"האישה בחלון" בנטפליקס: מה קורה לאיימי אדאמס?

על הנייר, המותחן הפסיכולוגי "האישה בחלון" נראה כמו להיט בטוח. ראשית, הוא מבוסס על רב מכר ברוח "נעלמת" ("Gone Girl") שזכה לביקורות טובות. שנית, הוא עובד למסך בידי המחזאי המהולל טרייסי לטס ("אוגוסט: מחוז אוסייג'") והבמאי המהולל לא פחות ג'ו רייט ("כפרה", "שעה אפלה"). ואם בכך אין די, הרי שצוות השחקנים של הסרט גדוש בכוכבי על מיומנים, כמו איימי אדאמס, גארי אולדמן, ג'וליאן מור וג'ניפר ג'ייסון לי.

אז מה לעזאזל השתבש? כיצד קרה שהסרט הזה כל כך גנרי, שכיח ולא מלהיב? תיכף נגיע לזה. אבל קודם, קצת על העלילה.

אדאמס (בסרטה הרע השני ברציפות בנטפליקס, אחרי "יומני האפלצ'ים") מגלמת את אנה פוקס - פסיכולוגית ילדים דיכאונית שמסתגרת בביתה רחב הידיים במנהטן. מסיבות שנותרות מעורפלות, מצבה הנפשי מעורער והיא לא יצאה מפתח הבית כבר תקופה ארוכה. בינתיים היא מעבירה את הזמן בשתיית יין, בבליעת כדורים פסיכיאטריים, בשיחות טלפון עם בעלה ובתה (שחיים בנפרד ממנה) ובהצצה על השכנים.

מפה לשם, ערב אחד אנה מציצה לתוך הבית של שכניה החדשים ורואה רצח. או כך לפחות היא חושבת. אבל לא רק שאף אחד לא מאמין לה, הרי שאין שום ראיות שיתמכו בטענותיה. המשטרה והשכנים החדשים מתייחסים אליה כאל נרקומנית/אלכוהוליסטית אובססיבית וטורדנית, ואפילו אנה עצמה מתחילה לחשוב שהזוועה שראתה היתה לא יותר מאשר הזיה שמקורה בערבוב בין כדורים ליין. אבל אולי לא?

אם ראיתם כמה מותחנים בחייכם, הטוויסטים של "האישה בחלון" (שעוד איכשהו עבדו בספר) יתקשו להרשים או להפתיע אתכם. בתוך כך, ההישענות שלו על סרטים קלאסיים (כמו "חלון אחורי", של היצ'קוק, למשל), בעיקר תורמת להדגשת נחיתותו ולחשיפת מגרעותיו.

העובדה שהסרט זכה לצילומי השלמה ולעריכה מחדש, ללא מעורבותם של ג'ו רייט וטרייסי לטס (אחרי שורה של הקרנות מבחן איומות, שבהן הקהל התלונן כי הוא אינו מבין את פיתולי העלילה), מסבירה גם היא באופן חלקי מדוע התוצאה כה סתמית ונטולת תחכום.

למרות כל האמור לעיל, אם יש לכם חיבה נוסטלגית למותחנים טראשיים - מהסוג שהיו שכיחים למדי בשנות ה־90 - "האישה בחלון" עשוי לבדר אתכם. איימי אדאמס נותנת לתפקיד הרבה יותר ממה שצריך, ויש משהו משעשע בלראות שחקנים כל כך טובים משתוללים ומשתטים בסרט כל כך רע. כל היתר פטורים.

ציון: 4