להיות מנהל עבודה בישראל

יצחק מויאל בשיתוף הסתדרות עובדי הבניין והתעשיות הנלוות

תוכן בשיתוף מסחרי

כבר מגיל 14 אמנון שינדלר, יו"ר הוועד הארצי של מנהלי העבודה בבנייה ותשתיות, עובד בענף הבנייה. אביו היה קבלן ביצוע ובמהלך החופשים מבית הספר הוא היה מצטרף אליו לעבודה "מאוד אהבתי את המקצוע ולמדתי הכול מאבי" סיפר אמנון והוסיף: "אז, בשונה מהיום, כל העובדים עבדו  בהעסקה ישירה ולא עבדו אצל קבלני משנה. מי שעבד היה מקצועי היו השתלמויות וכולם היו הולכים בגאווה לעבודה".

אחרי השירות הצבאי אמנון המשיך לעבוד עם אביו בתחום, הקים בניינים ותוך כדי למד "יש לי כ- 25 תעודות מקצוע של ענף הבניין, למדתי את רוב המקצועות על מנת שאדע שכל בעל מקצוע עובד כמו שצריך. הייתי עובד ביום ולומד בלילה לפחות פעמיים בשבוע".

בשנים האחרונות החלה להתעצם תופעת העסקה לא ישירה, קבלנים שהפכו ליזמים הפסיקו להעסיק עובדים בהעסקה ישירה אלא דרך חברות כח אדם, תופעה שהעצימה את תאונות העבודה הקטלניות בענף. בשנת 2011  זכה אמנון שינדלר בעובד מצטיין שך הסתדרות עובדי הבנייה והתחיל להיות פעיל באיגוד ענף הבנייה. "נפגשתי עם אנשים מתאימים כדי לשנות את המצב,  כאב לי שהענף הולך ומדרדר. בשנת 2015 הקמתי את וועד הפעולה הארצי למנהלי עבודה, בניה ותשתיות והתחלתי לגייס אנשים. יש בארץ כ-18,000 מנהלי עבודה שאין מודעות לקיימם במשרדים הממשלה השונים. כל האחריות נפלה עלינו, מנהלי העבודה, ואותם קבלנים שהפכו ליזמים לא קיבלו את האחריות, לא העסיקו עובדים בהעסקה ישירה, מנהל עבודה מצא את עצמו מתמודד עם מאות עובדים שבאים לאתרי הבנייה ללא שום הכשרה מקבלני משנה שבעצם הינם המעסיקים הישרים שלהם".

אופי הבנייה השתנה, הבניינים הרבה יותר גבוהים עם מערכות מתוחכמות והעובדים לא מקבלים את ההכשרות המתאימות. העובדים מגיעים מהמחסומים, חוץ מאישור עבודה אין להם כלום "אין פיקוח של משרד העבודה ולכן הקמנו את וועד הפעולה".

לפני כ-8 חודשים באמצעות הסתדרות עובדי הבניין, ערכנו בחירות בפעם השנייה משנת 2015, הקמנו קלפיות בכל רחבי הארץ ובזכות המאבק שלנו להסדרת מדרג האחריות נבחרנו בפעם השנייה כוועד נבחר. המאבק שלנו הוא לשנות את התנאים ולהגדיל את האחריות על הבטיחות לשאר בעלי התפקידים באתרי הבנייה, כי בינתיים רק מנהל העבודה מקבל עליו את הדין הפלילי-הוא מואשם ונושא בעונש לבדו. ליזמים ולקבלנים אין אחריות פלילית! ישנם קבלני משנה רשומים שמקבלים את העבודה ומשרשרים אותה לקבלני משנה שאינם רשומים, אותם קבלני משנה שאינם רשומים, מעסיקים את העובדים שלהם ללא שום הכשרות מתאימות, ועם תופעה חמורה זו מנהלי עבודה באתר צריכים להתמודד.

"מחצית ממנהלי העבודה עזבו את הענף כי הם לא רוצים להסתבך בפלילים. מנהלי העבודה חשופים לתביעות אזרחיות ובקרות תאונת עבודה קשה הם עלולים להיות מואשמים בעבירה פלילית. חברות הביטוח אינן מוכנות לבטח אותנו, בגלל שאנו חשופים לאישום בפלילים - ולכן למנהלי עבודה אין יכולת לבטח את עצמם בביטוח של רשלנות מקצועית".

בקרות תאונה ותביעה מנהל עבודה עלול למצוא עצמו בהליך משפטי שכלל ההוצאות  הכרוכות בהליך זה ייצאו מכיסו הפרטי ובמקרים מסוימים גם נושא בעונש פסק הדין.

"יש פצועים רבים שלא מדווחים עליהם ע"י מנהל הבטיחות, המנהל בוחר לציין רק את מספר ההרוגים. לעומת זאת מספר הפצועים קשה, גדול מאוד ולזה אין חשיפה ציבורית מספקת. מנהלי עבודה רבים שאוהבים את המקצוע שלהם ורוצים לבנות את הארץ, מחפשים עבודה אחרת בשל הנסיבות הללו". הוועד הארצי פועל דרך הוועדות בכנסת, דרך משרדי הממשלה השונים, דרך ההסתדרות ודרך התאחדות הקבלנים על מנת לשנות את המצב. אנחנו שולחים מכתבים ומדברים עם השרים כי חייבים לעשות שינוי חקיקה ולדאוג למדרג אחריות צודקת בנושא הבטיחות, כל בעלי התפקידים באתר הבניה חייבים לשאת בנטל מלבד מנהלי העבודה.

