אינסטגרם תגביל את הזמן, אבל הפיד נשאר מפחיד

אתמול עשיתי טעות. זה סוף החופש הגדול, ובאקט של כניעה הורית, ביטלתי לבנות שלי, בנות תשע, את מגבלת הזמן בטאבלטים. בערב הגיע הטנטרום. הוא היה מפואר, הוא היה כואב, ובעיקר הזכיר לי למה שמתי שם את המגבלה מלכתחילה. והן עוד לא באינסטגרם.

השבוע הודיעה מטא על הסכם עם תובעים כלליים בארה”ב, שבמסגרתו התחייבה לשלם פיצויים של 18 מיליארד דולר (בלי להודות בכלום), וליישם שורת הגנות חדשות לבני נוער. ההסכם עוד מחכה לאישור של בית המשפט. אחת ההגנות המדוברות היא מגבלת ברירת מחדל של שעתיים ביום במצטבר בפייסבוק ובאינסטגרם למשתמשים מתחת לגיל 18 – כשביטול המגבלה ידרוש אישור הורה.

שעתיים נשמעות כמו התחלה יפה. אבל הן עדיין הרבה מאוד זמן בתוך מערכת עם פוטנציאל כל כך מזיק. אני לא צריך לספר לכם, שסקירות מחקריות מהשנים האחרונות מצאו קשר עקבי בין חשיפה ברשת לתוכן שממוקד במראה לבין חוסר שביעות רצון מהגוף. וזה לפני שדיברנו על פניות מיניות לא רצויות לקטינים וחשיפה של צעירים לתוכן מזיק אחר ברשת. וגם על זה שאחרי השעתיים אפשר כמובן להירגע עם קצת טיקטוק.

פעם התקשרתי לרשת ג'

כשהייתי בערך בגיל של הבנות שלי, כתבתי שיר. אין לי מושג על מה. הקלטתי אותו על קסטה ועשיתי את הדבר ההגיוני בשביל ילד בן תשע בשנות ה-80: התקשרתי לרשת ג’ והשמעתי להם אותו בטלפון. משום מה הייתי משוכנע שככה השיר יגיע לרדיו.

האדם בצד השני היה דווקא נחמד. השיר, באופן טבעי, כמובן מעולם לא שודר.

גם ב-2026 ילדים רוצים שיראו אותם, ישמעו אותם ויאהבו את מה שהם עושים. מה שהשתנה הוא שהיום אין מישהו נחמד באולפן של רשת ג’ שעומד בינם לבין שאר העולם. יש אלגוריתם, והוא כידוע יכול להיות אכזרי.

גם הילד עלול להפוך ל"סלב"

ב-ForReal אנחנו כותבים מדי יום על משפיענים, כוכבי רשת וסלבס עם קהל צעיר מאוד. ילדים ובני נוער הם כבר שנים קהל מרכזי למוזיקה, ריאליטי, תחרויות שירה ותוכן ברשת.

אבל פעם לפחות היתה הפרדה ברורה יחסית בין הקהל לבין הבמה. היום ילד בן עשר יכול להיות שניהם. הוא יכול לצפות במשפיען, להשוות אליו את הגוף והחיים שלו, לקנות את מה שהוא מוכר ואז להפוך את המצלמה ולנסות להיות המשפיען הבא.

ואני לא חושב שהפתרון הוא לדרוש ממשפיענית בת 19 לקחת אחריות על נפשן של ילדות בנות 9. גם היא פועלת בתוך אותה מערכת. האחריות המרכזית נמצאת אצל מי שבנה את המערכת ומחליט איך היא פועלת.

הבעיה היא לא רק השעון

מטא היא חברה מסחרית. מטרתה להרוויח כסף. השבוע היא הסכימה לשלם סכום שיכול להתקרב ל-18 מיליארד דולר כדי לסיים חלק גדול מההתדיינות המשפטית סביב הנזק שהיא גורמת לילדים (לכאורה - כזכור, החברה לא מודה בזה).

אני לא מצפה מתאגיד-ענק לשאול בכל בוקר מה הכי טוב לנפש של הילדות שלי. בשביל זה יש ממשלות ורגולטורים.

ולכן הגבלת זמן היא בעיניי פתרון נוח מדי. היא מעבירה את הדיון לשאלה שקל למדוד: כמה דקות הילד היה באפליקציה. אבל זמן שימוש הוא רק חלק מהסיפור.

הדיון צריך לעסוק גם במערכת ההמלצות: מה היא מציעה לקטינים, כמה פעמים היא חוזרת על אותו סוג תוכן, ואיך היא מגיבה לכך שמשתמש צעיר מתעכב שוב ושוב על תכנים שעוסקים במשקל או במראה. כי אם התשובה היא “מראה לו עוד”, יש לנו בעיה קצת יותר גדולה משעתיים ביום.

אני יודע מה הייתי עושה אילו היה כפתור שמאפשר לי למנוע מהבנות שלי אינסטגרם וטיקטוק עד גיל 16. הייתי לוחץ עליו בלי לחשוב פעמיים. הן כנראה לא יודו לי, אבל אני לא מכיר מבוגר שמתחרט על זה שלא בילה בילדות עוד שעות מול מסך.

ואם בגיל עשר הן יכתבו שיר נורא וירצו שכל העולם ישמע אותו, אני מבטיח להיות נחמד. ולא להשמיע אותו לאף אחד.