ברגע ששלף את המסמך, ידע פרופ' סטיבן מילנר שהוא מחזיק בפיסת היסטוריה ביד: צו מעצר שהוצא נגד אחד מגדולי הפילוסופים הפוליטיים בתולדות האנושות, המדינאי והמחזאי ניקולו מקיאוולי.
"כשאתה מבין שמדובר במסמך שהתחיל את מפלתו של מקיאוולי, זו תחושה שאין לתאר", שיתף פרופ' מילנר, היסטוריון באוניברסיטת מנצ'סטר, שמצא את התעודה די במקרה בארכיון של פירנצה.
מקיאוולי, שתהילתו - גם אם בעיני רבים מפוקפקת - הגיעה בזכות "הנסיך", פרח בתפקידים מדיניים ודיפלומטיים בכירים במזכירות הרפובליקה של פירנצה עד 1512. אלא שאז השתלטה משפחת האצולה מדיצ'י על פירנצה ופירקה את הרפובליקה. מקיאוולי, שזוהה עם המשטר שנפל, הורחק ב־1513 מכל תפקיד ציבורי, ומשנחשד בקנוניה נגד מדיצ'י, נעצר, נכלא ועונה במשך כמה שבועות. צו המעצר שהתגלה נוגע בדיוק לפרשה זו.
לא להסתמך על הגורל
לאחר ששוחרר מהמעצר, פרש מקיאוולי לבית משפחתו בכפר סנט־אנדראה אין פרקוסינה ושם כתב את "הנסיך" עם הקדשה ללורנצו מדיצ'י, שליט פירנצה באותה העת, כעדות לנאמנותו וכנראה כניסיון לזכות מחדש במשרה ציבורית. עם זאת, "אין שום עדות לכך שלורנצו טרח אפילו לקרוא את הספר", אמר מילנר.
לא קרא - וחבל, כי בעוד מקיאוולי עצמו מת בעוני 14 שנים אחר כך, ספרו נותר אבן דרך של מחשבה פוליטית. בספר, שהוא למעשה מדריך לשליט כיצד לשמור על שלטונו, אך נחתם בקריאה שמאוד הקדימה את זמנה לאיחוד איטליה, שבעת כתיבת "הנסיך" היתה מפולגת לאינספור ישויות מדיניות והפכה לשדה קרב עבור המעצמות הגדולות של התקופה. ב"הנסיך" טוען מקיאוולי בין היתר שלטובת המדינה ויציבות השלטון מותר ואף מוטב לשליט להיות קמצן על פני נדיב, לעורר מורא במקום אהבה, מותר לו להפר אמונים אם טובת המדינה דורשת זאת, חובתו לדעת להעמיד פנים, לעולם להיות ערוך ומוכן לשינויים (כי "נסיך המסתמך בכל על המזל, הוא נהרס עם תהפוכות המזל", כפי שכותב מקיאוולי בפרק 25) ומעל לכל להיות קשוב לצו השעה ולא לדבוק באופן עיוור בעקרונות.
הספר זיכה את מקיאוולי בתדמית של שטן פוליטי, אף על פי ואולי מכיוון שהיה פורץ דרך, בוודאי לתקופתו, משום שקבע כי הפוליטיקה והמוסר הנוצרי הם תחומים נפרדים, משום שמטרותיהם שונות ולכן גם על שיטותיהם ועל מנהגיהם להיות שונים.