"איך את יודעת שאישה מצליחה היא באמת גדולה? היא מקיפה עצמה בנשים חזקות"

גבעה לבנה בירוחם, בלי אינסטגרם וטוויטר, מעגלי היכרות טבעיים, תרגילי מחשבה ונטוורקינג רוחני • המשתתפות: מנהלות בכירות שבאו לשאוב כוח מנשים אחרות • מיזם "הסיסטרהוד", שייסדה מיכל ברקאי ברודי, מנסה לשבור קלישאות פמיניסטיות, ושלח את מוריה קור כדי לברר למה נשים חזקות ועצמאיות ב־2021 עדיין זקוקות למעגלי תמיכה

הצורך במפגשים נולד בראשית הקורונה. משתתפות ריטריט "הסיסטרהוד" // צילומים: דודו גרינשפן

בהנחיות שנשלחו עם הלו"ז לריטריט "הסיסטרהוד" במדבר, נכתב שצריך להביא משהו חם ללילה, ולשכוח להביא שיפוטיות וציניות. מספיק להזכיר שאת שני האלמנטים האלה מומלץ להשאיר בבית כדי שאחדד את האנטנות הספציפיות של אותן התכונות בדיוק. אך בעודי כותבת שורות סיכום אלה על הניסוי החווייתי שערכתי, אני מנסה להיזכר באיזה שלב בסופ"ש קלטתי שההרכב האנושי־נשי שהתקבץ בבית הצהוב שמול הגבעה הלבנה בקצה ירוחם - פודה אותי מהשימוש בשתי ההגנות הללו.
לצאת מהבית לסופ"ש זאת הקרבה משמעותית בשבילי. חייל שחוזר הביתה לסופ"ש הוא מחווה יקרת ערך שקשה לוותר עליה כדי לבלות יממה בחיק נשים שאני לא מכירה. רגשות האשמה נוסקים לגבהים, גם כשאת שומעת את שאגות השמחה שלהם כי השארת להם בית ריק. את תוהה מעבר לדלת אם לא עדיף שתישארי בכל זאת. אבל בפרוס תשפ"ב החלטתי לבדוק משהו אחר.

בניסוי הזה, שאני עוקבת אחריו בפייסבוק כשנה, מנסים ללמד אותך לחשוב מחדש, כאישה. האם אפשר לשבור קלישאות פמיניסטיות ולצקת אליהן ממשות אחרת?

***
לפני שיצאתי לירוחם נפגשתי עם המלכה האם של תנועת "הסיסטרהוד", מיכל ברקאי ברודי, בת 39, שעומדת בראש מיזם שהתחיל - איך לא - לגמרי במקרה. בראשית ימי הקורונה, מארס 2020, היא חנכה הקמת עסק חדש עם שותפה. השותפה התרגלה למציאות החדשה, הבינה שזאת לא השעה להיות עצמאית ופרשה מהשותפות העסקית שרק הגיחה לעולם. "זה היה עסק שתכליתו ייעוץ ארגוני וקידום פורומים לנשים", נזכרת מיכל, "השותפה אמרה שבקורונה אין היתכנות לפורומים של נשים אונליין, ואני נשארתי, כמאמר השיר, 'בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום'. שאלתי את עצמי מה אני מוכנה לעשות בחינם ומה הערך המוסף שלי לעולם, ואז קיבלתי טלפון מלילי בן עמי, שסיפרה לי על החלום שלה להקים האקתון טכנולוגי לזכר אחותה, מיכל סלה, שנרצחה על ידי בעלה באוקטובר 2019. היא שאלה אותי איך זה שבישראל אפשר לעצור מחבל מתאבד שנייה לפני שהוא לוחץ על ההדק אבל אישה עדיין תירצח ע"י בן הזוג שלה. הרמנו האקתון נגד אלימות במשפחה. גייסתי כסף ו־200 מתנדבים, חברות טכנולוגיות שתהיינה שותפות, ואת כל ארגוני הנשים בישראל".

נשמעת התחלה מבטיחה של דבר חדש.
"כשזה נגמר הרגשתי שאין לי כלום והחלטתי לחפש מה בכל זאת אני יודעת לעשות, ועם זה לעבוד".
מיכל נולדה וגדלה בצפון תל אביב. אחרי השירות הצבאי למדה משפטים, עשתה התמחות אצל עו"ד אליעד שרגא, אבל הרגישה ריקנות. כדי להתמודד עם התחושה המעיקה, מצאה את עצמה באופקים, מקימה מכינה חילונית ציונית לבנות בשם "עלמה". המכינה עברה עם הזמן לירושלים, ואחרי שעמדה בראשות המכינה המשיכה מיכל לכמה פרויקטים חברתיים עם עיריית ירושלים.

"חזרתי למכינה שהקמתי והתחלתי ללמד אותן, בהתנדבות. שיעורים על החיים עצמם, על הכוח שבלהיות פגיעה, על מערכות יחסים שמיטיבות עם נשים. אחרי כל שיעור כתבתי פוסט בפייסבוק שמסכם את הנושא, ותייגתי הכל ב"#סיסטרהוד". פעם אחת כתבתי בפייס: 'הערב אני מעבירה את השיעור בפייסבוק לייב'. להפתעתי הצטרפו כ־50 נשים. ואחרי השיעור עוד 50 כתבו שהן פספסו. אז העברתי עוד אחד".

הנושא נשמע אבסטרקטי, מה גורם לנשים להצטרף ללימודים המוניים בזום בלי תעודה?
"גם אני לא ידעתי מה זה ומה אני יודעת לתת. ביקשו ממני אז אמרתי 'כן'. לאחר מכן החלטתי לפתוח חוג לימודי מגדר שייקרא 'סיסטרהוד'. הרחבתי את הפורמט כדי להבין מה ממה שלימדתי מהדהד לנשים. עם הזמן הגבלתי את מספר המשתתפות כי הבנתי שאני צריכה לראות אותן, ובזום נכנסות לי בריבועים רק 25 נשים".

מיכל ברקאי ברודי צילום: דודו גרינשפן,

מי צריך קהילה?

"סיסטרהוד" הוא מושג בתורת הפמיניזם שהגתה הפילוסופית בל הוקס (Bell Hooks), בתרגום לעברית: אחיוּת. השיעורים שהעבירה ברקאי ברודי כללו פרקים בהיסטוריה של הפמיניזם, במושגים אקדמיים של תורת הפמיניזם, ובפרקטיקה שבה הם מיושמים בשוק העבודה.

בל הוקס מדברת על הסיסטרהוד כעל חרב פיפיות. נשים יכולות להיות טובות זו לזו אך גם אויבות מרות ובלתי מפרגנות. יותר מגברים.
"בל הוקס הכניסה לשיח על המושג את הפקטור של אתניות וגזע: כאישה שחורה, היא טוענת כי נשים שחורות מדוכאות פעמיים, גם על ידי הגברים וגם על ידי הנשים הלבנות. למדתי שהדרך הכי טובה לאפשר לנשים להיות שבט היא לייצר מרחבים נפרדים לנשים בלבד".

זה סותר את המגמה הפופולרית שמנסה לאסור התקהלויות לנשים בלבד.
"דווקא במשרד החינוך ראיתי איך נופל האסימון, שיש לנערות צורך ביחס אישי בקבוצת בנות נפרדת. יש קסם שנוצר בקבוצה נשית, וזה מאפשר לדברים עמוקים להיווצר בזמן קצר. זה לא יקרה בקבוצה שיש בה גברים. המסיכות יורדות ואת מגיעה מהר מאוד פנימה. את תראי את זה כשנגיע".
מיכל קורנת ואני מפחדת. עזבו גברים בצד - אני לא מבינה איך מי שכבר יש לה עבודה וילדים צריכה גם קהילה של נשים. למי יש זמן לתפעל את האירוע הזה בכלל? מנקודת מבטי זה נשמע מאיים. אולי כי קראתי את התיאוריות בלי לשמוע אותן ישירות ממיכל, וקראתי בפייסבוק רק את המסקנות.

