למרגרט אטווד, מארק טוויין, ארנסט המינגוויי, ט.ס. אליוט, ניל גיימן, דוריס לסינג, הרוקי מורקמי, אליס ווקר וחורחה לואיס בורחס יש מעט מאוד מן המשותף מבחינה ספרותית, אבל כולם אהבו חתולים.
אהבו זו אולי אפילו מילה קלושה מאוד לתיאור הקשר הנפשי שכל אחד מאלה - וסופרים ויוצרים רבים נוספים - קיימו עם יצורי הפרא המתחזים לחיית מחמד תפנוקית, קשר שבא לידי ביטוי לא רק בתצלומים אינטימיים של רגעי שלווה וכתיבה בחברת חתולים, אלא גם ביצירות עצמן. ועתה מצטרף אליהם גם זהר כוכבי, בספרו הראשון "קרתגו", שהוא מעין ממואר המוקדש לשנים שבילה בחברתו של חתול מרשים אחד, ולעקבות שהותיר החתול הזה בנפשו.
"קרתגו" הוא אסופה של רגעים, זיכרונות ותובנות, הערוכים בסדר אסוציאטיבי. אחרי הקדיש הפותח את הספר ומציג בפנינו את קאטו הזקן, "הוא היה בן 21, חי בשלוש יבשות, הוא היה חתול מפואר והוא מת זקוף", כוכבי מזמין אותנו להתלוות אליו בתהליך הפרידה שלו מיצור שהיה עבורו חבר משמעותי מאוד, ובמקרה, לגמרי במקרה, היה חתול.
"ההתפרצות שלו לחיי היתה ממוקדת וסוחפת", הוא מעיד, "ובגיל אחר היתה יכולה להיחשב לאגבית", כי קאטו הזקן - שנקרא כך כשהיה גור זעיר, כנראה משום שכוכבי, כדוקטור לפילוסופיה, עורך ומתרגם, לא יכול היה לעמוד בפני הצליל החתולי בשמו של המדינאי הרומי בן המאה השלישית לפני הספירה - ליווה אותו בין שנות ה־20 לשנות ה־40 לחייו, שנים שבהן הקרקע הרגשית שלו היתה כנראה בשלה לפתח את מה שברור היה מהרגע הראשון שהוא סיפור אהבה.
שם הספר, "קרתגו", לקוח מן המשפט שקאטו הרומי נהג לחתום בו כל נאום שלו, "מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו", כך שעוד לפני הקריאה ברור שזה אינו אוסף של אנקדוטות משעשעות מחייו של מגדל חתולים. כוכבי כותב מתוך התפעמות מעצם התקשורת הישירה והאינטנסיבית עם יצור חי השונה ממנו כל כך, יצור שיש לו רצונות עזים ותביעות ברורות, ובכל זאת הוא בוחר להיעתר גם לצרכים ולרצונות של האדם שבמחיצתו הוא חי.
״כשישבתי לצידו של קאטו הזקן, ליטפתי אותו והסתכלתי עליו. נהגתי לומר לעצמי: אתה ביחסים עם צורת חיים אחרת. מצד אחד יש לנו צרכים שונים לחלוטין, אבל מצד שני - בדברים הבסיסיים אנחנו דומים, רוצים את אותם דברים".
ועל הדברים האלה כותב כוכבי: תשומת לב, חום, קרבה, הבנה, אי־הבנה, וגם ריבים. הוא מודע לכך שעבור רבים הקשר אדם־חיה הוא טריוויאלי, אבל הוא אינו מפסיק להתפלא, והפליאה הזו נותנת לכתיבה שלו כוח רב.
כוכבי משתף את קוראיו בפרטי־הפרטים של החיים לצד קאטו הזקן, פרטים שאוהבי חתולים מכירים בוודאי מן השגרה שלהם: הטיפול היומיומי, ריח הפרווה אחרי התלקקות אינטנסיבית, טקסים של ליטוף ומשחק, ההירדמות לצד גוש פרווה חמים ומגרגר, והשילוב הזה בין תוקפנות ואלגנטיות, חושים מחודדים והתמסרות לביתיות, שהפך את קאטו, כפי שכוכבי מעיד, לטיגריס ואחר כך לאריה קצר ודחוס ולקראת ימיו האחרונים לברדלס - בגלל הרזון והעצמות הבולטות וצורת ההליכה שמדגישה את השלד.
אבל מעבר לכל ההבחנות המעודנות והמדויקות הללו, כוכבי משתמש בזיכרונותיו מן החתול השחור הגדול כבמראה, שבתוכה משתקפת דמותו שלו על השינויים שהתחוללו בה, חיצונית ופנימית, ב־21 השנים הללו.
בפתח הספר מופיעה השורה הבודדת שמתאימה בהחלט להיות גם מסקנתו הסופית: "לבסוף, רוך הוא האפשרות היחידה". והרוך מופיע ב"קרתגו" במקומות צפויים: "על הספרה מתרחשים רגעי חיים שארוגים מקורי עכביש. הדרך שבה קאטו הגיב לתנועותיי העידה שהוא מפענח אותן. הוא הבין אם אני עומד לחבק אותו, לנשק אותו או רק לשנות זווית ישיבה..." וגם במקומות מפתיעים: "בימים חמים פרצתי אליו דרך הרטבת פניו, רעמתו ולעיתים גם מותניו. קאטו הופתע, אבל לאחר חישוב מהיר שיתף פעולה. הבחנתי שהוא מבקש להתנגד אבל לא מוצא מול מה..." או "רק אחרי שנים ביחד הבנתי שאני חרד לך, כמו אנשים שחוטפים התקף לב קטן ולא מרגישים ולא יודעים..."
אף שיש ב"קרתגו" גם סיפורונים מחיי קאטו הגור, זהו ספר על פרידה, שחלק גדול ממנו מוקדש לקמילה הגופנית של החתול. כוכבי מנסה ליישב סערה של רגשות סותרים: מצד אחד הרצון להרפות ומנגד הצורך להעמיק בזיכרונות, וכדרכם של פילוסופים הוא מספר סיפור ובו בזמן מביט בו מן הצד, מנסה לאמוד את השפעתו על אחרים, ואפילו תוהה עד כמה משפיע עליו המבט הזר שהכתיבה מזמנת אל חייו.
הוא אינו מפחד להודות שהוא רואה את ההשתוממות בעיני מי שסבורים שיחסיו עם חתולים נועדו למלא את מקום הילדים שהוא לא הוליד, אבל אינם מבינים את עוצמת האבל שלו; והוא מודה שכאב הפרידה מיצור קרוב שמת הוא עצום, אבל יש בו גם מן השחרור.
יותר מכל "ספר חתולים" אחר, הכתיבה העדינה והיפה של כוכבי הזכירה לי את "25 חתולים בשם סם" של אנדי וורהול. וורהול צייר את החתול שלו בצבעים ובמצבים שונים מתוך מבט חד ומבחין. כוכבי עושה זאת במילים שייגעו בכל מי שנפרדו אי־פעם מקשר - אנושי, חתולי או בכלל.
זהר כוכבי / קרתגו, עולם חדש, 108 עמ׳
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו