אני לא צריכה פזמון, רק לטוס לאירוויזיון: הראיון עם נועה קירל סיפק מסקנה חותכת

"יש הרבה סיכונים - זו תחרות שהיא גם פוליטית", אמרה אמשנועה קירל, והסבירה למה לקח לה כל כך הרבה זמן להתלבט לפני שקפצה על ההצעה להיות נציגת ישראל בתחרות האירוויזיון הקרובה.

מסיבת העיתונאים שלה סוקרה כמעט בכל תוכנית. במהדורת החדשות של כאן ערכו ראיון איתה, ובו דיברה על "משימה לאומית" וחשפה כי היא "מאוד מאמינה בתזמון". ובאמת, התזמון להסכמה של קירל מעניין כי הוא נופל שבועיים לפני המופע הגדול שלה בפארק הירקון.

כששני נחשוני עימתה אותה עם הציפיות הלאומיות לגבי זכייה באירוויזיון, קירל הבהירה כי עבורה חשובה יותר החשיפה האישית שתקבל על במה מול 200 מיליון צופים. כשמסתכלים על נועה קירל הולכת וגדלה, ומקבלת חיבוק מה תקשורת, אפשר לחשוב שעלה לה. בדיוק כפי שהיא שרה בשיר החדש: "כשאני נותנת את הסימן, כל העיניים עלי".

לומר "הסכמתי למרות הפוליטיקה שבתחרות" לא נשמע אותנטי כשברור שהכל פוליטי. הבחירה של כאן בקירל היא פוליטית ונועדה להסיר מהתאגיד כל אחריות לכישלון; הבחירה של קירל ללכת לאירוויזיון היא "פוליטית", כי מה שמניע אותה זה רצון לפרוץ בחו"ל ולהעצים את מותג הפופ שהיא.

נורא קל לצאת מפרופורציות בישראל, בעיקר כשהקריירה הבינלאומית של קירל עדיין לא המריאה. כיום קירל צריכה את האירוויזיון לא פחות משהאירוויזיון צריך את קירל. הכל פוליטי, זה נכון, אבל גם כל צעד ומהלך של נועה קירל הוא מחושב. ממש כמו בפוליטיקה.