"בנוסף לכך, אסור למנהל עבודה לעזוב את אתר הבנייה במהלך יום עבודתו אפילו במקרה חירום. אם הוא יצא מהאתר הוא נחשב עבריין. כלומר אם מנהל העבודה רוצה לצאת ללוויה, טיפולים רפואיים, אירועים משפחתיים או אפילו לקנות עבורו אוכל במהלך היום, הוא צריך להפסיק את העבודה באתר ולהוציא מהאתר את כל הפועלים מכיוון שהם באחריותו. אנחנו מרגישים כחוליה החלשה שמלבישים עליה את הכול. אני ביחד עם שישה חברי וועד נוספים עובדים בהתנדבות וכואב לנו על המצב ואנחנו מבקשים עזרה כדי לשנות זאת".

יום העבודה של מנהלי העבודה מתחיל ב-6 בבוקר. מנהל העבודה נדרש להגיע לפני כל העובדים ולוודא שלכולם יש אישור לעבוד בגובה. הקבלנים שולחים את העובדים אבל מנהל העבודה צריך לבדוק אם יש להם את האישורים המתאימים ולתדרך אותם בנושא הבטיחות. מנהל העבודה מבצע תדרוך בוקר בנושא הבטיחות לכל עובד בשפתו, דבר הזויה בפני עצמו, מכיוון שמדובר במגוון רחב של עובדים: פלסטינאים, מולדובים, טורקים, סינים ועוד. מנהל עבודה אינו דובר את שפתם ונדרש לחלק להם עלוני הסבר בשפות שונות מבלי לדעת האם הם יודעים לקרוא או הבינו את הנקרא. לאחר מכן מנהל העבודה מחתים את אותם עובדים כי הבינו את עניין הבטיחות, מנהל עבודה מעביר הוראות למנופאים ואף אמור לבצע עוד עשרות מטלות באתר כגון: בדיקת תקינות של אביזרי הבטיחות, תוקפם, הוראת ביצוע לקבלנים השונים ועוד, ואף לעמוד בלוח זמנים צפוף מאוד. מנהל עבודה מסיים את יום עבודתו רק לאחר שאחרון העובדים עוזב את אתר וזה קורה לאחר כ 14-15 שעות.

אף פעם מנהלי העבודה לא קיבלו הכשרה מתאימה להדרכת עובדים. במקום שממונה הבטיחות יעשה זאת אנו מנהלי העבודה נאלצים להסביר לעובדים את נושאי הבטיחות באתר הבניה.

אחד התפקידים הקיימים באתר הבניה הוא "מנהל פרויקט", על מנת להתמנות למנהל פרויקט אין הגדרה מסוימת או רף מסוים של תנאים, כל אחד יכול להתמנות לתפקיד זה. מנהל הפרויקט הוא בעצם "הבוס" של מנהלי העבודה באתר, תדמיינו לעצמכם שאתם מגיעים לבית חולים ואמור לטפל בכם רופא שבעצם לא עבר שום הכשרה מתאימה לכך ולהציל את חייכם האם תסכימו לכך? גם כאן אנו קוראים לממשלה להגדיר מה הם תנאי הסף על מנת להיות "מנהל פרויקט" באתר בניה.

כחלק מהמטלות המרובות של מנהל העבודה באתר עליו להכשיר את העובדים המגיעים לעבוד, לפעמים גם אחרי שאנחנו מכשירים עובד מסוים, הקבלן מחליף את העובד ללא ידיעתנו ולמחרת היום מגיע עובד חדש במקומו דבר שמצריך ממנהל העבודה שוב לבצע תדרוך והכשרה מההתחלה. מקרים כאלה קורים באתר ברמה היומית.

בקרות תאונה קשה באתר, ישנם מנהלי עבודה רבים שיש להם סיוטים ולא ישנים בלילות. הפתרון הוא להגביל את מס' העובדים שעליהם אחראי מנהל העבודה באתרים או להגדיל את כמות מנהלי העבודה שנוכחים באתר אחד באופן ראלי מנהל עבודה צריך להיות אחראי על בין 40-50 עובדים, אך בפועל מנהל עבודה אחד יכול להיות גם אחראי על כ-500 עובדים ויותר, בנוסף צריך להגדיר בחוק מי יכול להתמנות כמנהל פרויקט ולשנות את תפקידו של ממונה הבטיחות.

צריך לפזר את האחריות על בטיחות לעוד בעלי תפקידים ובעיקר על קבלני המשנה שיישאו באחריות על עובדיהם ושלא רק מנהלי העבודה יקבלו על עצמם את הדין. רק כך נוכל להתחיל לראות שינוים באתרי הבנייה!

תוכן בשיתוף מסחרי

יצחק מויאל בשיתוף הסתדרות עובדי הבניין והתעשיות הנלוות