רונית ארגמן
מומחית למיניות האדם
מטפלת מינית מוסמכת ומדריכה לטיפול מיני. מנהלת מכון ארגמן ומרצה בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר־אילן
רונית ארגמן, פרשת האונס הקבוצתי באילת היא סימפטום לתופעה רחבה הרבה יותר, שמתווספת לשורת אירועים שמתרחשים באופן עקבי למדי, אולם לא כולם מגיעים לידיעת הציבור.
"בקליניקה אני פוגשת אירועים כאלה ואחרים כל הזמן. זה קורה בבתי ספר, במשפחה, אפילו בגנים. בהתייחס לתופעה הרחבה יותר, הרי היא יושבת על דבר בסיסי מאוד בתפיסה החברתית שלנו: איך אנחנו תופסים מיניות, איך בנים תופסים את מקומם כגברים, כציידים, ואיך בנות תופסות את מקומן כאובייקטים מיניים, שפעמים רבות גם מחפיצות את עצמן בלי כוונה, ובלי להבין את משמעות הדבר".
מה אפשר לעשות ברמת כיבוי השריפה אחרי מקרים כאלה, ואיך מתווכים לילדים את החדשות?
"לפני שהורים מגיעים כשומרי המוסר, חשוב לשמוע מה הילדים חושבים על מה שקרה, כדי להבין באיזה מרחב הם נמצאים, מה עמדותיהם. השיח צריך להיות ממוקד בערכים ובהבנת המצב, ולא בתיאורים פלסטיים של האונס. השיח הוא תהליכי ולא מסתיים בפעם אחת. במקרה הנוכחי, למשל, אפשר להתייחס לכך שנכפו על אותה נערה מגעים על ידי הרבה מאוד גברים, שהשתמשו בגוף שלה כאילו היתה חפץ ולא אדם עם רצונות, וכי איש לא קרא לעזרה. כך, במקרה הזה ערכים רלוונטיים הם שמגע באחר דורש את רשותו, וכן הסכמה הדדית ועזרה לאחרים. כמובן שגם צריך לתת כלים להתמודדות בזמן אמת. אנחנו מצפים מילדים להיות צדקנים ולהוביל מהלכים חיוביים ומוסריים, אבל לשם כך הם צריכים להיות חזקים במיוחד, ובגיל ההתבגרות זה קשה".
את נוהגת לומר שצריך להסתכל על הדברים כעל זהירות בדרכים.
"אם נתייחס למה שקרה באילת, ואני אומרת את המשפט הבא בזהירות רבה, האחריות באופן מוחלט היא על הפוגעים, אבל כפי שבכביש אנחנו מכשירים גם את הנהגים וגם את הולכי הרגל לזהירות מרבית, צריך ללמד גם בנים וגם בנות את כללי הזהירות. למשל, נער שרואה קבוצת חברים המנצלת נערה שיקרא לעזרה, או נערה הנכנסת למסיבה שבה יש רק בנים ואלכוהול - נורות האזהרה שלה צריכות להידלק. ודאי שזה לא פותר את הפוגעים מאחריותם להתנהגות הפוגענית, ממש לא, אבל האחריות שלנו כחברה היא ללמד זהירות את שני הצדדים, כי זה יכול להיות הילד של כל אחד מאיתנו. חשוב לזכור כי עד גיל 12 שיעור הבנות והבנים שנפגעים מינית הוא זהה".
האם כמות התקיפות המיניות שאנחנו רואים היום גבוהה משמעותית מאשר לפני עשור או שניים, כשמשחקים ורשתות היו פחות נפוצים?
"מחקרים מוצאים קשר בין חשיפה לא מותאמת לתכנים מיניים, פורנוגרפיים, לבין אלימות מינית. וכן, יש עלייה באלימות המינית, אבל לא תמיד זה יגיע לדיווח. אנחנו גם רואים עלייה דרמטית מאוד בעבירות מין ברשת, הן בקרב קטינים והן בקרב בוגרים. נקודה נוספת ראויה לציון, בנוגע לחשיפה לתכנים מיניים באופן שאינו תואם גיל והתפתחות, היא תגובות של חרדה, גועל והימנעות ממין, עד כדי פיתוח סלידה מינית".
למרות הנתונים המדאיגים, בחברה יש נטייה רבה להכחשת הדברים.
"בכל אירוע כזה כולם בהלם ולא מאמינים איך זה קורה מתחת לאף שלנו. יש נטייה למזער את הדברים, לא להסתכל לעומק. יש פה דור שלם שהולך לאיבוד וצריך לעצור את זה".
"ילדים הפכו ליצרני פורנו"
אתרי הפורנוגרפיה בוודאי לא מסייעים בכך.
"בהחלט. פורנוגרפיה משפיעה על עמדות ותפיסות מיניות, על החפצה, על אלימות מינית ועל הליכה למקומות ביזאריים. אנחנו רואים שהפורנוגרפיה רווחת בעיקר בקרב בנים, אבל גם בקרב בנות. גם ברשתות החברתיות השיח הפך לפורנוגרפי מאוד. היום כבר לא צריך לחפש אתרים בסגנון הזה, מספיק להיכנס לאינסטגרם. אנחנו נתקלים בהמון קבוצות בעלות אופי מיני מובהק, שבהן ילדות, נערות ונשים מעלות תמונות מיניות ומזמינות לשיח. בטיק טוק ילדות שרות שירים בעלי תוכן מיני בלי בכלל להבין מה הן שרות, תוך כדי שהן מבצעות פעולות חיקוי של התנהגות מינית.
"ברגעי הלחץ, הערכים יכריעו". מלון הים האדום באילת // צילום: יהודה בן יתח
"לצערי, גם שליחת תמונות של איברי מין בקרב ילדים ובני נוער היא תופעה רווחת. כשאני מסבירה על כך לאנשי מקצוע שעובדים עם בני נוער, הם מזדעזעים, לא מאמינים. הדבר הזה הפך לנוהג: בני נוער יוצרים קשר באינסטגרם, והדבר השני שהם שולחים זה צילום איבר המין שלהם, לפני בכלל ששלחו תמונת פנים. וכך אנשים מזהים את עצמם, באמצעות איבר המין. בבתי ספר ילדים מצלמים את איבר המין שלהם כאשר צריך לנחש למי שייך כל איבר, וזה קורה בכל הפלטפורמות. הדברים האלה קיימים, והם לא בשוליים".
זה כבר הרבה מעבר לצפייה פסיבית.
"אחת התמורות הדרמטיות ביותר בעידן הפורנו והרשתות החברתיות היא שילדים הפכו ליצרני פורנוגרפיה. הם מייצרים סרטונים, סרטי פורנו. הם עושים זאת במכוון - בונים תסריט, יש במאי, שחקנים".
ועולם המבוגרים לא מודע לדברים.
"לרבות ההורים והמערכת החינוכית. אנשים לא מבינים כמה מרחבי הרשת חשופים לדברים הללו. יש פעולות מיניות פיזיות שהופכות כמעט לטכניות. בשיחות עצמן אתה קורא צ'אטים הזויים. ילדה בת 11 שמנהלת שיח עם בן גילה, ואתה משוכנע שמדובר באנשים בוגרים עם ניסיון מיני. השיחות המיניות האלה מתקיימות בין בני נוער בחדר שלהם, בבית שלהם, ולהורים אין שום מושג שזה מה שקורה עם הטלפון, בלילה, מתחת לשמיכה. וזה יכול להתרחש לילה אחרי לילה".
זה עלול לבלבל לחלוטין את עולמם הנפשי והחברתי של ילדים.
"דוגמה אחת לכך היא למשל איך נתפס קשר. אני שומעת ילדים ומתבגרים שאומרים 'יש לי חברה'. כששואלים כיצד הם הכירו, מתברר שההיכרות התרחשה ברשתות החברתיות, אך הם מעולם לא נפגשו, לא בילו יחד. אנחנו כמבוגרים כלל לא יודעים אם אותו 'חבר' הוא בעל זהות אמיתית. אבל הם תופסים זאת כחברות, מה שמעניק לגיטימציה לבצע התנהגויות שאינן תואמות גיל, הקשר וקשר".
אם נחזור לפורנוגרפיה, לא מדובר בפורנוגרפיה של פעם, שבצורה מסוימת היתה מעודנת יותר.
"היום המושג הזה הוא לא בר־שימוש, אין פורנו רך או מעודן, זה לא קיים. כשאתה נכנס למקומות הללו אתה צולל למקומות קשים מאוד, זה עסק כלכלי עם תחרות עצומה. יש גם ניסיונות להגיע לילדים באמצעות דומיינים שפונים לגיל הצעיר, עם הכנסת תכנים מצוירים. חלק מאתרי הפורנוגרפיה משלבים אפילו דמויות מוכרות כמו אנה ואלזה, דורה, בת הים הקטנה. זה מבלבל ילדים כי אלה עולמות התוכן שלהם. כשילד נחשף לכך זה עשוי להיראות לו בסדר, והכל מתחיל להתערבב - מה מותר ומה אסור, עם מי, כמה ולמה. יותר מכך, אפילו אם ההורה ייכנס במקרה ויציץ, ייתכן שהוא ייראה סרט מצויר שלא בהכרח ידליק אצלו נורה אדומה".
אנחנו רואים תכנים מיניים גם במשחקי וידאו, בפרסומות.
"רק לאחרונה צונזרה פרסומת של ג'ובאני רוסו עם הסלוגן 'איי לוב סיקס'. אנחנו רואים קליפים מוחצנים שבהם למשל גבר דומיננטי ונשים חשופות. ההתנהלות היא מינית, פרובוקטיבית, וכאן לאנשי מדיה ותרבות יש חובה ואחריות בנושא. צריך להראות דברים בקונטקסט רחב יותר, ולהבין היכן עובר הגבול בין הומור לבין מסרים שעלולים להשפיע לרעה. מהצד השני יש למשל את 'חינוך מיני' של נטפליקס, שהיא סדרה טובה בסך הכל.
"נדרש עמוד שדרה רגשי". שיעור חינוך מיני // צילום: GettyImages
"בתחום המשחקים דוגמה בולטת היא 'GTA-V', שם נשים מוכרות שירותי מין תמורת תשלום. לאחר שהמשתמש קיבל שירות הוא צריך לפגוע באופן מאוד אלים באותה אישה. יש מדינות שבהן החברה אולצה לעשות שינוי במשחק או שהוא הורד מהמדפים. כשאני מראה להורים מה יש במשחק הם בהלם, ולא מאמינים שזה נמצא אצלם בבית".
"ללמד חינוך מיני מגיל 3"
הדברים שאת אומרת מעידים על חלל עצום שנוצר בין עולם הילדים לעולם המבוגרים.
"ככלל, אנחנו בחוסר שיח. מיניות וסקס עשויים להיות מהנים וחיוביים, אבל יש גבולות. אציין גם שהורים לא בהכרח מגיעים לקבל כלים כדי לדבר על הדברים האלה. אני נתקלת בבתים נורמטיביים, משכילים, במקרים שבהם רואים מקלחות עד גיל מאוחר בין האחים, למשל. לעיתים הורים מגיעים ממקום משוחרר מאוד שרוצה לתקן איסורים שהם חוו, מה שיוצר בלבול".
במערכת החינוך קיים מספיק מיקוד בנושא?
"אין מספיק עבודה בבתי הספר. יש ביניהם כאלה שעושים תהליכים לאורך זמן, אולם זה לא קורה ברבים מהם. לעיתים יש גופים שנכנסים להתערבות חינוכית, אך אסור שזה יהיה מנותק ממערכת החינוך. ערכים חברתיים משפיעים, כאמור, גם על נורמות ההתנהגות המינית. את כל הפן הערכי ואת נושא ההסכמה צריך ללמד מגיל 3.
הפגנת הזדהות עם הנאנסת מאילת // צילום: דודו גרינשפן
"גבולות הגוף, שוויון בין המינים - צריך להטמיע ערכים שהופכים להיות מצפן - כי כשנער או ילד נמצא ברגע האמת, ויש 'הזדמנות' שבה נערה שוכבת חסרת הכרה וניתן לעשות לה כל דבר, מה שישפיע עליו באותו רגע, גם כמתבגר וגם כאדם בוגר - אלה הערכים שלו. כשאין לנו עולם ערכי, מצפן, אין דבר שמכוון אותי - מה שישפיע עלי בתהליך קבלת ההחלטות יהיה לחץ ההמון. הרצון להיתפס כ'גבר'".
נער שלא משתתף יכול להיות אפילו מוחרם.
