מיואשים, מתלבטים, "עצלנים": פוקוס על הקבוצות שיכריעו בבחירות ביום שלישי

ח"כ בכיר מהימין מעריך שרבבות מצביעים דתיים־לאומיים טרם החליטו למי להצביע. עד כדי כך, שמצאנו אפילו מצביע ליברמן. בעילום שם כמובן

בכניסה לאחד היישובים הגדולים ביהודה ושומרון ניצב שלט ענק. "לא משנה איפה הייתם כל השנה, בראש השנה תמיד חוזרים הביתה", נכתב מתחת לתמונתה של איילת שקד. מטרים בודדים לאחר מכן כבר ניצבה שורה של שלטים שעליהם תמונתו של איתמר בן גביר - "מי פה בעל הבית? הגיע זמן בן גביר" - ולידם שלטים שעליהם תמונתו של בנימין נתניהו: "רק הליכוד יכול". תמונה שממחישה מה שמתחולל כרגע בראשם של דתיים לאומיים רבים מאוד, שגם קרוב לרגע האמת אין להם מושג קלוש למי יצביעו.

חבר כנסת בכיר באחת ממפלגות הימין העריך בשבוע שעבר שישנם רבבות מתלבטים בציונות הדתית. "מה זה משנה אם יש להם או אין להם בית פוליטי", אמר בתסכול, "אתה בוחר מישהו שקרוב לעמדות שלך, לא כלה. ההתלבטויות האלו יעלו לנו ביוקר".

צילום: יוסי זליגר

ואכן, הציבור הדתי־לאומי, בדגש על המתיישבים ביו"ש, מצוי בהתלבטות קשה. העובדה שימינה השתלטה על הבית היהודי, לשעבר המפד"ל, ולאחר מכן גררה אותה לפח האשפה של ההיסטוריה - אלא אם יקרה נס כלשהו ושקד תעבור, לאחר שהדגישה השבוע שתרוץ עד הסוף - הותירה דתיים רבים בלי בית פוליטי ברור. במשך עשרות שנים המפד"ל סיפק לרבים מהדתיים בפתח תקווה, בגבעת שמואל, בעופרה או ביישובים ביו"ש את פתרון הביניים - ימין לצד ליברליות דתית, דבר שכעת לא נמצא על הפרק.

את מקומה של המפד"ל ההיסטורית מנסות כעת למלא לפחות ארבע מפלגות - הליכוד, הציונות הדתית, הבית היהודי, וחלק מהמחנה הממלכתי (גדעון סער, מתן כהנא, חילי טרופר וזאב אלקין). כל אחד בתורו מנסה להסביר מדוע הוא זה שמייצג יותר מכולם את הדתיים.

"אני מצביע לליברמן", מפתיע יהושע (שם בדוי). הוא מסרב להתראיין בשמו מכיוון שביישוב שבו הוא מתגורר הדבר נחשב חתרני, "אין לי למי להצביע, וליברמן נותן לי את האפשרות לקבל גם ימין לצד ליברליות".

שלמה איזק מפתח תקווה יתלבט עד הרגע האחרון בין הציונות הדתית לבין הבית היהודי: "מצד אחד אני אוהב מאוד את בצלאל סמוטריץ' ואת אורית סטרוק, אבל קשה לי קצת עם מפלגת נועם. הבעיה היא שקשה לי להאמין שאיילת שקד תעבור את אחוז החסימה, ואין מצב שאני זורק את הקול שלי".

האמירה האחרונה של איזק חשובה, מכיוון שהיא מסמלת יותר מכל את הלך הרוח ארוך־השנים של הדתיים הלאומיים, שלפיו ההצבעה מקודשת ואין שום אפשרות שלא להגיע לקלפיות ביום הבחירות. מסיבה זו, רבים מנסים בכל דרך להגיע להכרעה בימים האחרונים של מערכת הבחירות, על מנת להגיע לקלפי בדעה מגובשת.

הפספוס של גנץ

"ישנה בהחלט תופעה של מתלבטים בכל התקופה האחרונה, בעיקר המבוגרים שנולדו עם שפם וסנדלים שפתאום אין להם מפלגה, אבל זה מצטמצם, והם בעיקר מתכנסים לליכוד ולציונות הדתית", אומר מנחם לזר ממכון הסקרים פאנל פוליטיקס, שמכיר היטב את המגזר הדתי לאומי. "בניגוד למצביעים הערבים שיושבים בבית כשמעצבנים אותם - לצאת ולהצביע, כחלק מהאתוס הממלכתי, זה בגנים של הדתיים־לאומיים. לכן, אני מזהה צמצום בהתלבטויות לקראת הבחירות.

"כן, יש אנשים שנמצאים במבוכה אמיתית. מאז 1956 היתה להם מפלגה, שגם אם לא תמיד הצביעו לה, היא היתה שם עבורם. כמו שני בתי כנסת, שגם אם אתה לא נכנס לאחד מהם - הוא ישנו. פתאום אין למי להצביע, והם באמת במבוכה. הם מרגישים חסרי בית. יש כל כך הרבה מפלגות שטוענות שהן הבית שלהם, אבל הם עדיין יתומים".

בתחילת מערכת הבחירות נדמה היה שלא מעטים מהדתיים יצביעו למחנה הממלכתי, ונראה היה שהמפלגה מכוונת לכך - אם בהגעתו של גדי איזנקוט לגוש עציון, ואם בסרטון שבו ניסו חילי טרופר ומתן כהנא לשכנע שהם בשר מבשרה של הציונות הדתית. מסיורים בערים שבהן ריכוזים דתיים וביישובים ביו"ש, מסתמן שאין סחף אחר מפלגה זו.

לזר: "העובדה שיש להם צד ימני ברשימה, בדמות סער ואלקין, וצד של מרכז־שמאל של בני גנץ ואיזנקוט, מבלבלת את האנשים, ולכן נראה שהם מפספסים את הציבור שאולי היה מצביע להם. גנץ פספס את החבר'ה האלו".

בדרך למספר דו־ספרתי

מי שככל הנראה ירוויחו מכך הם בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. ביו"ש, לדוגמה, הם זכו כבר במערכת הבחירות הקודמת לאחוזי הצבעה משמעותיים, וגל הטרור שמתחולל כרגע ברחבי יהודה ושומרון משפיע בפירוש על הלך הרוח. "לכולם יש מכרים וחברים ביו"ש, והם שומעים את הסיפורים על זריקות האבנים והפיגועים", אומר לזר, "אפשר לראות בבירור שככל שיש יותר פיגועים - אנשים יותר ימניים. בכל פעם שיש עימות - זה מחדד את התחושות האלו".

סמוטריץ', שיודע היטב שיש ציבור דתי שמתלבט, עושה מאמצים בימים אלו להביא אותו אליו. פעילים של מפלגת הציונות הדתית שטפו בימים האחרונים את ריכוזי הקהל הדתי־לאומי ואת היישובים ביו"ש, ותלו המוני שלטים בניסיון לגייס תמיכה.

ביישובים שנחשבים יותר ימניים היו אלו שלטים של בן גביר. השיטה, כך נראה עובדת, והציבור שבעבר הצביע ימינה אינו נוהר לשקד אלא דווקא אל מי שפעם היה נחשב לקיצוני יותר. לזר: "האם זה ייגמר ב־14 מנדטים או ב־12? אני מאמין שזה יהיה במספר דו־ספרתי מאוד חזק".

*****

המפתח: מימוש הפוטנציאל

בוחרים "עצלנים"? קולות רדומים? נתניהו לא רוצה שאף אחד יישאר הפעם בבית

הנחת העבודה של הליכוד גורסת כי המפתח לבלפור מתחבא איפשהו בבת ים, בדימונה, בשלומי או בירוחם - או ליתר דיוק בכולן. זוהי תיאוריית "הליכודניקים הרדומים", שלפיה ברחבי הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית פזורים בין 200 ל־300 אלף תומכי ליכוד שלא יצאו להצביע בסבבים הקודמים, ואם תצליח המפלגה להוציא ולו חלק מהם מאדישותם - ישיג בנימין נתניהו סוף־סוף את המנדט ה־61 הנכסף.

צילום: אייל מרגולין, ג'יני

שמואל רוזנר: "להערכתי שיעור ההצבעה בערים הליכודיות יעלה, אך לא בטוח שזה יספיק לליכוד. אני נוטה לחשוב שחלק מהעייפות של תומכי המפלגה לא נבע רק משאננות, אלא גם מאכזבה וממיצוי"

אך האם מדובר בתיאוריה תקפה או במוצא של ייאוש שנבנה בראשם של מנהלי קמפיין הליכוד, בניסיונם החמישי לשבור את התיקו ולהחזיר את המפלגה לשלטון? "לתיאוריה הזו יש בסיס במציאות", אומר שמואל רוזנר, עורך אתר "המדד", אשר עוסק בניתוח מגמות בתחומי פוליטיקה, חברה, תרבות וזהות בישראל, "ליתר דיוק הייתי אומר שלא כל הקולות הללו נמצאים בפריפריה, אלא במה שנקרא 'ערים ליכודיות'. בערים אלה, שבהן התמיכה בליכוד גבוהה, קיימת תופעה של שיעור הצבעה נמוך יותר מאשר בערים אחרות". 

לדברי רוזנר, "השאלה החשובה היא מדוע האנשים הללו לא באו להצביע - האם כתוצאה מאדישות או בגלל שהם קצת מאסו בליכוד? ככל הנראה חלקם היו שאננים, חלקם היו מותשים מריבוי מערכות הבחירות, אך נראה שחלקם גם הרגישו שהסחורה שהליכוד מוכר להם לא מספיק טובה".

עם זאת, רוזנר סבור כי מערכת הבחירות הנוכחית מתאפיינת בשינוי מהותי, שנותן לנתניהו סיכוי להצליח להוציא את תומכיו מהאדישות: "הפעם הליכוד בא מעמדה של אופוזיציה, והרצון לחזור לשלטון חזק יותר מאשר הרצון לשמר אותו. אני מעריך ששיעור ההצבעה בערים הללו יעלה, אך לא בטוח שבמידה שתספיק לליכוד, מאחר שאני נוטה לחשוב שחלק מהעייפות של תומכי המפלגה לא נבעה רק משאננות, אלא גם מתחושות של אכזבה ומיצוי מסוימים".

גם ד"ר ניר אטמור, מרצה למדע המדינה במכללה האקדמית צפת ולשעבר חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, סבור כי תיאוריית "הקולות הרדומים" שבה מחזיקים בליכוד בנוגע לפריפריה, מעוגנת במציאות: "התופעה הזו קיימת לא רק בסבבי הבחירות האחרונים - באופן מסורתי שיעורי ההצבעה בפריפריה, שמזוהה עם הליכוד, נמוכים יותר". 

שחיקת הפריפריה

אטמור מציג שורה של נתונים מאלפים כדי לתמוך בטענתו: כך, למשל, שיעור ההצבעה במודיעין, שבה רק 20.3% בחרו בליכוד ב־2021, עמד על 74.9% - הרבה מעל הממוצע הארצי, שעמד על 67%. לעומת זאת, שיעור ההצבעה בשדרות, שבה יותר מכפליים (לעומת מודיעין) מבעלי זכות הבחירה הצביעו לליכוד (41.2%), עמד על 59.8% בלבד. מספרים דומים ניתן לראות בכל רחבי הארץ: ברמת השרון, למשל, שבה רק 15.1% בחרו בליכוד, עמד שיעור ההצבעה על 71.8%. לעומת זאת בדימונה, שבה 54.9% מבעלי זכות הבחירה בחרו בליכוד, רק 56.3% טרחו לצאת להצביע.

נוסף על כך, אטמור מצביע על מגמה בעייתית מבחינת הליכוד: "שיעור השחיקה של המצביעים בערי הפריפריה גדול יותר, ושיעור ההצבעה בהן ירד יותר בחדות בבחירות האחרונות לעומת שיעור ההצבעה בערים המבוססות".

עם זאת, הוא מאתר גם הזדמנות לליכוד לנצח בבחירות "באופן עקיף", על ידי העלאת שיעור ההצבעה בפריפריה: "אם הליכוד יצליח במשימה, הרי שמספר המצביעים הכולל במדינה יגדל, וכפועל יוצא מזה יעלה מספר הקולות הנדרש כדי להגיע לאחוז החסימה. התפתחות כזו עשויה להפיל מתחת לרף את אחת ממפלגות גוש המרכז-שמאל, בדגש על רע"מ וחד"ש־תע"ל, שעל פי הסקרים האחרונים נמצאות רק אלפי קולות בודדים מעל אחוז החסימה".

אך כדי להצליח בכך, הליכוד חייב למצות כמעט כל קול מהמאגר הפוטנציאלי שלו בפריפריה. משיחות עם גורמים במפלגה עולה כי הדגש העיקרי במערכת הבחירות הנוכחית הוא על מאמץ רב של פעילים ומתנדבים שעוברים מדלת לדלת במטרה לאתר את הבוחרים הפוטנציאליים, לקחת מהם פרטי קשר ולוודא שיגיעו לקלפי ביום הבחירות.

אותם בוחרים, אגב, זכו לאחרונה לכינוי "עצלנים" מאיש ערוץ 14, שמעון ריקלין, בהתבטאות שעוררה סערה והכעיסה רבים מהם, ומעניין יהיה לראות אם תהיה לכך השפעה על בחירתם בקלפי.
מרירות הפעילים הוותיקים

בליכוד מביעים שביעות רצון ממיזם "ביבי־בא", שבמסגרתו מקיים נתניהו סיורי שטח אינטנסיביים בערים הליכודיות. "לראשונה זה שנים הליכודניקים חזרו לכיכרות, כמו בימי בגין", אמר אלי ורד חזן, ראש אגף הסברה וקשרי חוץ בליכוד, "כמויות האנשים שמגיעות גדולות מאוד, ולמרות הדרישה של שב"כ לאבטחה הדוקה, נתניהו מצליח לגעת בקהל ולהקסים אותו. אני מעריך שיהיה לזה אפקט גם ברגע האמת".

אבל לא כולם מוקסמים. גורמים במפלגה, שביקשו להישאר בעילום שם, הצביעו גם על בעיות ולדבריהם, מנהלי הקמפיין "לא סופרים" את פעילי השטח הוותיקים. המרמור שהדבר מעורר, ביחד עם היעדר התקציבים, עלול לפגוע בשיעורי ההצבעה.

"יש צדק ואין צדק בטענות הללו", אומר פעיל בולט במפלגה. "פעילים רבים שליוו את הליכוד בהפגנות והוכיחו את עצמם אינם נמנים עם הגווארדיה הוותיקה של הסניפים, אך זו לא סיבה להדיר אותם מהקמפיין. מנגד, יש צדק בטענות נגד ביטול התקציב לסניפים והעברתו ל'אשכולות' שמתופעלים מלמעלה. על האשכולות הללו ממונים לרוב ח"כים, והמצב הזה שולל הרבה מהכוח של הפעילים הוותיקים שניתן להבין את ההתמרמרות שלהם".

גורם בליכוד אמר כי המניע לפעולות אלה של נתניהו הוא המריבות המסורתיות בין בעלי השררה בסניפים: "אם נותנים את ההובלה לאחד מהם, השני פותח בשביתה איטלקית, ולכן נתניהו החליט להימנע מכך ולהעביר את מרכז הכובד אל מחוץ לסניפים".

מבחינת נתניהו, השיקול היחיד שעומד לנגד עיניו הוא מקסום הפוטנציאל של בוחרי הליכוד, שהרי אם ייכשל גם הפעם בהשגת 61 מנדטים, ייתכן בהחלט שהסבלנות הליכודית המפורסמת תאזל, ואז עלולה זו להיות מערכת הבחירות האחרונה שלו.

*****

כשפיצול פוגש ייאוש

רבים במגזר הערבי מאוכזבים מההישגים של רע"מ בקואליציה, והריצה הנפרדת של הרשימות עלולה לשחק לידי הימין

הסוקרים הבכירים במערכת הפוליטית מסכימים ביניהם כי שיעורי ההצבעה במגזר הערבי יכריעו במערכת הבחירות הנוכחית. לאחר הפיצול של בל"ד מהמשותפת, והריצה של רע"מ בנפרד, צליחת אחוז החסימה אפילו רק של שתי מפלגות מתוך השלוש הופכת להיות משימה קשה, וכל תוצאה אפשרית תשפיע באופן ישיר על הגושים.

היסטורית, המגזר הערבי מצביע באחוזים נמוכים בהרבה מהמגזר היהודי, ומאז 1999 - אז הצביעו 75 אחוזים - הלכו וירדו המספרים באופן דרמטי, עד שבבחירות האחרונות ב־2021 נרשם שפל של 44.6 אחוזים. אבל מאחורי כל המספרים והנתונים הללו מסתתרת מגמה שעשויה להכריע בבחירות הקרובות. 

צילום: איי.אף.פי

התנועות החברתיות התת־קרקעיות אשר מתורגמות לשיעור ההצבעה במגזר, הן השתקפות של הקונפליקט בחברה הערבית לגבי השאלה אם משתפים פעולה עם הממשלה שתקום. בשנים האחרונות נרשמה התקרבות בתחום זה מצד אחמד טיבי ואיימן עודה, שהמליצו על גנץ בשנת 2020, תוך ששילמו על זה מס שפתיים של אמירות לאומיות לרחוב הערבי.

סוקרים אשר שוחחנו איתם מנתחים כי לאורך השנים, הגורמים ברחוב הערבי שרצו סדר יום אזרחי הלכו והתגברו. לדבריהם, בסבב א', ב־2019, כאשר הנציגים הערבים דיברו על לאומיות, הציבור לא יצא להצביע באחוזים גבוהים והם קיבלו 10 מנדטים, בסבב ב' הליכוד עורר את המגזר הערבי בגלל חוק המצלמות בקלפיות, בסבב ג' המשותפת התאחדה סביב סדר יום יותר אזרחי וקיבלה שיא של 15 מנדטים.

אבל למרות ההישג ושיעור ההשתתפות הגבוה יחסית, הציבור הערבי ראה שגם לאחר שהמליצו על גנץ, סירבו האוזר והנדל לשתף איתם פעולה ונוצרה תחושת ייאוש במגזר. מנסור עבאס זיהה את הפוטנציאל של רצון לשינוי וסדר יום אחר, ולמרות שהוא מייצג את הקו הדתי של התנועה האסלאמית, הלך גם הוא על סדר יום אזרחי שמשך אליטות חילוניות במגזר. רע"מ עברה את אחוז החסימה והלכה הכי רחוק בשיתוף פעולה והצטרפות לקואליציה.

התחושה ברחוב הערבי לגבי הישיבה בממשלה היא שהניסוי נכשל. כעת סבורים 30 אחוזים ממצביעי המגזר שאין טעם לשתף פעולה עם המשחק הדמוקרטי, ושלא צריך לצאת להצביע; 50 אחוזים אחרים רוצים להחליף את ההנהגה בטענה שהנציגים דואגים רק לעצמם, ולכן מסתמנת מגמה של הצבעת מחאה. האליטה החילונית דווקא מרוצה מהמהלך של עבאס, אבל הוא משלם על זה מחיר שמכרסם לו בקצוות הלאומניים, משם זולגים קולות אל בל"ד בטענה שהיה "מתון מדי" במהלך השנה האחרונה.

תעלומת אחוזי ההצבעה

לצד כל המגמות האלה נכנס הסיפור של אחוזי ההצבעה. "לפני חודש וחצי, בזמן סגירת הרשימות ולאחר הפיצול של בל"ד, היתה הסכמה בין הסוקרים כי שיעור ההצבעה במגזר הערבי מוערך ב־38 אחוזים", אומר שלמה פילבר, בעלי חברת הסקרים דיירקט פולס, היחידה שלא מתוך המגזר הדוגמת את החברה הערבית באופן שיטתי בכל יומיים בשבועות האחרונים, "קשה מאוד להעריך עכשיו את שיעור ההצבעה. מי שלא משתתף במשחק הדמוקרטי לא עונה גם על סקרים, ככה שאי אפשר לדגום 100 אחוז".

פילבר מסביר את נקודת המוצא לאחר פיצול בל"ד והתהליך שקרה עד עכשיו במספרים: "כדי לעבור את אחוז החסימה צריך 150 אלף קולות. בגדול, יש כמיליון ערבים בעלי זכות הצבעה. נכון ללפני חודש וחצי, כאמור, דובר על הערכה של 38 אחוזים, כלומר 380 אלף קולות. באופן היסטורי, כחמישית מצביעים למפלגות יהודיות. נשארת עם 300 אלף. תוריד מזה נגיד 80 אלף קולות שבל"ד 'שורפת', נשארת עם 240-220 אלף קולות, ובמצב הזה אף מפלגה ערבית לא עוברת.

"עכשיו נכנסת השאלה כמה אחוזי הצבעה צריך כדי לעבור. ההערכה היא שבגלל שלרע"מ יש 80 אחוזים בייס נאמן לאחר שבל"ד לקחו 20 אחוזים, ונכון לשבוע לפני הבחירות שיעור ההצבעה במגזר הערבי טיפס ל־%46, רע"מ נמצאת באזור אחוז החסימה. יש כרגע שני תרחישים מרכזיים: שרע"מ וחד"ש-תע"ל יעברו בשמונה מנדטים יחד ובל"ד יפלו, או שרק רע"מ תעבור".

בתרחיש שבו רק מפלגה ערבית אחת עוברת, צפוי נתניהו להשיג 61 מנדטים ומעלה. אך גם אם שתי מפלגות יעברו ובל"ד תשרוף הרבה קולות, יקטן גוש השמאל, ויו"ר האופוזיציה יהיה המורווח העיקרי.

תרחיש מסוכן נוסף לגוש השמאל הוא שהעלאה של שיעור ההצבעה במגזר הערבי יכולה להעלות את כמות הקולות ששווה כל מנדט. אם שיעור ההצבעה יהיה גבוה "מדי", העבודה ומרצ, שנמצאות על סף אחוז החסימה, יידרשו להביא יותר קולות כדי לעבור אותו.

הערכה נוספת לגבי מה שצפוי במגזר אפשר לקבל מסקר שערכה קרן קונרד אדנאואר לשיתוף פעולה יהודי־ערבי באמצעות מכון יאפא. לפי סקר זה, שיעור ההצבעה של הציבור הערבי צפוי לעמוד על 49% - גבוה מזה שנמדד בבחירות הקודמות. משלוש הרשימות הערביות, רק חד"ש-תע"ל צפויה לעבור את אחוז החסימה ולקבל מהמצביעים הערבים 4.1 מנדטים; רע"מ מתנדנדת על סף אחוז החסימה עם 3.7 מנדטים; בל"ד צפויה לקבל רק 3.2 מנדטים. בגזרת המפלגות היהודיות, הליכוד עשויה לקבל 1.3 מנדטים מהמצביעים הערבים, מרצ - כחצי מנדט, ומפלגת יש עתיד - 0.3 מנדט.

ברקע הדיבורים על שיעור הצבעה נמוך, רבים שואלים מדוע לאחר שנה שבה רע"מ היתה שותפה מלאה בקואליציה, קיבלה תקציבים ופרויקטים והיתה גורם מרכזי - עדיין הציבורי הערבי מביע ייאוש ואכזבה. התשובה לכך נעוצה בביורוקרטיה. הכספים שהובטחו ואושרו למגזר הערבי בזכות רע"מ לא הגיעו לשטח, האזרח הערבי לא חש שוויוני בתחומי החיים השונים ובתשתיות, והפשיעה המשתוללת לא נעצרה.

מי שתקע את הכסף הם הפקידים במשרדי הממשלה ויהיו שיאמרו שיש בכך ממד אירוני, אם בסופו של דבר אותם פקידים, אשר ספגו במשך שנים ביקורת קשה משלטון הימין, הם אלו שיסללו עבורו את הדרך בחזרה, אם הציבור הערבי לא ייצא להצביע בכל אכזבתו מהמערכת.