בדו"ח מבקר המדינה
ואולם אנשים המתגוררים בסביבת כפר מירון אומרים, שתמיד יש תחושה שאם אירוע ל"ג בעומר נגמר ללא נפגעים, או שמדובר רק בכמה פצועים, זה כתוצאה מנס. השנה לא אירע הנס. אסון שבו נהרגים 45 בני אדם בתחומי מדינת ישראל מחייב, כדברי ראש הממשלה נתניהו, "בדיקה יסודית, רצינית ומעמיקה". הוא לא פסק איזה גוף יבצע את הבדיקה. זאת לא יכולה להיות המשטרה, ומבקר המדינה אינו מספיק. חייבת לקום ועדת חקירה.
איזה סוג של ועדת חקירה? את זה הממשלה, בהתייעצות עם היועץ המשפטי, צריכה לקבוע. ראוי שהחלטה על כך תתקבל כבר היום. ללא דיחוי. זאת כמובן לא צריכה להיות ועדה מסורבלת - גם מבחינת הרכבה וגם מבחינת נוהליה המשפטיים. שני אישים, לכל היותר שלושה, יספיקו. שופט בכיר בדימוס, כנהוג; בכיר מערכת הביטחון בדימוס (האלוף רוני נומה?); ואם יש בנמצא אישיות המחוברת למסורת ומבינה את ההקשרים הממלכתיים, גם היא ראויה להרכב.
ועדה כזו צריכה להתמקד במציאת הגורם הפיזי, הניהולי המקומי, או הכשל המערכתי, שהביא לאסון. מכל סוגי האסונות, אסון מירון מזכיר את אסונות הכדורגל באירופה ובאנגליה בשנות ה־80 של המאה הקודמת. קל להתפזר ולבדוק את שלל הגופים והסמכויות במדינה שיש להם יד ורגל באירועי ל"ג בעומר בקבר רשב"י. קצין משטרה כבר התריע שמדובר בדרך כלל בהמון שלא ניתן לניהול. ובכל זאת, המון עולי הרגל היהודים אינם בדיוק אוהדי כדורגל חמומי מוח. יש קושי בשליטה. האזור הטופוגרפי קשה. האסון אירע דווקא בשנה שבה מספר המשתתפים בהילולה היה קטן מאשר בשנים רגילות. עדי ראייה מספרים שהחניונים בסביבה וכבישי הגישה למירון היו דלילים מבחינה תחבורתית. ככל שההחלטה להקים את ועדת החקירה תהיה מהירה יותר, כן ייטב, בתקווה שיימצא מענה לשאלות המציקות ולמשפחות הנספים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו