כבר שנה וחצי שאני מלווה תקשורתית את ארגון "מבוי סתום", שמסייע לנשים מסורבות גט ועגונות. עולם הרווחה לא זר לי - אמהות חד הוריות; נשים שחוו אלימות במשפחה וגם נשים מסורבות גט. כבר נתקלתי בסיפורים קשים ומטורפים, אבל הסיפור של ליאנה חזן היה אחד המטורפים ביותר שבהם נתקלתי אי פעם.
אישה יפה, חכמה, מלאת עוצמות, שברגע אחד גורלה משתנה והיא מוצאת את עצמה ממאבק לקבלת גט למאבק על החיים שלה. בעלה חתך ודקר אותה והותיר בה צלקות בפנים ובגוף, אבל לא פחות מזה - בלב.
לאורך כל הדרך, נתקלו צוות הארגון, עו"ד אורית להב ועו"ד בתיה כהן שליוו את ליאנה בהליך, בבעל סרבן, שמהכלא מנהל את הכל וידו על העליונה. הוא הריבון. הוא קובע. לא מספיק שניסה לרצוח אותה, הוא גם שולט בה ובילדים. יותר מזה - כשהנושא עלה לכותרות, הוא הפציר בבית הדין שאם הלחץ התקשורתי סביב הנושא לא ייעצר - הוא לא ייתן גט. אז הפסקנו. למשך 30 יום. כי הוא שלט גם בזה. מגוחך לגמרי.
כמעט שנה עברה מאז שליאנה נדקרה על ידי בעלה, ארן. הסיפור הזה הגיע לתקשורת, אבל לא הגיע ללב הציבור. ואז הגיעה שירה איסקוב.
אני מתקשה להודות בזה, אבל סיפורה הטרגי של שירה, ואופן סיקורו התקשורתי, שינה את המשחק וסייע לליאנה, כמו גם לאלפי הנשים שחוות אלימות יום-יום וקולן לא נשמע. ברור לי שאלמלא הלחץ התקשורתי במקרה של שירה גם היא, וגם ליאנה, היו עדיין מסורבות גט. מה שהפעיל את בית הדין אז, ומה שהפעיל אותו היום, היה הלחץ והביקורת הציבורית. אני לא יודעת עד כמה רחוק היינו מגיעות עם ליאנה בלי זה. אם לא היה מופעל לחץ ציבורי. אם הנושא לא היה מגיע לתודעה. וברור לי לגמרי שהמקרה של ליאנה גם יעזור למסורבת הגט הבאה שתנסה להתגרש מבעלה האלים. ככל שתהיה יותר מודעות ציבורית, יותר לחץ ציבורי ויותר ביקורת, כך ההליכים בבתי הדין ישתנו וישתפרו.
ליאנה קיבלה אתמול (ראשון) את הגט המיוחל. לתקשורת חלק נכבד בזה. הקמפיין התקשורתי עשה את שלו והגיע עד לבית המחוקקים. עם הזמן חברי כנסת החלו להקשיב- חה"כ אוסנת מארק הקימה שדולה עם "מבוי סתום" למען נשים מסורבות גט וחה"כ בצלאל סמוטריץ חתם לאישה עגונה ערבות כדי לשחרר אותה מעגינותה. גם בית הדין באשקלון, בראשות הרב מאיר כהנא, הבין את דוחק השעה ועשה כל שביכולתו לשחרר את ליאנה לחופש.
לתקשורת יש תפקיד חשוב בהעלאת מודעות ושינוי מדיניות. אני רואה את זה בהמון מקרים תקשורתיים, שאילולא הגיעו לשם, אנשים היו נותרים ללא פתרון - האשמת ירין שרף באונס; הקמת פורום מיכל סלה ז"ל וחקיקת חוק האפוטרופסות (השולל מאדם אלים אפוטרופסות על ילדיו) וגם מתן הגט של שירה איסקוב, ואתמול- הגט של ליאנה חזן.
אני יודעת שיש עוד המון נושאים אי שם שלא מדברים עליהם מספיק, שחייבים להגיע לתודעה תקשורתית, אבל לא נחשבים "סקסיים" מספיק. אני קוראת מכאן לעורכי החדשות בכלי המדיה השונים - אל תחכו לניסיון הרצח הבא, הקשיבו כבר עכשיו לקולם של אלה הזקוקים והעלו מודעות לבעיות שדורשים שינוי. יש בידכם כוח בלתי מוגבל לעזור.
הכותבת הינה יועצת תקשורת המלווה את ארגון "מבוי סתום" ויו"ר פורום "מקדמות שוויון מגדרי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו