אז איך האלבום החדש של אביתר בנאי?

בשקט, כדרכו הצנועה ובלי יותר מדי הקדמות ומילים מיותרות, אביתר בנאי הנחית אתמול על העולם אלבום חדש.

במקרה של בנאי, המילה "הנחית" מקבלת משנה תוקף, משום שלא מדובר בעוד זמר שמחפש להפתיע, לצעוק ולכבוש פלייליסטים (מה שהוא עושה ממילא), אלא ביוצר שמנחית עלינו מילות חוכמה מגבוה, מפי אחד שיודע. או לכל הפחות מפי אחד שאפשר לסמוך עליו.

שם האלבום, השביעי במספר של היוצר בן ה־48, הוא "החיים מתחילים לנגן" - טייטל מתבקש בימים של שיבה לשגרה אחרי תקופת הקורונה. על עטיפת האלבום, שיצא באופן דיגיטלי בלבד וללא עותק פיזי, נראים המוזיקאי ובני משפחתו על רקע יער, במין תמונה שכמו נתפסה ברגע אחד ללא מחשבה מרובה. המבוגרים מיישירים מבט למצלמה, דור ההמשך מכונס בעצמו, משפיל מבט או מביט לצדדים. זה בסדר, פעם גם אביתר היה צעיר מופנם שלא הרגיש בנוח מול עדשת המצלמה.

המסר, בכל מקרה, ברור. אביתר מספר על כך בעצמו בפוסט שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו.
"זה אלבום שעוסק ביחסים", הוא כותב. "הילדים שלי בו. הזוגיות שלי, ההורים. בסוף הכל שם, ביחסים. שנתיים של חיים אגודים פה ב־40 דקות". ואלה בהחלט היו שנתיים לזכור ולעבד. כמו רבים מאיתנו, ובעיקר כמו קולגות שלו מעולם התרבות, בנאי מצא את עצמו בתקופת הקורונה רחוק מקהל. את הסביבה הטבעית הוא המיר בנוכחות טלוויזיונית. פה חבורת קומיקאים מוכשרים עושה קאבר ל"יש לי סיכוי" שלו בתוכנית "שקופים", שם שי צברי מחדש את "לילה כיום יאיר" לסדרה "ספק סביר" של כאן 11. והיה גם המערכון ההוא ב"ארץ נהדרת", שבו הוא נראה מופיע בבתים פרטיים ולבסוף מותיר פרטי התקשרות - מעין בדיחה משונה שאיבדה שליטה.

בין כל אלה הוא גם הספיק להידבק בנגיף בעצמו ולחשוב לרגע שהכל נגמר. "הבודהיסטים אומרים שהחיים הם כמו יציאה ללב ים בידיעה שהאונייה שלך תטבע בסוף", שיתף לאחר ההחלמה את עוקביו. "אני הרגשתי שאולי הזמן של האונייה שלי לטבוע הגיע". כנראה בכל זאת היה לו סיכוי להינצל.

הקורונה, הוא מספר, עזרה לו לדייק את האלבום. את השנתיים שעברו עליו צמצם בנאי (יחד עם המפיק המוזיקלי תמיר מוסקט) לכדי יצירה שמזכירה מאוד את הקו המוזיקלי של הסינגל "פרגולה" מ־2017. אז הוא שר "אור יקרות, אני שלט חוצות" ו"מלא מחמאות, זאפות מלאות, גם עושה קידוש השם". גם הפעם הוא ממשיך לחפש, מתלבט בשאלות יומיומיות מול קיומיות. כמו שניתן להבין כבר משיר הנושא, בנאי ממשיך להבין שתהליך החזרה בתשובה לא גילה לו את כל התשובות לכל השאלות, וכשאלה ייענו - שאלות אחרות ייווצרו.

הוא ממשיך להפגיש בין דת לחילוניות, זיכרונות ילדות, בחרות, גבריות צעירה ואבהות. תל אביב אל מול החיים שבהם המציא את עצמו מחדש. "הספקות, הכפירה שעוברים בירושה. הזיכרונות, הסרטים, הסודות השמורים". ב"הסיפור הזה" הוא נזכר בכיתה ב', MTV בטלוויזיה, "שנים בתל אביב, מעשן על הבמה, זרות מזרון חדר שינה". ב"רחמים" הנהדר הוא מגלה: "חשבתי אבותיי הם בארט וליסה, ג'ולייט לואיס וג'וני דפ. אל תקרא לי ישראל, אל תקרא לי בנאי".

הוא משלב רוק ומינימליזם אלקטרוני ב"חיבורים", מחדש את אסף אמדורסקי ב"כוכב" ומארח את דודו טסה בגיטרות, קולות ומאוול. בשנה הבאה ימלאו 25 שנה לאלבום הבכורה של אביתר. כבר רבע מאה שהיוצר המוכשר הזה מצרף אותנו למסע שלו, שכולו פגיעות וחוזק, אלגנטיות וענווה.