"אם תבנה את זה, זה יבוא" הוא כנראה משפט הבייסבול המפורסם ביותר, שגם אם אינכם חובבי המשחק בוודאי שמעתם עליו, בהנחה שצפיתם באחד הסרטים המצליחים בכל הזמנים: "שדה החלומות" (בכיכובו של קווין קוסטנר). זה גם המשפט שהפך למוטו של נבחרת הבייסבול הישראלית - כן, יש דבר כזה - שהפכה למועמדת בכירה לזכות במדליה אולימפית במשחקים בטוקיו שנדחו לשנה הבאה (בגלל מגיפת הקורונה).
אבל לזה עוד נגיע בהמשך. קודם כל ננסה להבין איך זה שבמדינה שלא הכניסה שום נבחרת קבוצתית למשחקים האולימפיים מאז מונטריאול 1976, יש לנו פתאום נבחרת בייסבול אימתנית. כן, המשחק עם האלה, הכפפה, הנקניקייה והאמריקנה במיטבה, כאן בקיץ המהביל הישראלי.
"ראיתי בבייסבול משהו חלוצי, ללא ספק", מספר פיטר קורץ על מה שהניע אותו לקחת את החלום שלו יחד איתו כשעלה מארה"ב, "כשהתחלתי עם השיגעון הזה לפני 30 שנה, אנשים הסתכלו עלי מוזר - בייסבול בארץ ישראל? אבל מבחינתי זה משהו שידעתי שאני רוצה לעשות וזה לא היה נראה לי מוזר, זה היה חלק מההתחברות שלי למקום הזה. לא בגלל שאני אמריקני אלא בשל העובדה שבייסבול הוא משחק שמשוחק בהרבה מדינות בעולם".
היום הוא יכול לומר בביטחון ש"המטרה שלנו היא מדליה אולימפית, יש לנו היום 1,000 ילדים שמשחקים בייסבול ואני חושב שאחרי המשחקים האולימפיים, בטח אם נזכה במדליה, נגרום לכך שלא פחות מ־2,500 ילדים ישחקו במגרשים בגזר ובבית שמש וברעננה. אלו מגרשים שאנחנו עובדים עליהם עכשיו וזה בדיוק המשפט 'אם תבנה את זה הם יבואו'".
מדליה אולימפית בבייסבול היא בהחלט בהישג יד, גם למדינה שהישגיה בספורט, ובטח בזה של הנבחרות, לא בדיוק ממצבים אותה בצמרת העולמית. איך זה אפשרי בכלל? ובכן, בטורניר הבייסבול האולימפי צפויות להשתתף שש נבחרות בלבד, כך שניצחון אחד יכול להספיק למדליית ארד ומשם השמיים הם הגבול. במילים אחרות: 50 אחוזים למדליה כבר יש. אם מביאים בחשבון את הענפים האחרים המועמדים למדליה כמו ג'ודו, התעמלות או גלישה, מבינים שכאן אולי שווה לשים את הכסף שלכם. ולחשוב שישראל היתה מדורגת לפני חמש שנים בתחתית הדירוג העולמי.
נבחרת ישראל חוגגת // צילום: GettyImages Images
"אני תמיד נותן את הדוגמה שבתקשורת האמריקנית, כשיצאנו לדרך, קראו לנו 'ג'מייקה מתחת לאפס' של הבייסבול", אומר קורץ, "צחקו עלינו, חשבו שאנחנו בדיחה. אתה חושב שהיום מישהו צוחק עלינו? אני חושב שפחות, אבל אני לא מאשים אותם, הם לא הכירו אותנו ולא האמינו שנעשה זאת". אותו כינוי שעליו מדבר קורץ, לקוח מסרט שהביא את סיפורם של חברי משלחת המזחלות של ג'מייקה לאולימפיאדת החורף ב־1988 והפך אותם למפורסמים בכל העולם, לאו דווקא בשל הישגם הספורטיבי.
ואכן, כשמדברים על ישראלים ובייסבול, זה קצת מזכיר ג'מייקנים ומזחלות קרח. גימיק ותו לא. ובכל זאת, איך תסבירו שישראל כבר עמוק במשחקים האולימפיים, בעוד הנבחרת האמריקנית לא הספיקה עדיין להשלים את משימתה נוכח התפרצות הקורונה? האמריקנים ככל הנראה ישיגו את הקריטריון, אבל ההיסטוריה תרשום שישראל היתה שם קודם.
דילמת הצברים והאמריקנים
"זו ילדות מוזרה לגדול כשחקן בייסבול בישראל, אבל אצלנו במשפחה זה היה מאוד טבעי. אבא היה אוסף אותי מהבית בגבעתיים והיינו נוסעים לחוג בייסבול", מספר טל אראל. בילדותו עבר עם משפחתו למיאמי, בשנת 2003, כאשר אביו קיבל הצעת עבודה מפתה. "חברה מהעבודה של אבא שלי לקחה אותי למשחק הבייסבול הראשון שלי, של האוניברסיטה המקומית, וחבטו כדור שהתעופף אלי ליציע. ניסיתי כמו כולם לתפוס אותו. פספסתי, התבאסתי ומאותו רגע החלטתי שאני רוצה לשחק ושבפעם הבאה אתפוס.
"נרשמתי לקבוצה המקומית וכשעמדנו לחזור לארץ, אמרתי שאני לא רוצה לחזור כי אין בישראל בייסבול. אבל אבא שלי עשה מה שצריך כדי למצוא לי מסגרת והמשיך ללוות אותי הרבה אחרי שחזרנו. אני מסכים שזה קצת שונה, זה לא כמו לרדת לשחק כדורגל עם החבר'ה מתחת לבית כמו שכל הילדים בישראל עושים, אבל מבחינתי זה היה טבעי, לא חשבתי לרגע לוותר על הבייסבול".
הנבחרת הישראלית מורכבת בעיקר מיהודים אמריקנים, כאשר שלושה שחקנים בלבד ישראלים מבטן ומלידה. הסוגיה הזאת עומדת לעיתים כפיל באמצע חדר ההלבשה, אף שכולם מאוחדים במטרה המרכזית. קורץ מדבר בכנות על העניין הזה: "כמי שמנהל את הענף אני ניצב בפני דילמה. מצד אחד אומרים לי הנה הגעת לאולימפיאדה, תן לישראלים לשחק, תן לאנשים בבית לראות ישראלים ואם תזכה במדליה כולם יחבקו אותך וירגישו הזדהות. מצד שני, אני אומר, יש לי כאן כוכבים יהודים, אמריקנים, עם אזרחות ישראלית שהסמל על החולצה אומר להם המון והם יכולים להביא אותנו למדליה היסטורית. מבחינתי, וראינו את זה גם בג'ודו הישראלי, מדליה היא הדבר היחיד שמשנה את הכל. אם נזכה במדליה אני חושב שזה ישטוף את המדינה, וזה בעיניי יותר ישפיע על הענף מאשר אם רק נשתף ישראלים אבל לא נזכה".
עד כמה נחוש קורץ במטרתו להשיג את המדליה האולימפית אפשר לראות בהחתמה המדהימה שלו, לפני שלושה שבועות, בשיא תקופת הקורונה, את איאן קינסלר, השחקן הבכיר ביותר שדרך על אדמת הקודש הישראלית. קינסלר (37) פרש ממשחק פעיל לפני כמה חודשים לאחר ששיחק 14 שנים בליגה הבכירה בארה"ב עבור חמש קבוצות שונות ונכנס ארבע פעמים למשחק האולסטאר שבו לוקחים חלק הכוכבים הגדולים באמת של הענף. הוא היה מועמד לתואר שחקן השנה כמה פעמים ונחשב לאחד משחקני ההגנה הטובים בכל הזמנים, עם משכורת ממוצעת בקריירה של 13 מיליון דולר.
ההגעה של קינסלר בסוף הקריירה לשחק באולימפיאדה עבור ישראל, היא בעיקר ציונות עבורו. "כל ספורטאי חולם לשחק באולימפיאדה ואני מאושר על ההזדמנות לעשות זאת עבור נבחרת ישראל", אמר קינסלר רגע אחרי שקיבל את האזרחות שלו. "ללבוש את צבעי הכחול־לבן של מדינת ישראל מרגש עבורי, הרבה מעבר לספורט. היכולת לייצג את המדינה ואת השורשים שלי היא דבר משמעותי עבורי. אני כבר לא יכול לחכות לתחילת המשחקים".
ויש כמובן את הקורונה, שלא תורמת בדיוק להכנות הספורטיביות. טל אראל נוסע מגבעתיים למכון וינגייט, שם כספורטאי אולימפי הוא עדיין יכול להתאמן בחדר הכושר של הספורטאים ההישגיים. חלק מחבריו ומהצוות הישראלי מצטרפים אליו לאימונים בניסיון מוזר לשמור על שגרה ספורטיבית.
"בסופו של דבר האימונים האלה הם השגרה המוזרה שלנו", אומר אראל, "זה לא שהיריבים שלו מתאמנים בצורה אחרת כרגע. בימים כאלה אני חושב הרבה על העניין הזה של המדליה האולימפית. באופן אבסורדי, כל המסע הזה שעברנו עד לאולימפיאדה היה החלק הקשה. עברנו כל כך הרבה שלבים, לא נתנו לנו סיכוי ובסוף האולימפיאדה יכולה להסתכם בשני משחקים ועם מדליה היסטורית מכסף ואולי אפילו מזהב. מוזר לחשוב על זה ככה אבל גם הגיוני, בסופו של דבר זה מה שיחזיק אותנו יחד ולחוד בשנה הקרובה".
ענף הבייסבול לא תמיד היה חלק מהמשפחה האולימפית. הוא יצא ונכנס מהמשחקים על פי האינטרס של המדינות המארחות. יפן היא מעצמת בייסבול, ולטורניר האולימפי שייערך בפוקושימה נמכרו כמובן כל הכרטיסים זמן רב מראש. הפעם האחרונה שבה הבייסבול שוחק היתה בבייג'ין 2008 ולאחר שהיפנים החזירו אותו, הוא ייצא שוב מהתחרויות במשחקי פריז 2024 ויחזור שוב כמובן בלוס אנג'לס 2028. ישראל, לפי התוכנית, אמורה כבר להיות מבוססת על שחקני בית כחול־לבן, תוצאה של ההיסטריה הצפויה במדינה בקיץ הבא, אם וכאשר ייצאו המשחקים האולימפיים לדרך.
"באליפות העולם לפני שנתיים סיימנו במקום ה־16 אחרי שאף אחד לא האמין בנו, אבל הוכחנו את עצמנו והגענו לטופ 6 בעולם", אומר אראל, "רציתי להיות באולימפיאדת טוקיו והיינו צריכים לנצח ארבעה טורנירים בחודשיים. אמרו לי שאני משוגע, אבל עשינו את זה. ניצחנו את כל שלוש הנבחרות הטובות בעולם, ניצחנו את דרום אפריקה ואנחנו בסוף במשחקים האולימפיים".
מנכ"ל הוועד האולימפי, גילי לוסטיג, לא מסתיר שכנראה איש בוועד הישראלי לא ציפה להפתעה הנעימה הזו: "ענף הבייסבול עשה את הבלתי ייאמן והגיע לטוקיו. אנחנו נהיה עם המשלחת הגדולה ביותר אי פעם, כ־85 ספורטאים שמתוכם 24 מהבייסבול, וזה למרות הקשחת קריטריונים".
חולמים על אמריקה
קורץ, כמו כל מי שקשור בספורט האולימפי העולמי, לא יודע להגיד אם הדחייה של המשחקים עושה טוב לחבר'ה שלו. תחושת הבטן של המומחים אומרת שכן, הניסיון וההשתפשפות יועילו לשחקנים, הבחירה בין 31 השחקנים שיצטמצמו ל־24 תהיה בריאה יותר והצוות המקצועי יצבור עוד ניסיון.
חשוב להבין - הבייסבול האולימפי לא מושך אליו את הכוכבים הגדולים, מכיוון שהוא נערך במקביל למשחקים המקצוענים. השחקנים הישראלים, שחלקם משחקים במכללות וחלקם בליגות האירופיות השונות, חולמים יום אחד להפוך לישראלים הראשונים בליגת ה־MLB (ליגת הבייסבול האמריקנית המפורסמת והעשירה בעולם), עם משכורות מינימום של מיליוני דולרים.
האם מישהו מהקאדר הנוכחי יכול להפוך לכוכב הבייסבול הישראלי הראשון? "לפני זמן קצר פגשתי את טל ברודי", מספר קורץ, "ודיברנו על זה שהוא חיכה 35 שנה כדי לראות שחקן ישראלי ראשון ב־NBA. אני רוצה להאמין שאם נצליח במשחקים האולימפיים, נחכה פחות זמן לשחקן בייסבול ישראלי ראשון בליגה הטובה בעולם".
אז כן, משום מקום צמחה לנו אימפריית בייסבול. האם נזהה את השחקנים כאשר יעברו מולנו ברחוב? האם נטרח ללמוד את החוקים של הענף כדי להבין במה אנחנו צופים במשחקים האולימפיים? מותר להישאר סקפטיים. כמובן שמדליה אולימפית יכולה לשנות הכל, אבל המשימה העיקרית של נבחרת הבייסבול המקומית היא קודם כל לנסות ולחדור לליבם של הישראלים.
עם כל זאת, על דבר אחד בונה המאמן אריק הולץ בחדר ההלבשה ובשיחות הפרטיות שהוא עורך עם שחקניו הנמצאים עתה רחוק ממנו: "בסופו של דבר, את כל המשחקים החשובים שלנו ניצחנו ואין סיבה שהדבר לא יימשך גם בתחרות החשובה ביותר בעולם, שזוהי האולימפיאדה. כולנו מבינים שזו הזדמנות של פעם בחיים". נבחרת ישראל בבייסבול, "התקווה", טוקיו 2021. תאמינו.
חבטת פתיחה | מדריך לישראלי המתחיל
משחק הבייסבול במתכונתו המודרנית הומצא על ידי אלכסנדר קרטרייט ב־1845 על מגרש בצורת יהלום. למגרש ארבע תחנות - בסיס הבית, בסיס ראשון, בסיס שני ובסיס שלישי. המטרה המוגדרת היא להקיף את כל הבסיסים על מנת לזכות בנקודה. ניתן להקיפם תוך כדי חבטה אחת שיצאה מתחומי המגרש (הום־ראן) או בשלבים (לחבוט ולחכות שחובטים אחרים יקדמו את הרץ על הבסיסים).
למשחק תשעה אינינגים. "אינינג" מוגדר כחלק המשחק שבו קבוצה מנסה לחבוט ולצבור נקודות על ידי כיבוש בסיס הבית. ברגע שנפסלו שלושה שחקנים, האינינג מסתיים.
משחק בייסבול ממוצע אורך כשלוש שעות, אולם בשל העובדה שהזמן לא משחק תפקיד, אלא האינינגים, אין באמת הגבלת זמן ולעיתים הוא יכול להימשך אפילו ארבע וחמש שעות.
תפקידו של המגיש הוא "לשרוף" את החובט ולפסול אותו. לחובתו של כל חובט נרשמים עד שלושה סטרייקים. אזור הסטרייק נמצא בין ברכיו לחזהו של החובט, אולם משום הבעייתיות שבקביעה, לכל שופט עין אחרת. תפקיד המגיש הוא לזרוק לאזור הסטרייק ולקוות שהחובט יפספס. אם החובט לא הניף את המחבט, הכדור חייב להיזרק מבחינת המגיש לאזור הסטרייק.
אם הניף את המחבט, הכדור לא חייב להיכנס לאזור הסטרייק. תפקידו של החובט הוא ליצור מגע עם הכדור ולהעיף אותו למרחק הגדול ביותר כדי למנוע מהקבוצה השנייה להשיג אותו. אם הכדור שחבט פוגע בקרקע (בתוך תחומי המגרש), הוא צריך לרוץ עד שיגיע לבסיס מבלי ששחקני ההגנה יגיעו לפניו. הוא חייב לדרוך על שקית הבסיס (בריצה לבסיס הראשון) או לעמוד עליה (בריצה לשני ולבאים בתור)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו