כל מה שצריך לדעת לקראת האוסקר: האם סקורסזה ידבר על החטופים?

על פניו, טקס האוסקר ה־96 שיתקיים הלילה (החל מ־01:00 שעון ישראל, שידור ישיר ב־yes) עומד להיות שייך רובו ככולו ל"אופנהיימר". הדרמה הביוגרפית המהוללת של כריסטופר נולאן, שעוסקת באבי הפצצה האטומית רוברט ג'יי אופנהיימר, ושמתהדרת בלא פחות מ־13 מועמדויות, צפויה לגרוף לא מעט פסלונים ולהותיר בעיקר פירורים לסרטים שמתחרים בה.

מעבר לאוסקרים המתבקשים (והמוצדקים) שיוענקו לנולאן בקטגוריית הסרט והבמאי - הכוכב של "אופנהיימר", השחקן האירי הנהדר קיליאן מרפי, הוא גם הפייבוריט החד־משמעי בקטגוריית השחקן הטוב ביותר, ואילו רוברט דאוני ג'וניור, שמופיע לצידו, מוביל בבטחה את המרוץ בקטגוריית שחקן המשנה. נוסף על אלה, "אופנהיימר" הוא גם המועמד המועדף בקטגוריות העריכה, הצילום והמוזיקה.

מנקודת המבט המקומית, הבמאית הישראלית טל קנטור, שמועמדת בקטגוריית סרט האנימציה הקצר עבור סרטה המצוין "מכתב לחזיר", בהחלט עשויה לעשות היסטוריה ולקטוף את הפסלון המיוחל - אך כדי לעשות זאת יהיה עליה לגבור על "!War Is Over", שמבוסס על המוזיקה של ג'ון לנון ויוקו אונו. משימה לא פשוטה, אבל הפרשנים טוענים שזה אפשרי. בואו נקווה שהם יודעים על מה הם מדברים. בכל מקרה - כבוד עצום לקנטור על כך שהיא בכלל מועמדת.

עוד סרט "ישראלי" שמועמד השנה הוא "גולדה", סרטו הבריטי־אמריקני של הבמאי זוכה האוסקר גיא נתיב, שהצליח להשתחל לקטגוריית האיפור בזכות העבודה המרשימה שהפכה את הלן מירן לגולדה מאיר. עם זאת, סיכויי הזכייה שלו נמוכים עד לא קיימים.

באופן אבסורדי - למרות 11 המועמדויות שלו, "מסכנים שכאלה", סרטו המבריק והפרוע של הבמאי היווני יורגוס לנתימוס, עשוי למצוא את עצמו יוצא מהטקס בידיים ריקות כמעט לחלוטין; וגם "רוצחי פרח הירח", אפוס הפשע של מרטין סקורסזה, שנכנס לטקס עם לא פחות מ־10 מועמדויות, צפוי לגורל דומה.

שני הסרטים המצוינים האלה ייפגשו ראש בראש בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר, שמסתמנת כאחת מהקטגוריות הצמודות השנה. לפי סוכנויות ההימורים לילי גלדסטון, כוכבת סרטו של סקורסזה, אמורה לגבור על אמה סטון, שעושה תפקיד מדהים ב"מסכנים שכאלה", ולהפוך לילידה האמריקנית הראשונה שזוכה באוסקר. אבל לכו דעו - אולי סנדרה הולר, הכוכבת הגרמנייה של דרמת בית המשפט הצרפתית "אנטומיה של נפילה", תחליט פתאום להפתיע את שתיהן.

על כל פנים, מלבד בקטגוריה הזאת עושה רושם שלסרטים של סקורסזה ולנתימוס אין יותר מדי מה לחפש בטקס.

זוכה דקל הזהב "אנטומיה של נפילה", שמועמד ב־5 קטגוריות בסך הכל, הוא גם המועמד המוביל בקטגוריית התסריט המקורי (שעליו חתומים הבמאית ז'וסטין טרייה ובן זוגה היהודי ארתור הררי), ואילו "מעשייה אמריקאית", הסאטירה הספרותית של התסריטאי־במאי קורד ג'פרסון, מוביל בקטגוריית התסריט המעובד (אבל ברשותכם, אני דווקא אהמר כאן על כריסטופר נולאן ועל התסריט שלו ל"אופנהיימר").

שובר הקופות העצום "ברבי", שהתכבד להיות התופעה התרבותית הבולטת שיצאה מהוליווד בשנה החולפת (ושמתהדר ב־8 מועמדויות), יסתפק בעיקר בזכייה בקטגוריית השיר המקורי, שבה הסרט מועמד פעמיים: פעם אחת עם שיר של בילי אייליש, ופעם נוספת עם "I'm Just Ken", שיבוצע על הבמה בידי ריאן גוסלינג.

לעומת זאת, הדרמה הקומית הנהדרת "נשארים לחג" של אלכסנדר פיין, שמועמדת ב־5 קטגוריות, אמורה לקבל את הרגע שלה באור הזרקורים כשדאוויין ג'וי רנדולף תגבר על אמילי בלאנט ו"אופנהיימר", ותקטוף את הפסלון בקטגוריית שחקנית המשנה הטובה ביותר.

סרט השואה המדובר (ודובר הגרמנית) "אזור העניין", של הבמאי היהודי־בריטי ג'ונתן גלייזר, הוא המועמד הברור לזכייה בקטגוריית הסרט הבינלאומי, ואולי גם יכול לגנוב זכייה נוספת בקטגוריית הסאונד.