למשבר הקורונה נכנסה יפעת שאשא-ביטון כחברת כנסת אלמונית - שרה לשעבר שרק יודעי ח"ן מסוגלים למנות את הישגיה במשרדים שבהם כיהנה, או אפילו את שמותיהם. אבל הנגיף, שקטל את חייהם של אלפי ישראלים, הפך אותה כמעט בן לילה מפוליטיקאית אפורה ולא מעניינת לכוכבת של מכחישי הקורונה ושל סתם אנשים שעייפו מהמגפה - ולבעיה בקנה מידה לאומי.
מהכיסא של יו"ר ועדת הקורונה מיתגה את עצמה כמי שאינה מוכנה לקבל באופן אוטומטי את חוות דעתם של המומחים המקצועיים, ו"דורשת נתונים". עכשיו, כשהקורונה חזרה וגם שאשא-ביטון שדרגה את עצמה לתפקיד חדש, הגיע הזמן לפוצץ את הבלון ולחשוף את האופן שבו שרת החינוך של מדינת ישראל מוליכה שולל את הציבור, פוגעת בבריאותם של אלפי ישראלים ומסכנת מיליונים אחרים.
לאחר הבלימה המוצלחת של הגל הראשון של הקורונה, החלה מערכה ציבורית אגרסיבית שנועדה לערער את אמון הציבור בהנחיות הממשלה וגורמי המקצוע, ולקדם נרטיב מסוכן שלפיו הנגיף איננו קטלני כפי שטענו המומחים. שאשא-ביטון, אז יו"ר ועדת הקורונה, לא הייתה סתם עוד חיילת במערכה הזו, שעלתה בחייהם של אלפי ישראלים - היא הייתה נושאת הדגל שלה.
המניפולציה המרכזית שעליה התבסס הקמפיין חסר האחריות שאותו הובילה הייתה פשוטה אך חמקמקה: היא בלבלה במתכוון בין העובדה שבאותה עת לא היו קיימים נתונים מסודרים על הדבקות במקומות כגון חדרי כושר ומסעדות, לטענה שלפיה אין הדבקות במקומות הללו. "אין נתונים על הדבקות" הפך ל"אין הדבקות", וכך, באמצעות שינוי קטן בטרמינולוגיה - סמנטי לכאורה, אך בעל משמעות אדירה - גרמה למיליוני ישראלים להאמין שמוליכים אותם שולל, ולהתחיל לזלזל בהנחיות באופן שתרם תרומה מכרעת להתפרצות המחודשת של המגפה.
את מסע הדה-לגיטימציה שניהלה נגד גורמי המקצוע והדרג הממשלתי ליוותה מניפולציה צינית נוספת: מעל כל במה אפשרית דאגה שאשא-ביטון להעביר את המסר שלפיו ההנחיות חסרות היגיון והנתונים "מנופחים", ולרמוז שוב ושוב לכך שמניעים זרים עומדים מאחורי איזו קונספירציה שנועדה כביכול לשלוט בציבור באמצעות המגפה; מדי פעם, בסופו של נאום תוכחה כזה, דאגה להוסיף קריאה רפה "לקיים את ההנחיות". הטקטיקה השקופה הזו נועדה לאפשר לה לרחוץ בניקיון כפיה, ואכן, בכל פעם שמישהו מעז לטעון נגדה שהיא מעודדת את הציבור להפר את ההנחיות, היא מגלגלת עיניים בלי בושה, מתעלמת מאינספור אמירותיה בנושא וטוענת שמדובר ב"האשמה חסרת שחר".
את ההתנהלות התקשורתית המבישה הזו מלווה מסע לחצים אגרסיבי על עיתונאיות ועיתונאים שלא לפרסם אמירות שערורייתיות שלה או דברי ביקורת שמפריכים את טענותיה. הריטואל קבוע, ומוכר כבר לרבים מכלי התקשורת: שאשא-ביטון משחררת אמירה חסרת אחריות או מפרסמת נתון מופרך, ומיד כשהיא מתבקשת להגיב על כך מתחיל מסע לחצים שלא לפרסם את הדברים, המלווה בהכחשות חסרות בושה לאמירות שלעתים יש להן כמה עדים ולעתים פשוט מתועדות בצילום או בהקלטה.
כך קרה גם השבוע, לאחר שהסבירה בדיון היערכות לפתיחת שנת הלימודים את התנגדותה לחיסון תלמידים בבתי הספר בכך ש"החיסונים שנויים במחלוקת". לפני פרסום הדברים ב"ישראל היום" ביקשנו משאשא-ביטון תגובה, והיא טענה שמדובר בשקר ושמעולם לא אמרה זאת. לאור זאת, כתבת הבריאות מיטל יסעור בית-אור ביצעה בדיקה נוספת לפני הפרסום, וקיבלה אימות משלושה גורמים שונים שנכחו בדיון והעידו שהדברים אכן נאמרו באופן מפורש על ידי שרת החינוך.
טקטיקה נוספת של שאשא-ביטון להכחשת דברים מפורשים שאמרה או מעשים לא הגונים שביצעה, מתבססת על הסטת השאלה שמופנית אליה לעיסוק בפרט שולי כלשהו, שכלל לא נשאלה לגביו, כגון היכן או מתי בדיוק אמרה או עשתה את מה שמיוחס לה. הציבור שומע הכחשה גורפת ובוטחת, ורק חדי העין מבחינים בתכסיס.
דוגמה לכך ניתן היה לראות בשבוע שעבר, בנושא הדרישה שהעבירה לראש הממשלה בנט לפטר את הממונה על בריאות הציבור במשרד הבריאות, ד"ר שרון אלרעי פרייס. בראיון לרינה מצליח בתוכנית "פגוש את העיתונות" נשאלה שאשא-ביטון על כך, והשיבה: "העניין הוא מאוד פשוט, רינה. השאלה אם אני ביקשתי לפטר את ד"ר שרון אלרעי פרייס בקבינט הקורונה - התשובה היא לא". מצליח כלל לא שאלה את שאשא-ביטון היכן ביקשה לפטר את אלרעי פרייס - מאחר שאין לכך שום משמעות - אלא האם עשתה זאת. שאשא-ביטון, בלי למצמץ, השיבה את מה שהשיבה, וכך הוליכה שולל את הצופים והותירה אותם עם הרושם המוטעה שמדובר בעוד שקר שהופץ נגדה.
שאשא-ביטון מיתגה את עצמה כמי ש"מתבססת על נתונים", אך המציאות לא יכולה להיות רחוקה יותר: לא פעם ולא פעמיים היא ביצעה שגיאות מביכות בהבנה של נתונים או של גרפים פשוטים יחסית, ובמקרים מסוימים התברר כי אפילו לא קראה את החומרים שעל בסיסם שחררה הצהרות בומבסטיות.
כך היה, למשל, כאשר טענה בוועדת הקורונה באוגוסט שעבר כי "המגפה בדעיכה", וכדי "להוכיח" זאת הפנתה לגרף שהראה כי במשך שלושה ימים האט קצב ההתפשטות של הנגיף בשלושה אחוזים. פרופ' גרוטו העיר לה כי היא אינה מפרשת נכון את הנתונים, אך שאשא-ביטון התעקשה ונזפה בו מול המצלמות. ימים ספורים לאחר מכן החלה התפרצות מחודשת של הנגיף שגבתה את חייהם של מאות ישראלים.
המושג "הכחשת קורונה" אוזכר כבר בישיבת ועדת הקורונה ב-24/8, לקראת פתיחת שנת הלימודים. בעקבות האזכור, ניטש ויכוח סוער בין ח"כ שאשא-ביטון לפרופ' גרוטו סביב השאלה אם קצב התחלואה יורד - או לא. איך הוויכוח נראה אחרי שבועיים-שלושה? ירד - או לא? (לפתוח רמקולים! ויש בונוס בסוף) pic.twitter.com/ySjXWxJJk9
— אמירות נכונות לשעתן (@nehonotlishatan) September 15, 2020
כך היה גם כאשר פרסמה הודעה לתקשורת שבה הביעה תמיכה ב"הצהרת ברינגטון" - מסמך מפוקפק שקורא לאימוץ מדיניות של חסינות עדר, שהוכחה כקטלנית ועל פי כל המומחים כמעט הייתה גורמת לעשרות אלפי מתים בישראל. שאשא-ביטון טענה כי מדובר ב"אמנה נגד הסגר שעליה חתמו יותר מ-6,500 מומחים".
בדיקה מהירה העלתה כי מדובר בעצומה אינטרנטית שכל אדם יכול לחתום עליה ולהצמיד לעצמו כל תואר שעולה על רוחו - כפי שאכן עשו רבים מאוד מהחותמים, ביניהם "ד"ר ג'וני בננה", "ד"ר פייק", ועוד ועוד דמויות פיקטיביות. מאות חותמים אחרים, שאולי השתמשו בשמם האמיתי ואולי לא, כלל לא היו "מומחים" כפי שתיארה אותם שאשא-ביטון, אלא בעלי מקצועות כגון מעסים, מאמנים אישיים ומרפאים אלטרנטיביים בשיטות שונות ומשונות, ביניהם אדם שהגדיר את עצמו כ"מומחה לטיפול באמצעות מוזיקה מונגולית".
בשיחה שיזמה שאשא-ביטון למערכת "ישראל היום" בניסיון למנוע את פרסום הדברים התברר כי כלל לא טרחה לקרוא את המסמך לפני שפרסמה את הודעת התמיכה בו, וכי היא אינה מודעת לתוכנו או לזהותם של ה"מומחים" שבהם התהדרה.
ואחרי כל הדברים האלה, שאשא-ביטון אינה מהססת להתרעם כאשר מעזים להאשים אותה בהכחשת קורונה. הטקטיקה שלה במקרה הזה אינה מקורית, ומשמשת את מכחישי המגפה באשר הם: הללו מכריזים כי הם מכירים בכך שהקורונה קיימת - כלומר שקיים וירוס בשם COVID-19 ושהוא מסתובב בינינו - ומייד לאחר שלשיטתם יצאו ידי חובה, הם מתחילים להסביר באריכות מדוע החשש מהמגפה מוגזם, הצעדים שננקטים נגדה אינם נדרשים, וכיוצא בזה. אולם הכחשת קורונה איננה הכחשת עצם קיומו של הנגיף או אפילו של המחלה שהוא מחולל, אלא התכחשות לעוצמת הסכנה שלו, ובכך שאשא-ביטון היא במובנים רבים ראש המחנה של מכחישי הקורונה.
יפעת שאשא-ביטון מסוכנת במיוחד דווקא בגלל שהיא עוטה על עצמה במיומנות תדמית ממלכתית ורטוריקה מנומקת לכאורה, שמסוות ביעילות את הולכת השולל השיטתית שלה ומספקות לה מכפיל כוח הרסני. פופוליזם, דמגוגיה ואפילו פייק ניוז הם חלק בלתי נפרד משיטת שלטון דמוקרטית ומשיח חופשי, אך כך גם הזכות והחובה לחשוף אותם ולהילחם בהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו