ישראל פסע מזכייה באירוויזיון, אם להסתמך על הפרומואים של "הכוכב הבא" מבית "קשת 12" שחוזרת הערב (שלישי) למסכים.
"אחרי שזכינו במקום השני, תתארו לכם איזה מושלם זה יהיה שדווקא עכשיו נביא את האירוויזיון הביתה... אפשר להתחיל לחלום", מהדהדים הקדימונים.
למי שמביט על זה מבחוץ זה אולי נראה מוגזם: מדינה שמושמצת באירופה ובעולם, עם דרישות להרחקתה מתחרות השירים, חולמת שוב על זכייה? אבל מי שמבין קצת יותר, יודע: הסיכוי השנה לא רע בכלל. אחרי מקום שלישי עם נועה קירל, מקום חמישי עם עדן גולן ושני עם יובל רפאל, ישראל מכוונת לפסגה.
שפת האירוויזיון: לא רק פזמון
קרן פלס רמזה השבוע שהיא זוממת על התחרות גם השנה, כשהגיבה בנושא השיר שהגישה לקדם היווני:
"מעל ולפני הכול, אתן את כולי למען בחירתו והצלחתו של הנציג הישראלי... אחרי שלמדתי לעומק את שפת האירוויזיון", אמרה.
המושג הזה - שפת האירוויזיון - מניח על השולחן רעיון מרתק. זה לא רק שיר, מילים ולחן. יש כאן תורה שלמה, אפילו מדע. ופלס, שהביאה לנו את ההצלחות של השנתיים האחרונות עם "הוריקן" ו"יום חדש יעלה", לא לבד. גם דורון מדלי, האיש מאחורי "טוי", "גולדן בוי" ו"יוניקורן", למד היטב את השפה ומדבר אותה שוטפת.
אז מה זה אומר "שפת האירוויזיון", ואיך היא מקדמת אותנו לגביע?
אנגלית עם קורטוב עברית
השירים המצליחים שלנו באירוויזיון מדברים באותה שפה: אנגלית בינלאומית עם מבטא ישראלי ברור. מדלי הסביר בעבר ש"השיר חייב להיות כיפי, כזה שגורם לכל אחד לזוז, אבל עם חוצפה". ותמיד, לא לשכוח, תשתרבב לה שורה בשפת המקור. "לא צריך מילים גדולות. רק תפילות". וגם שורה משיר השירים אף פעם לא תזיק.
דרמה בשלוש דקות
אירוויזיון הוא מרתון בזק. שלוש דקות לספר סיפור, לרגש, ולגמור עם "דוז פואה". פלס כתבה את "הוריקן" כמו סרט קצר - שקט, מתח, סערה, קתרזיס. ומדלי, אחרי שהראה לאירופה את הקסם של תל אביב עם "גולדן בוי" חתם בקריצה בסוף השיר:
"Okay, we gotta go. Three minutes, bye, bye"
כי בעצם כל השואו מדוד בזמן.
מסר חוצה גבולות
מאחורי כל שיר מנצח עומד עיקרון פשוט: מסר חד שאפשר לרקוד אותו. העצמה ("טוי"), חוסן ("הוריקן"), תקווה ("יום חדש יעלה"). בשנתיים האחרונות פלס ניסתה לתרגם את הסיפור הישראלי למסר אוניברסלי, כזה שיישמע הגיוני גם בתל אביב, נהריה ואשקלון, וגם בבירות אירופה. זה עבד.
לא רק שיר, גם המבצע
שיר טוב הוא רק חצי מהנוסחה. מדלי תיאר איך התפעל מהייחודיות של נטע ברזילי והיכולת שלה להעביר חוויה מהבמה לקהל. פלס אמרה בהקשר הזה שהנציג הישראלי מבצע שליחות, כשעיניי העולם נשואות אליו. לכן הבחירה במבצע חשובה לא פחות מהשיר עצמו. הקול, הכריזמה והניצוץ, כולם חלק ממכלול השפה האירוויזיונית.
שורה תחתונה – האם האירוויזיון בכיס שלנו?
ניכר שמומחי האירוויזיון שלנו יודעים מה שהם עושים. השיר האחרון של יובל רפאל שייצג אותנו, ממחיש את זה יותר מכל, דווקא בגלל שלא בנינו עליו כל כך. צריך לומר בכנות - בשמיעה הראשונה של "יום חדש יעלה" לא כולם הבינו מה הסיפור. רבים הישוו אותו ל"הוריקן" השמיימי, וסברו שהוא לא משתווה אליו. בסוף, כולם אכלו את הכובע בשמחה, כשהוא עקף אותו והקפיץ אותנו מ-5 ל-2.
אז מה כל הסיפור הזה מחדד לנו? שאם קרן אומרת "שפת האירוויזיון", אז היא יודעת מה שהיא אומרת. ואגב, היא רעבה גם השנה לקחת חלק ביצירת השיר המייצג ולהביא אותו הכי גבוה שאפשר, וכבר לא מסתירה את זה בראיונות.
אז גם אם הפרומואים של "קשת" עם הציפיות בשמיים שהם מציגים נראים לנו טיפה מופרזים, סיכוי לא קטן שנופתע גם הפעם.