בדיון סביב עזה, "הרתעה" היא מילה מכובסת המתארת שיתוק, בעיקר שיתוק מחשבתי. גם המושג "הכלה" בעייתי מאוד, שכן הוא מעיד על השלמה עם הבעיה והיעדר פתרון, או תקווה למזל שהזמן יעשה את שלו. אלא שההיסטוריה מלמדת כי מול ארגוני טרור המונעים מתוך קנאות דתית, זה לא קרה ולא יקרה.
ישראל, מעצמה אזורית כמעט בכל קנה מידה, לא מצאה עדיין את הדרך לבסס את "יחסיה" עם מדינת הטרור עזה. האסטרטגיה שלנו, אם יש כזו, אינה מתעדכנת ואינה מדביקה את קצב ההשתנות. אסטרטגיה מגובשת מעידה על רצון ליזום, להוביל ולעצב את המציאות. אך מאז שהפכה עזה לחמאסטן, מדינת ישראל בעיקר נגררת ומגיבה. אנחנו מאפשרים לאויב לפגוע בריבונותנו, "לפעול מתחת לסף המלחמה", לערער את הביטחון ותחושת הביטחון של חבל ארץ שלם, להרדים אותנו, ליצור זיקה בינו לבין ירושלים - והכל בחסות מדיניות מבולבלת המתבטאת באסטרטגיה ישראלית לא קוהרנטית, עד כדי אבסורד, ולפיה מכילים, קונים שקט זמני ומתגאים בעובדה "שלא יוצאים למלחמה על בלונים", כאילו "המלחמה הגדולה" היא האפשרות היחידה הנכונה.
המלחמה בעזה נראית על פניו חסרת תוחלת. לא משום שאין אפשרות לכבוש את הרצועה ולפרק את הארגונים מנשקם, אלא בעיקר משום שמלחמה כזו עלולה לשרת דווקא את חמאס. היא תאיץ את מעמדו של הארגון כמגן הפלשתינים, ותסייע לו להשתלט גם על יהודה ושומרון. אלא שדווקא האסטרטגיה המבולבלת וחסרת המעוף, שאינה מכוונת למלחמה הגדולה, תאיץ את בואה.
מדוע נדמה שאנחנו מנווטים בדרך ללא מוצא? משום שאויבינו מרגישים שאיבדנו את הרצון להמשיך להיאבק, ולשלם את המחיר הכרוך בזכותנו לממש את החזון הציוני. יש בתוכנו גורמים פוליטיים שמנסים להחזיר לאחור את מחוגי הזמן. כאילו לא עברו 30 שנים, הם מתעקשים לראות את הזירה הפלשתינית כזירה אחת שיש בה מתונים וקיצוניים, שאנחנו יכולים במעשינו לגרום למתונים להתחזק ולהכתיב מציאות נוחה יותר לישראל.
ובכן, זה לא תלוי בנו, וזה לא יקרה. הגיע הזמן להחליט מה נכון לנו, על מנת להבטיח את האינטרסים הלאומיים והביטחוניים שלנו ולפעול בהתאם ובהתמדה.
הנה דוגמה למבוכה ישראלית: חמאס יזם, הוביל ומיצב את הארגון במערכה האחרונה כ"שומר החומות" של ירושלים. מדינת ישראל יצאה למבצע צבאי, שנועד לאותת, לפחות לפי שמו, כי ישראל היא זו ששומרת את החומות. האומנם? המבצע, שנוהל מבחינה צבאית באופן מרשים, היכה בחמאס ללא רחם, אך לא עשה דבר כדי לנתק את ההיגיון שגרם לחמאס לבצע את הירי. למשל - להתעקש על אכלוס הבתים בשייח' ג'ראח, או להעלות מנופים ולהתחיל בנייה בגבעת המטוס.
אפילו את שני הרעיונות הנכונים, לסיים את הלחימה ולהשאיר את המערכה פתוחה ו"מה שהיה הוא לא מה שיהיה", שנועדו לעצב מציאות אחרת, החמצנו כתוצאה ממעשים שסותרים את המדיניות. הרעיון להשאיר את המערכה פתוחה נועד להבהיר למנהיגי חמאס שהם אלה שישלמו את המחיר - כלומר, הם צפויים להחזיר בכל רגע את נשמתם לבורא, אם יחזרו לפעילות אלימה מכל סוג שהוא. ריצת האמוק להסדרה בחסות מצרית, והכנסת הסיוע ההומניטרי לרצועה ביום שלמחרת המבצע, סגרו סופית את המערכה וגרמו לצד השני להבין שמה שהיה הוא בדיוק מה שיהיה.
אנחנו אומרים דבר אחד ועושים דבר אחר, והם חכמים מספיק כדי לנצל זאת על מנת לצמצם את מרחב האפשרויות המבצעיות של ישראל. במילים אחרות - אסטרטגיה לחוד, ומעשים כדי לממש אותה לחוד. מאז עליית חמאס לשלטון ועד היום, ניווטנו בלי מצפן בדרך ללא מוצא. המציאות זורמת בקצב ובכיוון בלי שליטה. המציאות משוועת לרעיונות חדשים ורעננים - ובעיקר לידיים חזקות על ההגאים.
אלוף (מיל') יצחק (ג'רי) גרשון, מפקד איו"ש בזמן חומת מגן, חבר תנועת הביטחוניסטים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו