חמש שנים אני עגונה. חמש שנים אני מגדלת את שני ילדיי לבד. החיים שלי הם חיים של עבודה קשה של הישרדות. תחילה, לכלכל את הילדים שלי ולדאוג שלא יחסר להם דבר, ושנית, להציל את עצמי מהכלא שטווה סביבי מי שנקרא "בעלי".
כשאת עגונה - אין לך שום זכויות. את נמחקת מהמפה ונבלעת בתוך סבכי הביורוקרטיה. את לא אם חד-הורית, את לא גרושה, את לא זכאית לקצבאות או הנחות או סיוע עם הילדים, את לא יכולה להינשא מחדש - וגם מי ירצה לצאת עם עגונה כשהענן הזה מרחף מעליה? שלא לדבר על להביא ילדים נוספים. איזו אמא תהפוך את הילד הרך שעוד לא נולד לממזר? כלא.
הוא בחו"ל, "בעלי". כולם יודעים איפה הוא, כולם יודעים איך להשיג אותו. אף אחד לא אץ ורץ להחזיר אותו לארץ ולכלוא אותו. יותר מזה - אף על פי שחוויתי אלימות ממנו, אין עדיין חיוב גט. כדי לא לעצבן את הדיינים, או אותו, חמש שנים אני כותבת בשם בדוי. אני מסתתרת, כשלמעשה אני צריכה לזעוק בפנים גלויות לכל העולם את כאבי. רק בשבוע שעבר החליט הרכב של שלושה דיינים לא להחליט בענייני. דיין אחד המליץ לתת גט. והאחר? שלל מכל תוקף. השלישי נמנע. "בעלי" סרבן גט בחסות בתי הדין הרבניים. שוב אני באוויר.
כשקראתי על עונשו של עודד גז, סרבן הגט שברח לחו"ל, גיחכתי. 17 חודשי מאסר ופיצוי בסך 5,000 שקלים. את מי זה מפצה? אשתו נותרה עגונה שש שנים. תעשו בבקשה חשבון פשוט כמה זה שש שנים כפול שכרי דירה, אוכל לילדים, בתי ספר, דלק וצלקות לכל החיים. איך מחשבים את הזמן של האישה שלקחו לה שש שנים מהחיים? אי אפשר להחזיר, ובטח לא לחשב.
17 חודשי מאסר, כשבטוח ינכו שליש, הם פחות משנה. חודש וחצי על כל שנת עגינות. בסך הכל הגיוני. לזה לא קוראים צדק.
"אין מחיר לחופש". נכון. אם תשאלו אותי, היו מקרים שבהם הייתי מוכנה ורוצה לוותר על הכל, רק כדי לקבל את החופש שלי. אבל יש ילדים בתמונה, ויש כאן עבריין אלימות שברח מהאחריות שלו, ולא על מצפוני האישה הבאה והילדים שהוא יכה. אבל לבית הדין זה לא משנה. במקום זה אני עומדת פעם אחר פעם, חוזרת על אותו סיפור, משחזרת שוב את רגעי האלימות, רק כדי לשכנע את בית הדין הרבני שמגיע לי להתגרש. איפה נשמע דבר כזה? ועל מה אני נאבקת?
אם בית הדין הרבני מתעלל בי, ואם המדינה מחליטה לתת כזה עונש קל ועלוב לסרבן הגט, עודד גז, אז מה כבר יש לי לצפות שיקרה בסוף המאבק הזה? איזו תקווה אפשר להעביר לנשים מסורבות גט ועגונות, אם אפילו מערכת הענישה במדינת ישראל מקילה ראש עם העבריינים?
בית המחוקקים במדינת ישראל חייב להתעורר ולראות את הנשים השקופות בחוץ. בית המחוקקים במדינת ישראל חייב לומר בפה מלא שסרבנות גט היא עבירה פלילית, שעונשה הוא מינימום 3 שנות מאסר. בית המחוקקים של מדינת ישראל חייב לפקח שבתי הדין הרבניים עורכים הליך הוגן. והכי חשוב - כדי שהנערות של היום לא ייפגעו מחר - בית המחוקקים של מדינת ישראל חייב להכיר בהסכמי קדם-נישואין ובנישואים מחוץ לרבנות, כדי ששום אישה במדינת ישראל לא תחיה בכלא שאני חיה בו כבר חמש שנים.
עמית (שם בדוי) היא עגונה בחמש השנים האחרונות, שמלווה על ידי ארגון "מבוי סתום" - ארגון שמסייע לנשים מסורבות גט ועגונות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו