הקונוטציה הראשונה שעולה מיד לראש כשמדברים על משחק שהסתיים בתיקו אפס היא שהמשחק היה ירוד ברמתו. ואכן ברוב המקרים זה ככל הנראה גם מה שקורה בפועל, בטח אם אנחנו מדברים על הכדורגל הישראלי, אבל כל מי שראה את התיקו ללא שערים של הפועל חיפה מול הפועל חדרה יכול להעיד שבקלות זה היה משחק שיכול להפוך למשחק רב שערים.
יכול להיות שהרוחות החזקות בסמי עופר השפיעו על השחקנים שפשוט משריקת הפתיחה סיפקו משחק בקצב נהדר ועם המון מצבים בשני הצדדים. פעם אחת שובל גוזלן מחמיץ בגדול, בצד השני עידו שחר פגש את הקורה. חדרה הייתה עדיפה ומסוכנת יותר בהתקפה במחצית הראשונה אבל לא הצליחה לתרגם את היתרון שלה לשער.
בשנים האחרונות הפועל חדרה הצליחה להנחית בארץ כמה זרים זולים שהפכו לכוכבים כמו פרדי פלומין, שהעונה עבר לשחק בטורקיה. עושה רושם שגוסטאבו מרמנטיני הולך באותה הדרך. הדריבל והיכולת שלו לעבור שחקנים היא דברים שלא רואים הרבה מהזרים שמגיעים לארץ והוא לא מפסיק ללהטט במגרש. כדי שבאמת הוא יעשה את קפיצת המדרגה שרון מימר יצטרך לעבוד איתו על הסיומת.
ומה קרה במחצית השנייה? הפועל חיפה השתלטה על מרכז המגרש והיתה הקבוצה הדומיננטית יותר. רוסלן ברסקי פגש את המשקוף, אבל גם חדרה הגיעה למצבים טובים והשוערים של שתי הקבוצות – רובי לבקוביץ' ורן קדוש סיפקו הצלות.
