עמרי ניצן, אחד מבמאי התיאטרון הוותיקים והמוערכים בתיאטרון הישראלי, ומי שהיה מנהלם האומנותי של תיאטרונים רפרטוארים בארץ וביים עשרות הצגות ואופרות בארץ ובעולם, הלך לעולמו הבוקר (שבת) בגיל 71. הלוויתו תתקיים ביום שני בקריית שאול.
ניצן נאבק במחלת הסרטן בתקופה האחרונה, לאחר שכבר ניצח אותה לפני מספר שנים. הפעם, למרבה הצער, המאבק הוכרע וניצן נפטר בבית החולים איכילוב.
ניצן היה איש תיאטרון בכל הווייתו ולא הפסיק לעבוד עד הרגע האחרון. השבוע היה אמור להתחיל לביים בתיאטרון הלאומי הבימה מחזה של חנוך לוין בשם "הרטיטי את ליבי", ובשנה האחרונה שקד על כתיבת ספר אוטוביוגרפי, שבו הוא מגולל את זיכרונותיו ואת דרכו בעולם התיאטרון שכל כך אהב. הספר עתיד לצאת בקרוב, אולם למרבה הטרגדיה ניצן כבר לא יוכל לחגוג את יציאתו.
ארונו יוצב בתיאטרון הקאמרי ביום שני לפנות הצהריים.
הוא נולד ב-1950 בתל אביב, בוגר המגמה לבימוי בדרמה סנטר לונדון וניהל אומנותית שלושה תאטראות רפרטוארים בישראל: הבימה, חיפה והקאמרי - שם שימש כיד ימינו של המנכ"ל נעם סמל (כיום מנכ"ל הבימה). יחד הובילו השניים את התיאטרון במשך 25 שנים של ניהול משותף. הוא אף ניהל אומנותית את פסטיבל ישראל, וביים קלסיקות בינלאומיות רבות.
בין היתר ביים ניצן את מחזותיו של ברטולט ברכט: חתונה ועלייתה ונפילתה של העיר מהגוני, מעגל הגיר הקווקזי, הנפש הטובה מסצ'ואן ואמא קוראז' של ברטולד ברכט, מחזות רבים של שייקספיר, לרבות חלום ליל קיץ והלילה ה-12 , נשי וינדזור העליזות, ריצ'רד השלישי, הסוחר מוונציה, קומדיה של טעויות, כטוב בעיניכם, המלט, מקבת, מהומה רבה על לא מאומה, כטוב בעיניכם ועוד.
ניצן זכה בפרסים רבים בהם: פרס טנא לבימוי, ארבע פעמים בפרסי "כינור דוד" ופעם אחת בפרס "ורד הכסף" כבמאי השנה. הוא גם היה חתן פרס חנה וגוטליב רוזנבלום לשנת 2000, וזכה שש פעמים בפרס התיאטרון הישראלי בקטגורית "במאי השנה".
מהתיאטרון הלאומי הבימה נמסר כי התאטרון אבל על מותו של הבמאי והמנהל האמנותי עמרי ניצן שהלך לעולמו ממחלה קשה בגיל 71, הבוקר בתל אביב.
נעם סמל מנכ"ל התאטרון ספד לו: " 35 שנות זוגיות מקצועית בינינו הלכה הבוקר לעולמה בטרם עת. הלך לעולמו הנשמה והרוח של התאטרון הישראלי, מגדולי הבמאים שהיו פה, מי שביים עשרות הצגות מופלאות. היתה לנו זוגיות מקצועית של למעלה מ- 40 שנה בתאטרון חיפה ובקאמרי, והשבוע היה צריך להתחיל לביים את החזרות להצגה "הרטיטי את ליבי" מאת חנוך לוין בהבימה".
יונה אליאן: הקריירה שלי התחילה עם עומרי בקבוצת הצעירים בתאטרון הבימה כשהוא הגיע לשם, כשרון מטורףז, במאי צעיר שבשנות ה70 נחשב לכוכב פורץ דרך. הוא הקים את קבוצת הצעירים ובשנים בהן ניהל את התאטרון העלנו המון הצגות של שיקספיר וברכט, עברנו מקלאסיקה לקלאסיקה יחד אתו. כשהוא עזב את התאטרון אני גם עזבתי את הבימה. אנחנו בני אותו גיל, היינו מאוד מגובשים בקבוצה, הוא הביא לנו במאים מחול והעביר אותנו סדנאות. בשנים האחרונות פחות עבדנו יחד כי אנו עברתי לבית ליסין אבל היינו נפגשים המון בנסיבות חברתיות בארוחות של חברים אצל נעם ונאוה סמל, במה שכינינו "ארוחת שאריות" שעשינו בחגים יום למחרת ערב החג . הייתי כ"כ קרובה אליו הרבה שנים, הוא היה אינטליגנט בעל ידע עצום, השכלה מטורפת שכבר לא פוגשים היום. האהבה שלו לתאטרון היתה טוטלית. הוא היה שם ימים ולילות. אני המומה מהידיעה על מותו כי לא הייתי מוכנה, לא ידעתי על ההדרדרות שלו".
איתי טיראן, מי שנחשב לבן טיפוחיו של ניצן בתאטרון הקאמרי שיתף בכאב שלו: "עבור עמרי התאטרון היה החיים עצמם. הוא אהב את התאטרון ואת חדר החזרות בתשוקה של מאהב. הפעילות שלו כבמאי ומנהל אמנותי מיתולגי נפרשת על פני עשורים רבים והא מותיר אחריו חותם עמוק ומשמעותי. אני נפרד היום בצער רב מחבר ושותף לדרך. סופו של עידן…"
מרים זוהר: "אני עבדתי אתו בהבימה ובתאטרון הקאמרי, הוא היה איש כ"כ מיוחד. הוא היה אדם חם שנעים היה לעבוד אתו ולדבר אתו על תאטרון. לא עבדנו הרבה יחד אבל מפעם לפעם כשהייתי באה לתאטרון והוא היה המנהל האמנותי בקאמרי, דברתי אתו על מחזות ועל דברים שאני הולכת לעשות בתאטרון. הוא היה איש תאטרון במלוא מובן המילה. הייתי בשוק כששמעתי, ידעתי שהוא חולה אבל לא ידעתי את חומרת המצב, עצוב לי מאוד".
א.ב. יהושע, שניצן ביים את האופרה מסע אל תום האלף על פי יצירתו, ספד לו: "הכרנו בגיל 24 כשהוא חזר מלונדון, בחור צעיר מבטיח שהפך עמוד התווך שניהל שלושה תיאטרונים גדולים. הוא ביים דברים יפים מאוד, והתמודד עם החלטות קשות בבחירת מחזות ושחקנים עם החומרים הפוליטיים הבוערים של סובול אותם הכניס לתאטרון. רק לפני שבוע דברנו הוא שלח לי את הספר האוטוביוגרפי שכתב, שבדרך להדפסה. הוא ביים את מסע אל תום האלף, האופרה שלי, בצורה מופלאה, זו אולי החוויה התאטראלית הטובה ביותר שהיתה לי. התאטרון היום נמצא בפרשת דרכים קשה. לא רק הקורונה אלא גם עניין הדוקו והסדרות של נטפליקס במסכים, ולכן אני אומר תקראו את הספר של עמרי, שחקנים מחזאים ובמאים, תלמדו ממנו איך לשמור על התאטרון שלא יימחק בתוך העולם האלקטרוני שלנו.
יהושע סובול: "הקשר החזק בינינו התחיל כשהוא ניהל את תאטרון חיפה,העלנו שם את המחזות שלי נפש יהודי וגטו, שהיו לא מובנים מאליהם, עמרי הבין את מה שטמון בהם, היו לו יצרים אמיתיים של איש תאטרון. גם בקאמרי הוא גילה נכונות והבנה שתאטרון חי חייב לקחת סיכונים. הוא היה מנהל עם יצרים נכונים של ניהול תאטרון.
ראש עיריית תל אביב-יפו רון חולדאי: "עמרי ניצן, מגדולי הבמאים שלנו, הלך הבוקר לעולמו. בתל אביב נולד ובה גם מת. כל אחת מעשרות ההצגות שביים היו מופת של פיוט ויופי, וכמנהל אמנותי של התאטרון העירוני הקאמרי לאורך כמעט שני עשורים, הוא עיצב את חווית התאטרון לדורות של ישראלים. תחסר לי, ולעוד עשרות אלפי צופים מוקסמים."