בנימין נתניהו הבין בשלב מוקדם במערכת הבחירות הנוכחית שכדי לעצב את גוש הימין כרצונו, למקסם את פוטנציאל המנדטים הגלום בו ולהצליח הפעם להשיג 61, יהיה עליו להפשיל שרוולים, להיכנס למדמנות הפנים־מפלגתיות ולעשות שם סדר.
אז, בתחילת הדרך, נדמה היה כי האתגר הגדול יהיה החיבור של סמוטריץ' ובן גביר. השניים החלו בהרעפת תשבחות זה על זה, אבל עברו מהר מאוד למתקפות אישיות שהלכו והסלימו מדי יום. נתניהו, שראה איך השניים עולים על בריקדות ומתחילים להרכיב רשימות נפרדות, הבין שאסור לו לחכות לרגע האחרון ושיש לפרק את המוקש הזה בהקדם. זה קרה מהר מהצפוי. פגישה אחת, ערב שבת בין השמשות, הספיקה כדי להביא את הצדדים לחתום. מהר מאוד התברר שהיה זה רק המוקש הראשון שנאלץ לפרק.
קולות הפילוג ביהדות התורה נשמעים כבר זמן רב. לא מהיום מביעים בדגל התורה, הפלג הליטאי, אי־שביעות רצון מהרכב הרשימה, שמוכתב כתוצאה מהסכמים שנחתמו מקדמת דנא, כאשר הציבור החסידי היה רוב והליטאים מיעוט. העובדה שעל פי אותם הסכמים גם יו"ר המפלגה צריך להתחלף ולפנות את מקומו לנציג החסידים - ואם לא די בכך מדובר ביו"ר חדש ללא כל ניסיון בכנסת - רק הגבירה את קולות התמיכה בריצה נפרדת. זאת, נוסף על הישיבה הממושכת באופוזיציה, שתמיד עוררה תככים ומדנים ישנים וכך, כנראה, גם הפעם.
אבל למרות כל זאת ההערכה היתה שברגע האמת, ואחרי כל הוויכוחים והשרירים שהצדדים ינסו לחשוף זה כלפי זה, שוב יתאחדו ויריצו, כרגיל, רשימה מאוחדת לכנסת. דבר אחד הפריע להערכה הזו. הוא קשור לנתניהו. אם לימין לא יהיו 61, אגודת ישראל החסידית תעדיף לפי התחזיות להיצמד לנתניהו, כולל בחירות נוספות או אופוזיציה, זאת לעומת "דגל" שכנראה תעדיף לנהל משא ומתן עם הקואליציה החליפית שתוקם.
אבל כל אלה התגמדו לעומת המשבר הבא שהגיע, משבר החינוך של חסידות בעלז, שאיים לטרוף את כל הקלפים, יצא מהמגרש הפוליטי ועבר לחצרות האדמו"רים והמנהיגים הרוחניים. בסביבת נתניהו ראו בעיניים כלות איך מאמציהם לגוש ימין מאוחד עולים בתוהו, ומהר מאוד הבינו שמה שעברו במפלגות הימין מתגמד לעומת הסיפור שמתפתח לנגד עיניהם בסיעות החרדיות.
בעוד הפוליטיקאים פונים לרבנים, ובבתי המנהיגים הרוחניים מזהירים את אנשי נתניהו שלא יתעסק ולא יתערב בנעשה בקודשי ישראל, מצא את עצמו יו"ר הליכוד פעם נוספת מפשיל שרוולים וקופץ למים הקדושים של היהדות החרדית מבלי לדעת אם מאמציו יישאו פרי, במגרש שכמעט זר לו לחלוטין.
הפיצוץ התחיל בפרסום "קול קורא" של משרד החינוך. "קריטריונים לתקצוב תוכנית תוספתית לחיזוק לימודי אנגלית, עברית, מתמטיקה במוסדות חרדיים לבנים תשפ"ג ואילך", כך בכותרת. כמו רוב המכרזים והפרסומים הממשלתיים, גם כאן היה ברור מהרגע הראשון שמדובר במכרז התפור בדיוק למידותיהם של תלמודי התורה של בעלז, המשוועים כבר שנים לסיוע כלכלי. המדינה מוכנה לממן בשיעורים ניכרים מוסדות חינוך שילמדו לימודי ליבה, ואחרי שדרכם של הבעלזים לרשת החינוך העצמאי שבשליטת דגל התורה נחסמה, בצר להם, החלו לרעות בשדות זרים - משרד החינוך של מדינת ישראל.
קודש, חול ופוליטיקה
פרסום הקול קורא הביא לזעזוע של ממש במגזר החרדי. בדגל התורה לא יכלו לסבול את העובדה שחסידות שלמה תעבור מחינוך על טהרת הקודש ללימודי ליבה, וראו בזה נפילת אבן בחומה ותחילתו של תהליך שעלול להשפיע על כולם. הם האשימו את בעלז במגעים מתקדמים מאחורי הקלעים עם משרד החינוך, וטענו שלא ייתכן שהמכרז המדובר יוצא בדיוק עכשיו ביד המקרה.
הם לא לגמרי טעו. על פי בכירים במשרד החינוך, מי שקידם, דחף והיה למעשה הפרויקטור להקמת רשת החינוך החדשה של בעלז הוא יונתן רייס, פעיל מרכזי בחסידות למען לימודי ליבה במגזר החרדי. כשהציגו רייס וח"כ קינלי טור־פז מיש עתיד את התוכנית שגיבשו יחד מעל במות שונות, בראיונות בתקשורת, בכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה ואף בוועדת החינוך של הכנסת, הוצגה תוכנית לימודי הליבה של בעלז רק כתחילת הדרך. אמרו שכוונתם להתפשט לכל החוגים החרדיים.
הדבר הפך את רייס כמובן מהר מאוד למוקצה בציבור שממנו הגיע, כולל מאמרי ביקורת חריפים בתקשורת המגזרית והתנערות של הדרג הפוליטי ממעשיו. אבל אחרי כל אלה, רייס הוא חסיד בעלז. לא ידוע שהחסידות או העומד בראשה הקיאו אותו מתוכה. זה הספיק לאנשי דגל התורה כדי להאשים כאמור את החסידות במהלך.
גיוס הנשים, ה-F-15 ו"התרגיל המסריח": ההיסטוריה של הפלת ממשלות בידי החרדים
לנתניהו יש כמה פתרונות אפשריים למשבר הגיוס. אחד מהם גרוע במיוחד עבורו
פרסומת | דור המעצבים הבא של ישראל בתערוכה
התפטרות גולדקנופף כבר לא על הפרק, החרדים סיכמו על דדליין חדש לחוק הגיוס
גולדקנופף שוב מאיים בפירוק הממשלה: "פטור מגיוס או בחירות בקיץ"
מבחינת נתניהו, הסיפור היה אחר לגמרי. את תוכנית בעלז הגו רייס וטור־פז בעבודה צמודה ואינטנסיבית מול מנכ"לית משרד החינוך דלית שטאובר. מקורבת מובהקת לגדעון סער ונחשבת למינוי שלו. כשהיה סער עצמו השר, מינה את שטאובר למנכ"לית המשרד. נוסף על כל אלה, התברר לנתניהו כי סער ורייס חברים קרובים. סער אף סייע לו להקים את ישיבת ההסדר החרדית "חדוותא", המשלבת לימודי חול וגיוס לצה"ל.
ההוכחות הנסיבתיות האלה הספיקו לנתניהו להבין שלא רק פוליטיקאים, רבנים וחינוך על טהרת הקודש עומדים כאן על הכף, אלא גם יריבו המר והוותיק הוא שמושך בחוטים להפילו, לפלג את הציבור החרדי, לעצור את מאמציו להביא 61 בבחירות ולהיטיב עם סיכוייו של בני גנץ להרכיב את הממשלה הבאה.
כדי להבין את מהות העניין חיבר יועצו לענייני חרדים זאב פליישמן את נתניהו למוטי פלאי, נכדו והאיש החזק בביתו של המנהיג הליטאי הרב גרשון אדלשטיין. בעוד בכותרות העיתונים יצא מסר מבית הרב הקורא לנתניהו שלא להתערב בנעשה ביהדות התורה - היות שמדובר בשיח בין הרבנים - הקשר בין נתניהו לבית הרב הלך והתהדק.
אחרי שהובן שדגל התורה לא תסכים להכניס את בעלז לרשת החינוך העצמאית, הגה פליישמן הצעה שלפיה תיכנס בעלז לרשת החינוך של ש"ס, מעיין החינוך התורני, שבינתיים שינתה את שמה לרשת בני יוסף, אחרי פטירתו של הרב עובדיה. בסדרה של פגישות נפרדות בלשכתו במצודת זאב, עם הח"כים משה גפני, מאיר פרוש וישראל אייכלר (נציג בעלז ברשימה), וכן עם אריה דרעי, ניסה נתניהו לתפור את הפתרון, ולפיו ילדי בעלז יהיו חלק מרשת בני יוסף. בפגישה עם דרעי הבהיר נתניהו ליו"ר ש"ס כי הפתרון המוצע הוא זה שעשוי להביא 61 לגוש הימין. זה הספיק לדרעי כדי להשיב בחיוב. גם האחרים הביעו נכונות לכך.
תקווה תחת אזהרה
שלמה ורדיגר הוא חסיד גור, ומהתורמים הגדולים של בית המדרש עצום המידות של החסידות. יהודי רב השפעה הנושא בתואר נשיא אגודת ישראל בארה"ב. ורדיגר מתגורר בארה"ב וקפץ לביקור חטוף בישראל לפקוד את החתונה המשפחתית של האדמו"ר. פליישמן חשב שמדובר בדמות מפתח, שתוכל להיכנס לאדמו"ר מבעלז ולרב אדלשטיין ולגמור את הסיפור. התוכנית יצאה לפועל בסיועו של מוטי בבצ'יק - דמות מפתח בחסידות גור. בשיחת הטלפון שקיבל מנתניהו, הבהיר ורדיגר שיעשה כל שדרוש, ומיהר להיפגש עם האדמו"ר מבעלז.
כשיצא משם, בישר על אור ירוק חלקי. האדמו"ר מסכים למתווה בני יוסף, אבל ביקש למצות את כל האפשרויות לחינוך העצמאי עד תום. היות שהרב אדלשטיין כבר הביע דעתו לשלילה, חשבו בלשכת נתניהו איך לפצח את העניין ולקבל תשובה סופית.
בפגישה חשאית שהתקיימה במשרדו של עו"ד אבי בלום, עיתונאי חרדי מוכר, ברחוב רוטשילד בתל אביב, זימן פליישמן שלוש דמויות בכירות מהמגזר: יוסף חברוני - ראש ישיבת חברון הליטאית, שלמה קרלינשטיין - מנהל הישיבה, ושלמה ברונר - יזם נדל"ן בעל השפעה. נתניהו הציג לנוכחים סקרים המלמדים כי גוש הימין קרוב ל־61 מנדטים. הסקרים מטעים, אמר להם. הם לא מביאים בחשבון את ההתעוררות בריכוזים הליכודיים ברחבי הארץ. שיעור ההצבעה הפעם יהיה גדול יותר, והניצחון בהישג יד.
אבל, הזהיר נתניהו את הנוכחים באותה נשימה, אם יהדות התורה תתפצל - הכל יירד לטמיון. אגודת ישראל לא עוברת בשום סקר, ודגל התורה גבולית. אם שיעור ההצבעה יעלה מהפעם הקודמת, עשויה גם היא ליפול מתחת לאחוז החסימה. הנוכחים היו מרותקים. נתניהו דיבר בפאתוס, העניק להם תקווה אבל הכל תחת אזהרה. הוא מסר להם את השליחות להביא את המתווה לידי פתרון, והודיע להם כי הוא מצפה לעדכון מהם בהקדם.
השלושה ניגשו מייד לפעולה, נפגשו עם הרב אדלשטיין ועם יתר הגורמים הרלוונטיים והתוצאות לא איחרו לבוא. דגל התורה הודיעה כי מערכת החינוך של בעלז באשדוד תיכנס לרשת העצמאית. לגבי שאר המקומות בארץ - הנושא יידון אחרי הבחירות. אם לא ילך - הדרך לבני יוסף תהיה סלולה להם. שם כן יש לימודי ליבה.
הכותרות שתקפו את נתניהו על כך שדאג שלחרדים לא יהיו לימודי ליבה, נדמו לו כקצף על פני המים (מה שגם שלא היו מאוד מדויקות, ברשת בני יוסף יש לימודי ליבה). מבחינתו מדובר בניצחון מתוק. הגוש לא רק שעוצב בצלמו ובדמותו, אלא גדעון סער יצא, גם הפעם, כשידו על התחתונה.
תקופת חסד קצרה
איילת שקד רוצה לקבל צ'אנס. היא יודעת שפישלה בגדול בהקמת הממשלה ובתחזוקה, אבל משוכנעת שהדרך לניצחון הימין עוברת דרך מפלגת הבית היהודי בראשותה. שלנתניהו אין 61 בסקרים, ורק היא, יחד עם יוסי ברודני, המותג "הבית היהודי", והאות ב' בקלפי, הם אלה שיכולים לקלוט את קולות הימין הרך.
שקד רוצה שיסלחו לה ומבהירה בכל מקום שמבחינתה חזרה הביתה. שההיפרדות מיועז הנדל לא היתה סתם. לא קרע אישי היה פה, אלא אידיאולוגי. שהיא בסוף היום תלך לממשלת ימין, גם אם תהיה 61 מנדטים בלבד, והוא לא.
בציונות הדתית כנראה לא יתקפו את שקד, אבל יטענו שהיא מבזבזת קולות לימין. הם יודעים שיש לה קהל שלא יאהב מתקפות אישיות. המסר יהיה - אוהבים את שקד, אבל מצביעים סמוטריץ'
גם המסר שבשכירת שירותיו של ספי שקד, שבו היא רואה הקמפיינר הבכיר ביותר היום בישראל, הוא של אמונה שאפשר לצלוח את אחוז החסימה. גם בני גנץ בבחירות האחרונות, היא מזכירה, היה במצב הזה. גווייה פוליטית שדשדשה מתחת לאחוז החסימה בסקרים. עד שספי שקד הגיע והרים את המפלגה ל־8 מנדטים. שקד מאמינה שגם אצלה זה יכול לקרות.
היא גם מעבירה מסר לנתניהו - שלא ימהר לקבור אותה ולצאת נגדה. היא מקווה שהמשקעים האישיים לא יגברו על האינטרס הפוליטי, ושייתן גם הוא צ'אנס לאפשר לה לעבור ולהבטיח רוב לגוש הימין. היא יודעת שתקופת החסד שלה, ככל שתהיה כזאת, קצרה ביותר. אם בתוך חודש תמשיך לרבוץ תחת אחוז החסימה, נתניהו ישתה כל מה שיש לה. יודיע שהצבעה לשקד היא בזבוז קולות שילכו לפח, והקריסה תהיה מובטחת.
מי שלא ייתן לה רגע של נחת הם חברי הציונות הדתית. הקמפיין שאיתו הם יוצאים בסוף השבוע משדר כולו אמינות. אתה יודע מה אתה מקבל כשאתה מצביע לנו. ההפך הגמור, לדעתם, משקד ומבנט. גם שם מעוניינים במצביעי הבית היהודי הפוטנציאליים. הם כנראה לא יתקפו את שקד, אבל יטענו שהיא מבזבזת קולות לימין. הם יודעים שיש לה קהל שלא יאהב מתקפות אישיות עליה. המסר יהיה, גם אם לא בדיוק במילים אלו - אוהבים את שקד, אבל מצביעים סמוטריץ'.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו