"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

על אחריותכם: סרט מצוין באופן מעורר בחילה

סרט השואה "אזור העניין", עוסק בחיי המשפחה של מפקד מחנה ההשמדה אושוויץ, ונחשב ליצירה קולנועית קשוחה ומצמררת • הסרט זכה באוסקר ולמרות השפעתו המטלטלת - מדובר בסרט בלתי נשכח

,עודכן
0השמעה
"אזור העניין". צילום: יחצ

"אזור העניין" - סרט השואה זוכההאוסקרשל הבמאי היהודי־בריטי ג'ונתן גלייזר שמתחקה אחר חיי המשפחה של רודולף הס, מפקד מחנה ההשמדה אושוויץ - הוא סרט מצוין. אבל לגמרי אבין אם תבחרו שלא לצפות בו כרגע (או לעולם).

זו יצירה קולנועית קשוחה, מצמררת ומעוררת בחילה, שמקעקעת את עצמה בתודעת הצופה. אף שהיא אינה ארוכה במיוחד - שעה ו־45 דקות אם לדייק - רק ייחלתי שהיא תסתיים כבר. אף שהיא נמנעת מהצגת זוועות גרפיות, היא הוציאה אותי מן האולם אחרת מאיך שנכנסתי.

אף שכבר ראיתי אינספור סרטים שעסקו בשואה, לקח לי זמן רב להתנער מהשפעתה, להשתחרר מאחיזתה ולהמשיך הלאה בחיי.

האפקטיביות של "אזור העניין" נובעת קודם כל מאופן העשייה המעבדתי שלו. גלייזר הציב מצלמות רבות בתוך הווילה המפוארת של משפחת הס, שעמדה בצמוד לחומה של מחנה ההשמדה, וביקש משחקניו - שמובלים בידי כריסטיאן פרידל בתור הס, וסנדרה הולר בתור אשתו - להסתובב, לבצע פעולות שונות ולהתנהג בטבעיות. השחקנים לא בהכרח ידעו מתי המצלמות פעלו ומתי לא, וגם לא ממש היה להם מושג מתי סצנה התחילה ומתי היא נגמרה.

בתוך כך, העובדה שהמצלמות הסטטיות של גלייזר רק "לכדו את המתרחש", מעצימה את הממד המציצני ואת האופי האקספרימנטלי/קונספטואלי של הסרט, ומספקת את ההרגשה שאנו צופים בחומרים אותנטיים שלא אמורים היו להיות גלויים לעינינו.

אנשי הסאונד של הסרט זכו באוסקר,צילום: AFP

מה שהופך את חוויית הצפייה הלא פשוטה ב"אזור העניין" לאפילו עוד יותר קיצונית וקשה הוא הפסקול הנורא שלו, שמורכב כולו מהזוועות הבלתי נתפסות שמתרחשות מעבר לחומה. צעקות, זעקות כאב, יריות, ומעל לכל הרעש הבלתי פוסק של המשרפות, שעובדות מסביב לשעון. בשעה שכל זה קורה הרחק מחוץ לפריים, אנו מתבוננים בבני משפחת הס בשעה שהם מנהלים את שגרת חייהם ומבלים זמן איכות יחד. הם יוצאים לשחות בנהר, עורכים מסיבת יום הולדת בחצר, מטפחים את גינתם המרשימה, מדברים על העתיד, וכו'. למרות הפעולות הבנאליות לכאורה אין שום דבר בנאלי (או נורמלי) במה שקורה כאן, והתזכורות המזעזעות ומקפיאות הדם לכך מגיעות ללא אזהרה מוקדמת.

"אזור העניין" הוא מסוג הסרטים שלא שוכחים, גם אם מנסים, והצפייה בו היא הכל למעט נעימה. לשיקולכם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר