1 צה"ל. בכיכר המרכזית של חווארה, כ־150 מטר מהמקום שבו בוצע הפיגוע הקטלני השבוע, השתלט צה"ל על מבנה בתהליכי בנייה והקים בו חפ"ק. עד לפיגוע היתה במקום רק עמדה על הכביש, בטונדה שמאחוריה לוחם המפקח על התנועה. המולת הכביש מנעה מהלוחם לשמוע את הירי או לראות את הפיגוע, ורק כשהגיעו ישראלים וקראו לעזרה זינקו לוחמים לעבר הנקודה - מאוחר מכדי להציל את האחים הלל ויגל יניב ומכדי ללכוד את המחבל, שנמלט רגלית לסמטה סמוכה.
בעקבות הפיגוע והאירועים האלימים שביצעו ישראלים בכפר, תוגברה משמעותית הנוכחות הצבאית. אל גדוד המילואים שהחזיק במקום קו הצטרף גדוד 202 של הצנחנים, שקיבל אחריות לעיקר הפעילות המבצעית. המילואימניקים קיבלו משימות בפריפריה של הכפר, בעיקר למנוע חיכוך בין יהודים לפלשתינים. לכן גם החליט צה"ל למנוע פתיחת חנויות של פלשתינים עד ליום חמישי, מחשש שיהודים יגיעו לעורר פרובוקציות.
חווארה היא בעיה מוכרת. הכפר ממוקם על ציר הכרחי, שמוביל אל יישובי גב ההר ואל החטיבה המרחבית שומרון. אלפי יהודים עוברים מדי יום בכביש המרכזי של הכפר, בדרכם הביתה. לא מעט מהם ספגו אבנים, והיו גם ניסיונות פיגוע, ובעקבותיהם גם חיכוכים בין ישראלים לפלשתינים. ועדיין, האירוע השבוע היה התגשמות הסיוט של צה"ל: גם הפיגוע הקשה במקום שידוע כמועד לפורענות, וגם התגובה האלימה אליו.
אל"מ שמעון סיסו מפקד על חטיבת שומרון מאז ספטמבר האחרון. קצין קרבי מצטיין, שהגזרה הזאת לא זרה לו. הוא עשה בה פעילות מבצעית כמפקד סיירת גולני, ואחר כך כמפקד גדוד הסיור של החטיבה. "מה שקרה כאן השבוע היה הכי קיצוני שפגשתי", הוא אומר.
הפיגוע הגיע במפתיע. ללא מידע מודיעיני מוקדם. על פניו נראה כי מדובר במחבל בודד, ועיקר המאמץ הוא להגיע אליו לפני שיפעל שוב. אבל במקום לרכז את כל הקשב והכוחות למרדף ולסיכול טרור, נאלץ סיסו להתמקד במניעת טרור ואלימות מצד יהודים. כאן הוא כבר הופתע פחות: "ידענו שצפויות הפגנות, אבל הכל קרה מהר מאוד, עוד לפני שהגיעו לכאן כוחות התגבור. הצלחנו לבלום את רוב המפגינים, אבל חוליות קטנות יצאו מתוכם ופגעו ברכוש פלשתיני".
הפורעים היהודים לא הגיעו מהר ברכה, ביתם של האחים יניב. חלקם הגיעו מאזור יצהר, חלקם מהגבעות הסמוכות, חלקם בכלל מתחומי הקו הירוק. יו"ש הפכה בית חם לשלל קיצונים ומופרעים. אוזלת היד של רשויות החוק, יחד עם קריצת עין של גורמים שונים (כולל בממשלה ובכנסת) נותנות רוח גב לאלימות שלהם. זה בא לידי ביטוי בנתונים היבשים: אם ב־2021 בוצעו 14 פיגועים בידי יהודים, ב־2022 נרשמה עלייה של 100 אחוז ל־29 פיגועים, ומאז ראשית השנה הנוכחית בוצעו כבר 14 - בחודשיים בלבד. "זה מסיט את הקשב ואת הכוחות שלנו, וזה בעיקר עלול להבעיר את השטח", אומר גורם בכיר.
סיסו דוחה בתוקף את הביקורת על כך שצה"ל התבלבל במשימה, או נמנע מפעילות התקפית נגד הטרור הפלשתיני. "אנחנו החטיבה הכי התקפית שיש", הוא אומר, "כמעט לא עובר לילה שאין בו פשיטות או מבצעים, לעיתים קרובות תחת אש. רק בשבוע שעבר נהרגו 11 פלשתינים במבצע שבו פגענו בפעילים האחרונים של 'גוב האריות'. חודשים רדפנו אחרי ההתארגנות הזאת. הכרנו כל פעיל בשם שלו. היו לנו טבלאות מי חוסל, ומי נעצר ומי הסגיר את עצמו לרשות הפלשתינית. רגע אחרי שהחזרנו אותם לרמת הגרעין, בא הפיגוע בחווארה וטרף הכל".
2 יהודים. קשה לפספס את הזעם של ההתיישבות. על צה"ל שלא מספק ביטחון, ועל הממשלה שמדברת ולא עושה. אותם אלה שרק לפני כמה חודשים תקפו את ממשלת בנט־לפיד על חוסר הצלחתם לגדוע את גל הטרור, מוצאים את עצמם מתמודדים עכשיו עם מציאות מורכבת ונפיצה פי כמה. זה מוביל את חלקם להצעות ולהצהרות מתלהמות וחסרות כיסוי, שרק מגבירות את הציפיות של התושבים היהודים ביו"ש.
"אלה ימים קשים, אבל צריך לשמור על פרופורציות. ידענו קשים מהם", אומר יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון. "צריך להחזיר את ההרתעה, לגדוע את הטרור לפני שהוא הופך לגל גדול. האחריות היא על הממשלה: היא הבטיחה, עכשיו היא צריכה לקיים".
דגן תוקף את התקשורת, שהקדישה לדבריו הרבה יותר זמן שידור לפרעות בחווארה מאשר לפיגועים שבהם נרצחו שלושה ישראלים. "99 אחוז מהתושבים שלי יודעים שאסור לקחת את החוק לידיים. שהשכל צריך לנהל את הרגש. שיש לנו צבא אחד וחוק אחד, ושרק צה"ל רשאי להפעיל כוח. לצערי, הגיעו לכאן גורמים שליליים מבחוץ וגרמו לכולנו נזק".
המציאות מורכבת יותר מכפי שראש המועצה מציג אותה. חלק מהפורעים מתגוררים כאמור בתחומי המועצה. סגנו, דוידי בן־ציון, כתב בציוץ שפרסם לאחר הפיגוע (ומחק מאוחר יותר) ש"את הכפר חווארה צריך למחוק היום". דגן טוען שדבריו הוצאו מהקשרם; שהקריאה היתה לממשלה לעשות זאת, ולא לאזרחים. ובכלל, שסגנו הוא אזרח נאמן, שמשרת חצי מהזמן במילואים.
"הדברים נכתבו בסערת רגשות. אין חברה שסופגת כל כך הרבה הרוגים ופיגועים כמונו, ומכילה אותם. אבל זה לא הסיפור: יש כאן גל טרור, והממשלה מתנהלת כאילו עדיין הממשלה הקודמת היא זאת שמכהנת. איינשטיין כבר אמר מה קורה למי שעושה פעם אחר פעם אותה פעולה ומצפה לתוצאה שונה. כנראה צריך לפעול אחרת. הממשלה חייבת להפוך את המשוואה. להתחיל באבו מאזן, המחבל הראשי, שמממן פה הכל, ולהעיף אותו. מי שצריכה לפחד זאת לא האישה היהודייה שנוהגת בצומת תפוח, אלא ההנהגה הפלשתינית, וגם המחבלים שהיא מממנת".
לזכותו של דגן ייאמר שהוא עקבי: דברים דומים הוא אמר בשנים האחרונות לכל ראשי הממשלה, שרי הביטחון ובכירי צה"ל. הוא מזהיר שאם הטפטוף הנוכחי של הפיגועים לא ייבלם מייד, הוא יהפוך למבול שישטוף לא רק את יו"ש אלא את כל הארץ. "חייבים להפוך עכשיו שולחן לפני שיהיה פה גל טרור ענק. אני אומר לממשלה ולצה"ל: תפעלו. העם ייתן לכם גב".
דגן מתעקש שהאירועים בחווארה לא מייצגים את תושביו. "זה יותר חשוב לי מהכל: שיידעו שאנחנו לא כאלה. אם היית יודע כמה שיחות ניהלתי כדי להרגיע. הרי אם יתפרץ פה הטרור, אנחנו נהיה הראשונים שנשלם את המחיר".
3 פלשתינים. בכניסה לחווארה עצרנו לצלם את אחד הבתים השרופים. רכב פלשתיני עצר לידנו, ובו מקומי שביקש שנתלווה אליו כדי לראות את הנזק שנגרם לרכוש שלו. במוסך שלו הראה לנו שלושה רכבים שנשרפו כליל.
קוראים לו מועין נג'אר, בן 40, תושב הכפר הסמוך איטמה. המוסך שלו קיים שלוש שנים, והוא השקיע בו את כל חסכונותיו. כדי לשרוף אותו מישהו היה צריך לטפס על הגדר ולהשליך פנימה חומר דליק - כנראה בקבוק תבערה. "זאת הפעם השלישית שמנסים לפגוע לי במוסך, אבל הפעם הזאת היא הכי גרועה", הוא אומר. "נגרם לי נזק של 400 אלף שקל. מי יפצה אותי?"
הוא אומר שאי אפשר לחיות עם המתנחלים. "עזוב שהם שונאים אותי, הם שונאים את עצמם: הם מביאים עליהם עוד טרור. הבן שלי, בן 12, ראה מה שהם עשו לי, וכל מה שהוא חושב עכשיו זה איך להרוג מתנחלים. מה אני יכול להגיד לו? 30 שנה עבדתי כדי לחסוך כסף ולפתוח את המקום הזה, והם שרפו לי הכל. איזה עתיד יש לנו פה? במקום לבוא בטוב, הם מבינים רק כוח".
נג'אר לוקח אותנו לראות את הבית הסמוך. גם אותו ניסו לשרוף, אבל הדלת לא נדלקה. גם את הבניין הסמוך ניסו להצית. הבעלים שלו, פלשתיני מבוגר, נעמד לידנו ומקונן על המצב. בינתיים מצטרף רכב נוסף, ובו פלשתיני שדובר עברית שוטפת. קוראים לו עזיז עבאס, בן 41, תושב ג'נין. ביום ראשון הוא היה בעבודה ברמאללה, וחזר צפונה בערב. בצומת תפוח נקלע להפגנה של כ־100 יהודים. "הם קפצו על הג'יפ שלי, כמו חיות. נכנסתי להלם. הייתי צריך לשלוט בעצמי כדי שלא לפגוע בהם".
עבאס, בעל עסק ליבוא עץ, החליט להימלט בנסיעה דרומה, חזרה לרמאללה. "אחרי שהסתובבתי יצאו כמה מתנחלים מאחורי תחנת האוטובוס. כל אחד החזיק אבן גדולה ביד. הם זרקו על האוטו שלי וניפצו את השמשה הקדמית. נכנסו לי זכוכיות לעיניים. פחדתי שיהרגו אותי, אבל הצלחתי לברוח. יש שם עמדה של צה"ל, במרחק של 10 מטרים. החיילים ראו הכל, ולא עשו כלום".
את מי שניסה לפגוע בו הוא מכנה "חיות אדם". "עם ישראל צריך לדעת מה קורה פה. אלה לא יהודים, אלה מחבלים. חייתי עם יהודים 25 שנה, עשיתי איתכם עסקים. יש לי חברים יהודים. עם המתנחלים אין תקווה, אין עתיד. אתם טוענים שאתם המדינה הכי חזקה באזור, תפאדל - תטפלו במחבלים אצלנו, ובמחבלים אצלכם. תעשו משהו".
שאלנו את עבאס אם הוא רואה סיכוי לעתיד טוב יותר. הוא צחק בייאוש. "הלוואי", אמר, "אבל אין סיכוי. אנשים מאבדים תקווה. אני רואה אותך, יהודי, אם יפגעו בך - יכאב לי ואעזור לך. בפעם השנייה שיפגעו בך אני כבר לא אעזור, ובפעם השלישית אני כבר אצטרף למי שפוגעים בך. זה מה שהמתנחלים גורמים לנו להיות".
4 רמדאן. האירועים השבוע התלכדו לנקודה אחת נפיצה במיוחד בחווארה. יש כמותה נוספות ביו"ש ובמזרח ירושלים. צריך להיות אופטימיסט חסר תקנה כדי לחשוב שהעסק יחזור בזמן הקרוב לשליטה, ומעבר לפינה כבר מתחיל הרמדאן (בעוד שלושה שבועות), ובמהלכו גם חג הפסח, ומייד אחריו יום השואה ויום העצמאות ושבועות. במילים אחרות: יותר טוב לא יהיה בזמן הקרוב; צריך לקוות שלא יהיה הרבה יותר רע.
כדי שזה יקרה, ישראל נדרשת לפעול בהיגיון. מהראש, לא מהבטן. מורכב לעשות את זה במציאות הכאוטית ביו"ש. הכל כאן סוער, אמוציונלי, אימפולסיבי. צודק דגן שהבעיה העיקרית היא הטרור הפלשתיני; הוא טועה בכך שהוא מגמד את האיום של הטרור הישראלי. כמה תושבים בגזרתו ניסו לדרוס השבוע כוח של סיירת גולני; עצם המשפט הזה - יהודים ניסו לדרוס לוחמי גולני - אמור להעביר צמרמורת בגבו של כל אדם, ולגרום לכל חברה בריאה להקיא את התוקפים מקרבה. זה לא קרה בשומרון; בדיוק כמו בחווארה, כדי שהתוקפים ייעצרו נדרש השב"כ להביא מידע מודיעיני. איש מהמתיישבים לא עשה את המובן מאליו והסגיר או העיף אותם מהגזרה.
כתמיד, לא חסרים פוליטיקאים שישפכו שמן למדורה הזאת. בצלאל סמוטריץ' אמנם הבהיר כי הלייק שעשה לציוץ של בן־ציון לא כוון למעשים של בודדים אלא לפעולות של המדינה, אבל מיהר שלשום - בכנס של "דה מרקר" - להבהיר כי לדעתו על ישראל למחוק את חווארה. בכך ביקש שר האוצר לצרף את מדינת ישראל ואת צבאה לרשימה מפוקפקת של מדינות, שאמורות לדעתו לבצע את מה שכל העולם הנאור מגדיר כפשעי מלחמה. אפשר רק להביע צער על אנשי צה"ל והשב"כ שיועמדו לדין בערכאות בינלאומיות, אם המדיניות הזאת חלילה תאומץ.
גם מבלי שזה יקרה, מצבה הבינלאומי של ישראל בכי רע. המהפכה המשפטית מנקזת הרבה ביקורת, כולל מצד ידידותיה הגדולות באמריקה ובאירופה. הסוגיה הפלשתינית - שבה הקהילה הבינלאומית מגלה אמפתיה מובנית לפלשתינים - מתלבשת על האירועים האלה ומקשה על ישראל לגייס את מידת הלגיטימציה הדרושה לה. זה עלול להיות קריטי אם המצב יידרדר, וישראל תידרש למבצע נרחב ביו"ש, במזרח ירושלים, בעזה - או בכולם ביחד.
בינתיים, מנסה צה"ל לסגור את המכסה על הסיר. סיסו מדבר על מאמצים להרגיע את השטח. הצפת האזור בכוחות נועדה בדיוק לזה: להרתיע את המחבלים, ובמקרה שיש פיגוע - שהוא יבוצע כנגד חיילים ולא כנגד אזרחים. את דרישת ההתיישבות להחזיר חסמים על שכם כדי למנוע יציאת מחבלים מהעיר דוחים בצה"ל בתוקף: הרצון הוא לאפשר חיי שגרה, בטח במהלך הרמדאן, בידיעה שאחרת הסיר יגלוש.
לא בטוח שזה יצליח. השב"כ אמנם מסכל את רוב הפיגועים, ועדיין - יותר מדי תלוי במזל, במחבל הבודד, בניצול הזדמנות אקראית ובמה שיקרה אחריהם. בהיעדר תיאום ביטחוני בין ישראל לפלשתינים, הסיכוי לבלום התפרצות, אם תגיע, מצטמצם משמעותית. הפסגה השבוע בעקבה אמנם ניסתה לגבש צעדים שיגבירו שיתופי פעולה וימנעו הסלמה ערב הרמדאן, אבל המציאות טפחה לה בפנים; בעוד הבכירים מדברים, המחבל פעל בחווארה, והפורעים היהודים מיהרו להגיב.
נכון לאתמול, המצב בשליטה, אבל זה זמני. יותר מדי גורמים שליליים, ולצידם פוליטיקאים, גורמים נזק. מי שמחזיקים את הספינה הזאת יציבה הם שר הביטחון יואב גלנט, הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש השב"כ רונן בר (ובכל הקשור בירושלים גם המפכ"ל קובי שבתאי), ומעליהם רה"מ בנימין נתניהו, שנתון ללחץ מתמיד מצד האגף הימני־קיצוני בממשלתו. בעבר ידעו ממשלות נתניהו אתגרים ביטחוניים גדולים, ויכלו להם; התקופה הקרובה עשויה לזמן מבחנים סבוכים לא פחות, וצריך לקוות שגם הפעם - ובניגוד למה שקרה בחווארה - תדע ישראל לפעול בשכל, גם כשהדם רותח, אחרת היא עלולה לסבך את עצמה במו ידיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו