סלינה גומז הגיעה ביום שני (14 בספטמבר) לטקס האמי ה-78 בלוס אנג'לס. שעות אחר כך, לצד הדיבורים על שמלת הזהב שלה, ברשת כבר שאלו מה השתנה בפנים שלה. ככה בדיוק נולד היום אייטם.
לפני 20 שנה, אם הייתי מסתכל על תמונות של כוכבת וחושב שמשהו בפנים שלה השתנה, כנראה שהייתי מרים כמה טלפונים. מנתח פלסטי, רופא עור, מאפרת. מישהו שיודע להסתכל ולהגיד אם אני בכלל רואה את מה שנדמה לי שאני רואה. היום, עד שהמומחה הראשון חוזר, כבר יש אייטם. לפעמים יש עשרה.
הגולשים הפכו לקיצור הדרך
וכך השרשרת עובדת: פוסט אחד שואל מה קרה לה. חשבון אחר מציע תיאוריה. אתר בידור אוסף כמה תגובות ומפרסם. יום אחר כך כבר יש "דיווחים בעולם". במקרה של גומז אפשר היה לראות את המנגנון הזה בפעולה.
אף אחד לא שיקר. וזו בדיוק הבעיה. איפשהו בדרך, התרשמות ברשת קיבלה צורה של אירוע חדשותי, לא מפני שמישהו בדק אותה, אלא מפני שמישהו אחר כבר פרסם אותה.
עכשיו מגיע החלק שבו אני אמור להכריז שאצלנו זה לעולם לא יקרה. זה היה יכול להיות רגע יפה, אם הוא לא היה שקר. עשינו את זה. כנראה נעשה שוב. במיוחד אם "סערת הרשת" התחילה בעקבות משהו שאנחנו עצמנו פרסמנו. ברגעים כאלה העורך מביט לרצפה ומחפש את הכבוד העצמי שלו, אבל רצוי שיעשה את זה מהר. יש דדליין.
אולי גומז באמת נראתה אחרת באותו ערב. ל"פיפל" היא אמרה שמעריצים מנסים להקפיא את המראה שלה מ-2016, ומה לעשות - זה לא עובד ככה.
אבל אם אני, כעורך, חושב שסלינה גומז נראית אחרת, אולי עדיף להיות מספיק ישר ולכתוב שזה מה שאני חושב, ולא לשלוח שלושה גולשים אנונימיים לעשות בשבילי את העבודה המלוכלכת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