"הלחץ החברתי והמיצוב החברתי הוא מטורף. ההתנהגות המינית הופכת להיות מקום של מעמד בקרב בני נוער. ללחץ יש חשיבות כי המגעים המיניים, כמו בפורנוגרפיה, מתבססים גם הם על הצצה: אנחנו נתקלים במסיבות שבהן דברים נעשים בגינות ציבוריות, חדרי סקס במסיבות עם צופים שמסתכלים ועוד. והכל אמיתי, בכל שבוע אני מקבלת בקשות עזרה ודיווחים על ילדים ובני נוער במצבים כאלה ואחרים. ואלה ילדים ממשפחות טובות, עם הורים טובים ומעורבים. אבל שוב, ההורים לא מספיק מבינים את המרחב שבו ילדים נמצאים".
"יחסי מין? בסוף התיכון"
יש גיל שמבחינת התפתחות הנפש לא כדאי להתחיל לקיים לפניו יחסי מין?
"באופן יחסי, ההתפתחות הגופנית מהירה יותר ביחס להתפתחות הרגשית, מה שיוצר בלבול. אחת ההשלכות השליליות של קיום יחסי מין בגיל מוקדם הוא עניין התפקוד המיני, שכמעט לא עולה לשיח עם בני נוער. בהתחלה פעמים רבות דברים לא מצליחים. זה חלק מההשלכות השליליות האפשריות של התחלה בגיל מוקדם, משום שזה צובע אחר כך את חיי המין.
השיח על מיניות נעדר. ילד בסלולרי // צילום: GettyImages
"אם אתה שואל אותי, המלצתי היא לא לקיים יחסי מין לפני סוף גיל העשרה, גילי 19-17, ועדיף לדחות, לא למהר לקיים יחסים מלאים. התפיסה לגבי יחסי מין אצל מתבגרים היא מכלום לחדירה. בואו נלמד את זה כמו שלומדים דברים אחרים. חדירה היא לא רק פיזית, אנחנו רוצים שיהיה עמוד שדרה רגשי שיכול להכיל אותה".
ומה קורה בפועל?
"עד סוף גיל תיכון, יותר מ־80 אחוזים מהבנים מתנסים במגעים מיניים, בנות קצת פחות. גם באוכלוסייה דתית מסורתית או כיפות סרוגות אנחנו רואים שיש פעילות מינית, אך לא בהכרח חדירה".
בחברה החרדית או הדתית קיימת פחות מודעות?
"כן ולא. יש היום יותר מודעות ומוכנות לתקשר את הנושא, אפילו רבנים מדברים על זה, כי גם האוכלוסייה הזאת נחשפת למציאות של פרסומות, טלפונים ועוד".
עוד בהקשר החינוכי, יש גם אתרים בעלי אופי אחר, כאלה שמראים תכנים מיניים נורמטיביים בעלי מסר של חינוך מיני?
"יש אתרים שמיועדים למבוגרים, ויש שם סוג של אירוטיקה, עם קצב אחר. יש קשר ואין החפצה. כמטפלת מינית אפשר גם להמליץ על חומרים מסוימים, כולל פורנוגרפיה במקרים ספציפיים מאוד, אם זה עשוי לעזור. אבל גם לאנשים מבוגרים אני אומרת - תבדקו שאתם מסוגלים להתמודד עם זה ב־Use ולא ב־Abuse, שזה לא נעשה ממקום של התנתקות מהמציאות. מחקרים מצאו שתפקודם המיני של גברים בריאים עד גיל 35 שלא מכורים לפורנו, נפגע לאחר שנחשפו לפורנו לאורך זמן".
מה קורה בעולם מבחינת תרבות של חינוך מיני? יש מדינות שעשו עבודה טובה בנושא?
"בהולנד יש תוכניות נהדרות. הם עובדים מגיל גן על הסכמה, ביסוס ערכים, שיח מתפתח. אמנם גם שם לא חסרות בעיות, אבל מבחינה חינוכית, יש מה ללמוד משם. גם באנגליה קיימת השקעה רבה בנושא, אבל הנתונים שם בעייתיים יותר".
המין הפך לנגיש מאוד. יש לכך השפעות על מוסריות החברה בטווח הארוך?
"כן, כי בעיניי מיניות היא קודם כל חינוך ערכי: כבוד לאחר ושוויון. אותם ערכים יכולים לבוא לידי ביטוי בתחומי חיים שונים. ובעניין הערכים החברתיים שלנו, יש עוד עבודה רבה ומהותית שיש לבצע".
להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il