סיון קליין בטור אישי מרגש: "כשבני נולד פג הרגשתי כישלון"

אנשים רבים שאלו אותי בשנה באחרונה מה גרם לי לקבל את ההחלטה ללכת ללמוד סיעוד. אחרי הכל, תפקיד האחות אינו זוהר כמו תפקיד הרופאה. האחות נתפסת בעיניי אחרים כמי שמנקה קקי או רוחצת את החולה. אז למה? מה באמת עומד מאחורי הבחירה שלי לבצע שינוי משמעותי וגדול בחיים. הרי זה לא חסר עומס בעבודתי בטלוויזיה.

הסיפור שלי התחיל לפני חמש שנים,כשהייתי בהיריוןעם בנו, בני הבכור. ערב אחד, הרבה יותר מוקדם מהצפוי, הרגשתי טפטוף. בהתחלה אפילו לא הבנתי שמדובר בירידת מים ושהגוף שלי מכין את עצמו ללידה. מה לידה? מה פתאום עכשיו, אני רק בשבוע 32. כדי להיות בצד הבטוח, וגם כי בשלב מסוים זיו ואני התחלנו להילחץ, החלטנו להגיע לחדר מיון לבדיקה מקיפה.

רגעים של חרדה

אחד הרגעים הזכורים ביותר מבית החולים היה זה שבו התחלתי לדמם. זה רגע כזה של איבוד צלם אנוש, של יציאה משפיות. הלב פועם בעוצמה כל כך גבוהה, שאת מצליחה לשמוע אותו ולהרגיש אותו.

אושפזתי בבית החולים למשך עשרה ימים והרופאים ניסו למשוך את הזמן כמה שניתן, ולעכב את לידתו של בנו הקטן. קיבלתי זריקה להבשלת ריאות העובר וגיליתי מונחים שלא שמעתי מעולם. בעזרת הטיפול המסור של האחיות והרופאים הצלחנו להמשיך את ההיריון עד לשבוע 34, שבו בנו כבר ממש התעקש להגיח אל העולם.

אי אפשר להתכונן ללידת פג. הפגות מגיעה בהפתעה. כשאת מסתכלת על התינוק הפג שלך, את לא מצליחה להאמין שהוא יגדל להיות ילד. רק אחרי שבנו נולד נחשפתי לעולם הפגות והתחלתי ללמוד מונחים מקצועיים כמו גיל מתוקן וגיל כרונולוגי. נחשפתי לנזקים שעלולים להתפתח אצל פגים.

בנו אושפז בפגייה למשך חודש ימים ולמזלנו הגדול הוא לא נזקק לטיפול מיוחד. אני זוכרת מהימים האלו את רגשות האשם החזקים שהיו לי. כאמא הייתה לי חוויה קשה של כישלון, שלא הצלחתי לספק לבנו את התנאים האופטימליים שהוא צריך כדי להצליח, שהוא נולד קטן מדי מכיוון שלא נשאר ברחם לכל אורך התקופה.

נקודת המפנה

לקח לי זמן להבין עד כמה אירוע הלידה היווה עבורי אירוע מכונן. ללא ספק, הלידה הטראומטית היא שדחפה אותי להגשים את החלום וללמוד סיעוד. כבר כשבנו היה בן 10 חודשים התחלתי לברר על מסלול לימודי סיעוד. בהמשך הדחקתי את המהלך ודחיתי אותו, כי אני מניחה שהייתי צריכה עוד קצת זמן להתרגל לרעיון, לשינוי הגדול.

היום, כשסיימתי את השנה הראשונה של לימודי הסיעוד, אני יודעת שזו סגירת המעגל המושלמת עבורי. חוויתי טראומה מטורפת שמתוכה אני תורמת לאחרים. החלום שלי הוא להגיע ולעבוד בפגייה, ואני מאמינה שהחוויה האישית שלי תסייע לי לסייע למשפחות אחרות.

כשפנו אלי מעמותת לה"ב ושאלו אם אוכל להצטרף לקמפיין המודעות השנתי "עוטפים באהבה" של מותג החיתולים פמפרס, רשת סופר-פארם ועמותת להב, זה היה נראה לי טבעי. מתוך מה שעברתי אני מבינה את חשיבות הסיוע לפגים ועטיפתם באהבה. השנה במסגרת הקמפיין, פמפרס יתרמו יותר מרבע מיליון חיתולי פגים ייחודיים שעוזרים להם לישון טוב יותר, מגנים על עורם ומסייעים בהתפתחותם התקנית. הניסיון שלי מלמד אותי שטיפול מיטבי בפגים מעניק להם את האפשרות לפתח חיים נורמליים בהמשך. ואם יש לי את היכולת לסייע להם, עבורי זה רגע מאושר נוסף.

לפרטים נוספים על עמותת לה"ב ניתן להיכנס לאתר העמותהבקישור הזה.