דרעי חזר עם התרגילים של פעם

רגע לפני שהוא מתחיל לנהל את קרב ההתשה שמצפה לו בכנסת לאישור הגזירות, עלה יאיר לפיד על מטען הצד שהטמין לו יו"ר ש"ס המחודש, אריה דרעי. רק זה מה שהיה חסר עכשיו ללפיד. כשהפופולריות שלו בשפל החמור ביותר מאז הבחירות, ומצביעיו המאוכזבים ממילא על סף פיצוץ, כפי שאפשר ללמוד מהזעם המתפרץ בעמודו האישי של שר האוצר בפייסבוק, הוסיף דרעי עוד שמן למדורת ההמון, כשבישר במתק שפתיים כי החלטת לפיד לבטל את הקיצוץ לרשת החינוך של ש"ס הגיעה כתוצאה משיתוף פעולה שנרקם ביניהם בימים האחרונים.

בתגובה נזעמת (שנכתבה כמובן בפייסבוק) טען לפיד שדרעי שקרן. לפיד יודע שאת אמון הציבור הוא כבר איבד. תקוותו היא שיוכל לשקם זאת בחודשים או בשנים הקרובות. לפחות למזער נזקים הוא עוד מנסה.

לפיד טען ששר החינוך הציג בפניו בעיה משפטית שעלולה לצוץ אם לא יבוטל הקיצוץ בחינוך העצמאי וברשת המעיין, ומייד אחרי שהוחלט לדחות את הקיצוץ בשל כך, ביקש מפירון לעדכן את דרעי טלפונית. דרעי, כאמור, טען כי מדובר במהלך שהגיע כתוצאה מהידברות ומשיתוף פעולה. 

המפגש בין לפיד לדרעי היה מרתק. מי שרואה את עצמו כנציג המובהק של הפוליטיקה החדשה פוגש את הארכי־פוליטיקאי של הדור הישן. אין ספק שבסיבוב הזה - דרעי ניצח.

למרות שעברו שנים רבות מאז כיהן אריה דרעי כיו"ר ש"ס, הגולה שהוחזר לחיק משפחתו של המנהיג הרוחני ברחוב הקבלן בירושלים עדיין לא שכח איך עושים את זה. השאלה שצריכה להישאל היא האם הוא מכיר בכלל דרך אחרת? האם משהו עומד להשתנות בהתנהלות של דרעי מודל 2013 לעומת דרעי של שנות התשעים, פרט לעובדה שבהודעותיו הרשמיות לאחרונה החלו להצמיד לו את התואר "רב"?

שר החינוך, הרב שי פירון, הבין שהמהלך הזה עוד יגבה מחיר תדמיתי מראש מפלגתו, ומיהר להודיע כי בכוונתו להקים רשת ממלכתית־חרדית, שתוביל לכך שחרדים ילמדו לימודי ליבה, דבר שלא היה מאז קום המדינה, תוך רמיזה שהדברים סוכמו בינו לדרעי במהלך שיחתם. אבל האמת היא שאין שום סיכום ושום נעליים.

אם פירון רצה להחזיר, ולו במעט, את אמון הציבור בלפיד, בדבריו ייתכן שגרם להפך הגמור. אולי עדיף היה לו לומר את האמת, שאת הרשת הממלכתית־חרדית הוא מתכנן להקים כמהלך חד־צדדי שיאלץ בכפייה את החרדים לשלב לימודי ליבה. כך היה עליו להציג את הדברים - אפילו אם התגובות של מצביעי יש עתיד כתוצאה מכך היו: כן, בטח.

בינתיים יכול לפיד להתנחם בכך שהביקורת הציבורית היא מנת חלקו גם של ראש הממשלה. שני הנתונים האחרונים - האחד על המיטה שהותקנה במטוס ללונדון והאחר על הגידול בהוצאות מעון ראש הממשלה - לא יכלו לבוא בעיתוי רגיש ואומלל יותר מבחינתו. כשכל תנועה של שקל שעובר מייד ממשלתית אחת לאחרת נבחנת בעין הציבורית מבעד לזכוכית מגדלת. 

המבחן הראשון

אחרי שהממשלה אישרה את התקציב, עוברת ההתרחשות לזירת הכנסת. חמש מפלגות אמורות לדאוג לכך שהתקציב יעבור: יש עתיד, הבית היהודי, התנועה, וכן הליכוד וישראל ביתנו, שמתפקדות כסיעה משותפת בכנסת אולם כמפלגות נפרדות, לפחות בינתיים.

הקואליציה הנוכחית קטנה מזו שרגיל נתניהו מהקדנציה הקודמת. התקציב הוא המבחן המשמעותי הראשון שלה. שתי מפלגות מהחמש מעניקות לנתניהו ולפיד שקט נפשי: יש עתיד וישראל ביתנו. בשתיהן על פי דבר המנהיג יישק דבר וכולם יתייצבו כאיש אחד לתמוך במה שיורו להם. לגבי התנועה - סימן שאלה. המנהיגות של לבני עדיין לא עמדה במבחן מאז תחילת הקדנציה. מי יודע למשל כיצד ינהג עמרם מצנע, מספר שתיים במפלגה שראה איך עמיר פרץ עוקף אותו בסיבוב בדרך לשולחן הממשלה. 

הסיפור האמיתי הוא, אם כן, מה שיתחולל בליכוד. מפלגת השלטון היא ללא ספק החוליה החלשה ביותר בשרשרת. כמה ח"כים כבר הפגינו עצמאות בשטח בזמן הקצר שהכנסת מתפקדת, ואין לדעת מה יהיה הלאה. בקואליציה חוששים ממצב שבו כמה ח"כים מהליכוד יחברו לקרב משותף לביטול כמה מהגזירות, ויחד עם האופוזיציה יירטו סעיפים שלמים מספר התקציב.

בין השמות של מורדים פוטנציאליים שסימנו ראשי הקואליציה והאוצר: דני דנון, חיים כץ, משה פייגלין - שכבר הודיע כי כל עוד נמנעת ממנו העלייה להר הבית הוא רואה את עצמו משוחרר מכל מרות ממשלתית באשר היא, רובי ריבלין, שעדיין כועס על הדחתו מתפקיד יו"ר הכנסת, ומירי רגב, שכהרגלה לא תחמיץ הזדמנות לתפוס טרמפ על הנושאים הכלכליים. החבורה הזאת מדירה שינה מעיני גורמים בסביבתו של נתניהו, שעדיין לא החליטו איך להתמודד איתה. 

אילו היה יכול, נתניהו היה מבטל את הפריימריז להרכב רשימת הליכוד לכנסת, מה שהיה גורם לכל המורדים הפוטנציאליים לעבור למצב המכונה "טטלה" - כלומר לתמוך בכל סעיפי התקציב, כולל בגזירות הקשות ביותר.

נתניהו אכן שקל לעשות זאת, אולם החליט כי התנאים עוד לא בשלו לכך והודיע כי ועידת הליכוד, שאמורה להצביע על מהלכים מסוג זה, לא תתכנס בחודשים הקרובים. 

אלא שבית המשפט המחוזי, שם נדונה עתירה של כמה חברי ליכוד שדרשו לפתוח את הוועידה מיידית, לא קיבל את הסיבה שבגללה ביקשה המפלגה לדחות את הפתיחה - הסמיכות לבחירות המוניציפאליות, והורה למפלגה לנמק מדוע לא לכנס את הוועידה כבר עכשיו, או לכל הפחות לקיים הצבעה מיידית לתפקיד נשיא הוועידה.

המועמדים לתפקיד לפי שעה הם: נתניהו, דנון והשר לשעבר מיקי איתן. לא בטוח שהתמודדות עכשיו מול דנון היא דבר שנתניהו יהיה מעוניין בו. ייתכן שיעדיף להגיע איתו להסכמות. הבעיה היא שלא ברור לאילו הסכמות יוכלו השניים להגיע לגבי ביטול הפריימריז, שהרי דנון תומך נלהב בפריימריז, שבזכותם התברג לחמישייה הראשונה. מי יודע באיזה מקום יציב אותו נתניהו אם תהיה במקום פריימריז ועדה מסדרת.

בלי דיכוי המרד בליכוד, אם יתרחש, סעיפים מרכזיים בתקציב עלולים להיקלע לסכנת הכחדה.

סיעות האופוזיציה בראשות יחימוביץ' ודרעי רעבות להישגים משמעותיים. התקציב עכשיו הוא נושא חם. עיני הכל יהיו נשואות אליו בשבועות הקרובים. מנגד, בקואליציה, כל השרים וסגני השרים ספונים במשרדיהם ולא מגיעים לכנסת לישיבות הוועדות והמליאה. המצב, אם כן, אבסורדי לחלוטין: בעלי התפקידים שמחים ומדושנים, עסוקים מכדי לסייע להעביר את התקציב. המנושלים והממורמרים אמנם פנויים ומשועממים, אבל מה פתאום שיבואו להיאבק עבור הממשלה. למה מי מת?

תחמוני הבחירות לרבנות

הזירה הפוליטית השנייה המתנהלת בימים אלה במקביל לתקציב היא זו הקשורה לבחירת הרבנים הראשיים הבאים. השבוע ביום שני, אחרי האולטימטום שנתנה סיעת הבית היהודי לש"ס, שדרשה כי הרב עובדיה יוסף יודיע כי הוא תומך בדיל עמאר־אריאל, הגיע המענה של ש"ס על ידי מכתב התומך בדיל, שאותו כתב הרב עמאר ועליו חתום גם הרב עובדיה.

המכתב הזה הותיר את הבית היהודי בסוג של מבוכה. עד כה נמנע יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, להביע תמיכה באיש מהמועמדים במירוץ לרבנות הראשית. כשר הדתות האמון על הנושא, הוא אף לא קבע מועד לבחירות. הסיבה לכך, על פי בכירים במפלגתו, היא כי בנט תומך נלהב במועמדותו של הרב סתיו. לדבריהם, סתיו משקף בעיניו את הרוח המתחדשת הנושבת בצמרת המפד"ל הוותיקה. לא עוד עסקונה דתית וכניעה לרבנים, וכן נועזות הלכתית ותמיכה החוצה מגזרים.

לבחירתו של סתיו יתרונות נוספים מבחינת בנט. חברו יאיר לפיד כבר הודיע על תמיכה בו, ומבחינת בנט הדבר הטוב ביותר הוא אם יהיה להם מועמד מוסכם משותף. בנוסף, כדי להביא לבחירתו של סתיו אין צורך בשינוי חקיקה ובמסעות שכנוע. הרוב לבחירתו בקואליציה למעשה מובטח. בשביל דיל עמאר־אריאל יש צורך להעביר שני חוקים, ועל פי התנהלות העניינים כלל לא בטוח שיש להם רוב. סיבה נוספת קשורה לדרך הבחירה: פוליטיקה של דילים וחוקים פרסונליים לא בדיוק משרתת את קו הפוליטיקה החדשה שעליו רכב בנט. 

השיקולים מצד בנט לתמיכה ברורים ומוצדקים ככל שיהיו, מסתתרים מאחורי מעטה הערכות והשערות. בנט הרי לא הודיע עד כה כי הוא אכן תומך בו, ובמפלגתו מתחילים לאבד סבלנות. בשיחות סגורות הם אומרים כי בנט, למרות הצהרותיו, פוחד להמרות את פיהם של הרבנים, ובעיקר את פיו של הרב דרוקמן, יוזם הדיל שיטרפד את מינוי סתיו לרב הראשי. 

במקום להודיע מהי עמדתו ולגמור עניין, ואם יהיה צורך להתעמת עם הרב דרוקמן ועם רבנים נוספים, מעדיף בנט לגלגל את האחריות על ש"ס ולטעון כאילו היא זו שלא מעוניינת בדיל ופועלת לטרפדו. אלא שלמרבה צערו, בינתיים המציאות שונה לחלוטין. דרעי, וכן אריאל אטיאס ואלי ישי, כבר הודיעו כי הם תומכים במועמדותו של הרב אריאל לצידו של הרב עמאר. בנט לא הודיע עדיין כלום - מה שלא מפריע לו להמשיך להציב עוד ועוד דרישות לש"ס.

האולטימטום שדרש מהרב עובדיה להודיע בקולו על תמיכתו בדיל הוא לא פחות מהזוי. מי שסבור שעל רב בשיעור קומה כזה, מנהיג תנועה בן 90 שרבים סרים למרותו, אפשר לאיים באולטימטום - לא באמת מבקש לקדם הסכמה אלא לטרפד אותה ולבצע פעולת הסחה. ולמרות זאת, בש"ס מחלו על כבוד רבם והחתימו אותו על מכתב המאשר את הדיל.

לדעת בכירים במפלגה החרדית, הדבר לא יפריע לבנט לחפש תירוץ אחר או להציב דרישה מופרכת נוספת כדי לטרפד את המהלך, ולגלגל שוב את האחריות אל ש"ס. הכל רק כדי לא להסתבך עם הרב דרוקמן ויתר הרבנים.

הרב שי פירון, שהתמנה על ידי לפיד לרכז את נושא הרבנים הראשיים מטעם יש עתיד, תומך אף הוא בסתיו, חברו הטוב. בניגוד לבנט, פירון כבר הודיע כי הדיל עמאר־אריאל, שכאמור עניינו טרפוד מועמדותו של סתיו, לא מקובל עליו, בין השאר כי מפלגתו מתנגדת להעברת חוקים פרסונליים.

אלא שבאותה נשימה הביע פירון תמיכה בחוק אחר שנמצא על שולחן הכנסת - החוק להגדלת מספר חברי הגוף הבוחר בבחירות לרבנות, בעיקר בהוספת נשים, חוק שיזם אלעזר שטרן מהתנועה. בהנחה שה־50 שיצטרפו בעקבות החוק לגוף הבוחר המונה כעת 150 איש, לא יהיו נציגי ש"ס או יהדות התורה, החוק הזה יסייע מאוד לרב סתיו להיבחר בשל עמדותיו האולטרה־ליברליות. מסתבר שפירון מתנגד לחוקים פרסונליים אלא אם הפרסונה הוא הרב סתיו.

המהנדסים החדשים

אחרי הסערה שהתעוררה השבוע בעקבות החלטת לפיד ופירון לבטל את הקיצוץ המתוכנן במוסדות החינוך החרדיים של ש"ס ויהדות התורה, עקב בעניין גם מרדכי (השם המלא שמור במערכת), חרדי בן 28, נשוי עם שני ילדים המתגורר במודיעין עילית. 

הוא בוגר רשת החינוך העצמאי שלגביה, יחד עם רשת מעיין של ש"ס, הוחלט לבטל את הקיצוץ המדובר. 

כבוגר מערכת החינוך החרדית, למרדכי אין תעודת בגרות. אולם הדבר לא הפריע לו להדביק את הפער בתוך זמן קצר והיום הוא לקראת סיום שנה שנייה בהנדסת תעשייה וניהול בקמפוס האקדמי של מכון לב בירושלים, המציע מסלול מיוחד לחרדים. "בהתחלה, בשנת המכינה במכון, שם נאלצתי להשלים את לימודי התיכון ועשיתי מבחנים בפיזיקה ברמת 5 יחידות ואנגלית ברמת 4 יחידות, היה קצת קשה", הוא מספר, "אבל מהר מאוד מתרגלים. היום הלימודים כבר זורמים". 

מכון לב הוא המרכז האקדמי היחיד בארץ המציע מסלול מיוחד לחרדים כדי להשתלב במקצועות מבוקשים בלימודי הנדסה וטכנולוגיה, כגון פיזיקה, אלקטרו־אופטיקה ומחשבים.

מספר הסטודנטים החרדים המגיעים ברובם המוחלט ללא ידע מוקדם, בלי בגרות ובלי לימודי ליבה, ומסיימים אחרי שנת מכינה וארבע שנות לימוד עם תואר מהנדס או רואה חשבון - הולך ועולה, וכיום לומדים בקמפוס בירושלים כ־500 חרדים.

לדברי מנכ"ל המכון שי גלבוע, הדבר מתאפשר בין השאר כי מדובר בקמפוס שלומדים בו ממילא גברים בלבד, מתקיימים בו מנייני תפילה מדי יום, חדר האוכל מגיש ארוחות בכשרות גלאט, ו"הדבר יוצר סביבת לימודים המתאימה לציבור החרדי".

בוויכוח המתנהל סביב התוכנית של לפיד ופירון לחייב מוסדות לימוד חרדיים להכניס לימודי ליבה, מומלץ לשמוע את דבריו של גלבוע לפני שמגבשים דעה בנושא מסיבה אחת: חרדים שלא לומדים לימודי ליבה מגיעים אליו למכון.

"האוכלוסייה החרדית ברובה מגיעה עם חסר משמעותי בלימודי ליבה וללא מבחני בגרות", הוא אומר, "אנחנו במכינה שמשכה שנה, משלימים להם את לימודי הליבה, בעיקר בפיזיקה ובאנגלית, ובסוף השנה הם ניגשים לבגרות או לתחליף לבגרות ברמת ארבע או חמש יחידות מתמטיקה, פיזיקה ואנגלית.

על פי הציונים והמגמה שאותה הם רוצים ללמוד הם נבחנים אם הם מתאימים לנו, ואלה שעומדים בקריטריונים מתקבלים ללימודים בכיתות יחד עם שאר הסטודנטים. הם לא סטודנטים רגילים. רובם מגיעים בגיל מבוגר כשהם כבר נשואים עם ילדים. אנחנו מדביקים להם פער של ארבע שנים של לימודי בגרות בתיכון, בתוך שנה אחת".

לדבריו, "כמחצית מהחרדים אצלנו לומדים מחשבים, השאר הנדסה, אלקטרו־אופטיקה ופיזיקה וכן מקצועות הניהול וחשבונאות. כחלק מתוכנית הלימודים ניתן תגבור למי שזקוק במקצוע הנדרש. יש בהנהלה אדם שאחראי למגזר החרדי ותפקידו לפתור בעיות שצצות במהלך הלימודים. 

"בסיום תקופת הלימודים מכון לב שותף בהשמה של החרדים בעבודה הן במשרדים הממשלתיים והן בחברות היי־טק. 88% מהבוגרים החרדים שולבו בעבודה. 12% ביקשו לחזור ללמוד בכולל".

יהודה, שביקש, כמו כל הסטודנטים החרדים, שלא להזדהות בשם משפחתו, הוא בן 25, מתגורר עם אשתו ברחובות, למד כל חייו בישיבות חרדיות ליטאיות, ובהן ישיבת מיר, והיום הוא מסיים את שנת המכינה לקראת לימודי הנדסת אלקטרוניקה בשנה הבאה.

"בסביבה שלי העובדה שעזבתי את הישיבה והלכתי ללימודים אקדמיים לא מתקבלת טוב. ההורים שלי לא מקבלים את זה ועד היום לא אמרתי להם שאני לומד פה. רציתי ללמוד פה כבר לפני כמה שנים, אבל כשגרתי עם ההורים בבני ברק זה לא היה אפשרי. עכשיו אני נשוי וברשות עצמי, אז זה כבר משהו אחר". 

מרדכי אלטר, בן 24 ממודיעין עילית, הסכים לחשוף את שמו המלא מסיבה אחת: הוא חסיד אמשינוב ולפני שקיבל החלטה לעזוב את הישיבה וללמוד במכון הוא היה צריך לשאול את האדמו"ר. מרגע שהאדמו"ר אישר - אין לו שום צורך להסתתר או להתבייש. 

"אצלנו בחסידות לא לומדים לימודים אקדמיים", הוא אומר, "אבל כולם הולכים אחרי האדמו"ר. הייתי בישיבה ולא ממש למדתי, אז שאלתי את הרבי אם אפשר ללמוד באקדמיה. הוא דווקא עודד אותי לעשות זאת. היה לו חשוב שחלק מהיום אמשיך להקדיש ללימודי גמרא, אז כך אני עושה. אני מסיים שנה שנייה בלימודי הנדסת תוכנה, וכל יום אני מקדיש זמן ללימודי קודש".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו