מתיחות פנים בכל מספר שנים לדגם כזה או אחר הן חלק מוכר ולא מפתיע בתעשיית הרכב. כל יצרנית מבצעת עדכון כזה לדגם שמסתובב ביננו כמה שנים, כזו שתיתן לו עוד קצת אוויר לשנים הבאות, עד להצגת דגם חדש לחלוטין. גם זמנה של DS7 הגיע והיא עברה עדכון אמצע חיים כזה זה מכבר. ועוד נוסיף, כי לעיתים מקובלת מתיחת פנים עמוקה יותר או כזו משמעותית פחות, אבל נדירה התחושה שמדובר במכונית שונה באופן משמעותי.
וכן ה-DS7 מקבלת עדכוני עיצוב, חומרים בתא הנוסעים, שדרוג לתוכנה השולטת במסך המרכזי הגדול ועוד. התוצאה היא מכונית נאה יותר, עם תא נוסעים ייחודי ונעים אפילו יותר וגם תפעול יותר אינטואיטיבי, יחסית, כי בסוף היום עדיין מדובר ב-DS וחייבים להשאיר כאן קצת אקסצנטריות. בנוסף לכל אלו, מציינים ב-DS באגב, נוספה גרסת פלאג אין חזקה, כזו המעמידה לרשות הנהג 360 כ”ס. בכדי לטפל בכוח המכובד הזה, מחלקת הביצועים של DS, שלא ממש ידענו על קיומה עד היום, בצאה בגרסה הספציפית הזו מספר שינויים נוסף, כזה הקשור למערך הניהוג ומיתלים, במטרה לעזור למכונית הגדולה לטפל בכוח הנוסף.
כל אלו, נשמעים הגיוניים וצפויים לחלוטין במתיחת פנים של מכונית המבקשת לעצמה נתח מעוגת הפרימיום, זו הנשלטת בידי גרמניות רבות כוח ויכולת. העניין שב-DS לקחו את הסיפור הזה של כוח ויכול רחוק למדי, רחוק מאוד מכל מה ששמה של היצרנית הזו, יכול לרמוז.
על כבישי ההשקה המפותלים היא הותירה אותנו עם פה פעור. מדובר היה בהפתעה מושלמת. הכבישים בואכה חופי השעשועים של צרפת מפותלים כדבעי, חלקם ברדיוסים ארוכים ומושלמים, חלקם צפופים ומפתיעים. היינו כאן לא פעם בהשקת מכונית חמה כזו, או אופנוע אחר, אבל ה-DS הזו היא הדבר האחרון שהיינו מצפים שיטוס כאן בצורה נונשלנטית כל-כך. וזה בדיוק מה שהיא עושה. בחסות המצב הספורטיבי מבין מצבי הנהיגה היא יורה כוח משמעותי אל ארבע הגלגלים ומאיצה בחוזקה מפנייה לפנייה. כמו האחיזה פנטסטית, לא נתפסת. ההנעה הכפולה כאן עם צמיגים הענק פשוט מדביקים אותה אל האספלט המשובח כאילו מדובר היה ברכבת מהירה, נטועה על מסילה. ההגה מקבל משקל ראוי במצב הזה וההתנהגות כל-כך ניטראלית ומשרת ביטחון שעושה רושם שניתן לתקוף את הפניות המגוונת במהירות גבוהה יותר ויותר. גם אם הגזמת, לחיצה הגונה על דוושת התאוצה גורמת לארבעת הצמיגים לייצר משיכה ולגרור אותך מהצרה לכיוון הפנייה הבאה.
שום דבר לא באמת מכין את הנוהג ברכב הזה ליכולת הדינאמית שהוא מציג על האספלט המשובח. אם DS רצו להראות כאן שריר מכוון ולהזכיר משהו לגבי היכולת של הצרפתים לגרום למכונה להאיץ, לבלום, לפנות ולהמשיך, הם בהחלט הצליחו לעשות זאת. מיותר לציין, ששארה החוויה שמייצרת המכונית הזו, דרך המושב המשובח, תא הנוסעים המוקפד, או מערכת השמע האדירה, מרשימים אך הם. העניין הוא, שאחד מערכי הליבה המסורתיים של DS דווקא נפגע מכל אלו.
אנחנו תמיד משתדלים להשאיר ציפיות מאחור כשבאים לבחון רכב חדש. אבל ב-DS הציפייה לנוחות מופגנת היא לא חלק מדעה קדומה כזו או אחרת אלא באמת אחד מערכי הליבה המרכזיים של המותג הזה. אם יש מכונית שאמורה להציע נוחות מופגנת בעולם הזה, הלא היא מכונית יוקרתית כזו של DS. אפשר כבר להבין שהגרסה הספציפית הזו של DS7 לא מציעה את הנוחות האמורה. היא מרגישה הדוקה וקשוחה מידי. עם צמיגי רחבים בעלי שפה נמוכה, עם כיול בסיסי שצריך לטפל בכל הכוח הזה – לנו זה הרגיש יותר מדי. בייחוד הדברים אמורים לגבי בידוד ושיכוך בנסיעה איטית בעיר. להנות בכבישי ההרים זה טוב ויפה, אבל את רוב הזמן אנחנו מבלים בעיר וכאן, דווקא הדגמים הפשוטים יותר של DS7 עושים את העבודה.
מנוע בנזין מוגדש, היבריד פלאג-אין הספק (משולב) 360 כ”ס מומנט (משולב) 53 קג”מ משקל 1,887 ק”ג 0-100 קמ”ש 5.6 שנ’ מהירות מרבית 235 קמ”ש מחיר (משוער) 400,000 שקלים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו