11 ימי הלחימה של מבצע "שומר החומות" ייזכרו בשל לא מעט רגעים. ההמון המתפרע ברחובות, הפולמוס הבלתי נגמר באולפני הטלוויזיה, המונולוג האווילי של ג'ון אוליבר והאיש שהציג את שריריו לראווה מאחורי כתב טלוויזיה שרק ניסה לדווח מהשטח. כל מלחמה ורגעיה המגדירים.
אך היו גם רגעי אתנחתא קומית. אחד מאותם רגעי אסקפיזם היה ללא ספק "בואו נירגע", שירה מעודד האחווה של אשת העסקים פנינה רוזנבלום. קול נדיר (ומשונה למדי) של קריאה לרגיעה בים של התלהמות וצעקות קרב. את רוזנבלום ליווה בקלידים אחד בריו חקשור, דמות שסיקרנה רבים ועוררה סימני שאלה.
חקשור (31) הוא דמות אניגמטית משהו, לפחות עבור קהל חילוני שנחשף אליו כעת לראשונה. לאחר לימודים בישיבת "תורה ודעת" בניו יורק ושירות (לא מלא) ברבנות הצבאית, החל בריו בקריירה מוזיקלית בתחילת העשור הקודם. בקהילה החרדית הוא נחשב אמן עולה כבר מספר שנים, שהקליט כבר ארבעה אלבומים משלו.
בפייסבוק שלו הוא מגדיר את עצמו כ"דור החדש המוזיקה היהודית", ואם לשפוט לפני הישגיו הפנים-ז'אנריים, לא בהכרח מדובר רק בטייטל מיתוגי. הרפרטואר המקצועי שלו כולל סינגל מצליח שהלחין ליעקב שוואקי בשם "ברשות", וכן סינגל מצליח משלו בשם "אור הלבנה" (שנחשב לאחד השירים המושמעים ביותר ברדיו היהודי ב-2011, ואשר צעד 18 שבועות במצעדי הפזמונים החסידיים).
הישג ראוי נוסף שרשם לעצמו הוא זכיה ב-2015 בפרס אקו"ם לעידוד היצירה, קטגוריה המוקדשת לאמנים בתחילת דרכם, על שירו "נפלה עטרת ראשנו". שיר זה גם נוגן בהלווייתו של הרב עובדיה יוסף ב-2013, הישג שהוא מרבה להדגיש.
את הכסף, הוא מספר, הוא סירב אז לקבל - החלטה שהיום הוא מתחרט עליה. "זה היה פרס של 5,000 שקל", הוא מסביר. "הייתי רגיל לסכומים של אמריקה, אז ראיתי בזה כסף קטן. לא הערכתי את הכסף. זו אחת הטעויות שעשיתי בעבר".
זה לא נגמר שם: כבר בתחילת שנות ה-20 לחייו הוא הספיק להופיע בפני קהילות יהודיות בחו"ל, להשתתף ב-2012 בפרויקט שירי שבת של חברת "קוקה קולה", לעבוד עם שמות כמו הגיטריסט האגדי אבי סינגולדה והמעבד יעקב למאי, וגם לצאת לסיבוב הופעת עם להקת "מיתרים", עמה ניגן במקומות כמו אתיופיה, אוסטרליה, תאילנד והפיליפינים.
בין היתר גם זכה לקאבר של רגב הוד לשירו "לא נפסיק את השמחה" ולעבודה משותפת עם טל שגב, שמתארח במופע בו משלב בריו בין שירי אהבה וחול לשירים יהודיים וקודש.
בימים אלה הוא לומד בבית הספר "רימון", שם הוא לוקח קורס במוזיקה פרונטלית.
כל אלה הם אכן הספקים מרשימים, אך עם זאת נישתיים. ב-2015 הוא הכריז על רצונו לסיים את קריירת המוזיקה היהודית שלו ולפנות למחוזות מיינסטרימים.
התחנה הראשונה בדרך זו הייתה החיבור שלו לפנינה רוזנבלום בשנה שעברה, בשיא משבר הקורונה. לא משהו שיגרום לו לכבוש את קיסריה (בינתיים הוא ממשיך להופיע בחתונות), אבל בהחלט פרסום מהיר שהביא לו בליץ של תשומת לב בתקשורת המיינסטרימית, לא בהכרח חיובית ברובה. בשנה שעברה פרסמה רוזנבלום, בעבר זמרת ותמיד אישה, שיר שכתבה אודות המגיפה ("קורונה קורונה") וביקשה מעוקביה ברשת להלחין אותו. מכולם נבחר בריו, ומערכת היחסים המקצועית בין השניים המשיכה משם.
"פתאום הגיעה פנינה. זה משהו לא ייאמן", ענה כאשר נשאל בתוכנית של אייל ברקוביץ' ואופירה אסייג אודות תשומת הלב הפתאומית לה זכה בשבוע שעבר, עם פרסום השיר החדש. כדרכם, אופירה וברקו לא נתנו לו יותר מדי מקום להתבטא, אבל במעט שהצליח לספר לנו אודותיו הצהיר שהוא "מכוון גבוה יותר".
"החלום שלי זה לשיר למשיח יום אחד " הצהיר, וגרם ללא מעט גבות (חילוניות) להתרומם.
"אני גם מופיע המון בארצות הברית, הופעתי בלאס וגאס. בגלל הקורונה התבטלו לי אירועים בפלורידה ובלוס אנג'לס. וכל הזמן שאלו אותי 'איך זה יכול להיות שבארץ לא עשית את הבום שלך?'. אמרתי להם 'הכל מכוון מלמעלה, תראו שזה עוד יקרה'. אני עדיין לא מעכל את זה. אני לא מתלהב אבל משהו פה מוזר".
כאמור, ה"בום" לו ציפה קרה בשבוע שעבר, עם הדואט שעוד ייזכר כאן שנים קדימה - לא בהכרח בהקשרים מחמיאים. בווידאו שהפך ויראלי תוך שעות בודדות, נראה בריו רוכן על קלידיו ומנגן בעודו שפוף - תנוחה לא מחמיאה למדי, שגרמה לרבים לראות בו תמהוני. גם לכך, מסתבר, יש הסבר.
"פנינה התקשרה אלי במוצאי שבת בלילה, אמרה לי 'בריו, אני מרגישה שאני חייבת לכתוב. יש לי משהו מהלב, שיר על המצב'. עניתי לה 'פנינה, אני צריך השראה'. פתאום אני רואה בחדשות אנשים בורחים למקלטים...אמרתי לעצמי שאני גם רוצה לזעוק קצת מהלב. התחלנו לעבוד על השיר בטלפון. בווידאו אני נראה ממש מפוחד, עם הראש למטה, כי כמה רגעים לפני כן היו בומים מעלינו, טילים שנפלו. פחדנו ממש, חשבתי לברוח. הייתי ממש מפוחד. יש לי מספיק טראומה מהטירונות".
אני מניח שאתה מודע לכך שמילות שיר לא נחשבות לאיזושהי מופת לירית.
"בכוונה דמיינתי את זה שיר שישמע כמו פעם, כמו המנון. אמרתי לפנינה 'את לא צריכה מילים עמוקות אלא פשוטות, שידברו לכולם, עממיות. וזה מה שקרה בשיר הזה. צילמנו את זה במהירות וככה גם ערכתי את זה. הבאתי את האולפן הנייד שלי, הכל הוקלט עם אייפד פרו. לא ידעתי שזה יצור כל כך הרבה עניין רציני ומיליונים של אנשים יצפו בזה".
אם לא קיבלנו מספיק ראיות לפערים התרבותיים בין האוכלוסיות הדתיות והחילוניות בארץ בשנה האחרונה, אז גם התגובה לפרסום הפתאומי של חקשור תעיד על כך לא מעט. בקרב הציבור הדתי, הוא מספר, השיר זכה למחמאות. "זה היה דיבור אצל הדתיים, שעוד זוכרים ואוהבים אותי", הוא מספר. "אנשים סיפרו לי שהם אפילו שילבו אותו בשירת 'לך דודי'. אמרו שהשיר חדר להם לראש".
באזורים אחרים זה התקבל כדבר קומי למדי. קיבלת חיקוי ב"ארץ נהדרת".
"היו הרבה דאחקות גם אבל אני זורם, זו מחמאה. עצם זה שאייתו את השם שלי נכון ושכל המדינה מכירה אפילו את שם המשפחה עכשיו זו מחמאה. זה מגניב, הגיע הזמן. לפי האסטרטגיה שלי חשבתי שזה יקרה רק בעוד כמה שנים. אבל השם נתן לי את זה עכשיו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו