מכפישים את ביהמ"ש, ומצפים לישועה

יריב לסדרי שלטון ומשפט. אני מקשיב לתגובה המצמררת של יו"ר הכנסת, יריב לוין, לפסיקת בג"ץ, באשר לקלות הבלתי  נסבלת שבשינוי חוקי יסוד לצורך תועלת פוליטית נקודתית, ויוצא מדעתי. מה חושבים אנשים מן היישוב , ובעיקר ילדיהם, כאשר הם שומעים את האיש המסמל את הרשות המחוקקת מתריס כלפי מי שמסמלים את מערכת המשפט, ומכנה אותם "קומץ של שישה אנשים המתכסים בגלימת המשפט כדי לבצע הפיכה שלטונית", כאילו היו אחרוני הפרחחים?

בישראל אין חוקה. ההחלטה שהושגה ב־13 ביוני 1950 ("פשרת הררי") קבעה כי "הכנסת הראשונה מטילה על ועדת החוקה, חוק ומשפט להכין הצעת חוקה למדינה. החוקה תהיה בנויה פרקים־פרקים, באופן שכל אחד מהם יהווה חוק יסוד בפני עצמו". מאז מחוקקת הכנסת חוקי יסוד, מתוך כוונה שחוקים אלה יהפכו חלק מחוקה עתידית.

כאשר ביהמ"ש העליון, בשבתו כבג"ץ, נדרש לדון בחוקיותו של חוק מסוים, או חלק ממנו, הוא בוחן אם אין החוק סותר חוק יסוד. ככל שהוא מרבה יותר לאתר סתירות כאלו הוא נחשב ל"אקטיביסטי יותר", וחשוב לדעת שהתערבות בית המשפט בחקיקה היא צנועה ביותר.

בשנים האחרונות קואליציות מסוימות התחכמו וחוקקו, תחת הכותרת "חוק יסוד", חוקים שאין להם קשר עם החוקה העתידית, בתקווה שהכותרת הזו תהפוך אותם חסינים מפני התערבות בג"ץ. השבוע קבע ביהמ"ש, בצדק רב, כי הכותרת "חוק יסוד" אינה מפלטו של מי שמבקש לפגוע בהעברה תקינה של התקציב.

קיים מתח בין הכנסת והרשות השופטת. את היחסים בין השתיים צריך להסדיר באמצעות חקיקת חוק יסוד: החקיקה. החוק, שטיוטות רבות שלו עומדות לרשות המחוקקים, יעסוק בשאלות כמו אילו חוקים מתאימים להיקרא חוקי יסוד (החוק החשוב ביותר בישראל, חוק השבות, איננו חוק יסוד!), באיזה רוב הם צריכים להתקבל, מהו היחס בין חוק יסוד לחוק רגיל, מהי סמכות ביהמ"ש לבטל חוקים ועוד. כך תהיה זו הכנסת שתחליט מהם הליכי החקיקה והביטול, בית המשפט יוכל לפעול במסגרת חוק היסוד החדש ומגבלותיו, ובא לציון גואל.

קיים הפתרון למשבר שייח' ג'ראח. אותו בית משפט, המושמץ כל כך מימין, מתבקש עכשיו לחלץ את הממשלה מן הסבך של שייח' ג'ראח. החלטות ערכאות נמוכות יותר לפנות את הדיירים הפלשתינים יצרו מתח רב בירושלים, והיו סיבה או תירוץ לירי רקטות על העיר.
שוב מתבקש ביהמ"ש להציל ממשלה שאיננה מסוגלת לקבל החלטות. ירדן בנתה במזרח ירושלים מבנים אחדים על אדמות שבעליהן היו יהודים שנאלצו לעבור לישראל הריבונית לאחר מלחמת השחרור. ממשלת ירדן יישבה משפחות פלשתיניות אחדות בשטח הזה ב־1956, בתנאי שיוותרו על מעמד הפליטות שהיה להן, והן אכן עשו זאת. משנכבשה הגדה המערבית ב־1967, וריבונות ישראל הוחלה גם על מזרח ירושלים, באו בעלי השטח היהודים וביקשו מביהמ"ש לאשר את בעלותם על הנכסים, ולפנות מבתיהם את הדיירים.

נוצרה בעיה סבוכה: מצד אחד החוק הישראלי, החל גם במזרח ירושלים, מאפשר לבעלי נכס יהודים לדרוש את קבלתו. מצד שני - החוק מונע אפשרות כזו מערבים שיש להם נכסים בישראל, ולכן מדובר באפליה בוטה מאוד.

את הפתרון הציע השופט מני מזוז: ישראל תשתמש בזכותה ותפקיע את השטח; היא תפצה את רוכשי הקרקע ותאפשר לדיירים הנוכחיים להמשיך ולגור שם. מוטב לעשות זאת לפני הכרעת בית המשפט ולפני שבן גביר ינסה להקים שם לשכה פרלמנטרית ולהבעיר את המזרח התיכון.