האמי מחסיר חמש קטגוריות. חבל שזה נעצר שם

כשקראתי שהאמי העביר השנה חמש קטגוריות מהשידור המרכזי לטקסים המוקדמים, התגובה הראשונה שלי היתה: סוף סוף. כתיבה בתוכנית וראייטי, כתיבה ובימוי במיני סדרה או סרט טלוויזיה, ופרסי שחקן ושחקנית המשנה במיני סדרה או סרט טלוויזיה - למי אכפת?

האקדמיה גם הסבירה למה: יש לה שלוש שעות שידור, והמטרה היא להשאיר את הטקס מבדר ומותאם לקהל שצופה בטלוויזיה. במילים אחרות, גם האמי גילה שטקס פרסים הוא קודם כל תוכנית טלוויזיה.

לא כל פרס חייב להיות בשידור חי

וזה לא בגלל שאני מזלזל באנשים שמקבלים את הפרסים האלה. להפך. חברתי הטובה רוני בראון, אמנית פולי ישראלית למחצה, זכתה ב-2020 באמי כחלק מצוות עריכת הסאונד של "המנדלוריאן". התרגשתי מאוד, ונאלצתי להסתפק בתמונות שהיא העלתה לאינסטגרם. כי עם כל הכבוד לרוני, ויש הרבה, את מי חוץ ממני, מכמה בני משפחה, חברים וקולגות, באמת מעניין לראות את הרגע הזה בשידור חי?

זו השאלה שטקסי הפרסים מנסים כבר שנים לא לשאול בקול רם. הם אוהבים להציג את עצמם כחגיגה של מצוינות מקצועית. אלא שאז צריך למכור פרסומות, להביא קהל ולהחזיק אותו שלוש שעות מול המסך. ברגע הזה מתבררת האמת הפחות חגיגית: טקס פרסים הוא בעיקר מוצר בידורי.

טקס פרסים הוא תוכנית טלוויזיה

טקסי פרסים הם גם בולשיט יחצני. הכוכבים מגיעים לקדם סדרות וסרטים, האולפנים רוצים פסלון שאפשר לשים בקמפיין, והערוצים מקבלים אירוע חי שקשה לדחות את הצפייה בו למחר. בתוך כל זה כולנו מעמידים פנים שמדובר באיזו אספה קדושה של אמנות. נו, באמת.

אני אוהב טקסי פרסים כשהם עובדים. כוכב שבאמת מתרגש, זוכה שלא ציפה לשמוע את השם שלו, ידיים רועדות, משפט אחד שלא עבר דרך יחצן. אלה רגעים נהדרים של טלוויזיה, ובשבילם שווה לקיים את כל העסק.

אבל איש מקצוע שאף אחד בבית לא מזהה, שמודה במשך שתי דקות לסוכן, לעורך הדין ולשלושה מפיקים, הוא כבר סיפור אחר.

גם בעיתונות מחליטים מה נכנס

בעיתונות הבידור אנחנו מקבלים החלטות כאלה כל יום. "חשוב" ו"ראוי" הם לא הקריטריונים היחידים לבחירת אייטם. יש רמת עניין סביב הסלבס, איכות הסיפור, מקוריות, תמונות ווידאו, ועוד אוסף שיקולים שאף אחד לא באמת יודע לתת להם משקל מדויק.

סיפור יכול להיות ראוי מאוד ועדיין לא להיכנס. אדם יכול להיות מוכשר מאוד ועדיין לא לעניין מספיק קוראים. זה לא הופך את העבודה שלו לפחות טובה. זה רק אומר שאנחנו בעסק של בידור. וגם האמי.

שעתיים ולילה טוב

אם כבר עושים טקס, ואני שמח שעושים, שיעשו ממנו טלוויזיה טובה. לא יותר משעתיים. פרסים לשחקנים, סדרות וסרטים, וכל חריגה צריכה להצדיק את עצמה. נאומים של דקה, מוזיקה שעולה אחרי 40 שניות, קטע לזכרם, כמה בדיחות טובות, ולילה טוב.

הכלל למפיקים פשוט: אל תכניסו לשידור שום דבר שהדודה שלכם לא תתבדר ממנו. את שאר הזוכים היא תמיד יכולה לראות באינסטגרם.