בביקורת הספרות נהוג לחלק את הדובר השירי לשני אבות־טיפוס מרכזיים: דובר פרפורמטיבי ודובר לירי. הדובר הפרפורמטיבי נושא נאום ומדבר באופן כללי; כך למשל דוברי השירה המקראית, השירה היוונית האפית של הומרוס והדובר האלתרמני ברבים משיריו. לעומת זאת, הדובר הלירי מדבר מדם ליבו, על עצמו ועל רגשותיו וחוויותיו, ובכך כמעט מזמין כתיבה אישית, וידויית ואוטוביוגרפית.
"בעניין הבערה", ספר הביכורים של יעל סטטמן, מספק דוגמה לכתיבה מעולה ובשלה מפי דוברת לירית, שמצליחה לגעת בלב הקוראים ולספק הצצה למרוצת המחשבות ולסערת הרגשות המתחוללת בנפשה, מבלי להפוך לאישית וספציפית מדי. כך, היא נשארת במרבית הפעמים נגישה, מובנת ומעוררת הזדהות.
סטטמן מציגה את שיריה כיומן או ממואר גנוז, שנכתב על אודות אנקדוטות ואירועים בחייה. ומתוך השירים מצטיירת דמות אישה צעירה, נשואה ואם, שבמבט חיצוני חייה נראים נהדר. עם זאת, השירים חושפים באומץ סדקים וקשיים, המתגלים מתוך ההתבוננות הפנימית והחשופה שהשירה הלירית מייצרת. הקול הפנימי מנקר מתחת לשגרה ולחיי היומיום.
הפער בין "החיים הטובים", הנראים במבט ראשון כלקוחים מחלון הראווה של הישראליות הבורגנית, לבין החוויה הנפשית הסדוקה והמעורערת שאינה נגלית לעין - עולה ברבים מהשירים ומיוצג בחוכמה ובדיוק.
השיר הפותח מציג מטאפורה אכזרית לקושי שבשגרה: תוך שהדוברת מתארת את שעת ההשכבה היומית של הילדים, לעת ערב, היא עוברת לפתע לדווח בטון כמעט אנציקלופדי: "צבי ים שורדים במים / בלי חמצן שלושים שעות. / מה נסדק בשעה העשרים? / בשעה העשרים ותשע?" חיי ההורות והזוגיות היומיומיים, המוצגים בספר, הם חיים של הישרדות, אורך נשימה וריצה למרחקים ארוכים. אך מה נסדק בפנים?
אותו הפער מתגלה גם בשיר "לא שחשבנו": "אז יש לך חיים פנימיים / (לא שחשבנו שלא) / (אבל רק מלהסתכל עלייך לא היינו מנחשים) [...] / (פשוט הופתענו זה הכל) / (לא שחשבנו)". במבט ראשון הכל נראה כשורה, אך מבפנים, מתחת לפני השטח, הדברים רוטטים וחיים. סטטמן מכנה זאת "הבערה הפנימית החורכת", כשם הספר, אותה תחושה צורבת שהיא מנת חלקם של אנשים מן השורה. המשורר זוכה פרס נובל אוקטביו פס כינה אותה "אש היומיום".
הפחד מהתמוטטות החיים השלווים והחשש מחיים ללא ריגוש, מכבידים על המשוררת כעול, ונסוכים על פני הספר כולו. בשיר אחר היא דופקת על המצח ומטלטלת את ראשה, "כמו שמטלטלים מכונת ממתקים בקניון", ומתחננת כלפי אלוהים שיעניק לה משהו יפה "שיזכיר לי את ההרגשה להשתוקק לקרוע את הצורה מרוב געגועים". סטטמן נותנת ביטוי דווקא לתשוקה הבסיסית שחווים "אנשים רגילים" - לצאת מן השגרה, להשתוקק, להרחיב את הסדק שבחיים המלאכותיים ולהרגיש שוב בחיים, דרך הסדקים.
וכמה מילים לסיום לאנשי הוצאת "הקיבוץ המאוחד". עיצוב ספרי הסדרה החדשה לשירה מקורית, שהספר של סטטמן ראה אור במסגרתה, הופך את ספרי הסדרה לחסרי ייחוד. ניתן לצפות מהוצאת ספרים ותיקה ומנוסה לעיצוב שעושה חסד עם המשוררים ששיקעו בהם את נשמתם. כריכה סתמית, שמדמה מחברת שורות, ושיר נבחר מכל ספר מעטר אותה בגופן מרובע ומשרדי - לצד כתם צבע גרוטסקי במקצת שנועד כביכול לייחד את המשורר וספרו - חוטאת למטרה.
בעניין הבערה / יעל סטטמן
הקיבוץ המאוחד, 90 עמ'