למה התחלת עם הריטריטים? ראיתי את בעלך והילדה. גם לך לא פשוט לעזוב. ואצלך זה לא חד־פעמי, את כל הזמן מובילה סופ"שים כאלה.
"המשמעות העמוקה של ריטריט באנגלית זה לסגת, לפרוש. כלומר לעצור לרגע מהחיים. מבחינתי זו קפסולה מרוכזת של השראה ואהבה. אני לא יודעת כמה זה נשמע רוחני ומנותק וכמה זה מעביר את הדבר האמיתי שהוא 'הסיסטרהוד'. אחרי כמה מחזורי שיעורים שפעלו במקביל, הגיע הביקוש להיפגש. נשים חלקו חיים על המסך ואז הגיעו הריטרטים בתוך הגלים הקודמים של הקורונה. הזמן המרוכז היה מקפצה מטורפת עבור כולן, משתתפת אחת אמרה שבחצי שנה של טיפול פסיכולוגי היא לא התקדמה כמו אחרי ריטריט של הסיסטרהוד".
שעה וחצי נסיעה מירושלים ואנחנו בירוחם. האוויר נהדר ואני בלחץ. הלוואי שמישהו יצטרך אותי בבית ואני אברח. מיכל, ניחשתן נכון, מאושרת. 15 נשים מגיעות בטפטוף לבית בקצה העיירה. רק מעטות היו בדיוק באותו קורס, רובן ממחזורים מקבילים. מישהי מתלבטת אם כדאי לה לוודא שבעלה מסתדר עם התינוק ומסביב צועקות לה: "לא!". אחת אחרת מגיעה באיחור, ישר ממסיבת סוף קייטנה. מישהי שראיתי שהגיעה ברכב של חברה בינלאומית מפורסמת פורקת במטבח חומרים להכנת קוקטייל לכולן. האם הגעתי למסיבת פיג'מות?
אני רק חושבת איך לארגן פה חופשה משפחתית.

יש לבית חצר קדמית חמודה, והאחורית שטופת שמש. בלו"ז המצורף היה כתוב להביא בגד ים, אבל הקוטג' הזה לא מזכיר את תמונת היוקרה שהספיקה להתקבע לי בראש. אני מקיפה את המבנה בן שתי הקומות ועליית הגג, מריחה כלור ומוצאת ליד המחסן בריכת אינטקס. בתוך הבית נשים שלא מכירות אחת את השנייה מתארגנות בנחת במיטות קומתיים או במזרנים. יש גם כמה מיטות רגילות. תפסתי את החדר הסודי היחיד עם המיטה הבודדת. נס בעיירה.

להביא משהו חם ללילה, לא להביא שיפוטיות וציניות.משתתפות הריטריטצילום: דודו גרינשפן,

ויטמין נשי, ותיהני

סבב היכרות טבעי בדשא שבחוץ. מדובר במעמד שבל הוקס בטח שכללה כשכתבה על הסיסטרהוד: מקרה קלאסי של נשים שיכולות לשבת במעגל ולהיות נחמדות, אך גם לשלוף בו ציפורניים ולעשות היאבקות בוץ במרכזו. בדרך כלל, זה הרגע שבו כל אחת מודדת את מי שמולה: מה היא לובשת, מה היא עושה, בת כמה היא ומה הספיקה בכל אחת מהזירות הקריטיות של עבודה־קריירה־כסף־זוגיות. את יכולה להיות מלכה בכל אחד מהצירים האלה, אך אין אישה שבאמת נהנית בסבבים האלה, כשאף אחת לא זוכרת מה האחרת אמרה אלא מתרכזת בלצאת בהם טוב, להשאיר רושם נכון שממילא לא מעניין אף אחת.

והנה, לפתע, מצאתי עצמי מתכוננת לקרב אבל טועה בז'אנר. הסכינים המחודדים נשארו באוויר כשמיכל נתנה רצף תרגילים שמיקמו אחרת את המחשבה. עשיתי נטוורקינג רוחני.
היה המון אוכל בשבת הזאת, הכל תוצרת ירוחם והכל טעים ומושקע. והיו גם טקסים רבים, לא דתיים במובן הקלאסי, אלא כאלה שמומצאים, ושבאורח פרדוקסלי מעוררים לתשובה. למשל, טקס תודות שבו כל אחת מספרת על מה יש לה להודות. צריך להסיר כל כך הרבה קליפות כדי להיות כנה עם עצמך ולערוך ספירת מלאי פרטית, לדרג את הדברים החשובים באמת בחיים ולהבין למי מגיעה תודה עליהם.

בראש גבעה לבנה, כשהשמש מתחילה לשקוע, ערב שבת בין השמשות, 15 נשים שעדיין לא יודעות מה כל אחת עושה לפרנסתה כבר יודעות על מה כל אחת מודה. היו דמעות והיו חיבוקים מנשים שלא מכירות אל נשים חדשות, והיתה גיטרה עם שירים חרישיים, וקדושה יש מאין ויצירת טקס דתי של קבלת שבת בלי שציוו עליו מזמן.

הפסיכולוגית האמריקנית־היהודייה קרול גיליגן, מאימהות הפילוסופיה הפמיניסטית המדעית, דימתה את ההסתכלות הגברית על העולם לפירמידה היררכית, ואת ההסתכלות הנשית לרשת של קשרים והקשרים. חלפו כשני דורות מאז, נדמה כי המאזן הכללי השתנה, אבל הטבע אותו טבע. לא צריך מחקרים, מספיק להסתכל מסביב. אני עדיין הסתכלתי מהצד על הנשים המוצלחות בלי להיות חלק, אבל הוקסמתי לחלוטין.

ירדנו מההר ומי שבעניין הדליקה נרות שבת. פוליטיקת הזהויות הישראלית לא משחקת תפקיד כשמרכזים את המבט פנימה, וממילא אין מסכים ורשתות חברתיות וירטואליות בנמצא. בערב מישהי עשתה קידוש, כולן ישבו אל השולחן ולאט־לאט הפאזל האנושי התרחב והעמיק.
שוחחתי עם חלקן: עו"ד דפנה שגל פודור, מומחית להגירה וזכויות אדם ובעלת משרד עצמאי. נשואה עם ילד מתל אביב. שי ברונשטיין רגב, מנהלת פיתוח עסקי ואסטרטגיה בחברת היי־טק גדולה. לפני כן היתה סמנכ"לית בקרן הון סיכון, ולפני כן בסטארט־אפ שצמח ועשה אקזיט. נשואה עם שלושה ילדים מתל אביב.

למה אוסף של נשים חכמות, מצליחות ומרוויחות זקוקות להעצמה נשית?
שתיהן עונות בפסקנות: "זאת לא העצמה נשית!"
שי: "זה תיקוף ושיקוף, וכנות רדיקלית שמאפשרת לנו להיות מי שאנחנו. רוב הנשים מתמודדות עם החיים עצמם לבד, בלי קשר למצב האישי, כי החברה והמערכת מלמדת אותנו שאנחנו מתקדמות אחת על חשבון השנייה, ורואים את זה היום בכל מקום - בספורט, בפוליטיקה, בעבודה. כאן לומדים שלא. אנחנו מושכות אחת את השנייה למעלה. כולנו באותו צד. משתפות בהצלחות ובדילמות, אף אחת לא צריכה לחשוב לבד איך להגדיל את עצמה ולעשות מעצמה יותר, השותפות הנשית היא ויטמין כזה שאת צריכה לדעת שהוא קיים, ולמה לא לקחת אותו?".

דפנה: "מבחינתי זה מעגל של מראות שמשקפות לי צד מקבל ורך יותר כלפי עצמי, ולפעמים דווקא נשים שנטועות עמוק בתחרות הגברית, בעולם שהוא גברי מאוד, צריכות לקבל את עצמן, לקבל את הצדדים הנחשבים חלשים, את הצדדים הפחות זוהרים ונוצצים בי. וזה קורה כשאני רואה כמה יפה בעיניי הצד הכביכול חלש של אישה אחרת, כשהיא חזקה ומספרת גם כמה קשה לה. כשאני רואה כמה יפה להודות בקושי, אני מאפשרת לעצמי להראות החוצה את הפגיעות".

גברים לא מראים פגיעות?
דפנה: "העולם העסקי הוא עולם שבאים לריב בו. התחלתי את 'הסיסטרהוד' כשהייתי בשותפות עסקית עם גבר, והרבה דברים ששמעתי פה נתנו לי ביטחון לצאת למסלול עצמאי, לעשות בדרך שלי שתהיה שונה מדרכם של הגברים שלידי, ולהבין שזה יתרון ולא חיסרון".
שי: "לבוא לפה זה כמו ה'מילואים' שלנו, אנחנו מייצרות באופן מלאכותי משהו שקורה באופן טבעי בעולם הגברי. רובנו אימהות, וכולנו רוצות להיות הגרסה הכי טובה שלנו בחיינו. ואת זה אי אפשר לעשות לבד".

מה לדעתך ההבדל בין קבוצת נשים כזאת שמתכנסת לבין קבוצת גברים?
שי: "יכול להיות שהשיח בקבוצות גברים הוא יותר טקטי וכאן הוא יותר לחיים, לנשמה. פה את יכולה לא לדעת עד שלב מתקדם בת כמה מישהי או מה היא עושה היום, אבל את יודעת מאיפה היא באה ולאן היא רוצה להגיע, וזה עוזר לך להיות בשבילה ולתמוך בה בצורה עמוקה. אנחנו כל היום מתעסקות בלמלא מכלים של אחרים: של הילדים שלנו, של הזוגיות שלנו, של התפקיד שלנו. ואין משהו בכזאת עוצמה שמטעין את המצבר וממלא את המיכל שלך".

אין לאירועים האלה תוצר לוואי של שנאת גברים או עליונות נשית?
דפנה: "לא. אני חושבת שהפמיניזם הזה אינו נגד גברים, הוא בעד נשים, בעד להסתכל על חוויית החיים שלנו, להבין את הצרכים שלנו קצת יותר טוב. באיזשהו שלב זה מפסיק להיות שיח פמיניסטי ונהיה פשוט שיח נשי בלב פתוח. אחרי שסיימתי את הסיסטרהוד, בעלי אמר: 'כל מה שמיכל עושה תרשמי, את זורחת'".

דפנה שגל פודור // צילום: דודו גרינשפן,

מחבקות גם גברים

אלה בר דוד, מנהלת בכירה במשרד הכלכלה והתעשייה וממונה על השוויון המגדרי בזרוע העבודה במשרד, השאירה בבית בירושלים בעל וארבעה ילדים.

אומרים לי כאן שאת הכי ותיקה.
"אני הייתי במחזור הראשון של 'הסיסטרהוד', וזה היה עוגן בשבילי כשהעולם השתגע בתחילת הקורונה. הבנתי, בין השאר, שאני רוצה להתמודד על תפקיד הממונה על שוויון מגדרי של זרוע העבודה במשרד נוסף על לתפקיד שאני עושה, וזכיתי במכרז. זו שליחות בעיניי; הכנסתי בתפקיד החדש תוכן מגדרי, שיח על הטרדות מיניות, רפואה מגדרית, הבאתי לקדמת הבמה גיבורות מההיסטוריה הנשית".

בממשלה החדשה, שיעור הנשים הבכירות בתפקידי ניהול בכירים שבר שיא. שרות, מנכ"ליות, הנהלה בכירה. זה ייתר את הצורך ב"סיסטרהוד"?
"מבחינת השטח ברור שכאשר יש ייצוג נשי בכיר, יותר נשים תהיינה מנהלות בכירות וסמנכ"ליות, ונראה את החברה הולכת לכיוונים האלה כי יש את המודלים להשראה. גם השיח באופן טבעי הוא של שיתופי פעולה. לגבי הסיסטרהוד, תראי את המספרים ותביני. אנחנו עדיין במצב שבו אי־מיצוי הפוטנציאל של נשים בשוק העבודה שווה 82 מיליארד שקלים בשנה לתקציב המדינה. לאישה בכירה בשוק התעסוקה שגם מקיימת בית צריך להיות חוסן, ובדרך כלל גם זוגיות מאפשרת או מעגל תמיכה".

תסבירי.
"אצל נשים נשואות, ברוב הבתים זה עניין של חלוקת הנטל והיכולת לייצר פתרונות. במקום שהפתרון האוטומטי יהיה שהאישה מטפלת בילדים ובבית, אפשר ליצור חלוקה שונה בין הגבר לאישה ולייצר פתרונות מסביב כדי שהאישה תגיע למיצוי הפוטנציאל בקידום ובניהול במקצועות שמרוויחים בהם יותר. אם נישאר במצב כמו שהוא היום, כשהפערים רק כביכול מצטמצמים, ייקח לנו עוד 70 שנה להגיע למשבצת שבה נמצאות כיום מדינות כמו פינלנד, קנדה, אוסטרליה או בלגיה, מדינות שאנחנו משווים את עצמנו אליהן. אצלנו עדיין אישה היא המפרנסת השנייה. פערי השכר המגדריים עומדים על 32%. כלומר כשגבר מרוויח 10,000 שקלים, משכורת של אישה באותו תפקיד עומדת על 6,800 שקלים.

הסיסטרהוד והמוטיבציה מחדדים הבדלים מגדרייים. זה לא מסוכן כשזה נכנס הביתה?
"האג'נדה הפמיניסטית הזאת מחבקת גם גברים, היא אומרת למשל שהזכות ההורית היא גם של אבות להיות במשרת הורה, ולא לגרוע מהתנאים שלך כעובד. פמיניזם בסוף זה שוויון הזדמנויות בין נשים לגברים, כלכלי וחברתי, ומה שאנחנו כהורים רוצים עבור הבנות שלנו".

שי ברונשטייין־רגב // צילום: דודו גרינשפן,

מגיפה בשם בדידות

גם מורן אלפסי, נשיאה ומייסדת "holocaust heroes worldwide", שמתגוררת במיאמי, הגיעה במיוחד לארץ במועד שיאפשר לה השתתפות. נכחה גם ניצן ברנשטיין, מנכ"לית שותפה של עמותת אנדומטריוזיס ישראל, דנה סנדר מולא, מנהלת ארגון "מומנטום" בישראל; ונשים צעירות שנמצאות בתחילת דרכן מלאת המוטיבציה או מבוגרות יותר שהחליטו לבחון מחדש את חייהן. הפוקוס היה על נקודות פנימיות ובנייה עצמית: אילו תכונות לקחת פנימה ולשפר - ואילו תכונות לשחרר, איזה סוג של "טוב" את רואה במי שלידך, יחד עם חיבוקים מילוליים ופיזיים. לא בקלות אישה מן החוץ מחברת בין החוטים הרוחניים של הפעילות הקבוצתית לבין השיחות הפרקטיות שהתעקשתי להגיע אליהן בזמן החופשי עם שאר המשתתפות. לקח לי זמן להבין שהסיסטרהוד אכן אינו סמינר העצמה נשית או קורס קלישאתי אחר, אלא מיזם מנהיגותי בלתי מתפשר לפמיניזם חתרני מסוג אחר.
הזמן עובר מהר, ביממה שמזכירה מחנה קיץ של תנועת נוער, שבו את צוברת קשרים וחברויות, נכנסת לעולם חדש ושפה חדשה שהיא מרגיעה וממריצה כאחד וכמעט שוכחת מאין באת. הערב יורד, כל אחת אורזת בקצב שלה. חלקן מתקשרות לברר איך הבעל הסתדר ומה שלום התינוקת. אפשר גם לטלפן מהדרך. אפשר להיפגש בבית. יש גם רווקות. מיכל מחזירה את המטבח בבית הצהוב למצב הראשוני שלו, חולפת על פני הקומות, מוצאת פריטים שנשכחו. הבעל שלה כבר מתורגל, היא לא מבררת איך עבר עליו הזמן.

אלה בר דוד // צילום: דודו גרינשפן,

מה הדבר הכי חשוב מבחינתך בריטריט כזה?
"האחווה הנשית. במשך כל ההיסטוריה האנושית לנשים תמיד היה השבט שלהן, נשים חיו ביחד. בירושלים זאת היתה החצר המשותפת בנחלאות, בקהילות במזרח ובמערב נשים חיו ביחד. עשו כביסה ביחד וגידלו ילדים ביחד. המציאות כיום שאנחנו לא חיות בתוך שבט, היא יחסית חדשה. נוסף על כך, אנחנו בזמן בהיסטוריה שבו אנחנו כנשים נמצאות במוקדי קבלת החלטות, יכולות להרוויח כסף, להחליט עם מי להתחתן - ודווקא עכשיו כשאנחנו סוף־סוף פורצות דרך ומשמיעות את הקול שלנו, אין לנו את השבט".

אולי לא צריך את זה כבר?
"יש כאלה שלא צריכות וזה מעולה, אבל מחקרים מראים שאחת המגיפות הכי מסוכנות בעולם כרגע היא הבדידות. 'הסיסטרהוד' משלים את החסר. אני לא השקעתי שקל בפרסום, וגם לא התכוונתי להפוך את השיעורים למה שנהיה מהם".

אנשים סולדים מפמיניזם.
"כן, אנשים מפחדים. אני לא אומרת את המילה הזאת. קוראת לה The F word. פמיניזם זאת המהפכה הכי גדולה בהיסטוריה האנושית שיש לה את יחסי הציבור הכי גרועים".

מה ייחשב הצלחה בעינייך?
"אם את האישה היחידה בחדר את עושה משהו לא נכון. תקדמי עוד נשים להצלחה שלך. דו"ח מקנזי ודו"ח ה־ILO מטעם ארגון העבודה הבינלאומי מדברים על זה שכשאת האישה היחידה בחדר את מחזיקה בתפקיד 'האישה'. הדוגמה הקלאסית היא גולדה מאיר. כשאת שואלת 'מה עם אישה בראשות הממשלה?' אומרים לך 'היתה אחת והיא נכשלה'. לא אומרים את זה על גבר, אף על פי שהיו ראשי ממשלות כושלים. כשאת מסתכלת על אישה מצליחה, איך את יודעת שהיא באמת גדולה? אם היא מקיפה את עצמה בנשים חזקות". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר