עשרה דברים שלמדתי מנח ושרלוונטים לימים הללו יותר מתמיד

1.

שיש רגעים שבהם צריך להסתגר. כדי להינצל מהפורענות, צריך נח לבנות תיבה ולהסתגר בתוכה עד יעבור זעם. היישום המעשי של העצה הזו הוא לא רק הדרישה להיכנס לממ"ד בשעת אזעקה, אלא גם ההבנה שיש רגעים שבהם צריך להתנתק. לכבות את הטלוויזיה, לבטל את ההתרעות בטלפון ולצרוך פחות רשתות חברתיות. ככלל, במציאות שבה לוחמינו בחזית, העורף מותקף, הילדים בבית ובכל משפחה יש כמה וכמה חבר'ה מגויסים, אסקפיזם זו לא מילה גסה. ועדיין, כמו בתיבת נח, גם כשמסתגרים, כדאי להשאיר צוהר קטן, שדרכו אפשר להתעדכן בעולם שבחוץ ושדרכו יכולות קרני השמש לחדור.

2.

שאם כבר צריך להסתגר, אז עם כל המשפחה. לא פעם מצווים אבותינו לעזוב את ביתם. אברהם, יעקב, יוסף ומשה מתנתקים ממשפחתם כחלק מהמסע להגשמת שליחותם. בניגוד אליהם, נח נדרש להיכנס לתיבה עם כל המשפחה - אשתו, ילדיו ונשותיהם. נראה לי שחלק מהקושי שכולנו מרגישים בימים האחרונים קשור בעובדה שרובנו לא יכולים להסתגר ולהתכנס יחד עם כל המשפחה שלנו.

3.

שחיות שבדרך כלל לא מסתדרות, יכולות לשרוד יחד בתיבה. נח מכניס לתיבה מכל החיות שעל פני האדמה. ואף שאין אריות צמחוניים ושקשה לצפות שהכבש ישרוד בתיבה אחת עם הזאב, הן בכל זאת לא טורפות זו את זו. מתברר שכשהמשימה היא לשרוד, הנמר יכול לרבוץ עם הגדי. אני חושב על זה בשבועיים האחרונים בכל פעם שאנחנו מוקפצים לאירוע בחפ"ק הגדודי הדחוס שלנו - דתי וחילוני, קיבוצניק ומתנחל, מצביעי ימין ומצביעי שמאל. אחד מהגליל, אחד מהדרום, שניים מהמרכז, אחד מאיו"ש. ואיכשהו, בניגוד למה שהתרגלנו בשנים האחרונות ולמרות ההבדלים העצומים בינינו, אנחנו מוצאים את עצמנו דווקא מסתדרים מצוין.

4.

שהדרך להתמודד עם חמס היא בעזרת המון כוח. פסוקי התורה נראים אקטואליים להחריד. הקב"ה מסביר לנח "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס", ושהפתרון הוא "הִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ". כמה סמלי ואירוני ששמו של ארגון הטרור הרצחני הזה הוא מילה שמשמעותה בעברית גזל, שחיתות ושאר סמלי הרוע האנושיים. בצירוף מקרים מצמרר, את המילים "מלאה הארץ חמס" מתרגם אונקלוס לארמית - "ואתמליאת ארעא חטופין".

5.

שהמלחמה ברוע לוקחת הרבה זמן אפילו לאלוקים. המבול נמשך 40 יום ו־40 לילה. רק כעבור תשעה חודשים נראו ראשי ההרים, ויותר משנה חלפה עד שיכול היה נח לצאת מן התיבה. הפנטזיה על "זבנג וגמרנו" היא רעיון ילדותי שאינו בר יישום. מי שרוצה להיאבק ברשע המחריד שפגשנו בשבוע שעבר, צריך להתאזר בהמון סבלנות.

6.

שגם אחרי המבול, לא ייפתרו כל הבעיות. אחרי שדור המבול מושמד ונח יוצא מן התיבה, אומר הקב"ה: "לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו". אלוקים משלים במובן מסוים עם הרוע האנושי, ובכל זאת מבטיח שלא להביא שוב מבול על הארץ. הרוע מצוי בבני האדם מעצם טיבם. צריך להיאבק ברוע הזה בעוז, אבל כנראה לעולם לא נצליח למגר אותו כליל.

7.

שיש נחמה בעולם. כשנח נולד, מסביר אביו מדוע בחר דווקא בשם הזה: "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'". היכולת להתנחם, לשנות את נקודת המבט על המציאות, להיחלץ מן העצב ומהתחושה המקוללת הן כולן משימות אפשריות. בימים שבהם צרות אחרונות משכיחות את הראשונות וש"עוד זה מדבר וזה בא", הדיבורים על נחמה נראים רחוקים ומנותקים. ובכל זאת, כדאי לזכור שיש נחמות בעולם.

8.

שצריך לחזק את כוחות החיים. רגע אחרי המבול אומרת התורה: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ". המבול הביא מוות נורא לעולם, שאחריו מצווים בני האדם לפרות ולרבות. במאבק בין הארוס לתנטוס, בין יצר החיים ליצר המוות, ינצחו בסופו של דבר כוחות החיים.

9.

שיודעים שהפורענות חלפה כשהבתים מתחילים להיבנות מחדש. כשהיונה חוזרת לנח ובפיה עלה של זית, הוא מבין שכלו המים מעל פני האדמה. כי כשהציפור מתחילה לקושש עצים כדי לבנות את הקן שלה מחדש, היא כנראה מבינה שהעולם שמחוץ לתיבה חוזר להיות מקום בטוח. עוד ייבנו בתים בעוטף עזה תחת אלו שנחרבו במכת החושך הנוראה של השבת שעברה. כשכביש 232 יתמלא מערבלי בטון ומשאיות של חומרי בניין, נדע שהסכנה חלפה.

10.

שלמרות העובדה שעכשיו קשה להאמין,
עוד תופיע בשמיים קשת בענן.