תאונות בענף הבנייה הפכו לתופעה שאנשים כבר התרגלו אליה, ואסור שהדבר הזה יקרה. יש כיום בענף כ-300 אלף עובדים. בשנים האחרונות אומנם חלה ירידה במספר ההרוגים, אך לצידה עלייה במספר הפצועים ובמספר האבסולוטי של תאונות העבודה באתרי הבנייה.
כל תאונה היא טרגדיה, גם אם מדובר בפציעה קלה יחסית. תאונות הבנייה גורמות נזק אדיר למשק הישראלי. העלויות למשק מסתכמות ביותר מ-5 מיליארד שקל בשנה, וזאת על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מדובר בעלויות ישירות ועקיפות.
בסכום הזה ניתן היה למנוע את מרבית התאונות. ממשלת ישראל לא פועלת בכיוון הנכון. הממשלה עסוקה בפתרונות קצרי טווח ובשיטת הפלסטר וכיבוי השרפות. הדרך הנכונה למנוע תאונות היא בעבודת עומק ולאורך זמן, כי מדובר בחינוך, אכיפה והתמדה.
ללמוד מהגרמנים
המודל הגרמני, למשל, דוגל בהשקעה משמעותית של כספים במניעת תאונות, בלי קשר לתקציבים שמוקצים לשיקום, במקרה שכבר הייתה תאונה. הדגש שם הוא על המניעה.
ברחבי גרמניה מפוזרים עשרות מרכזי הכשרה, אליהם מגיעים כל עובדי הבניין לפחות 3 פעמים בשנה, על מנת לעבור הכשרות בטיחות. בגרמניה הגיעו למסקנה, לאחר בדיקות ארוכות שנים, שכל אירו שמושקע בהכשרות ופיקוח על הבטיחות חוסך למדינה 1.7 אירו בהוצאות שיקום וטיפול.
הקבלנים וחברות הבנייה בגרמניה מחוייבים לנושא, כי כל המנגנון שם עובד בשיטה לפיה רותמים את המעסיקים בתמיכת המדינה למלחמת חורמה בתאונות הבניין.
מנגנוני ההדרכה והאכיפה לגבי אותן תקנות בטיחות נעשים שם על ידי מאות עובדים במשרה מלאה. רק בתחום הפיקוח על הבטיחות עובדים שם יותר מ-300 פקחים. ומה אצלנו? בודדים, שצריכים לנסוע על חשבונם בין 16 אלף אתרי הבנייה הפזורים בישראל. הרי ברור שרוב אתרי הבנייה לא זכו לביקור של פקח במשך שנה ויותר, כי אין מספיק פקחים.
ומה קורה עם הפצוע לאחר התאונה? מה אנחנו עושים למענו מלבד לדאוג לו לפיצוי, שיקום ופיזיותרפיה? האם אנחנו עושים משהו על מנת להחזיר אותו לעבודה? לעבודה כלשהי?
תחום ההכשרות וההסבות המקצועיות לנפגעי עבודה בישראל מנוהל תחת הביטוח הלאומי, בעוד שבגרמניה יש לחברות הבנייה קופה ביטוחית נפרדת, במימון החברות והעובדים, ובה יושבים אנשי מקצוע מכל התחומים וחושבים מה כדאי לעשות על מנת להחזיר את העובד לשגרת תעסוקה.
אז מה ניתן לעשות ב-5 מיליארד שקלים על מנת למנוע תאונות קטלניות? הרבה ומייד.
לרכז את כל הטיפול בעובדי הבניין במקום מקצועי אחד. משלב ההכשרה לעבודה, דרך הטיפול הפרטני בכל עובד במהלך שנות העבודה, ועד למקרה וחלילה מתרחשת תאונה, בטיפול ברווחה ובשיקום, במטרה להחזיר את העובד לתעסוקה בענף, גם אם לא באותו תפקיד.
רוצים להישאר מעודכנים כל הזמן? הירשמו עכשיו לניוזלטר של נדל"ן היום
מדברים נדל"ן עם עופר פטרסבורג. האזינו לפודקאסט החדש >>
גוף מקצועי אחד
המנגנון כולו קיים בישראל, אלא שמדובר במנגנונים רבים שמפוזרים תחת כמה וכמה משרדי ממשלה, ותחתם יש את הביטוח הלאומי, משרד העבודה והרווחה, אגפי הרווחה ברשויות המקומיות ועוד ועוד. כך יוצא שעובד הבניין מטורטר בין לא מעט גופים, שלכל אחד מהם מטרה שונה ומבורכת, אך אין מיקוד בטובתו של העובד בעתיד.
הייתי רוצה שכל התהליך יהיה תחת קורת גג אחת, מקצועית, שיודעת לשלב פסיכולוגים ועובדים סוציאלים, שיקום תעסוקתי, קשר מול חברות הביטוח ואם צריך גם ייצוג משפטי. זה אפשרי והמודל הגרמני מוכיח שזה גם עובד טוב יותר. אני קורא למקבלי ההחלטות לעשות חישוב מסלול חדש.
הכותב הוא מ"מ נשיא הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל ויו"ר הסתדרות עובדי הבניין והתעשיות הנלוות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו