אז מסתבר שלהיות עם חבר בשנת 2025 נחשב… מביך? בשבוע שעבר יובל כספית הציגה את הקולקציה שלה בשבוע האופנה, אבל במקום שהבגדים יהיו במרכז, מה שתפס את האינטרנט היה הרגע שבו בן הזוג שלה, נמרוד, עלה לבמה, רקד ופרגן לה.
במקום להעריך רגע מתוק של תמיכה, הרשת התמלאה בתגובות כמו "מביך", "קרינג’", "מה הוא קשור". הביקורת הייתה כל כך אינטנסיבית שנמרוד אפילו העלה תגובה ושאל: "פגענו במישהו? עשינו משהו לא בסדר?" והדבר הזה בדיוק מתחבר לשיחה הרבה יותר רחבה שמתרחשת בעולם.
במגזין "ווג", פורסמה לאחרונה כתבה בשם "Is Having a Boyfriend Cringe Now" או בעברית: ״האם היום מביך בכלל שיהיה לך חבר?" הכתבה מדברת על שינוי תרבותי גדול בארה"ב: פעם בחורה הייתה נמדדת לפי היכולת שלה "להשיג" בן זוג ולהישאר איתו.
זוגיות נחשבה הישג, במיוחד עבור נשים. אבל היום יותר ויותר נשים לא רוצות להיות מזוהות רק כ"החברה של" ולהיות רווקה זה לא "כישלון" זה מצב חיים לגמרי תקין, אפילו מוערך. נשים מציגות את עצמן כעצמאיות, ממוקדות קריירה ובן זוג הוא תוספת לחיים, לא הזהות שלהן.
בישראל התפיסה שונה ועדיין די שמרנית. כאן זוגיות, חתונה ו"להתמסד" נחשבים כמשהו שצריך להגיע אליו מהר, ממש כמו וי על רשימת משימות וכשפתאום רואים גבר שבוחר להיות התומך ולא המרכז, מישהו ששם את ההצלחה של בת הזוג שלו בפרונט, זה מטלטל את הנורמות הישנות של "מי אמור לעמוד במרכז". זו החברה שמתקשה לעכל תמונה שבה האישה היא הכוכבת, והגבר פשוט מפרגן. תחשבו עם עצמכם למה זה הרגיש לכם "מוזר" או "קרינג'" כי זה לא התאים לנורמות החברתיות הרגילות.
עולה השאלה: אם התפקידים היו הפוכים והוא היה המפורסם, והיא הייתה הרוקדת לידו, מישהו היה כותב ״מביך״? או שהתגובות היו "אשת השנה" וככה נראית זוגיות בריאה״?" זה בדיוק הפער בין התרבות האמריקאית לישראלית: במקומות שבהם אישה לא מחפשת הכרה דרך גבר, גבר תומך הוא דבר טבעי.
אבל בחברה שבה הצלחה עדיין נמדדת דרך "מי בן הזוג שלך" הדבר הזה פתאום מרגיש מאיים, מוזר ומעורר התנגדות.