"ממוקדת בשליטה על גוף האישה"

איראן המקום שבו בחירה אופנתית היא עניין של חיים או מוות. משחק בין הסתרה לחשיפה בין כיסוי לגילוי שהפך מזמן כלי לדיכוי. על משטרת האופנה כבר שמעתם? זו לא זו שמחלקת ציונים לאאוטפיטים על השטיחים האדומים. משטרת האופנה האיראנית היא גוף אמיתי ואימתני, משטרה אידיאולוגית שמטרתה לאכוף נורמות מוסר דתיות שיעיות ורדיקליות, אידיאולוגיה שממוקדת בשליטה על גוף האישה.

אך לא תמיד כך היה. בראשית המאה ה-20 החיג'אב היה חלק מתלבושת מסורתית באיראן. עליית השאה ככח אבסולוטי ב-1925 הביאה לטרנספורמציה בפוליטיקת המגדר באיראן. השאה רצה להתקרב למערב למודרניזציה ואסר על עטיית כיסויי ראש, כשאת ההשראה קיבל מטורקיה שם נפגש עם הנשיא אטאטורק שהביא לרפורמות חילון במדינה. הוא יצא נגד אנשי דת והגן על נשים אקטיביסטיות. עד שנות ה-40 של המאה שעברה נשים עם חיג'אב נחשבו נחשלות לא משכילות ממעמד נמוך ובמהלך שנות ה-60 וה-70 על אף שלטון הדיקטטטורה של השאה, נשים אירניות היו יותר משוחררות. הן אימצו קוד לבוש מערבי מבגדי ים ועד חצאיות מיני למדו באוניברסיטה והיה חופש תרבותי מסויים.

ב-1969 מגזין האופנה "ווג" ערך צילומי אופנה באיראן, הייתם מאמינים? אנשי הדת הפונדמנטליסטים ראו בשאה בובה של המערב, מלכודת שהטמין העולם המערבי הרעיל. הרעלה היחתה סמל ההתנגדות למערב. המהפכה האיסלאמית ב 1979 ועלייתו של האייתולה חומייני סיימה 2500 שנים של מלוכה וח'ומייני קובע את השריעה כחוק העליון במדינה. בעקבות כך, מעמד האישה יורד משמעותית בהשוואה לתקופת השאה, חובת עטיית החיג'אב חזרה ואיתה קוד הלבוש האסלאמי משטרת המוסר הצניעות והאופנה. אלפי סוכנים ושוטרים הסתובבו במרחב הציבורי בכדי לבדוק את האכיפה: האם החיג'אב מונח בצורה תקנית? האם הבגדים צבעוניים או צמודים מדי? האם האיפור מוגזם?

ילדות מגיל שבע הוכרחו לכסות את ראשן וגופן בבגדים רפויים בכדי לכסות את קווי המתאר של הגוף ומי שלא צייתה לחוק נקנסה או נאסרה סבלה מאלימות פיזית מינית ונשלחה לחינוך מחדש. המשטר ביקש לדכא את התשוקה המינית ויחד עם זאת עולה באיראן שיעור הזנות הבלתי חוקית כשניאוף גברי מאושר רשמית.

כחודשיים לאחר עליית שלטון האייתולות חל יום האשה הבינלאומי שהפך סמל למאבק נגד חוקי הלבוש והדרת נשים. המחאות הושתקו באלימות וקוד הלבוש הפך מנושא דתי לסמל של מאבק לחירות. ב-1989 עם מותו של ח'ומייני נבחר ח'מינאי למנהיג העליון וב-2005 הוקמה משטרת האופנה. "סיירת ההדרכה" "משטרת המוסר". סיירת ההדרכה עוקבת גם אחרי לבוש לא-צנוע של גברים, כגון תספורות "בסגנון מערבי", התרועעות בין גברים לנשים, בגדים צמודים, מכנסי ג'ינס קרועים ומכנסיים קצרים, כשהציבור יכול להלשין על המפרים את החוק והרחובות מרושתים גם במצלמות.

ב-2011 התקיימה באיראן תצוגת אופנה, במסגרתה נאסרו 70 מעצבי אופנה ו-400 חנויות בגדים נסגרו. בין 2014- 2016 התקיימו באיראן 15 שבועות אופנה דוגמניות כיסו את ראשן אך כשהעלו תמונות לרשתות ללא כיסוי ראש נעצרו עם מעצבי השיער והצלמים. ב-2016 נעצרו שוב אנשי אופנה וראש מערך הסייבר האיראני כינה את אנשי האופנה "אימפריאליסטים שרוצים לשנות את סגנון חיינו".

בדצמבר 2017 פרצה "מחאת החיג'אב" וידה מוהד הסירה את כיסוי הראש שלה ברחובות טהראן, שסחפה את הנשים הצעירות והציתה את הרחובות כל פעם מחדש. המחאה התעוררה ב-16 בספטמבר 2022, סיירת ההדרכה עצרה את מחסא אמיני, בת 22, על כך שלכאורה לבשה את החג'אב שלה בצורה לא נאותה. היא מתה במהלך המעצר כנראה שהוכתה למוות.

מעצרה ומותה חוללו גל נוסף של הפגנות באיראן תחת הסיסמא "אשה, חיים, חירות" שהתפשטה בעולם מקדמת מרי אזרחי. נשים בכל העולם מחו וגזרו את שערן כאקט הזדהות וההאשטאג הפך ויראלי ברשתות #WalkingUnveiled.

מחשש שההפגנות יציתו את הרחובות התובע הכללי האיראני הורה לפרק את הסיירת, אך ב-2023 היא חידשה את פעילותה. חמינאי רואה בחיג'אב מה שמונע מהחברה האיראנית להישאב לשחיתות היופי והנשיות מהווים עבורו איום גדול יותר מפלישה צבאית. הוא טוען שהמהומות מתוכננות על ידי ארה"ב והאויב הציוני. סוגיית החיג'אב היא מעבר לסמל של זהות דתית, היא כלי פוליטי. נשים מהוות באיראן כמחצית מ-61 מיליון בעלי זכות הבחירה. הן משוועות לחופש ולשחרור ממשטר אפל ונורא.