חיבוקים, נאומים ותליון שגנב את ההצגה: כתבנו בכנסי הבחירות של הליכוד

יותר מ־500 איש התכנסו השבוע, ביום שני בערב, במתחם האיירפורט סיטי ליד נתב"ג. זו לא היתה הופעת מוזיקה או חתונה או אירוע עסקי מיוחד. אולם "אווניו" התמלא לכבוד כנס הפריימריז של ח"כ צחי הנגבי. זהו כנס אחד מני רבים שעורכים בשבועות האחרונים חברי ליכוד בכל רחבי הארץ, לקראת הבחירות הפנימיות לרשימת המפלגה לכנסת. 120 אלף מתפקדי ליכוד יהיו זכאים להצביע בבחירות הפנימיות שייערכו ב־10 באוגוסט. לפי חוקת הליכוד יש צורך בוותק של לפחות שנה וארבעה חודשים כחבר מפלגה כדי להצביע, ולפחות שלוש שנים כדי להתמודד.

ההתרוצצות של המועמדים לכנסת בין הכנסים וחוגי הבית בעונת הפריימריז היא חלק מהדנ"א, שלא לומר הפולקלור, הליכודי. חיים פליגלטאוב, חבר מרכז ותיק, מסביר מה גורם לפעילים רבים להטריח את עצמם בסוף יום עבודה לכנס ולא להסתפק בצפייה במועמדים בתקשורת או במעקב אחרי חשבונותיהם ברשתות: "בליכוד כל הזמן יש הרגשה של חברות, שייכות. כל המתפקדים בסניפים הם חברים. בגין בזמנו הטמיע את התחושה שכולם שווים, בין שזה הפרופסור הכי בכיר ובין שזה הפועל הכי פשוט. כולם בתחושה של שייכות וביחד".

לא כל הנוצץ זהב

אלא שלצד התיאור האידילי של דמוקרטיה מפלגתית תוססת, התעוררה במהלך השנים ביקורת כבדה על הסיאוב שנלווה לעסקנות, ועלו תלונות על שחיתות וסידורי ג'ובים, בטענה שחברי הכנסת ושרי הליכוד "גומלים" לחברי מרכז ולפעילים בולטים שתמכו בהם במינויים לתפקידים ציבוריים. "מי אמר שיש יחסי קח־תן כאלה בין חברי הכנסת למתפקדים?", אומר פליגלטאוב, ומייד מוסיף: "למרות שזה הגיוני. תראה מה קורה בארה"ב: הרפובליקנים מנצחים, כל הדמוקרטים הולכים הביתה. רק בגין רצה להיות יפה נפש, ואמר 'לא פוגעים בפרנסה של יהודי'. אתה לא יכול למשול במשרד ממשלתי, כשחלק גדול מהפקידות שלך בכלל לא בדעות שלך, אז איך תעבוד? הם יכולים לשים לך מקלות בגלגלים". "הלוואי שהיינו ממנים חצי ממה שהשמאל ממנה", אומרת ח"כ קטי שטרית, ומדגישה: "יש חוק שחבר מרכז לא יכול לעבוד במשרה ציבורית".

כדי להיבחר בפריימריז צריך לעבוד כל השנה, לא רק בתקופת בחירות. הח"כים נודדים כל העת בין חתונות, שמחות משפחתיות, ימי הולדת וגם ניחומי אבלים אצל חברי מרכז ופעילים ותיקים. כולם, גם הוותיקים והמבוססים, עמלים ללא הרף לגייס מתפקדים שיהיו נאמנים להם ברגע האמת, שעלול תמיד להגיע מוקדם מהצפוי. ככל שיש למועמד יותר מתפקדים נאמנים, או יותר קבוצות מאוגדות של תומכים - כמו ועדי עובדים, ראשי רשויות או אנשי עסקים - כך גדלים סיכוייו להיבחר לרשימה או להשתדרג בה למקום גבוה.

ח"כ אקוניס דוחה את הטענה כי המחויבות היומיומית לטיפוח הקשר עם הפעילים פוגעת ביכולת של חברי הכנסת לבצע את עבודתם הפרלמנטרית: "הקשר האישי הוא חשוב, הוא לא נכפה על אף אחד, ואני תמיד, כ־13 שנה כח"כ וגם כשר בממשלה, מקיים קשר אישי עם חברי וחברות התנועה. אין שום סתירה בין זה לבין תפקוד של איש פוליטי. הייתי שר בממשלה, ידעתי לחלק את זמני היטב, לקחת את משרד המדע מהחורבות ולהפוך אותו למשרד משפיע בשעות היום, ובערב או בימי שישי להגיע לאירועים ולשמור על קשר עם התומכים".

בין שרשראות וסלפי

נדדתי השבוע בין שלושה כנסים, ולמרות השוני בהיקפים ובדמויות התוכן דומה: נאומים נגד הממשלה היוצאת ("נדרוס אותם כשנחזור"), גינוי שיתוף הפעולה עם רע"מ (קריאות בוז ל"מועצת השורא"), ומחיאות כפיים סוערות כשמוזכר שמו של יו"ר התנועה, בנימין נתניהו.

פרט לחברי הכנסת הפופולריים, הכוכבים הגדולים באירועי הפריימריז הם פעילים מוכרים כמו רמי בן יהודה או איציק זרקא, הידועים כמארגנים או כמשתתפים קבועים בהפגנות נגד הממשלה ובעד נתניהו. בחלק מהן נשמע למשל בן יהודה מגדף את בני בגין, את רעייתו של השר זאב אלקין ואת חברי הכנסת סילמן ואורבך. אחרי כתבת טלוויזיה שהציגה את קשריו עם חברי הכנסת של הליכוד באור שלילי, הוא כבר זהיר יותר בנוכחות מצלמות. בכנס של הנגבי הוא תמה: "למה לאפשר להם לעשות עלינו כתבות מגמתיות שהם עורכים, בגלל פוליטיקאי שרוצה כותרות".

סערה נוספת התעוררה השבוע בכנס בגבעת זאב, כשהמועמדת היידי מוזס ניסתה לענוד על צווארו של ח"כ ישראל כ"ץ שרשרת מוזהבת ועליה תליון עם דמותו של נתניהו. "שרשרת המאבק", נוסף על תיעוד של ח"כ שלמה קרעי עם פסל מוזהב בדמותו של נתניהו, עוררו גל של גינויים למה שסומן כסממני הערצה. "סגידה ופולחן אישיות - הכירו את כת הליכוד", כתב ח"כ אלכס קושניר מישראל ביתנו. "ממפלגה עם אידיאולוגיה מפוארת הידרדרה לתנועה ביביסטית הגובלת בעבודת אלילים".

ח"כ גלית דיסטל־אטבריאן, אשר שוריינה בבחירות הקודמות במקום העשירי ומתמודדת כעת לרשימה, מסרבת לגנות את הפעילים או את השרשרת. "זו פרופגנדה גזענית נטו", היא קובעת. "זה מחנה הרק־לא־ביבי שנגוע בפולחן אישיות לנתניהו. זה פולחן אישיות על הצד השלילי של המפה, ועדיין פולחן אישיות לכל דבר. אבל אצלם זה אף פעם לא יחטוף את הביקורת של עדריות או חייתיות. אנחנו יודעים בדיוק למי שומרים את הביטויים האלה. ח"כיות מהשמאל יצרחו, יקללו, יתנהגו באופן מביך שקשה לתאר - אבל זה אף פעם לא יוגדר כברברי ולא ידברו על בעיות סגנון. זו גזענות מההתחלה ועד הסוף. אני לא אתנצל על דברים כאלה - שהם יתנצלו על הגזענות".

אופיר אקוניס: "אין שיטה יותר טובה לבחירת מועמדים לכנסת. בוודאי לא השיטות הטוטליטריות של המתחרים, שאצלם הרשימה נקבעת בקפה בצפון תל אביב או בנוקדים, כמו אצל לפיד וליברמן, שאחר כך עוד מטיפים על דמוקרטיה"

גלית דיסטל־אטבריאן עולה לנאום בכנס שעורך ביום שלישי בפתח תקווה עו"ד גדי בשארי, המתמודד על מקום ברשימה. "אני גאה להיות ביביסטית", היא אומרת, ומסבירה שהיא מסרבת לשתף פעולה עם הניסיון להשתיק את הליכוד. אחד הפעילים מתפרץ לדבריה וקורא: "למה את אומרת ביביסטים וביבי? תדברי על עצמך, את לא פחות טובה". היא ניגשת אליו ומנסה להסביר את האופן שבו קולם של הליכודניקים מושתק על ידי כינויים ומסגור תקשורתי עוין.

מי שמצטרף לביקורת הזו הוא ח"כ אופיר כץ, אבל מנגד הוא מתקשה להגן על תופעות כמו שרשרת הנאמנות: "בכל תקופת בחירות מחדש התקשורת מתחילה לחפש בטירוף איך להגחיך ולפגוע בליכוד, מנסה להציג תופעות כאלה כאילו ככה נראית התנועה שלנו, עם כתבות מגמתיות שמנסות לצייר אותנו כהזויים, כמטומטמים. מדובר ביוזמה פרטית לא מוצלחת, שאני ורבים בליכוד מתנגדים לה באופן גורף. הליכוד היא המפלגה הדמוקרטית ביותר במדינת ישראל. יש לה מוסדות מפוארים, היא מורכבת מאנשים מכל רחבי הארץ שיש להם אידיאולוגיה ברורה אך מגוון דעות, והם לא מפחדים לבטא אותן". דני דנון מסכם את סערת השרשרת באמירה: "גימיק לא מוצלח ומטופש".

בין פופולריות לדילים

מאחורי שלל אירועי הפריימריז והכנסים, הפריימריז בליכוד רוויים - איך לא - בפוליטיקה. ההצלחה בפריימריז נחלקת לשניים: השגת קולות חופשיים ו"דילים", שהם למעשה סוג של סחר בקולות. הקולות החופשיים מגיעים ממתפקדים עצמאיים שאינם שייכים לאף קבוצה מאורגנת שהתפקדה בליכוד - כמו עובדי התעשייה האווירית, קבוצת הקבליסטים מלימודי "קבלה לעם", או קבוצות של ההתיישבות ביו"ש. מדובר בחברי מפלגה שמצביעים באופן אינדיבידואלי, ומי שנהנה מפופולריות בקרב קבוצה זו הם לרוב הח"כים והמועמדים הבולטים בתקשורת וברשתות.

אלא שפופולריות בקולות החופשיים לא מספיקה כדי להתברג גבוה ברשימה. "הדילים" הם חלק בלתי נפרד מסיכויי ההצלחה. בלב השיטה עומדת שורה של חברי מרכז בולטים וחזקים, ובהם ראשי רשויות, אשר מחזיקים בכמות מתפקדים גבוהה שנחשבים "נאמנים" להם. חבר כנסת שמקורב לחברי המרכז "סוגר" איתם על שמות שנכללים כחלק מהדיל. חברי המרכז "מכתיבים" למתפקדים הנתונים להשפעתם את השמות שעבורם יש להצביע, כחלק מהדיל שהם סגרו עם חברי הכנסת.

כך, למעשה, כל מי שמחזיק בקבוצה גדולה של מתפקדים נאמנים בליכוד נעשה לדמות מחוזרת במיוחד על ידי חברי הכנסת. כמעט כל חברי הליכוד מנסים לסגור דילים, אך ישראל כ"ץ, חיים כץ - ששולט במתפקדי התעשייה האווירית - ודוד ביטן נחשבים לבעלי הדילים הגדולים.

כוח למתפקדים

על רקע תרבות הדילים מתפתחים גם המחנות בתוך הליכוד - ואיתם באות היריבויות. אחד הוויכוחים שמסעירים בשבועות האחרונים את מוסדות המפלגה נוגע לשיטת הבחירה לנציגי המחוזות (מחוז דן, מחוז ת"א, חיפה, וכו'), שאינם חלק מהרשימה הארצית ומשוריינים לאורך הרשימה לכנסת, בדרך כלל על פי גודל המחוז.

לאחר שמרכז הליכוד קבע כי נציגי המחוזות ייבחרו על ידי חברי המרכז בלבד ולא על ידי המתפקדים, הוגשה עתירה ובית הדין של הליכוד הפך את ההחלטה. בזמן כתיבת שורות אלו נידון ערעור על ההחלטה, שבעקבותיה אף נדחה מועד הפריימריז. מי שמתנגד למהלך הוא יו"ר מרכז הליכוד, חיים כץ, שטען: "מדובר בניסיון פסול לחסל את המרכז במחטף". כאמור, כץ נחשב לבעל השפעה נרחבת על חברי המרכז, והעברת עוד כוח בחירה למתפקדים החופשיים - שעליהם אין לו השפעה - פוגעת בסיכוייו להכניס מועמדים מטעמו בעזרת דילים בין חברי המרכז. בסביבת כץ דוחים את הטענות: "השינוי לא פוגע אישית בחיים כץ כי הוא חזק גם בקרב המתפקדים במיקומים הריאליים - דן, שפלה. הוא מתנגד לניסיון לעקר את המרכז".

בכירים בליכוד טוענים כי נתניהו הוא שדחף להחלטת בית הדין שנציגי המחוזות ייבחרו על ידי המתפקדים ולא רק על ידי חברי המרכז. לדבריהם, נתניהו חושש מכך שישראל כ"ץ ודוד ביטן - אשר פועלים להכניס מועמדים מטעמם דרך המחוזות בעזרת דילים - ייצרו "סיעה בתוך סיעה". לטענת אותם בכירים, ישראל כ"ץ מנסה לבנות את כוחו הפוליטי בתוך רשימת הליכוד במחשבה על היום שאחרי נתניהו. בסביבתו טוענים כי מדובר ברכילות שקרית. אולם רבים סבורים כי נתניהו דוחף לחיזוק המתפקדים החופשיים, כדי למנוע כניסה של מועמדים בעלי עבר פלילי, כמו דודו לניאדו, שנתמכים בעיקר על ידי חברי מרכז ונכללים בדילים פוליטיים.

"אני לא יכול להגיד לך שאני בעד ההחלטה", אומר ח"כ מיקי זוהר ביחס להחלטה שמעוררת סערה בליכוד. "תמיד רציתי לחזק את חברי המרכז, כי אני מאמין שהם יודעים מה טוב לליכוד, וחבל שזה עובר מידיהם. כעת אנחנו צריכים לערוך פריימריז ולסיים אותם מהר, אין זמן למלחמות".

קרבות אישיים

חלק מהקרבות המעניינים בליכוד נוגעים למועמדים שמגיעים מבחוץ ומקווים להשתלב, לעיתים על חשבון ותיקים. בין המועמדים החדשים הבולטים בבחירות הקרובות ניתן למנות את גלעד שרון, שסופג התנגדות מאגף המתנחלים בשל מעורבותו בהתנתקות, משה פייגלין שממתין לחתימה של נתניהו על קיצור פז"מ מאז שהתפקד חזרה לליכוד, אלוף (מיל') אליעזר (צ'ייני) מרום, פרופ' אבי שמחון, ושגריר ישראל באו"ם לשעבר דני דנון.

אופיר כץ: "בכל בחירות התקשורת בטירוף איך להגחיך את הליכוד, עם כתבות מגמתיות שמנסות לצייר אותנו כהזויים, כמטומטמים. מדובר ביוזמה פרטית לא מוצלחת, שאני ורבים בליכוד מתנגדים לה באופן גורף"

"חזרה לאחר שבע שנים שלא הייתי פה זה באמת משמעותי", אומר לי דנון, "ויהיה מעניין לראות את הנאמנות של החברים לדברים שעשיתי באו"ם. אני חוזר להרבה חברים בעבר מהתנועה ומבקש את התמיכה שלהם. זה באמת לא קל. הרשימה צפופה ויש חברי כנסת טובים". רבים סבורים שדנון יכול היה לנשום לרווחה בעקבות החלטתו של השגריר הנוכחי באו"ם, גלעד ארדן, שלא להתמודד. שניהם, לכאורה, מתמודדים על אותו טיקט. "לאו דווקא בשל תפקידו באו"ם", מודה דנון, אלא כיוון ש"הרשימה צפופה והוא מועמד ראוי".

קרב נוסף שעליו מרבים לדבר בחוגי הליכוד הוא המאבק על המקום הנשי הראשון בין מירי רגב לבין גלית דיסטל־אטבריאן. "אין בינינו שום קרב", אומרת דיסטל־אטבריאן, "מירי רגב תהיה האישה הראשונה, ובצדק. היא שסללה את הדרך לא רק לנשים כמוני אלא לנשים ולנערות מהפריפריה. אני אוהבת אותה, ואנחנו חברות נורא טובות".

דיסטל־אטבריאן זכתה באופן חריג לסרטון תמיכה מנתניהו, מה שעורר מאחורי הקלעים כעס ותסכול בקרב חברי כנסת אחרים. "אף אחד לא הותקף כמו שאני הותקפתי בתוך הבית", היא מסבירה. "אני לא יודעת מי זה. הפיצו נגדי כל שעתיים סמסים לכל מתפקדי הליכוד. המציאו סיפורים שאני נגד נתניהו, שהוא כועס עלי, שאני שתולה. זה לא זול לנהל קמפיין סמסים כזה. נתניהו ראה את זה ולא אהב את זה. אני בטוחה שאם מישהו אחר היה עובר את זה, נתניהו היה עומד לצידו גם".

"אני גאה להיות בתנועה שבוחרת את המועמדים שלה לכנסת באופן דמוקרטי", מסכם ח"כ אופיר אקוניס. "להערכתי יופיעו להצביע כ־80 אלף מתוך 120 אלף חברי הליכוד הרשומים. אין שיטה יותר טובה לבחירת מועמדים לכנסת. בוודאי לא השיטות הטוטליטריות של המתחרים, שאצלם הרשימה נקבעת בקפה בצפון תל אביב או בנוקדים, כמו אצל לפיד וליברמן, שאחר כך עוד מטיפים על דמוקרטיה. גם הוויכוחים הפנימיים הם חלק מהדמוקרטיה".