עודף. אולם במקרה זה, ביום המחרת, נתגלה שהחלק העודף הרקיב: "ויותירו אנשים ממנו עד בוקר, וירום תולעים ויבאש ויקצוף עליהם משה" (שמות טז, כ).

שני רגעים אלו בהיסטוריה המקראית - איסוף המן ואיסוף הכספים למשכן - מדגישים שלפעמים אנו מפריזים יתר על המידה, גם מתוך עוני וגם מתוך עושר.

לפני ירידת המן, לבני ישראל היו משאבים מוגבלים. לפי אגודת הפסיכולוגים האמריקנית, מחסור פוגע במשאבים המנטליים, מצמצם את המיקוד שלנו ומשפיע על הבחירות שלנו. אנשים רעבים מתקבעים על מזון ושתייה, יותר מאשר אנשים שבעים. דבר זה עוזר להסביר מדוע אנשים רבים שעושים דיאטה אוכלים אכילת יתר ושוב עולים במשקל לאחר הדיאטה. מחקר משנת 2013 שפורסם בכתב העת "Science" תיאר מחקר שדה בהודו, שבו המשתתפים נתבקשו לפתור בעיות בפרקי זמן שונים של השנה. אותם אנשים היו בעלי ביצועים טובים יותר לאחר הקציר, כאשר המזון והכסף היו בשפע.

בשלב מוקדם בהיסטוריה של בני ישראל, לאחר השחרור ממצרים, המחסור פגע בשיפוט שלהם והם לא הצליחו לבצע את המשימה האלוקית שהוטלה עליהם. בזמן הגיוס למשכן קרה אותו הדבר, רק מתוך עושר. בפעם הראשונה הם לקחו יותר, בפעם השנייה נתנו יותר.

אנו בני־מזל לחיות בחברה שנהנית משפע של משאבים. באמצעות מסגור הסיפור של התרומות למשכן באותה שפה כמו זו של סיפור המן, התורה מעודדת אותנו להוציא את המשאבים העומדים לרשותנו בדרך אחראית מבחינה כספית. עלינו לבדוק שיש אוכל על כל שולחן, ושאנחנו יכולים לבנות את המשכן שלנו, אך אסור לנו לבזבז את כל המשאבים כדי לעשות זאת.