המרחב הבטוח? כשהבית הופך למקום מסוכן בזמן מלחמה

יושבת בממ"ד. קולות נפץ ברקע. הרדיו דולק. הכתבים חוזרים שוב ושוב על אותם משפטים: יש יירוטים, יש נפילות, כוחות בדרך.

בין לבין הם אומרים: תנשמו. תחזיקו ידיים. תהיו במקום בטוח. תרגיעו את הילדים.
אבל מה קורה כשדווקא הממ"ד, הבית או המקלט - הם לא המקום הבטוח?

אני מחכה שמישהו שם, ברדיו, יגיד את זה בקול:
שלא לכל אחד הבית הוא מבצר.
שיש נשים, גברים וילדים - שלכודים דווקא עכשיו.
שהמתח שבחוץ מדליק אש מבפנים.
שכשאין לאן לברוח - האלימות לעיתים רק מתעצמת.
ושכן אחד במקלט - יכול לשים לב. לשאול. להציע אוזן קשבת.
שיגידו: יש מה לעשות. יש למי לפנות.

זה לא שוליים. זה בכל מקום.

הנתונים מבהילים: בזמן מלחמה נרשמת עלייה בהיקפים ובחומרה של אלימות בזוגיות ובמשפחה.
זה קורה בכל מגזר, בכל שכונה, בכל קהילה.

ומי שחיים בתוך מערכת זוגית פוגענית - לרוב לא מצליחים לסיים את מה שקורה.
זה לא תמיד מכות. לפעמים זו שתיקה. לעג. שליטה. בידוד.

גם מי שכבר הבינו - בחלק מהמקרים לא יפנו לעזרה.
דווקא המצב הביטחוני, במקום להקל, מקשה עוד יותר.
השהות בבית, המתח, החרדה - עלולים להחמיר התנהגויות אלימות.
ולפעמים, בתוך כל זה, מגיע גם הקול הפנימי שמקטין את המצב:
"אם לא פגע בי טיל - אני צריכה להודות על מה שיש".
ומכאן - גם לא לבקש עזרה.

דווקא עכשיו - אנחנו קו ההגנה הראשון

הסביבה הקרובה היא לעיתים קרובות התקווה היחידה. לא נדרשים מאיתנו ניסים. לא להציל לבד. רק לראות. להאמין. להיות.

אז אם יש לך חשש שמישהו או מישהי סביבך חווים אלימות - הנה כמה דברים פשוטים שיכולים לשנות מציאות:

• להיות שם. לפעמים זה מתחיל בשאלה: איך את? איך אתה?
• להאמין. אם מישהי משתפת בתחושות קשות – תנו לה תוקף. גם בלי הוכחות. גם כשלא הכול ברור.
• לגלות סבלנות. הכרה באלימות ואיסוף כוחות ליציאה מקשר פוגעני – לוקחים זמן.
• לא להחליט בשבילם. הבחירה איך ומתי לפעול שייכת רק למי שנפגע. התמיכה שלנו יכולה לאפשר להם לבחור מתי זה נכון.
• להציע עזרה פרקטית. לשלוח קישור לקו סיוע. להציע לחפש מידע יחד. להיות שם ברגעים הקשים.
• ובמקרים מסוימים – לפנות בעדינות גם לצד הפוגע. אם יש קשר, אם יש פתיחות, ואם התייעצתם עם אנשי מקצוע – אפשר לעודד גם אותו לפנות לעזרה.
• ובעיקר – לא להישאר לבד עם זה. שתפו מישהו שאתם סומכים עליו. זה מורכב - וזה לא רק עליכם.
• והכי חשוב – להתייעץ עם אנשי מקצוע. הם יודעים ללוות, לכוון, ולעזור לבחור דרך פעולה.

דווקא עכשיו, בתוך השבר - יש לנו אחריות. לפעמים שיחה אחת, מבט אחד, הצעה אחת - מצילים חיים.

לסיוע וייעוץ אנונימי אפשר לפנות לקו 118 של משרד הרווחה או למרכזי אלומה בטלפון 2909*.

יסמין רובין קופר היא מנהלת יוזמת קווים אדומים – השותפות למניעת אלימות בזוגיות, מבית שיתופים