רבע לקראת חושך, כניסת המבקרים לפארק תמנע, קצה הערבה הדרומית. אני מזמין קפה הפוך עם חלב. למה ״סטארבקס״ לא הצליחו בארץ, שאלה ביתי בדרך, כי ההזמנות שלהם היו ארוכות ומסובכות מדי, השבתי, אנחנו ישראלים, אוהבים את זה פשוט, טעים ולעניין. פולי הקפה מתכנסים אל הכוס, המוכרת שולפת קרטון חלב ומקציפה, תראה אבא אומרת בתי, כתוב שהחלב מגיע מהגולן, זה לא יותר הגיוני לקנות אותו מהמחלבה ביוטבתה שעברנו עכשיו? אכן, אני משיב, אבל אנחנו ישראלים, אוהבים את זה גם מסובך ומפותל.
"כן, כן, כל העניין הוא לשתות משהו קר בלב מדבר", ציוונו האדמו"ר מאיר אריאל בעל הטקסט בשיר "בצהרי היום". מבוגרים יזכרו את המערבון מ־1952 שאריאל מרפרר אליו, עם גארי קופר המגלם את ויל קיין, שריף העיירה הנידחת. בחושים מחודדים מקהות הדרכים העביר אריאל את המערב הפרוע לדרום הקרוע. כאן, הדו־קרב בין טוב לרע מתמצה בשתיית משקה קר בלב מדבר, זה האתגר וזו קריאת התיגר - ״נוסה מדבר״. הנה החשמל והנה המקרר למשקה הקר. אריאל הבין שהרצון לנצח את השממה בדו־קרב טבוע עמוק בתוכנו כישראלים שמתחילים בסיביר או בהוליווד עם הבה נגילה, ונמלטים על האספלט מהערים המקומטות אל הלגונות השקטות של אילת.
רק כשאריאל פוגש את אפה המבצבץ מן הצל של איזו מקומית מירוחם, הוא קולט את נלעגות הסיטואציה. כאן הגארי קופרים הם לגמרי דמיקולו. שום נוקם לא יגיע בחצות היום לירוחם בתחב"צ. אריאל הבין שהדרך להתבגר מהצורך הילדותי לרוקן את הריק היא לקבל אותו כפי שהוא. להוציא את הלשון שלנו עמוק מתוך תרבות המערב ולראות את עצמנו כאן כפי שאנחנו במראה: ישראלים דוהרים על ג׳יפים, קאובוים של חוצות, מניפי פַּלְצוּר לצוד אות סלולרי, קרחי מזגן מפה ומכאן, רועי פרות וכפרות אל שוקת שוקו חינם ביוטבתה, רוכבי ערבות עם הפסקות קפה ושירותים תכופות מדי לאורך הדרך הארוכה אילתה.
במשך שנים רבות מדי הערבה היתה מיני טקסס מול הרי אדום. שולי הכביש הארוך הכילו הרבה חושך, מעט אורות ומרחבים שאפשרו להריץ מערבונים. אך בשנים האחרונות שולי הכביש התעוררו לחיים והתחילו לספר סיפור חדש. פסטיבל קולנוע בצוקים, אקו כיף בקיבוץ לוטן ועוד שלל אירועים, וכמובן חדרי אירוח בכל יישוב. לפתע מה שהיה רק ״הדרך ל...״ הפך להיות הדבר עצמו, חבל ארץ ייחודי ומרתק, אטרקציה בזכות עצמה.
״כשהתחלתי לעבוד כאן, קראו לפרויקט התיירות 'דרך הערבה', אמרתי להם 'חברים, אם לא נשנה את השם, נישאר כמשהו על הדרך ואנחנו לא הדרך, אנחנו יעד בפני עצמו ובזכות'״, אומרת ליטל שמואלי, מנהלת התיירות בערבה הדרומית, מהאנשים שהערבה משכה כמגנט ממרכז הארץ עד הקיבוץ הדרומי ביותר בעולם - אילות. ״השנה הוכחנו שאנחנו עומדים בזכות עצמנו - לאן שאתה לא מביט, אתה רואה את זה קורה, האירועים בפארק תמנע, שוק איכרים, עוד ועוד ועוד פעילויות יום ולילה, אי אפשר לבוא לפה ליום אחד, יש פשוט כל כך הרבה מה לעשות כאן, תמיד היה, אבל התיירות לא היתה ארוזה נכון למבקרים״.
ביקרנו ב״לילות הכוכבים בפארק תמנע״. בכל שנה בקיץ, מופצצים שמי הארץ במטר מטאורים. אלא שזיהום האור של הערים הגדולות במרכז הארץ, מעלים את הכוכבים הנופלים. לשם כך נקבצו ובאו מאות ציידי כוכבים וחובבי על חלל מכל הארץ לצוד כוכבים נופלים משמיים שחורים באמת.
אנחנו בסיור לילי, ובחושך החמים, מבעד לחלונות הרכב, פארק תמנע נראה כמו הרקע המושלם לסרט אימה מקומי. כביש צר, אבק דרכים ממסך את הראות, שלטים שמזהירים אותך לא לרדת מהמסלול, וסלעי ענק מיתמרים מכל עבר. אם זה לא מספיק מפחיד, כבר בתחנה הראשונה עולה ובאה זעקת שבר איומה של אחד העוללים - ״אמממאאאא, מה זה?! אין פה קליטת אינטרנט בכלל! הגענו לסוף העולם?״. בלי להתבלבל עונה האם לילד הווי־פי ״חמודי, זה לא סוף העולם, זו תחילת העולם״.
הטלסקופים פרושים סביב עמודי שלמה, המדריכה מכוונת אותם עם לייזרים אל הכוכבים. שוב ושוב נקטעים דבריה כשאחת האימהות מציינת בלחישה מחרישה כל כוכב נופל שהיא רואה, ויש הרבה.
הילדים נעמדים בתור כדי לצפות בכוכבים. כל נגיעה קלה מזיזה את הטלסקופים. על כדור הארץ זה כמה מילימטרים, אבל בחלל זו תזוזה של אלפי קילומטר. ״את לא יכולה לקבע את הטלסקופ?״, רוטן הורה קצר רוח מהמתנה. ״שמים לו טכנולוגיה מדהימה לראות כוכבים, באמצע המדבר, והוא מתעצבן שצריך לכוון?!״, רוטן הורה אחר. כשמגיע תורנו, אנו מקבלים הצצה קסומה ל״אוזני השטן״ של שבתאי, ולירחים של צדק, ובהן צדקי שאנו מרוצים לחלוטין.
השיירה ממשיכה לאגם תמנע. המעבר ממדבר חשוך ואינספור כוכבים לאגם מלאכותי מלא צמחייה, מואר ומחושמל - מפעים. ברמקולים אואזיס מציעים לא להסתכל אחורה בכעס, וסועדי לילה נעים על חופי האגם עם מגשי פיצה וקרטוני חומוס. מסביב ניתן למצוא כל צורת לינה אפשרית - מאוהלי תפרנים, ועד אוהלי ״גלאמפינג״ - מחנאות פאר עם מזגן ותאורה - וכמובן קרוואנים. ״ששש אל תפריע״, מהסה אחת האימהות את בנה, ״זה הבית הבא שלנו״ ומצביעה על המסך הגדול - מאדים.
הרפתקאות החלל של ג׳ף בזוס וריצ׳ארד ברנסון הופכות את סיור הכוכבים הווירטואלי במתחם הסטלריום לכנס נדל״ן - מה שיא הטמפרטורה בקיץ של מאדים? איפה יש מים? ״אל תאמינו לאילון מאסק, עדיין לא נוח לגור שם״, מרגיע אופיר החביב מעמותת צופי הכוכבים ״הדובה הגדולה״, ״כשנרצה לחיות על המאדים, נצטרך להתמודד עם חוסר החמצן, ועם הקרח הקפוא, אם בא לכם להתחמם, אתם יכולים להתפנן על השמש, שם הטמפרטורה בסך הכל 6,000 מעלות, בצל. אז עכשיו אתם מעריכים יותר את האטמוספרה שלנו, כפרה עליה, פה בתמנע״.
בשנים האחרונות נודע פארק תמנע כמרחב מאבק סביבתי מצליח. יניב גולן מקיבוץ סמר כתב שני ספרים מרתקים על האופן שבו קואליציה של ארגוני סביבה וכוחות מקומיים הצליחה לסכל את תאוות הנדל"ניסטים להקים מתחם מלונות וקניות ענק בלב הפארק. במקום זה יוקם המלון ליד כביש הערבה.
"הטבע הוא הדבר הכי חשוב לנו, ולכן אנו לא פוגעים בו״, אומר עומר ארמוזה, המנהל הנלהב של הפארק. "השנה גם צפויים תנאים אופטימליים לצפייה במטאורים, הירח ישקע יחסית מוקדם, והשמיים יהיו חשוכים. אנו מעריכים שבשיאו של המטר נוכל לצפות בעד 100 מטאורים בשעה. ידענו שיהיה ביקוש גדול, לכן הגבלנו את כניסת הקהל, חילקנו את הצפייה על פני כמה לילות כדי שאפשר יהיה ליהנות בלי דחק, ואם לא תספיקו באוגוסט, צפויים גם סיורי כוכבים לקראת אוקטובר".
אני מבקש ממנו להסביר לי מה האובססיה של תמנע עם מצרים הפרעונית - הדמויות הענקיות על הכביש, הפרעונים בחנות המזכרות, לא שמעתם שיצאנו ממצרים?
עומר משועשע. ״הארכיאולוג הראשון שהיה פה, בן רוטנברג, תִארך את מכרות הנחושת לתקופת המלך שלמה, ולכן הם נקראו עמודי שלמה. אחרי זה באו הארכיאולוגים החדשים והחליטו שמדובר במכרות מהתקופה המצרית, ככה התחיל הקטע המצרי של תמנע, אבל בשנים האחרונות חופר פה פרופ׳ ארז בן יוסף, שמשתמש בתִארוכים מתקדמים, ומצא שעיקר המכרות מתקופת דוד ושלמה״.
עכשיו אני מבין את מחירי החיסול על הקולקציה הפרעונית בחנות המזכרות. ומי יודע, אולי עד הפעם הבאה שתגיעו לתמנע בדרככם לחלל, יוחלפו הפרעונים בכדורי שלג של בית המקדש, דמויות של דוד המלך כגיבור על חלל, ומתקן הקטורת יעוצב בדמות קטורה אשתו (השלישית) של אברהם, ופמוטות שלמה המלך ידליקו אלף נשים. העתיד הישראלי ממשיך להיכתב מעברו גם בדרך אל הכוכבים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו