מחקר חדש שנערך באוניברסיטת אוקלנד בניו זילנד, הראה כי כלבים מקנאים לבעלים שלהם ומרגישים אי נוחות ואף איום על מעמדם כאשר הבעלים מתייחס לכלב אחר.
במחקר נדגמו 18 כלבים כאשר שיטת המחקר חולקה לשני שלבים, כשבראשון הכלב ראה מרחוק את הבעלים יושב ליד בובת כלב או ליד עיגול פרווה שאינו בעל חיים. בשלב השני נמנעה מהכלב האפשרות לראות את בובת הכלב או את העיגול, כאשר הבעלים ליטף את הבובה או את העיגול והשתמש בביטויים כמו "כלב טוב", "איזה כלב מתוק וחמוד אתה". בחלקו הבא של הניסוי הכלב ראה בכל רגע נתון את הבעלים כשהוא ליטף רק את עיגול צמר, בעוד שבובת הכלב המאיימת ישבה במרחק של מטר וחצי מהבעלים שליטף את עיגול הצמר, דיבר אליו ולא אל הבובה.
תוצאות המחקר הראו באופן ודאי כי הכלבים מתייחסים לאינטראקציה של הבעלים שלהם עם איום פוטנציאלי ולא עם עיגול הצמר. קרי ברגע שהבעלים ליטף רק את עיגול הצמר, בין כשהכלב ראה את העיגול או שהוא הוסתר ממנו, בכל אחד מהמקרים התגובה של הכלב היתה רגועה יחסית והוא לא ניסה להגיב בצורה חריפה אל המצב. לעומת זאת כאשר הכלב היה סבור שהבעלים מדבר אל כלב אחר, אז הכלבים הגיבו בכוח גדול יותר וניסו על ידי משיכת רצועה או בהתנהגות אחרת להפנות כלפיהם את תשומת הלב של הבעלים.
הפסיכולוגית עמליה באסטוס, אמרה: "כיון שאי אפשר ממש להיכנס לראש של הכלבים, רצינו לבדוק סיטואציות שבהן יש יחס של הבעלים לבובת כלב או לחפץ אחר ולראות מה יקרה, ומה שרואים זה תגובה אחרת כאשר הבעלים מגיב למה שנראה כמו כלב, כלומר למה שנראה כאיום פוטנציאלי על היחס שלו עם הבעלים.
"במצב כזה הכלבים למעשה הראו קינאה והיה ברור שהם מגיבים לסיטואציה, למלל, ליחס הרגשי של הבעלים. ביטוי כזה של קנאה היה גם כשהכלב ראה את האיום הפוטנציאלי , גם כשהוא רק דמיין שיש כזה וגם כאשר היריב היה אמור להיות ממש נוכח ליד הבעלים והיחס הופנה אליו. כלומר, הכלבים מסוגלים לחוות ולהבין סיטואציה ולקנא רק כשהיא מאיימת עליהם".
עוד אמרה: "החשיבות של המחקר היא בכך שאנו כעת מבינים שלכלב יש את המודעות והיכולת הנפשית לתפוס את עצמו וגם לקנא במי שמאיים על המקום שלו. זה עדיין לא אומר שהכלבים חווים את הקנאה כמו בני אדם אבל זה מלמד שיש להם את היכולת הזו והיא קיימת גם בתחום הדמיון כשהם לא רואים את היריב. כאן בתחום הזה כמובן יש עוד מה לחקור רבות כדי להבין את עולמם אבל לדעתנו ההוכחה היא חזקה מאוד".