פרשת עמוס עוז: אל תאשימו אוטומטית את הקורבן

על רקע התייחסות רחבת היקף לנפגעים - היום בלבד: ילדי תימן ועולים ממקומות אחרים; משפחת עוז, נפגעת מדיין מושחת, ועוד - כמה חיוני לזכור את היסודות המהותיים ביותר.

למה זקוק אדם שנפגע? מה הוא מבקש בדרך כלל?

מפגישותיי הרבות למדתי כי הענשת הפוגע, נקמה, פיצוי וכדו' – אינם עומדים בשורה הראשונה של הציפיות. הם נמצאים ברקע, ופעמים רבות הם משמשים רק כסימן ולא למטרה המהותית עצמה. 

מפגישותיי למדתי כי מה שמבקש הנפגע הוא הכרה, ולמעשה הכרה משולשת.

ראשונה בהן היא עובדתית: הכרה כי מה שהוא מתאר אכן התרחש. שלא יסובבו אותו בכחש. שלא יאמרו שזה לא היה. שלא יאמרו שהוא פירש לא נכון את מה שהתרחש. שיכירו בכך כי מה הוא דובר אמת. לפחות חלק מהאמת. 

שניה בהן היא הערכתית: הכרה כי מה שהוא מתאר חמור. שלא יאמרו לו שהוא סתם עושה סיפור. שלא יטענו כלפיו כי זה בכלל לא נורא. שלא יבקשו ממנו לתת משקל אחר לכל הסיפור. שיכירו במבט הסובייקטיבי שלו, בחומרה הגדולה של הפגיעה. 

שלישית בהן היא שיפוטית: שלא יהפכו את הקרבן לפושע. שלא יטענו כי בגלל שהיא התנהגה באופן מסוים היא למעשה זה שחוללה את הסיפור. שלא יטענו כלפיו כי הוא הפושע כי הוא מחלל שם שמיים, מוציא שם רע, לא מכבד אב ואם וכדו'. שההבחנה בין הפוגע לנפגע תהיה ברורה. 

התורה ציוותה עלינו גם "ודל לא תהדר בריבו". לא תמיד הנפגע צודק. לא תמיד החלש הוא הראוי להכרה. לא כל מה שנאמר – הוא בהכרח נכון. אולם רק כשמישהו מבחוץ מבין את עולמו של הנפגע ואת צרכיו – הוא יכול להיכנס לתוך הסיפור עצמו, ולנסות לדרוש ולחקור היטב, כדי שכל מי שראוי להכרה – יקבל אותה בזכות ולא בחסד.

המאמר הוא חלק מבית מדרש "זיקים" - מאמרים קצרים של הרב יובל שרלו שמועברים בוואטסאפ. להצטרפות לחצו כאן