עד לפני דקה זה נתפס כתחביב של חובבי אוזניות כבדים. היום אם אין לך פודקאסט, את/ה פשוט מחוץ למשחק. סלבס, משפיענים וכל מי שיש לו חצי דעה כולם פותחים מיקרופון. כולם רוצים להשמע, כולם רוצים למשוך, וכולם מתעקשים לקרוא לזה “שיחה חברית”.
הפורמט שכבש את הפיד
פודקאסטים הפכו לעוד זירת תוכן מרכזית, ממש כמו טיקטוק, אינסטגרם או יוטיוב. קטע אחד שנוי במחלוקת מתוך פרק מסוגל להמריא למיליוני צפיות ולגרור את כולם להאזין לשאר. בשבועות האחרונים צצה אפילו גרסה חדשה: יוצרים שמקליטים רק קטעים קצרים בלי פרק מלא.
סטין והולנד: המקרה שמסביר הכל
הפודקאסט של אלי סטין ועינת הולנד הפך לתופעה. כמעט בכל פעם נולד שם רגע שעובר בין קבוצות ווטסאפ לפיד, ומדליק דיון שלם. כך, משתי שחקניות כמעט לא מוכרות, הפכו סטין והולנד למותג: קמפיינים, תפקידים ומופעי לייב שנמכרו שוב ושוב. “פודקאסט טוב שווה זהב, מותגים משלמים הרבה כדי להשתלב בשיחה”.
למה זה כל־כך עובד
כשקול נכנס ישירות לאוזן, המוח מפרש את זה כקרבה. זו תקשורת אינטימית, כאילו מישהו יושב לידך ומדבר רק איתך. הפודקאסט ממלא את החלל של האוטו, החדר או הבית, ונותן תחושה של ליווי שקט חברה פסיבית בלי צורך באנשים. ויש גם את מה שלא מדברים עליו בקול רם: אנחנו פשוט אוהבים לשמוע אחרים מספרים על החיים שלהם. רכילות היא מנוע חזק במיוחד, ובשילוב מפורסמים עוד יותר.
פודקאסט הוא התוכן הכי קל לעיכול. אפשר להאזין בזמן פעולה אחרת כביסה, ריצה או נסיעה בלי מסך ובלי ריכוז מלא. המוח מחפש גירוי מתמשך, והפורמט מספק בדיוק את זה. ועם כל ההייט כנראה שהפודקאסטים לא הולכים לשום מקום. להפך. בקצב הזה, הסיכוי גבוה שמישהו בסביבה הקרובה שלך כבר מחפש שם לפורמט שלו.